נורמה ריי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
נורמה ריי
Norma Rae
כרזת הסרט באנגלית
כרזת הסרט באנגלית
בימוי מרטין ריט עריכת הנתון בוויקינתונים
הופק בידי תמרה אסייב
אלכס רוז
תסריט הרייט פרנק ג'וניור,
אירווינג ראווץ'
עריכה סידני לוין עריכת הנתון בוויקינתונים
שחקנים ראשיים סאלי פילד
בו ברידג'ס
רון ליבמן
מוזיקה דיוויד שייר עריכת הנתון בוויקינתונים
צילום ג'ון אלונזו עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
חברת הפקה פוקס המאה ה-20 עריכת הנתון בוויקינתונים
חברה מפיצה פוקס המאה ה-20
שיטת הפצה וידאו על פי דרישה עריכת הנתון בוויקינתונים
הקרנת בכורה 15 ביוני 1979 עריכת הנתון בוויקינתונים
משך הקרנה 110 דקות
שפת הסרט אנגלית עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה סרט דרמה עריכת הנתון בוויקינתונים
תקציב $7,000,000
הכנסות $22,228,000
הכנסות באתר מוג'ו normarae
פרסים פרסי אוסקר, גלובוס הזהב ודקל הזהב לסאלי פילד כ"שחקנית הטובה ביותר"
פרס האוסקר לשיר הנושא "It Goes Like It Goes"
דף הסרט ב־IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

נורמה ריי (אנגלית: Norma Rae) הוא סרט דרמה אמריקני שיצא בשנת 1979. הסרט מספר את סיפורה של עובדת מפעל מעיירה קטנה בצפון קרוליינה, אשר מקימה איגוד עובדים במפעל הטקסטיל שבו היא עובדת. בסרט מככבים: סאלי פילד בתפקיד הראשי, בו ברידג'ס בתפקיד סוני בעלה של נורמה ריי, רון ליבמן בתפקיד ראובן וורשובסקי נציג האיגוד המקצועי.

הסרט נכתב על ידי הרייט פרנק ג'וניור אירווינג ראבטה, בבימוי של מרטין ריט. העלילה מבוססת על סיפורה האמיתי של קריסטל לי סאטון (1940–2009), אשר התפרסם לראשונה בשנת 1975 בספרו של הנרי פ. לייפמן - כתב הניו-יורק טיימס, "קריסטל לי - אישה של ירושה" (Crystal Lee, a woman of inheritance).

הסרט זכה בשני פרסי אוסקר ואף היה מועמד בתחרויות ובפסטיבלים רבים נוספים.

תקציר העלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נורמה ריי וובסטר (סאלי פילד) היא עובדת בשכר מינימום במפעל טקסטיל, אשר בו מנוצלים העובדים ומועסקים בתנאים מחפירים. לאחר ששמעה את נאומו של ראובן וורשובסקי (רון ליבמן) מארגן איגוד העובדים מניו יורק, שניסה לשכנע את הפועלים המקומיים להקים איגוד שישפר את תנאי העבודה שלהם, החליטה נורמה להתגייס למאבק ולהקים איגוד עובדים במפעל בו עבדה. החלטה זו גרמה לסכסוך בין נורמה ריי ובעלה סוני (בו ברידג'ס), אשר טוען כי בשל מעורבותה באיגוד היא אינה מקדישה מספיק מזמנה לביתם המשותף.

על אף מחאת הסובבים אותה ואיומי ההנהלה, נורמה ריי מחליטה לעמוד במרכזו של המפעל כשבידה שלט קרטון עליו רשומה המילה "איגוד", אקט מחאתי זה גורר את חבריה למפעל להפסיק את עבודתם ולהחריש את מכונות המפעל, אט אט משתררת דממה בחדר. לבסוף נורמה ריי מצליחה לאגד את עובדי המפעל ולזכות ניצחון מול בעלי המפעל. הסצנה בה נורמה ריי עמדה עם שלט הקרטון לקוחה ישירות מתוך מאבקה של סאטון. במציאות סאטון פוטרה לאחר המעשה המחאתי אף על פי שעובדי המפעל אכן זכו באיגוד אחריו. לימים חזרה סאטון למקום העבודה כפועלת מן המניין.

איגודי העובדים בקולנוע האמריקני[עריכת קוד מקור | עריכה]

סרטים כגון 'זעם שחור' (מייקל קורטיז, 1935) ו'חופי הכרך' (איליה קזאן, 1954), הם רק חלק מסרטים אמריקנים שעסקו בנושא איגוד העובדים. סרטים אלו הציגו את השביתה כאקט מחאתי חיובי אך את איגוד העובדים עצמו כגוף בירוקרטי שהוא חלק מהמנגנון המסואב והמנצל. רק בסוף שנות ה-70' חלה תמורה במגמה זו, סרטים כמו 'פ. י.ס. ט' (נורמן ג'ואיסון, 1978), 'אנשי הצווארון הכחול' (פול שרדר, 1978) ו'נורמה ריי' (מרטין ריט, 1979), הציגו לראשונה את איגוד העובדים במרכז העלילה ובשונה מהסרטים בשנות ה-50' העצימו את חשיבותם של האיגודים ויצרו להם דימויי חיובי, מורכב ועשיר יותר.

ניפוץ המיתוסים ושבירת המוסכמות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסרט יצא במהלכה של 'המלחמה הקרה' בין הגוש המערבי, שבראשו עמדה ארצות הברית, ובין הגוש המזרחי, שבראשו עמדה ברית המועצות. בין המעצמות הגדולות היו פערי תרבות תהומיים שנבעו בעיקר מתוך ההבדל בין האידאולוגיות הכלכליות של השתיים, כלכלת ארצות הברית הושתתה על עקרון השוק החופשי הליברלי והאינדיבידואלי, לעומתה ברית המועצות התבססה על אידאולוגיה קומוניסטית שעיצבה תודעה של 'שלטון מתערב' הן במשק הכלכלי והן באורחות החיים. בתחילת המלחמה (שנות ה-50'), הושרש בציבור האמריקני פחד קמאי מפני התרבות הקומוניסטית של הגוש המזרחי, פחד זה בא לידי ביטוי בתרבות האמריקנית של אותה התקופה והשליך גם הלאה לעוד עשורים רבים. כחלק ממנגנוני ההפחדה הוקמה 'הוועדה לחקר פעולות אנטי אמריקאיות' שפעלה לאיתור וענישה של גורמים שחתרו תחת השלטון בארצות הברית ותמכו בגוש המזרחי, אנשי תרבות ורוח שהביעו את אהדתם לברית המועצות הוכנסו לרשימה, שהיוותה כתם שרדף אותם עוד שנים רבות. הופעת סרט כמו 'נורמה ריי', המציג איגודי עובדים באור חיובי, אינו מובן מאליו בתקופה בה השלטונות בארצות הברית חששו מאוד מפני גילויי קומוניזם וסולידאריות עובדים מבית. 'נורמה ריי' הוא סרט הבועט במוסכמות החברתיות המקובלות בארצות הברית של סוף שנות ה-70', כאשר הוא מעמיד במרכז את כוחה של הקבוצה המתאגדת לעומת אוזלת ידו של הפרט.

הייחודיות של 'נורמה ריי' הייתה בעובדה שלראשונה בתולדות הקולנוע האמריקני אולפן גדול (פוקס) הפיק סרט התומך בריש גלי בהתאגדות מקצועית, ואף זכה על כך לביקורות חיובית ששיאן היה המועמדות והזכייה באוסקר. מאפיין חריג נוסף בסרט היה הופעתו של גיבור מרכזי שייצוגו האתני אינו חלק מהזרם האמריקני האנגלו – סקסי, שהיה מקובל עד לאמצעו של עשור זה, יהדותו של נציג האיגוד ראובן וורשובסקי מדגישה את היותו זר ומציפה את הניגוד בינו לבין נורמה ריי המייצגת את הנרטיב האמריקני. החיבור בין השניים נעשה לצורך מימושו של אינטרס משותף, מה מאפשר להם לגשר על פערי התרבות ביניהם. נוסף על השינוי בגישה כלפי איגודי העובדים ונוכחותה של 'המהפכה האתנית' בעלילה, בולטת גם השפעתה של 'המהפכה הפנימיסטית' של שנות ה-70'. נורמה ריי מוצגת איפוא כאישה שעוברת תהליך העצמה והופכת מכנועה ונדכאת לאישה אסרטיבית ודעתנית, אך בסופו של יום חוזרת לעבדות המחכה לה בבית, המודגמת ביחסים הפטריאכלים במשפחה ומול בעלה, שאינו מקבל את השינוי שעברה. הצגה זו מוציאה לאור תפיסות עולם פמיניסטיות שהונהגו להיות מושתקות.

שחקנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • סאלי פילד בתפקיד נורה ריי ובסטר
  • בו ברידג'ס בתפקיד סוני ובסטר
  • רון ליבמאן בתפקיד ראובן וורשובסקי
  • פאט הינגל בתפקיד ורנון
  • ברברה באקסלי בתפקיד ליאונה
  • גייל סטריקלנד בתפקיד בוני מיי
  • מורגן פאוול בתפקיד ויין בילינגס
  • ג'ון קלוין בתפקיד אליס הארפר
  • נובל ווילינגהאם בתפקיד מייסון לירוי
  • גרייס זבריצקי בתפקיד לינט אודום

פרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

טקס פרסי האקדמיה:

  • זכה בפרס אוסקר בקטגוריית 'השחקנית הראשית הטובה ביותר' (סאלי פילד).
  • זכה בפרס אוסקר בקטגוריית המוזיקה עבור שיר מקורי "It goes like it goes" (מילים: נורמן גימבל, לחן: דייוויד שייר).
  • מועמד בקטגוריית 'הסרט הטוב ביותר'
  • מועמד בקטגוריית 'התסריט הטוב ביותר המבוסס על סיפור ממדיה אחרת'

טקס פרסי הסרטים האמריקאי:

  • זכה בפרס האפריון בקטגוריית 'השחקנית הטובה ביותר' (סאלי פילד)

פסטיבל קאן:

  • זכה בפרס בקטגוריית 'השחקנית הטובה ביותר' (סאלי פילד)
  • זכה בפרס 'הביצוע הטכני הטוב ביותר' (מרטין ריט)
  • מועמד לפרס 'דקל הזהב' (מרטין ריט)

גלובוס הזהב:

  • זכה בפרס גלובוס הזהב בקטגוריית 'שחקנית הדרמה הטובה ביותר' (סאלי פילד)
  • מועמד בקטגוריית 'סרט הדרמה הטוב ביותר'
  • מועמד בקטגוריית 'התסריט הטוב ביותר

פסטיבל הסרטים בקנזס:

  • זכה בפרס בקטגוריית 'השחקנית הטובה ביותר' (סאלי פילד)

פסטיבל איגוד מבקרי הסרטים בלוס אנג'לס:

  • זכה בפרס בקטגוריית 'השחקנית הטובה ביותר' (סאלי פילד)

פרסי ההנהלה הארצית של ביקורת הסרטים בארצות הברית:

  • זכה בפרס בקטגוריית 'השחקנית הטובה ביותר' (סאלי פילד)

טקס איגוד מבקרי הקולנוע האמריקני:

  • זכה בפרס בקטגוריית 'השחקנית הטובה ביותר' (סאלי פילד)

פסטיבל מבקרי הקולנוע בניו יורק:

  • זכה בפרס בקטגוריית 'השחקנית הטובה ביותר' (סאלי פילד)

טקס פרסי גילדת התסריטאים האמריקאית:

  • מועמד בקטגוריית 'התסריט הטוב ביותר המבוסס על סיפור ממדיה אחרת'

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]