לדלג לתוכן

נורמן בייטס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
נורמן בייטס
Norman Bates
נורמן בייטס, בגילומו של אנתוני פרקינס
נורמן בייטס, בגילומו של אנתוני פרקינס
שם ספר פסיכו (1959)
שם סרט פסיכו (1960)
פסיכו 2
פסיכו 3
פסיכו 4: ההתחלה
פסיכו (1998)
תוכנית טלוויזיה בייטס מוטל (2013–2017)
הופעה ראשונה פסיכו (1959)
הופעה אחרונה פסיכו: סנטוריום (2016)
יוצרים רוברט בלוך
גילום הדמות אנתוני פרקינס (פסיכו, פסיכו 2, פסיכו 3, פסיכו 4: ההתחלה)
קורט פול (סרט הטלוויזיה "בייטס מוטל", 1987)
וינס ווהן (פסיכו)
פרדי היימור (בייטס מוטל)
מידע
כינויים "אמא"
רוברט ניומן (בספרים)
סטטוס נפטר (בגרסאות מסוימות)
תאריך לידה 16 באוקטובר 1932 עריכת הנתון בוויקינתונים
מין זכר
מקצוע בעל מוטל לשעבר
אזרחות ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
תאריך פטירה 19 במאי 1992 עריכת הנתון בוויקינתונים
דמויות קשורות
משפחה נורמה בייטס (אם, נפטרה)
ג'ון/סם בייטס (אב, נפטר)
אמה ספול (דודה, נפטרה; בסרטים)
כיילב קלהון (דוד, נפטרה; בסרטים)
דילן מאסט (אח-למחצה; בייטס מוטל)
אמה דקודי (גיסה; בייטס מוטל)
ד"ר קוני פורבס-בייטס (אישה; בסרטים)
קייט מאסט (אחיינית; בייטס מוטל)
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

נורמן בייטס (באנגלית: Norman Bates) הוא רוצח סדרתי בדיוני שנוצר על ידי הסופר האמריקאי רוברט בלוך והאנטגוניסט הראשי ברומן האימה שלו, "פסיכו" משנת 1959. בייטס מתנהל בחייו עם אלטר אגו בשם "אמא", המייצגת את דמות אמו המתעללת, נורמה, אותה רצח בעבר, אך ממשיך להזדהות עמה. נורמן מתגורר ומנהל את "בייטס מוטל", המקום המרכזי בו מתרחשת העלילה. את הדמות גילם אנתוני פרקינס בסרט "פסיכו" שביים אלפרד היצ'קוק בשנת 1960, וכן בסרטי ההמשך שהופקו על ידי "סרטי יוניברסל". את הדמות גילם גם וינס ווהן בעיבוד המחודש לסרט משנת 1998, ופרדי היימור בסדרת הטלוויזיה "בייטס מוטל" (2013–2017) ששימשה כפריקוול מודרני לסרט.[1] שלא כמו בסרטים של "יוניברסל", בספרי ההמשך של בלוך נורמן אינו האנטגוניסט הראשי, אלא מחליפים אותו חקיינים שמאמצים את זהותו לאחר מותו בספר "פסיכו 2" (1982). אף על פי כן, הוא שב להופיע בספר ההמשך הרשמי "פסיכו: סנטוריום" (משנת 2016) מאת הסופר צ'ט ויליאמסון.

נהוג לייחס את ההשראה לדמות לרוצח הסדרתי אד גיין ממדינת ויסקונסין, אם כי בלוך עצמו הדגיש שהושפע יותר מהרעיון הכללי שהרוצח יכול להיות "האדם שגר לידך, מבלי שאיש יחשוד בו, אפילו בעיירה קטנה שכולה שמועות ורכילות". לדבריו, כאשר התבררו לראשונה פרטי פשעיו של גיין, הוא הוכה בתדהמה מהדמיון הרב בין דמותו הבדיונית של נורמן למעשיו ולמניעיו של גיין במציאות.[2]

פיתוח דמות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

אפיון

[עריכת קוד מקור | עריכה]

דמותו של נורמן בייטס התבססה באופן רופף על שני מקורות השראה עיקריים. הראשון היה הרוצח הסדרתי האמיתי אד גיין, אשר עליו כתב בהמשך רוברט בלוך סיפור בדיוני בשם "The Shambles of Ed Gein" בשנת 1962.[3] השני, על פי טענות שונות – כולל של נואל קרטר (אשתו של לין קרטר) ושל חוקר הקולנוע כריס שטיינברונר – היה המו"ל קלווין בק, שהוציא לאור את כתב העת "Castle of Frankenstein", ונאמר כי בלוך עצמו אישר בהזדמנויות שונות כי בק שימש השראה חלקית לדמותו של בייטס.[3]

בין גרסתו הספרותית של נורמן בייטס לבין זו הקולנועית קיימים הבדלים מהותיים. ברומן המקורי, נורמן הוא גבר בגיל העמידה, נמוך קומה, שמן ומוזנח למראה. לעומת זאת, בסרטו של היצ'קוק מ-1960 נורמן הוא גבר צעיר בשנות העשרים לחייו, רזה, גבוה ונאה. לפי הדיווחים, הבמאי אלפרד היצ'קוק בחר להציג את הדמות בצורה סימפתית ומעוררת אהדה, במטרה לאפשר לקהל הצופים להזדהות עמה ולחבב אותה.[4] כמו כן, בעוד שבספר נורמן עובר לדמותה של "אמא" כשהוא שיכור ומאבד את הכרתו, בסרט הוא עושה זאת כשהוא פיכח לחלוטין. בספר מתואר נורמן כאדם בעל השכלה רחבה בתחומי המיסטיקה והאזוטריקה, והוא קורא את יצירותיהם של מחברים כגון פ. ד. אוספנסקי ואליסטר קראולי. עם זאת, הוא מודע לכך ש"אמא" מסתייגת מהם, בשל התנגדותם לערכי הדת.

ליהוק ואזכורים תרבותיים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

דמותו של נורמן בייטס גולמה לראשונה על ידי השחקן אנתוני פרקינס בעיבודו הקולנועי של היצ'קוק לרומן, וכן בשלושת סרטי ההמשך.[5] פרקינס גילם את נורמן גם בפרק של "סאטרדיי נייט לייב" בשנת 1976, בו הופיע במערכונים הכוללים סרט הדרכה פיקטיבי בשם "בית הספר של נורמן בייטס לניהול מוטלים". בשנת 1990 אף הופיע כגרסה הומוריסטית של הדמות בפרסומת לדגני הבוקר "Oatmeal Crisp".

בעיבוד המחודש לסרט שביים גאס ואן סנט בשנת 1998, גילם את הדמות וינס ווהן. בסרט הטלוויזיה "בייטס מוטל" (1987) גילם את נורמן השחקן קרטיס פול (שהיה כפיל של פרקינס לגילום דמותה של "אמא" בסרטים הקודמים). פרקינס הצעיר, אוז פרקינס, גילם את נורמן בצעירותו בסרט "פסיכו 2", והנרי תומאס גילם אותו בצעירותו בסרט "פסיכו 4: ההתחלה".

בסדרת הטלוויזיה "בייטס מוטל" (2013–2017) גילם את נורמן השחקן פרדי היימור, בעוד ורה פרמיגה גילמה גם את אמו, נורמה, וגם את האישיות המפוצלת "אמא". היימור זכה לשבחים על תפקידו והיה מועמד לשני פרסי בחירת המבקרים ופרס סאטורן, ואף זכה בפרס בחירת הקהל בשנת 2017.[6]

בשנת 1992 פורסמה אדפטציית קומיקס בת שלושה גיליונות לעיבודו הקולנועי של היצ'קוק, בהוצאת "Innovation Publishing". אף על פי שהקומיקס עקב אחר עלילת סרטו של היצ'קוק, דמותו של נורמן בייטס מודלה על פי גרסתו הספרותית – גבר בגיל העמידה, קירח ומלא גוף – ולא בדמותו של אנתוני פרקינס. מאייר הקומיקס, פליפה אצ'ווריה, הסביר כי הדבר נבע מהתנגדותו של פרקינס להשתמש בדמותו, משום שרצה להתרחק מזיהויו עם הדמות הקולנועית.[7]

דמותו של נורמן זכתה גם לאזכורים תרבותיים במוזיקה. בשנת 1981, הופץ השיר "Norman Bates" מאת ג'ון ל. וולטרס, שבוצע על ידי להקת "Landscape".[8][9] באותה שנה יצא גם הסינגל "Bates Motel" של להקת "The Hitmen".[10] בשנת 2006 יצא הסינגל "A Shower with Norman Bates" של הלהקה הצרפתית "Etienne et Moi", אשר נכלל באלבומם, "Norman Bates". בשנת 2021, להקת המטאל "Ice Nine Kills" כללה את הרצועה "The Shower Scene" באלבומה "The Silver Scream 2: Welcome to Horrorwood", בהשראת הסצנה האייקונית מהסרט המקורי.

ביוגרפיה בדיונית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

רקע

[עריכת קוד מקור | עריכה]

גם ברומן מאת רוברט בלוך משנת 1959 וגם בעיבוד הקולנועי שבוים לפיו על ידי אלפרד היצ'קוק ב-1960 – מוסבר כי נורמן בייטס סבל מהתעללות רגשית חמורה בילדותו מצד אמו, נורמה. היא חינכה אותו להאמין שקיום יחסי מין הוא חטא, ולימדה אותו שכל הנשים, מלבדה, הן פרוצות ומכשפות. ברומן אף נרמז כי ייתכן שהקשר בין נורמן לאמו היה אינצסטואלי.

לאחר מות אביו, נורמן ואמו חיו לבדם, עד שבמהלך שנות נעוריו של נורמן היא פגשה בג'ו קונסידין (או צ'ט רודולף בסרט "פסיכו 4: ההתחלה") והתכוונה להינשא לו. קונסידין אף שכנע את נורמה לפתוח מוטל. כשהקשר הרומנטי ביניהם העמיק, קנאתו של נורמן הובילה אותו לרצוח את שניהם באמצעות סטריכנין. לאחר הרצח זייף מכתב התאבדות של אמו במטרה לגרום לכך שייראה כאילו רצחה את קונסידין והתאבדה בעצמה. בעקבות הטראומה, אושפז נורמן לתקופה קצרה ולאחר מכן פיתח הפרעת זהות דיסוציאטיבית, במסגרתה יצר את "אמא" — מעין גלגול של אמו המנוחה.

נורמן ירש את ביתה של נורמה ואת המוטל שבבעלותה בעיירה הבדיונית פֵיירווֵיל שבקליפורניה, שם הסתיר את גופתה של אמו במרתף. בדמותה של "אמא", הוא לובש את בגדיה, מחקה את קולה ומשוחח עם גופתה כאילו הייתה חיה. "אמא" אוסרת על נורמן לקיים קשרים רומנטיים ומגוננת עליו באופן אלים. כאשר נורמן נמשך לנשים, "אמא" משתלטת עליו ורוצחת אותן, בעוד שנורמן מתעלף ומתעורר לאחר המעשה – מבלי לדעת מה אירע, ובטוח שאמו היא זו שביצעה את הפשע. בלוך סיכם את שלוש הזהויות של נורמן במעין משחק מילים: "נורמן" – הילד שזקוק לאמו; "נורמה" – דמות האם הקשוחה והשתלטנית; ו-"נורמל" (Normal) – המבוגר שמתפקד כלפי חוץ ומתנהל בחיי היומיום.[11]

ברומן ובסרט המקוריים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעלילת הרומן והעיבוד הקולנועי משנת 1960, מגיעה מריון קריין למוטל לאחר שברחה ממקום עבודתה עם סכום כסף גדול. נורמן, שמיד מתרשם ממנה, מזמין אותה לסעוד איתו, אך "אמא" זועמת על כך ומאיימת עליה. נורמן, על אף האיומים, אוכל עמה ארוחת ערב, אך משתלח בה כאשר היא מציעה לאשפז את אמו במוסד פסיכיאטרי.

מריון שבה לחדרה, שם נורמן מציץ בה דרך חור בקיר. "אמא" משתלטת עליו, דוקרת אותה למוות במקלחת (בספר – הוא אף כורת את ראשה). כשנורמן חוזר להכרה, הוא חושב שאמו ביצעה את הרצח, ולכן מטביע את גופתה של מריון ואת רכבה בביצה סמוכה. בהמשך, כ"אמא", הוא רוצח גם את הבלש הפרטי מילטון ארבוגסט שנשכר לאתר את מריון. בסופו של דבר, אחותה של מריון, ליילה, ובן-זוגה של מריון, סם לומיס מגיעים לחקור את היעלמותה. נורמן מנסה למנוע מהם לגלות את האמת, אך סם משתלט עליו בזמן שנורמן מנסה לתקוף את ליילה. נורמן נעצר ונמצא בלתי כשיר לעמוד לדין. הוא נשלח לאשפוז במוסד לחולי נפש, שם משתלטת לחלוטין אישיותה של "אמא" על תודעתו. בסיום הסרט, נורמן עצמו כבר איננו – רק "אמא" נותרה.[12][13]

בספרי ההמשך

[עריכת קוד מקור | עריכה]

פסיכו 2

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בספר ההמשך של רוברט בלוך משנת 1982, נורמן בייטס נמלט מהמוסד הפסיכיאטרי לאחר שהוא רוצח אחת משתי נזירות אורחות ולובש את גלימתה. הוא גונב את הרכב שלהן, רוצח ולאחר מכן אונס את גופתה של השנייה. נורמן מתכנן לרצוח את סם וליילה לומיס, שלדעתו אחראים לכליאתו. במטרה לביים את מותו, הוא מתכנן לרצוח טרמפיסט, אך מבלי לדעת שהטרמפיסט מתכנן בעצמו לתקוף אותו. נורמן מובס בקטטה ביניהם, מת במהלך תאונת דרכים, והטרמפיסט שורד. בעקבות כך, ד"ר אדם קלייבורן, שמגלה את גופתו של נורמן, מפתח זהות חלופית כ"נורמן" ויוצא למסע רציחות.

בית פסיכו

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בספר זה, שנכתב ויצא לאור בשנת 1991, נורמן מופיע רק כבובה אנימטרונית באטרקציה שהוקמה במוטל בייטס לשעבר, שהוסב לאתר תיירות.

Danganronpa Kirigiri

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בספר השני בסדרת "Danganronpa Kirigiri"‏ (2013) מאת טאקקוני קיטיאמה, המתרחש ביקום הבדיוני של משחקי Danganronpa, אירועי "פסיכו" ו"בית פסיכו" מוצגים כחלק מההיסטוריה של העולם. עשרים שנה לאחר מותו של נורמן, מוטל בייטס המחודש – כעת "מלון נורמן" – נסגר בעקבות סדרת התאבדויות ורציחות, המיוחסות לרוח הרפאים של נורמן. במאה ה-21, המקום משמש לזירת משחק מוות מאורגן בשם "דו-קרב נואר" המנוהל על ידי ארגון צדק-נקמני. דמותו של נורמן מופיעה דרך מסך LCD, ומשמיעה ציטוטים מוקלטים בקולו המקורי, עד שהוא "נעלם" מהמסך והאירוח מועבר לדמויות אחרות "ממשפחתו".[14][15][16]

פסיכו: סנטוריום

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2016, יצא לאור ספר ההמשך "פסיכו: סנטוריום" מאת צ'ט ויליאמסון, המהווה פריקוול לספר השני. נורמן במצב קטטוני, וד"ר פליקס ריד מנסה "להחזירו". בספר מוצג רוברט ניומן, אחיו התאום של נורמן שנמסר לאימוץ בלידתו. מתברר כי רוברט אינו אלא זהות נוספת שיצר ריד בהיפנוזה כדי לגרום לנורמן לחסל חולים אלימים. לקראת הסוף, נורמן משתף פעולה עם "אמא", שמחסלת את ריד. נורמן חוזר למצבו הקטטוני לאחר המעשה.

בסרטי ההמשך

[עריכת קוד מקור | עריכה]

פסיכו 2 (1983)

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – פסיכו 2

בסרט ההמשך הראשון, נורמן משתחרר מהמוסד לאחר 22 שנה, בריא לכאורה. הוא פוגש ב"מרי סמואלס", שהיא למעשה מרי לומיס – בתם של סם וליילה לומיס. השניים מתקרבים רומנטית, אך שרשרת אירועים מסתוריים משגעת את נורמן. מתברר שליילה מנסה לגרום לו לאבד את שפיותו שוב, אולם הרציחות מתבצעות על ידי אמה ספול, עמיתתו לעבודה. ספול טוענת שהיא אמו האמיתית של נורמן, והוא רוצח אותה וחוזר לזהותו כ"אמא".

פסיכו 3 (1986)

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – פסיכו 3

בסרט זה, המתרחש חודש לאחר קודמו, נורמן עדיין נלחם בדמותה של "אמא". הוא מתאהב במורין קויל, שנרצחת לבסוף. דוויין דיוק, מוזיקאי נוכל, מגלה את גופתה של ספול ומנסה לסחוט את נורמן, שמחסל אותו. נוסף לזאת, עיתונאית בשם טרייסי ונבל מגלה שספול הייתה למעשה אחותה של נורמה, ולא אמו של נורמן ומגלה לו זאת. בעקבות גילוי זה, נורמן מנסה להשתחרר מהשפעתה של "אמא", משמיד את גופתה של ספול, ונשלח שוב למוסד.

פסיכו 4: ההתחלה (1990)

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – פסיכו 4: ההתחלה

הסרט הרביעי הוא סרט פריקוול/סיקוול אשר מבטל את חשיפת הסרטים הקודמים על ספול. נורמן משוחרר שוב מהמוסד, כשכעת הוא נשוי לפסיכולוגית בשם קוני. כשהוא מגלה שהיא בהיריון, הוא מביא אותה לבית אמו במטרה להרוג אותה ולמנוע את לידת צאצאו ה"מקולל". הוא חוזר בו ברגע האחרון, שורף את הבית ונאבק בהזיות של "אמא" ושל קורבנותיו. הוא שורד את השריפה, והקולות בראשו נעלמים – רמז לריפויו הסופי.

בטלוויזיה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בייטס מוטל (סרט טלוויזיה)

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בסרט הטלוויזיה "בייטס מוטל" משנת 1987, אשר שימש גם כפיילוט לסדרה שלא יצאה לפועל, נורמן בייטס מעולם לא שוחרר מהמוסד הפסיכיאטרי לאחר כליאתו הראשונה. הוא מת מזקנה, לאחר שפיתח מערכת יחסים עם אלכס וסט (באם קורט), מטופל נוסף שהורשע ברצח אביו החורג. נורמן מוריש לאלכס את מוטל בייטס, וזה מחליט להפעיל אותו מחדש לאחר שחרורו.

בייטס מוטל (סדרת טלוויזיה)

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – בייטס מוטל
נורמן בייטס, בגילומו של פרדי היימור.

בסדרת דרמה פסיכולוגית זו, המשמשת כפריקוול מודרני לסרט "פסיכו", מתוארים ימי נעוריו של נורמן בייטס, המתרחשים בהווה. נורמן (בגילומו של פרדי היימור) מתמודד עם הזיות והתעלפויות, ומתחיל לפתח את אישיותה של "אמא" עוד כשנורמה (ורה פרמיגה) בחיים. הוא רוצח את אביו המתעלל, סם, במצב דיסוציאטיבי, ונורמה מחליטה לקנות מוטל ולעבור איתו מאריזונה לעיירת וייט פיין ביי שבאורגון על מנת להגן עליו.[17]

לנורמן נוסף בסדרה אח-למחצה בשם דילן מאסט, והוא מתיידד עם אמה דקודי, חברה לספסל הלימודים הסובלת מסיסטיק פיברוזיס. תחת זהותה של "אמא", נורמן רוצח את מורתו, בלייר ווטסון,[18] את ברדלי מרטין[19] – נערה שהוא נמשך אליה, ואת אודרי דקודי, אמה המנוכרת של אמה.[20] נורמה מאשפזת את נורמן לפרק זמן קצר, ובמהלך שהותו במוסד, הוא נזכר בזיכרון טראומטי בו היה עד לאונס של נורמה בידי אביו, מה שתורם לשבר הפסיכולוגי בו לקה.[21][22]

כשמצבו הנפשי של נורמן מדרדר, נורמה נישאת לשריף המקומי, אלכס רומרו, על מנת שתוכל לממן את טיפולו. הנישואין הופכים עם הזמן לאמיתיים. כאשר נורמן מגלה על נישואיה, הוא מנסה להרוג את שניהם באמצעות הרעלת פחמן חד-חמצני, אך רק נורמה מתה ורומרו מציל את נורמן ברגע האחרון.[23] לאחר מכן, נורמן חופר את גופתה של נורמה, משמר אותה במרתף, וחוזר לחיות איתה כאילו היא חיה, תוך שאישיותה של "אמא" משתלטת עליו לחלוטין.[24]

שנתיים לאחר מכן, נורמן מנהל את המוטל לבד וחי עם גופתה של אמו. הוא רוצח שכיר שנשלח על ידי רומרו,[25] ורוצח את דודו, כיילב – אחיה של נורמה – כאשר זה מגלה את האמת.[26] הוא מתאהב במדליין לומיס, שמזכירה את נורמה במראה ובאישיותה, אך אישיותה של "אמא" מקנאת ומתפרצת בצורה קיצונית, לרבות חדירה למודעותו והובלתו ללבוש את בגדיה של נורמה ולקיום יחסי מין עם גבר בבר הומוסקסואלי.[27] נורמן מתחיל להבין ש"אמא" היא פרי מוחו, והיא מאשרת זאת ומסבירה שנוצרה כדי להתמודד עם מצבו הנפשי.

כאשר מריון קריין (ריהאנה) מגיעה למוטל, נורמן מוותר על ניסיונותיו לשכנע אותה להישאר, ומזהיר אותה שתעזוב. לאחר מכן הוא רוצח את סם לומיס, המאהב של מריון, במקלחת.[28] בהמשך, דילן מגיע למוטל ונורמן תוקף אותו תחת השפעת "אמא". הוא מתקשר למשטרה ומתוודה על רציחתו של סם.[29] לאחר מעצרו, מתגלים קורבנות נוספים שלו והוא מואשם ברציחות נוספות.[30]

רומרו, שברח מהכלא לאחר שנשפט בעוון עדות שקר, חוטף את נורמן ומוביל אותו ליער במטרה לאתר את קבר אמו.[31] נורמן מצליח להרוג את רומרו, אך לבסוף מודה לעצמו שהוא רצח את נורמה. "אמא" נפרדת ממנו סופית. במצב של ניתוק מוחלט מהמציאות, נורמן מזמין את דילן לארוחת ערב משפחתית בה גופתה של נורמה יושבת בראש השולחן. לאחר עימות, נורמן מנסה לרצוח את דילן בסכין, אך נורה למוות. ברגעיו האחרונים הוא מדמיין את אמו מחבקת אותו.[32]

ביקורות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

נורמן בייטס נחשב לאחת מדמויות הנבלים הגדולות בתולדות הקולנוע. המכון הסרטים האמריקאי דירג אותו במקום השני ברשימת "מאה שנים... מאה גיבורים ונבלים",[33] שני לחניבעל לקטר וקודם לדארת' ויידר. הציטוט המפורסם של בייטס מתוך הסרט "פסיכו", ”A boy's best friend is his mother (החבר הכי טוב של ילד היא אמו)”, דורג במקום ה-56 ברשימת "100 הציטוטים הגדולים מהקולנוע האמריקאי" של המכון.[34]

בשנת 2008 נכלל בייטס ברשימת "100 הדמויות הקולנועיות הגדולות בכל הזמנים" של מגזין "אמפייר".[35] שנה לאחר מכן, בשנת 2009, בגיליון מיוחד של המגזין "Total Film" ברשימת "150 הופעות המשחק הגדולות בכל הזמנים", דורגה הופעתו של אנתוני פרקינס בדמותו של נורמן בייטס בסרט "פסיכו" במקום ה-27.[36] בנוסף לכך, מגזין "Premiere" הציב את בייטס במקום הרביעי ברשימת "100 הדמויות הקולנועיות הגדולות בכל הזמנים".[37]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ Cruz, Gilbert (March 25, 2013). "We All Go a Little Mad Sometimes: On Norman Bates and Psycho's Four Sequels". Vulture.com. New York City: New York Media. Retrieved May 25, 2025.
  2. ^ Guran, Paula (August 1999). "BEHIND THE BATES MOTEL: Robert Bloch". Dark Echo Horror Online. Archived from the original on August 14, 2011. Retrieved May 25, 2025.
  3. ^ 1 2 Conradt, Stacy (March 18, 2013). "Everything You Need to Know About Norman Bates". Mental Floss. New York City: Dennis Media. Retrieved May 25, 2025.
  4. ^ Leigh, Janet (1995). Psycho : Behind the Scenes of the Classic Thriller. Easton, Pennsylvania: Harmony Press. ISBN 978-0-517-70112-6.
  5. ^ Ferrell, David (September 13, 1992). "Anthony Perkins, 60, Dies; Star of 'Psycho' Had AIDS". Los Angeles Times. Los Angeles, California. ISSN 0458-3035. Retrieved May 25, 2025.
  6. ^ Swift, Andy (January 21, 2017). "People's Choice Awards 2017 Winners: Priyanka Chopra, Outlander and More". TVLine. Retrieved May 25, 2025.
  7. ^ Johnston, Rich (August 31, 2016). "Felipe Echevarria, On Taking Anthony Perkins Out Of The Picture". Bleeding Cool. Rantoul, Illinois: Avatar Press. Retrieved May 25, 2025.
  8. ^ "Landscape - Norman Bates". Discogs. 1981.
  9. ^ Colin Larkin, ed. (1992). The Guinness Encyclopedia of Popular Music (First ed.). Guinness Publishing. p. 1426. ISBN 0-85112-939-0.
  10. ^ "The Hitmen (6) - Bates Motel". Discogs. 1981.
  11. ^ Bloch, Robert. Psycho (1959)
  12. ^ Bloch, Robert (1959). Psycho. New York City: Simon & Schuster. ISBN 978-1590203354.
  13. ^ Alfred Hitchcock (Director) (September 8, 1960). Psycho (DVD). United States: Paramount Pictures.
  14. ^ Hoshikaisha Fictions (November 29, 2013). "Danganronpa Kirikiri 2 (Hoshikaisha Fictions) – Impressions and Reviews". Da Vinci. Retrieved November 29, 2013.
  15. ^ Zuhara, Su (December 27, 2013). "Danganronpa Kirikiri 2 – Kyoko Kirigiri challenges the "Detective Auction"!". Karakarabox. Retrieved May 25, 2025 – via Seesaa.
  16. ^ Gakuto, Shosandai (October 20, 2020). (30-second novel video) Danganronpa Kirigiri Mystery. [Novel Series V]. Retrieved May 25, 2025 – via YouTube.
  17. ^ "The Truth". Bates Motel. Season 1. Episode 6. April 22, 2013. A&E.
  18. ^ "Midnight". Bates Motel. Season 1. Episode 10. May 13, 2013. A&E.
  19. ^ "Unconscious". Bates Motel. Season 3. Episode 10. May 13, 2015. A&E.
  20. ^ "A Danger to Himself and Others". Bates Motel. Season 4. Episode 1. March 7, 2016. A&E.
  21. ^ "Goodnight, Mother". Bates Motel. Season 4. Episode 2. March 14, 2016. A&E.
  22. ^ "The Vault". Bates Motel. Season 4. Episode 6. April 18, 2016. A&E.
  23. ^ "Forever". Bates Motel. Season 4. Episode 9. May 9, 2016. A&E.
  24. ^ "Norman". Bates Motel. Season 4. Episode 10. May 16, 2016. A&E.
  25. ^ "Dark Paradise". Bates Motel. Season 5. Episode 1. February 20, 2017. A&E.
  26. ^ "Bad Blood". Bates Motel (TV series). Season 5. Episode 3. March 6, 2017. A&E.
  27. ^ "Dreams Die First". Bates Motel (TV series). Season 5. Episode 5. March 20, 2017. A&E.
  28. ^ "Marion". Bates Motel (TV series). Season 5. Episode 6. March 27, 2017. A&E.
  29. ^ "Inseparable". Bates Motel. Season 5. Episode 7. April 3, 2017. A&E.
  30. ^ "The Body". Bates Motel (TV series). Season 5. Episode 8. April 3, 2017. A&E.
  31. ^ "Visiting Hours". Bates Motel (TV series). Season 5. Episode 9. April 17, 2017. A&E.
  32. ^ "The Cord". Bates Motel. Season 5. Episode 10. April 24, 2017. A&E.
  33. ^ "AFI's 100 YEARS...100 HEROES & VILLAINS". afi.com. American Film Institute. Retrieved May 25, 2025.
  34. ^ "AFI'S 100 GREATEST MOVIE QUOTES OF ALL TIME". afi.com. American Film Institute. Retrieved May 25, 2025.
  35. ^ "The 100 Greatest Movie Characters". Empire. London, England: Bauer Consumer Media. June 29, 2015. Retrieved May 25, 2025.
  36. ^ "The 150 Greatest Performances Of All Time" Archived March 30, 2014, at the Wayback Machine TotalFilm. com
  37. ^ "100 Greatest Movie Characters of All Time". Premiere. New York City: Hachette Filipacchi Media U.S. Retrieved May 25, 2025.
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=נורמן_בייטס&oldid=41358168"