נורית קרלין

נורית קרלין
לידה	26 בדצמבר 1938; ירושלים, פלשתינה (א"י)
פטירה	30 באפריל 2019 (בגיל 80)
מדינה	ישראל
מקום לימודים	בצלאל, אקדמיה לאמנות ועיצוב, בית הספר לאמנויות חזותיות
שפות היצירה	אנגלית

נורית קרלין (26 בדצמבר 1938 – 30 באפריל 2019) הייתה קריקטוריסטית, מאיירת וסופרת ילדים ישראלית. נודעה בקריקטורות שפרסמה במגזין "הניו יורקר".^[1]^[2]

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נורית קרלין נולדה בשנת 1938 בשכונת טלביה בירושלים, הצעירה מבין שלוש בנות, לאב בנקאי ואם עקרת בית. שירתה בצה"ל ביחידת הקישור לאו"ם ואחר כך הייתה מ"כית בבסיס צריפין. בשנים 1958–1961 למדה במחלקה לעיצוב גרפי ב"בצלאל", ולאחר מכן עבדה בתל אביב במשרד פרסום ובסטודיו "קרמן/קרמן"של אריק ודני קרמן. בשנת 1964 נסעה ללמוד אנימציה ב-School of Visual Arts (אנ') בניו יורק, והתגוררה בסנטרל פארק וסט במנהטן. לאחר סיום לימודיה עבדה אצל המעצב הגרפי אלן פלטשר,^[3] ובמקביל עבדה כאנימטורית עצמאית עם מותגים ידועים, ובין השאר יצרה פרסומות עבור Fruit of the Loom (אנ') ועבור חברות נדל"ן והשקעות.

פרסמה קריקטורות ואיורים בכתבי עת בולטים, בהם "ניו יורק טיימס", "פלייבוי" ו"ניוזוויק". בשנת 1974 הצטרפה לצוות "הניו יורקר" כקריקטוריסטית קבועה, ועסקה בכך במשך 14 שנים. היא הייתה המאיירת היחידה במגזין במשך מספר שנים. הקריקטורות שלה התאפיינו בקווים פשוטים, ובדרך כלל היו ללא מילים.^[4]

קרלין השפיעה על מאיירות נוספות, בהן לייזה דונלי, אניטה קונץ (אנ') ורוז צ'אסט (אנ').

בשנת 1978 יצא לאור ספרה "No Comment" ובו מבחר מעבודותיה שפורסמו ב"ניו יורקר". באותה שנה יצא לאור (באנגלית) ספר ילדים מאת דייוויד קליבלנד, "הארנבות של חודש אפריל", עם איוריה של קרלין. הספר תורגם לצרפתית ויפנית, ובשנת 2021 יצא לאור תרגום לעברית של הספר.^[5]

לאחר סיום עבודתה ב"ניו יורקר" כתבה ואיירה ספרי ילדים שזכו להצלחה ותורגמו לשפות רבות, בהם:

"The Tooth Witch" ‏(1985)
"The Dream Factory" ‏(1988)
"A Train for the King" ‏(1989)
"The Blue Frog" ‏(1989)
"Little Big Mouse" ‏(1991)
"Ten Little Bunnies" ‏(1994)
"The Fat Cat Sat on the Mat" ‏(1996)
"I See, You Saw" ‏(1997)

קרלין הייתה רווקה וללא ילדים. בשנת 2004 חזרה לישראל והתגוררה בתל אביב. היא נהגה לצייר קריקטורות פוליטיות, אותן פרסמה בחוג מצומצם של מכרים. במקביל התנדבה במשך עשר שנים בעמותת "יש דין".^[3] נפטרה ב-30 באפריל 2019. ארכיונה נמסר לאוניברסיטת קולומביה.

ביולי 2019 התקיים בפסטיבל אנימיקס פאנל בשם "בין ניו יורק לתל אביב" לכבודה של נורית קרלין, בהנחיית גלית גאון.^[6]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מדיה וקבצים בנושא נורית קרלין בוויקישיתוף

נורית קרלין, ברשת החברתית Goodreads
נעמה ריבה, המאיירת הישראלית שסללה את הדרך לקריקטוריסטיות ב"ניו יורקר", באתר הארץ, 10 במאי 2019
נטע הלפרין, בניו יורק היא הגיעה לפסגת השאיפות של כל מאייר וקריקטוריסט. בארץ לא שמעו את שמה, באתר הארץ, 22 באפריל 2021
דני קרמן, נורית קרלין – קריקטוריסטית נפלאה שהלכה מאיתנו, 20 במאי 2019

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

^ Donnelly, Liza (3 במאי 2019). "The Pioneering Cartoons of Nurit Karlin". The New Yorker. נבדק ב-25 במאי 2019. {{cite news}}: (עזרה)
^ Sandomir, Richard (7 במאי 2019). "Nurit Karlin, Who Found Her Voice in Wordless Cartoons, Dies at 80". The New York Times. נבדק ב-25 במאי 2019. {{cite news}}: (עזרה)
^ ¹ ² המוזיאון נפרד מהקריקטוריסטית והמאיירת נורית קרלין 1938-2019, באתר המוזיאון הישראלי לקריקטורה ולקומיקס
^ נטע הלפרין, בניו יורק היא הגיעה לפסגת השאיפות של כל מאייר וקריקטוריסט. בארץ לא שמעו את שמה, באתר הארץ, 25 באפריל 2021
^ עטרה אופק, הארנבות של חודש אפריל
^ בין ניו יורק לת"א - נורית קרלין, באתר סינמטק תל אביב, ‏יולי 2019

[:0-1] Donnelly, Liza (3 במאי 2019). "The Pioneering Cartoons of Nurit Karlin". The New Yorker. נבדק ב-25 במאי 2019. {{cite news}}: (עזרה)

[2] Sandomir, Richard (7 במאי 2019). "Nurit Karlin, Who Found Her Voice in Wordless Cartoons, Dies at 80". The New York Times. נבדק ב-25 במאי 2019. {{cite news}}: (עזרה)

[מוזיאון-3] ¹ ² המוזיאון נפרד מהקריקטוריסטית והמאיירת נורית קרלין 1938-2019, באתר המוזיאון הישראלי לקריקטורה ולקומיקס

[4] נטע הלפרין, בניו יורק היא הגיעה לפסגת השאיפות של כל מאייר וקריקטוריסט. בארץ לא שמעו את שמה, באתר הארץ, 25 באפריל 2021

[5] עטרה אופק, הארנבות של חודש אפריל

[6] בין ניו יורק לת"א - נורית קרלין, באתר סינמטק תל אביב, ‏יולי 2019

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]