נושאות הנסכים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
נושאות הנסכים
Χοηφόροι
מאת אייסכילוס עריכת הנתון בוויקינתונים
שפת המקור יוונית עתיקה עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה טרגדיה יוונית עריכת הנתון בוויקינתונים
הוצאה
ספר קודם אגממנון עריכת הנתון בוויקינתונים
ספר הבא נוטות החסד עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
אורסטס, הרמס ואלקטרה בקבר אגממנון, כד מסביבות 380–370 לפנה"ס

נושאות הנסכים (או נושאות הנסך; ביוונית: Χοηφόροι) היא טרגדיה יוונית מאת המחזאי אייסכלוס. המחזה הוא השני בטרילוגיה "אורסטיאה", והוא הוצג בחגיגות הדיוניסיה באתונה בשנת 458 לפנה"ס. המחזה עוסק באורסטס, בנם של אגממנון וקליטמנסטרה. קליטמנסטרה הרגה את אגממנון, ועכשיו על אורסטס לנקום את נקמתו ולהרוג את אמו. כך ימשיך את הקללה לבית אטראוס, זה דור חמישי.

עלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המחזה נפתח בהגעת אורסטס לקברו של אביו, אגממנון. שם הוא פוגש את אחותו אלקטרה. אלקטרה ושפחותיה מתארות את סבלן מידי קליטמנסטרה ואייגיסתוס. דמו של אביהם זועק לנקמה. קליטמנסטרה חלמה חלום רע שגרם לה לשלוח את בתה, אלקטרה לנסוך נסכים על קברו של אגממנון כדי לפייס את רוחו. אורסטס שומע מאחותו כיצד קליטמנסטרה, אמם חיללה את גופתו של אגממנון אחרי שהרגה אותו ובעקבות זאת הוא מחליט לנקום בה ולהחזיר לעצמו את הירושה למרות שיודע כי המעשה של רצח אם הוא נפשע. הוא ואלקטרה מבקשים מאביהם לעזור להם, כמו גם מאלות הצדק.

אורסטס ופילדס חברו, מגיעים לארמון ומבקשים לדבר עם אייגיסתוס. קליטמנסטרה היא זו שמקבלת את פניהם. הם אומרים לה כי הם שליחים ובפיהם בשורת מותו של אורסטס. קליטמנסטרה מכניסה אותם לארמון. האומנת נשלחת לקרוא לאייגיסתוס כדי שידבר עם השליחים. האומנת מספרת למקהלה כי קליטמנטרה שמחה על מותו של אורסטס, בעוד היא נסערת מאוד. ראש המקהלה אומר לה שכשתודיע לאייגיסתוס להגיע, לבקש ממנו להגיע לבד ולא עם פמלייה. התחבולה הצליחה, אייגיסתוס מגיע לבדו ואורסטס הורג אותו. קליטמנטרה מגיעה ומגלה כי אורסטס הרג את אייגיסתוס וכי בכוונתו להרוג אותה גם כן. היא מתחננת בפניו לא להרוג אותה, מציעה לו לחבור עליה. אורסטס נמצא במאבק פנימי אך לבסוף מחליט להרוג את אמו. אחרי שביצע את המעשה הוא מסביר כי חש כי פעל בצדק. רצח אייגיסתוס היה ברור ומוצדק. רצח אם הוא מעשה איום, אך הוא מציין כי אפולו עצמו הבטיח לו שרצח אמו מוצדק וכי לא יסבול כתוצאה מכך. המחזה נגמר כאשר הוא רואה את אירניות ובורח מפניהן.

תרגומים לעברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • שבע הטרגדיות: פרומטוס הכבול -- הפרסים -- המבקשות מחסה -- השבעה נגד תבי -- אגממנון -- נושאות הנסך -- בנות החסד; תרגם מיוונית והוסיף מבואות, הערות ונספחים: שלמה דיקמן, ירושלים: מוסד ביאליק (‫'ספרי מופת מספרות העולם'), תשכ"ה.
  • נושאות הנסכים; מיוונית: אהרן שבתאי, תל אביב: שוקן ('מחזות יווניים'), תשנ"א 1990.

עיבודים:

  • האורסטיאה; עִבד לתיאטרון בן-זמננו לאו בריידי ; תרגם מאנגלית: אריה אהרני, תל אביב: אל"ף, 1964.