ישראל במשחקים האולימפיים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ישראל במשחקים האולימפיים
ישראלישראל
הוועד האולימפי הלאומי
קוד ייצוג: ISR
שם: הוועד האולימפי בישראל
מדליות קיץ
דירוג:
89
זהב
1
כסף
1
ארד
7
סה"כ
9
השתתפות במשחקי הקיץ אפור: לא השתתפה)
1896190019041908191219201924192819321936194819521956196019641968197219761980198419881992199620002004200820122016
השתתפות במשחקי החורף אפור: לא השתתפה)
1924192819321936194819521956196019641968197219761980198419881992199419982002200620102014

ישראל משתתפת באופן סדיר במשחקים האולימפיים החל משנת 1952 באולימפיאדת הלסינקי. לאחר שלא זכתה במדליה אולימפית בארבעת העשורים הראשונים, מאז שנות ה-90 הצליחה ישראל לזכות ב-9 מדליות במשחקים האולימפיים.

הישג השיא של מדינת ישראל במשחקים האולימפיים הוא זכייתו של גל פרידמן במדליית זהב באולימפיאדת אתונה (2004). מלבד זאת, זכתה ישראל במדליית כסף אחת על ידי יעל ארד באולימפיאדת ברצלונה (1992) (המדליה הראשונה שישראל זכתה בה) וב-7 מדליות ארד נוספות על ידי אורן סמדג'ה, גל פרידמן, מיכאל קולגנוב, אריק זאבי, שחר צוברי, ירדן ג'רבי ואורי ששון (בסך הכול שמונה ישראלים זכו בתשע מדליות אולימפיות, כאשר גל פרידמן זכה בשתיים). נציגיה הצליחו להגיע לשלבי גמר בתחרויות רבות לאורך השנים.

בסך הכל, לישראל 9 מדליות אולימפיות, כאשר 7 מהן הושגו על ידי גברים ו-2 על ידי נשים. 5 מהמדליות הן בתחום הג'ודו, 3 נוספות בתחום השייט (גלישת רוח) והמדליה הנוספת, בתחום הקיאקים.

ישראל השתתפה בכל אולימפיאדות הקיץ מאז 1952, מלבד החרמת אולימפיאדת מוסקבה בשנת 1980 יחד עם מדינות מערביות רבות בשל פלישת ברית המועצות לאפגניסטן.

באולימפיאדת החורף החלה ישראל להשתתף באולימפיאדת לילהאמר (1994), כששלחה לאולימפיאדה זו נציג בודד, המחליק האמנותי על קרח מיכאל שמרקין, ומאז היא משתתפת בקביעות.

עד היום שלחה ישראל רק שני ספורטאים ערבים להתחרות באולימפיאדה: אדוארד מרון ורפעת טורק.

תוכן עניינים

הקמת הוועד האולימפי הישראלי[עריכת קוד מקור | עריכה]

כבר בשנת 1933 הוקם בארץ ישראל "הארגון האולימפי הארץ-ישראלי", ביוזמת ארגון "מכבי". שנה לאחר מכן הוכר הארגון על ידי הוועד האולימפי הבינלאומי כוועד הלאומי המייצג את פלסטיין המנדטורית. למעשה ייצג הארגון אך ורק את מרכז מכבי, ולא כלל את ארגוני הספורט האחרים ביישוב העברי (הפועל, בית"ר ואליצור) ואת הספורטאים הלא-יהודיים. ב-1936 הוזמן האיגוד להשתתף באולימפיאדת ברלין שהתקיימה בשנת 1936, אך החליט לדחות את ההזמנה בשל קיומה בגרמניה הנאצית.

לאחר הקמתה של מדינת ישראל במאי 1948, כחודשיים וחצי לפני תחילת אולימפיאדת לונדון ביולי אותה שנה, ביקש האיגוד להשתתף במשחקים, אך הוועד האולימפי הבינלאומי דחה את הבקשה בנימוק שפלסטינה הפסיקה להיות ישות קיימת עם סיום המנדט ולכן איננה רשאית להשתתף במשחקים.

בקשת ישראל להשתתף באולימפיאדת הלסינקי נדחתה תחילה, לכן מחו על כך הספורטאים היהודים, שהתכנסו לרגל המכביה השלישית, ב-1950[1].

רק בשנת 1951, שלוש שנים לאחר הקמת המדינה, הושג הסכם בין מרכזי הספורט שאיפשר את הקמת הוועד האולימפי בישראל שבו היה ייצוג שווה למכבי והפועל. בינואר 1952 הוכר הוועד החדש על ידי הוועד האולימפי הבינלאומי והתאפשרה השתתפות משלחת ישראל באולימפיאדת הלסינקי.

משלחות ישראל לאולימפיאדה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אולימפיאדת לונדון (1948)[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרידה ליכטבלאו ורעיה ברונשטיין נבחרו לייצג את ישראל באולימפיאדת לונדון (1948), אך הוועד האולימפי הבינלאומי דחה את הבקשה בנימוק שפלסתינה הפסיקה להיות ישות קיימת עם סיום המנדט ולכן איננה רשאית להשתתף במשחקים[2]. ההזמנה למשחקים האולימפיים הייתה מופנית לוועד האולימפי של פלסתינה, ועד, שלאחר הכרזת מדינת ישראל הכריז על עצמו כוועד אולימפי של מדינת ישראל. בעקבות לחץ ארצות ערב, שאיים בהחרמת המשחקים האולימפיים, ביטלו הבריטיים את ההזמנה למשחקים והקונסול הבריטי בחיפה סירב לתת ויזות לחברי המשלחת.

אולימפיאדת הלסינקי (1952)[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – ישראל באולימפיאדת הלסינקי (1952)

המשלחת הראשונה של מדינת ישראל לאולימפיאדה הייתה לאולימפיאדת הלסינקי בפינלנד. המשלחת כללה 26 ספורטאים, ובהם גם נבחרת הכדורסל שהיוותה מחצית מכלל הספורטאים. הספורטאי הבולט במשלחת היה הקופץ למים יואב רענן שסיים במקום התשיעי. האתלט דוד טבק ניצח במקצים המוקדמים בריצות 100 ו-200 מטר, הישג שאף אתלט ישראלי (גבר) לא חזר עליו. יתר המשתתפים סיימו ללא תוצאות מרשימות.

אולימפיאדת מלבורן (1956)[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – ישראל באולימפיאדת מלבורן (1956)

בשנת 1956 התקיימה אולימפיאדת מלבורן באוסטרליה. המשחקים במלבורן החלו בנובמבר באותה שנה, שבועות ספורים לאחר פרוץ מלחמת סיני. המלחמה גררה את ביטול ההשתתפות של רוב הסגל האולימפי הישראלי, ובהם גם של נבחרות הכדורגל והכדורסל, ונשלחו 3 נציגים בלבד לייצוג סמלי - הקופץ למים יואב רענן, שהשתתף גם באולימפיאדת הלסינקי, השחיינית שושנה ריבנר, והקופץ לרוחק דוד קושניר. כמחאה על פלישת ישראל למצרים החליטו מצרים, עיראק ולבנון להחרים את אולימפיאדת מלבורן, וביטלו את השתתפותן כליל.

אולימפיאדת רומא (1960)[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – ישראל באולימפיאדת רומא (1960)

לאולימפיאדת רומא שלחה ישראל 23 ספורטאים. לראשונה השתתפה ישראל בענפים התעמלות, אופניים (הופעה חד פעמית), סיוף והרמת-משקולות. לאולימפיאדה זו נשלח לראשונה ערבי-ישראלי, מרים המשקולות אדוארד מרון.

אולימפיאדת טוקיו (1964)[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – ישראל באולימפיאדת טוקיו (1964)

לאולימפיאדת טוקיו ב-1964 נשלחו עשרה ספורטאים ישראלים בלבד, לאחר שבעקבות הכישלון ברומא החליט הוועד האולימפי בישראל להציב לראשונה קריטריונים להשתתפות באולימפיאדה. מחצית מהספורטאים הישראלים היו מענף האתלטיקה והשאר בקליעה ושחייה.

אולימפיאדת מקסיקו סיטי (1968)[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – ישראל באולימפיאדת מקסיקו סיטי (1968)

בשנת 1968, באולימפיאדת מקסיקו סיטי התרחשה נקודת מפנה לספורט הישראלי האולימפי. נבחרת ישראל בכדורגל, אשר מנתה 19 ספורטאים מכלל ה-31 שישראל שלחה לאותה אולימפיאדה, הצליחה להעפיל עד לשלב רבע הגמר בטורניר הכדורגל, שם שיחקה מול נבחרת בולגריה. בסיום הזמן החוקי הייתה התוצאה 1:1, ומאחר וטרם הוכנסו חוקי הפנדלים במקרה של שוויון, הוכרע לבסוף המשחק על ידי הגרלה. בשלבים המוקדמים ניצחה נבחרת ישראל את גאנה ואת אל סלוודור והפסידה לנבחרת הונגריה.

בנוסף, הצליח אברהם מלמד להעפיל לחצי הגמר בתחרות 100 מטר פרפר, ולסיים במקום הרביעי במקצה ובמקום ה-11 הכללי, הישג שיא לשחיין ישראלי עד אז.

אולימפיאדת מינכן (1972)[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערכים מורחבים – ישראל באולימפיאדת מינכן (1972), טבח הספורטאים באולימפיאדת מינכן

ב-5 בספטמבר 1972, חדרו שמונה מחבלים חמושים מארגון "ספטמבר השחור" לבניין שבו שכנו חברי משלחת ישראל לאולימפיאדה, והשתלטו עליו. בעת ההשתלטות על הדירה רצחו המחבלים שניים מחברי המשלחת הישראלית, ותפסו תשעה בני ערובה, עליהם התמקחו על מנת לגרום לשחרורם של 232 מחבלים שהוחזקו בישראל, ועוד שני מחבלים שנכלאו בגרמניה. בשעות הלילה הועברו בני הערובה והמחבלים במסוקים לשדה התעופה פירסטנפלדברוק, משם היו אמורים לטוס למדינה ערבית. במהלך ניסיון חילוץ של כוחות הביטחון הגרמנים, נרצחו כל תשעת בני הערובה, וחמישה מחבלים ושוטר גרמני נהרגו.

למחרת הרצח נערך טקס זיכרון באצטדיון האולימפי, ולאחריו חודשו התחרויות. המשלחת הישראלית עזבה את המשחקים האולימפיים וחזרה לישראל.

עד הטבח הספיקו 14 מ-15 ספורטאי המשלחת להשתתף בתחרויות. המתאבק מרק סלבין נרצח ביום שבו היה אמור להתחרות. ההישג הבולט היה של האתלטית אסתר שחמורוב, שהעפילה לחצי הגמר בריצת מאה מטר, בה סיימה במקום החמישי, 4 אלפיות שנייה אחרי הרצה שעלתה לגמר מהמקום הרביעי. שחמורוב העפילה גם לחצי הגמר בריצת 100 מטר משוכות, אך פרשה ממנה בעקבות הטבח, בו נרצח מאמנה עמיצור שפירא.

באולימפיאדה זו השתתפה ישראל לראשונה בענפים שיט והיאבקות, וחזרה להשתתף בהרמת משקולות וסיוף אחרי הפסקה של 12 שנים.

אולימפיאדת מונטריאול (1976)[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – ישראל באולימפיאדת מונטריאול (1976)

עשרים ושמונה ספורטאים ייצגו את ישראל באולימפיאדת מונטריאול בקנדה, 17 שחקני נבחרת הכדורגל, ואחד עשר ספורטאים בענפים אישיים, כמספר הנרצחים במינכן.

ההישג הבולט היה של אסתר רוט-שחמורוב שהפכה להיות הישראלית הראשונה שהעפילה לגמר אולימפי, כאשר הצליחה להעפיל לגמר ב-100 מטרים משוכות, ולסיים בו במקום השישי, בתוצאה של 13.04 שניות. הישג נוסף שייך לאדוארד וייץ, שסיים במקום החמישי בענף הרמת המשקולות, ההישג הטוב ביותר של ישראל באולימפיאדות עד אז. המתאבק רמי מירון דורג באופן בלתי רשמי במקום השביעי.

נבחרת הכדורגל העפילה בשנית עד לשלב רבע הגמר, שם הפסידה לנבחרת ברזיל, והשוותה את הישגה מאולימפיאדת מקסיקו סיטי (1968). בשלב המוקדם סיימה ישראל בתיקו את שלושת משחקיה נגד גוואטמלה, מקסיקו וצרפת.

באולימפיאדה זו השתתפה ישראל לראשונה בענף הג'ודו, ובפעם השנייה בשיט, היאבקות והתעמלות.

אולימפיאדת מוסקבה (1980)[עריכת קוד מקור | עריכה]

ישראל, בדומה למרבית המדינות המערביות ובלחץ של ארצות הברית, החרימה את האולימפיאדה במוסקבה בשל פלישת ברית המועצות לאפגניסטן כשבעה חודשים לפני תחילת המשחקים האולימפיים.

אולימפיאדת לוס אנג'לס (1984)[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – ישראל באולימפיאדת לוס אנג'לס (1984)

ישראל שלחה לאולימפיאדה בלוס אנג'לס את המשלחת הגדולה ביותר שלה עד סידני 2000, עם 33 ספורטאים ב-11 ענפים אישיים. ההישגים הבולטים היו של הג'ודוקא אדי קואז שדורג במקום השביעי, הקלע יצחק יונסי אשר סיים במקום השמיני ברובה אויר בתוצאה של 582 נק', תוך שהוא שובר את שיאו הישראלי ב-10 נקודות. השייטים יואל סלע ואלדד אמיר בדגם הולנדי מעופף, ושמשון ברוקמן ואיתן פרידלנדר בדגם 470, סיימו גם כן במקום שמיני.

באולימפיאדה זו ייצג עמוס מנסדורף לראשונה את ישראל בענף הטניס, אשר היה ענף ראווה, ואבירם מזרחי היה הקיאקיסט הישראלי הראשון, כאשר סיים במקום הרביעי בחצי הגמר. כמו כן, השתתפו ספורטאים ישראלים לראשונה באיגרוף, התעמלות אמנותית וגלשני רוח.

אולימפיאדת סיאול (1988)[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – ישראל באולימפיאדת סיאול (1988)

ישראל שלחה לאולימפיאדת סיאול בקוריאה הדרומית משלחת בת 19 ספורטאים בלבד, הקטנה ביותר מאז אולימפיאדת מינכן (1972).

שני השייטים יואל סלע ואלדד אמיר, שהתחרו בדגם ההולנדי המעופף, היו קרובים מאוד להשיג את המדליה הראשונה לישראל. הם לא השתתפו בשיוט השני מתוך שבעה בתחרות השיט משום שחל ביום הכיפורים, ובעקבות זאת קטנו סיכוייהם לזכות במדליה. לבסוף, סיימו סלע ואמיר במקום הרביעי, הישג שיא לנציג ישראלי במשחקים האולימפיים עד אז. לעומתם, השייטים והאחים רן ודן טורטן שהתחרו בדגם 470 השתתפו בשיוט ביום הכיפורים בניגוד להוראות ראשי המשלחת, ועל כך הורחקו מהמשלחת הישראלית במהלך האולימפיאדה. בגלל יום הכיפורים נאלץ המתאגרף יהודה בן חיים לפרוש מקרב שנקבע ליום זה. מתאגרף נוסף, יעקב שמואל, הגיע עד לשלב רבע הגמר. האולימפיאדה הזו היא היחידה שבה לא השתתפה ישראל בענף האתלטיקה.

אולימפיאדת ברצלונה (1992)[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – ישראל באולימפיאדת ברצלונה (1992)

בשנת 1992, ארבעים שנה לאחר הצטרפותה של מדינת ישראל למשחקים האולימפיים, השיגו נציגיה מדליות ראשונות בתחרויות, והיוו אבן דרך חשובה בהתקדמותה של ישראל במשחקים.

באולימפיאדת ברצלונה זכתה יעל ארד להיות הישראלית הראשונה שזכתה במדליה כלשהי במשחקים האולימפיים, כאשר הצליחה לזכות במדליית הכסף בענף הג'ודו (עד 61 ק"ג). יום למחרת זכה נציג ישראלי נוסף, אורן סמדג'ה, במדלית ארד, גם הוא בענף הג'ודו (עד 71 ק"ג). מאז זכייתם של השניים במדליות, בכל אחת מהאולימפיאדות הבאות הצליחו נציגי ישראל לזכות לפחות במדליה אחת עד לאולימפיאדת לונדון 2012 שבה לא זכתה ישראל באף מדליה אך הצליחה להגיע לתחרויות גמר.

מלבד יעל ארד ואורן סמדג'ה הצליח דני קרסנוב להגיע לגמר בקפיצה במוט ולסיים במקום השמיני, ולהיות הגבר הישראלי הראשון אשר מגיע למעמד זה בענף האתלטיקה.

באולימפיאדה זו זכה השייט יואל סלע להיות הישראלי הראשון שהשתתף ב-4 אולימפיאדות. לולא החרמת אולימפיאדת מוסקבה בשנת 1980 על ידי ישראל, היה סלע עשוי להשתתף בחמש אולימפיאדות רצופות.

אולימפיאדת אטלנטה (1996)[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – ישראל באולימפיאדת אטלנטה (1996)

בשנת 1996, שלחה ישראל לאולימפיאדת אטלנטה משלחת בת 25 ספורטאים. גל פרידמן, לימים זוכה מדליית הזהב האולימפית הראשון בישראל, הצליח לזכות במדליית ארד בגלשני מיסטרל, ולהיות הישראלי השלישי שזוכה במדליה אולימפית כלשהי.

בנוסף לפרידמן, העפיל דני קרסנוב לגמר בקפיצה במוט, וסיים במקום ה-11, תוך שהוא זוכה להיות הישראלי הראשון שמצליח להגיע לשני שלבי גמר ברציפות.

הצלחה נוספת הייתה של נבחרת השחייה הישראלית ב-4X100 מעורב, שהצליחה לראשונה להגיע לגמר בענף השחייה. השחיינים איתן אורבך, ודים אלכסייב, דן קוטלר ויואב ברוק סיימו את מקצה המוקדמות בתוצאת שיא ישראלי של 3:42.24 דקות, שהקנה להם את העלייה לגמר, בו סיימו במקום השמיני.

זוכי המדליות בברצלונה, אורן סמדג'ה ויעל ארד, השתתפו במשחקים האולימפיים באטלנטה, אך לא הצליחו לשחזר את הישגיהם. יעל ארד הפסידה בקרב על המדליה ודורגה במקום החמישי. באותו מקום דורג גם גוצ'ה ציציאשווילי בענף ההיאבקות בסגנון יווני-רומי.

אולימפיאדת סידני (2000)[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – ישראל באולימפיאדת סידני (2000)

בשנת 2000, שלחה ישראל לאולימפיאדת סידני את המשלחת האולימפית הגדולה עד אז שמנתה 40 ספורטאים.

את המדליה האולימפית הישראלית השיג חותר הקייק מיכאל קלגנוב ביום האחרון של המשחקים, כאשר זכה במדליית ארד ב-500 מטר קיאק יחיד. בנוסף, היה במרחק נגיעה ממדליה נוספת, כאשר סיים במקום הרביעי במקצה ה-1,000 מטרים.

בנוסף לקלגנוב, הצליחו ישראלים רבים להגיע להישגי-שיא אולימפיים לנציגים ישראלים, כאשר שני קדמי וענת פבריקנט היו גם כן במרחק נגיעה ממדליית ארד, אך סיימו במקום הרביעי בשיט מפרשיות מדגם 470. המתאבק יורי יבסייבצ'יק סיים גם כן במקום הרביעי, והקופץ לגובה קונסטנטין מטוסביץ' סיים במקום החמישי. אריק זאבי, אשר ארבע שנים מאוחר יותר זכה במדליית הארד, סיים במקום החמישי בענף הג'ודו.

הישג נוסף היה העפלתו של השחיין איתן אורבך לגמר אולימפי שני, הפעם ב-100 מטר גב, שם סיים במקום השמיני הכללי. בחצי הגמר קבע אורבך שיא ישראלי, עם תוצאה של 55.31 שניות.

שייט המיסטרל עמית ענבר השיג את המקום השביעי בתחרות, ואלכס אברבוך סיים במקום העשירי בקפיצה במוט.

אולימפיאדת אתונה (2004)[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – ישראל באולימפיאדת אתונה (2004)

בשנת 2004, שלחה ישראל לאולימפיאדת אתונה 36 ספורטאים והתחרתה במספר שיא של ענפים, 14 במספר. לראשונה השתתפו ספורטאים ישראלים בטניס שולחן, טקוונדו ושחייה אמנותית.

במהלך האולימפיאדה הצליח נציג ישראלי לזכות לראשונה במדליית זהב. היה זה גולש המיסטרל גל פרידמן, מחזיק מדליית הארד מאולימפיאדת אטלנטה. פרידמן, אשר רק שנתיים קודם לכן זכה באליפות העולם באותו ענף, הצליח להאפיל על מתחריו לענף והמנון התקווה הושמע בפעם הראשונה במשחקים האולימפיים.

בנוסף לפרידמן, אריק זאבי, אלוף אירופה 3 פעמים, זכה במדליית ארד בענף הג'ודו (עד 100 ק"ג), והביא לישראל מדליה שנייה באולימפיאדה באתונה.

פרט להישגיהם של פרידמן וזאבי, סיימה לריסה פסחוביץ במקום השישי בחתירת קיאקים במקצה ה-500 מטרים, צמד הטניסאים יוני ארליך ואנדי רם העפילו לרבע הגמר בטניס הזוגות ופבל גופמן, העפיל לגמר קרב-רב בהתעמלות מכשירים.

תוצאה מכובדת נוספת הגיעה מכיוונו של הקופץ במוט אלכס אברבוך, שסיים שמיני בגמר עם תוצאה של 5.65 מטרים, אך הייתה זו אכזבה עבורו לאחר שבשנים שקדמו לאולימפיאדה זכה באליפות אירופה באותו ענף ואף הוכתר כסגן אלוף העולם בשנת 2001.

אכזבה מרובה גם חווה אלוף העולם לשנת 2003 בהיאבקות בסגנון יווני-רומי, גוצ'ה ציציאשווילי, אשר הפסיד כבר בסיבוב השני של שלב הבתים.

רץ המרתון היילה סטאין סיים את המרוץ בעודו מבצע הקפה מיותרת של האצטדיון בהגיעו לקו הסיום. לאחר ערעור ראשי המשלחת הישראלית לוועד האולימפי אושר זמנו ומיקומו המקורי של סטאין, המקום ה-20.

אודי וקס, הג'ודוקא, היה מעורב בעל כרחו בתקרית דיפלומטית קטנה כאשר בסיבוב הראשון יריבו האיראני, אראש מירסמאלי, לא התייצב לקרב והפסיד הפסד טכני. האירני טען כי הוא פרש כהזדהות עם הסבל הפלסטיני, אך כנראה פרישתו באה לאחר לחצים מצד הממשל האיראני שגם הבטיח לו 115,000 דולר פיצוי כבונוס על המעשה. פסילתו של מירסמאלי הביאה את אודי לסיבוב השני בו הפסיד נגד עמר מרידייה מאלג'יריה.

אולימפיאדת בייג'ינג (2008)[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – ישראל באולימפיאדת בייג'ינג (2008)
שחר צוברי עם מדליית הארד

לאולימפיאדת בייג'ינג שלחה ישראל משלחת בת 43 ספורטאים ב-10 ענפים, הגדולה ביותר בהיסטוריה האולימפית עד אז ושנייה בגודלה אחרי המשלחת לריו.

הגולש שחר צוברי זכה במדליית הארד בתחרויות דגם הניל פרייד. זו הייתה המדליה השביעית של ישראל בחמש האולימפיאדות האחרונות, והשלישית בתחרות הגלשנים לגברים.

הישגים נוספים ראויים לציון:

הישגים טובים, יחסית לציפיות, היו גם בענף השחייה, בו נרשמו 4 דירוגים בין 16 המקומות הראשונים (יותר מבכל אולימפיאדה קודמת), ונשברו 11 שיאים ישראליים ב-17 משחים. השחיין הבולט היה גל נבו שדורג במקום 11 ב-400 מטר מעורב אישי ובמקום 13 ב-200 מטר מעורב אישי. כמו כן הגיעו לחצי הגמר נמרוד שפירא בר אור שדורג במקום 12 ב-200 מטר חופשי, וגיא ברנע שסיים במקום 16 ב-100 מטר גב.

אף שההישגים באולימפיאדה זו לא נפלו מבאולימפיאדות קודמות, הייתה אכזבה מכשלונם של מספר ספורטאים שנחשבו כמועמדים למדליות, לדוגמת אריק זאבי, מיכאל קלגנוב ואנדי רם ויוני ארליך; והזכייה במדליה אחת מארד הייתה ירידה לעומת הזכייה ב-2 מדליות, ומתוכן אחת מזהב, באולימפיאדת אתונה.

אולימפיאדת לונדון (2012)[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – ישראל באולימפיאדת לונדון (2012)

משלחת ישראל כללה 37 ספורטאים, והייתה השלישית בגודלה בהיסטוריה. הענפים הבולטים במשלחת היו התעמלות (10 ספורטאים, מספר שיא לענף), שחייה ושיט (7 כל אחד).

אחרי זכיות במדליות בחמש האולימפיאדות הקודמות, לא זכתה הפעם המשלחת הישראלית אף לא במדליה אחת. האכזבה הגדולה ביותר הייתה בענף השיט, כאשר לי קורזיץ שהייתה מועמדת בכירה למדליה, ירדה בשיוט האחרון מהמקום השני לששי, ושאר השייטים סיימו מחוץ ל-10 הראשונים.

בג'ודו, אליס שלזינגר הייתה היחידה מבין חמישה ג'ודוקא שהגיעה לשלב רבע הגמר, אך הפסידה בשלב זה ליריבה שזכתה בהמשך במדליית הזהב, ולאחר מכן הפסידה בקרב נוסף וסיימה במקום השביעי. שני ג'ודוקא נוספים הודחו בשלב שמינית הגמר, לאחר שניצחו בקרב אחד, ושניים נוספים הפסידו בקרב הראשון, ביניהם אריק זאבי, בעל מדלית הארד באולימפיאדת אתונה (2004).

ההישגים הבולטים הושגו בענפי השחייה וההתעמלות. השחיין יעקב טומרקין עלה לגמר ב-200 מטר גב לגברים, בו סיים במקום השביעי, שמהווה את הישג השיא של שחיין ישראלי בכל האולימפיאדות. גל נבו דורג פעמיים במקום העשירי, במשחי 200 ו-400 מעורב לגברים. עמית עברי דורגה במקום ה-13 ב-200 מטר מעורב, והייתה השחיינית הישראלית הראשונה בהיסטוריה בחצי גמר.

המתעמל אלכס שטילוב עלה לשני גמרים. בגמר הקרב רב סיים במקום ה-12, הגבוה ביותר במקצוע זה. הוא עלה לגמר על מכשיר הקרקע בפעם השנייה ונחשב לבעל סיכוי למדליה, אך סיים רק במקום השישי.

בהתעמלות אמנותית, עלתה לגמר בתחרות היחידות נטע ריבקין, וסיימה במקום השביעי, הישג שיא למתעמלת ישראלית במקצוע זה. נבחרת ישראל עלתה לגמר בתחרות לקבוצות וסיימה שמינית.

הטניסאים אנדי רם ויוני ארליך, שכמו באתונה הגיעו עד שלב רבע הגמר, הפסידו במשחק צמוד לבוב ומייק בריאן שזכו בהמשך במדליית הזהב.

מישה זילברמן היה הספורטאי הראשון שייצג את ישראל בבדמינטון. לעומת זאת, נעדרו מרשימת הענפים במשלחת הישראלית סייף (לראשונה מאז 1988), קאנו/קיאק (לראשונה מאז 1992), וטאקוונדו (לאחר פעמיים רצופות), שהיו מיוצגים באולימפיאדה הקודמת.

אריק זאבי היה הספורטאי השלישי בהיסטוריה שהשתתף ב-4 אולימפיאדות, יחד עם יואל סלע וגיא סטריק. 6 ספורטאים השתתפו בפעם השלישית, 9 בפעם השנייה ו-21 בפעם הראשונה. ביחד איתם מגיע מספר הספורטאים הישראלים בכל האולימפיאדות ל-320.

אולימפיאדת ריו דה ז'ניירו (2016)[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – ישראל באולימפיאדת ריו דה ז'ניירו (2016)

המשלחת הישראלית, כללה 47 ספורטאים שהתחרו ב-17 ענפי ספורט שונים והייתה הגדולה ביותר ששלחה ישראל מאז שהחלה להשתתף במשחקים האולימפיים.

ירדן ג'רבי ואורי ששון זכו במדליות ארד בג'ודו. המדליה של ג'רבי הייתה המדליה השמינית של ישראל באולימפיאדות, ושל אורי ששון התשיעית. מדליות אלה העלו את מספר המדליות הישראליות בג'ודו ל-5.

הישגים נוספים ראויים לציון:

לראשונה השתתפה ישראל בשלושה ענפים: טריאתלון, גולף ואופני הרים. שלוש הופעות הבכורה הללו נחשבו למוצלחות, כאשר רון דרמון סיים במקום ה-26 (טריאתלון), שלומי חיימי סיים במקום ה-29 (אופני הרים) ולטיסיה בק סיימה במקום ה-31 (גולף).

אנסטסיה גלושקוב הייתה האישה הישראלית הראשונה בהיסטוריה שהשתתפה ב-4 אולימפיאדות, והרביעית בסך הכל, יחד עם אריק זאבי, יואל סלע וגיא סטריק. 4 ספורטאים השתתפו בפעם השלישית, 9 בפעם השנייה ו-33 בפעם הראשונה. אילנה קרטיש הייתה האישה הראשונה שמייצגת את ישראל בענף ההיאבקות, שני בלוך הייתה האישה הראשונה בענף האופניים ורון אטיאס היה הגבר הראשון שמייצג את ישראל בענף הטאקוונדו.

משחקי החורף האולימפיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ישראל החלה להשתתף במשחקי החורף האולימפיים (אולימפיאדת החורף) רק בשנת 1994 באולימפיאדת לילהאמר בנורווגיה. הנציג היחיד של ישראל באולימפיאדה זו היה מיכאל שמרקין שהגיע למקום ה-16 בתחרות הגברים בהחלקה אמנותית.

באולימפיאדת נאגנו ביפן ב-1998 הצטרפו לשמרקין, שדורג הפעם במקום ה-18, גם גלית חייט וסרגיי סחנובסקי, שהגיעו למקום ה-14 בריקוד על הקרח.

באולימפיאדת סולט לייק סיטי ב-2002 התקדמו חייט וסחנובסקי עד למקום ה-6, המהווה הישג שיא לספורטאים ישראליים במשחקי החורף האולימפיים. אליהם הצטרפו גם נטליה גודינה ואלכסיי בלצקי, אשר סיימו במקום ה-19 באותה תחרות, ואולגה דנילובה בענף החלקה מהירה על קרח במסלול קצר שהישגה הבולט היה המקום ה-14 בתחרות למרחק 1500 מטר.

גם לאולימפיאדת טורינו ב-2006 שלחה ישראל חמישה נציגים. גם הפעם בלטו הזוג חייט וסחנובסקי אשר הגיעו למקום השמיני באולימפיאדה השלישית שלהם. בנוסף אליהם התחרו בריקוד על הקרח גם אלכסנדרה ורומן זרצקי אשר סיימו במקום ה-22. מיכאל רנזין היה הגולש הישראלי הראשון בענף סקי אלפיני. הוא סיים במקום 32 בסלאלום ענק ומקום 37 בסלאלום.

נסיונם של מספר יהודים מארצות הברית וקנדה להקים נבחרת מזחלות (בובסלי) במטרה לייצג את ישראל באולימפיאדה זו נכשל.

באולימפיאדת ונקובר (2010) השתתפו שלושה ספורטאים, כולם בפעם השנייה. אלכסנדרה ורומן זרצקי הגיעו למקום ה-10 בריקוד על הקרח, ומיכאל רנזין דורג במקום 35 בסלאלום ו-55 בסלאלום ענק. המחליקה תמר כץ שהשיגה את הקריטריון הבינלאומי להשתתפות בתחרות הנשים לא נשלחה לאולימפיאדה על ידי הוועד האולימפי של ישראל מאחר שלא עמדה בדרישות הקריטריון הישראלי הקשה הרבה יותר.

רשימת נושאי הדגל[עריכת קוד מקור | עריכה]

# שנה עונה נושא הדגל ספורט הערות
22 2016 קיץ נטע ריבקין התעמלות אמנותית מקום שביעי בקרב רב ב-2012, הופעה שלישית באולימפיאדה
21 2014 חורף ולדיסלב ביקנוב החלקה מהירה
20 2012 קיץ שחר צוברי שיט זכה במדליית ארד ב-2008
19 2010 חורף אלכסנדרה זרצקי החלקה אמנותית
18 2008 קיץ מיכאל קלגנוב קאנו/קיאק זכה במדליית ארד ב-2000
17 2006 חורף גלית חייט החלקה אמנותית פעם שנייה, הופעה שלישית באולימפיאדה
16 2004 קיץ אריק זאבי ג'ודו מקום חמישי ב-2000
15 2002 חורף גלית חייט החלקה אמנותית
14 2000 קיץ רוגל נחום אתלטיקה הופעה שלישית באולימפיאדה
13 1998 חורף מיכאל שמרקין החלקה אמנותית פעם שנייה
12 1996 קיץ לידיה חטואל-צוקרמן סיף הופעה שלישית באולימפיאדה
יעל ארד ואורן סמדג'ה, הזוכים במדליות ב-1992, סבלו ממחלה ופציעה ולא השתתפו בטקס
11 1994 חורף מיכאל שמרקין החלקה אמנותית
10 1992 קיץ אלדד אמיר שיט מקום רביעי ב-1988 (יחד עם יואל סלע)
9 1988 קיץ יצחק יונסי קליעה בעל ההישג הטוב ביותר (מקום שמיני) ב-1984
8 1984 קיץ זהבה שמואלי אתלטיקה
7 1976 קיץ אסתר רוט-שחמורוב אתלטיקה חצי גמר ב-1972, הספורטאית היחידה במשלחת שהייתה גם במינכן.
6 1972 קיץ הנרי הרשקוביץ קליעה
5 1968 קיץ גרשון שפע שחייה הופעה שלישית באולימפיאדה
4 1964 קיץ גדעון אריאל אתלטיקה פעם שנייה
3 1960 קיץ גדעון אריאל אתלטיקה
2 1956 קיץ יואב רענן קפיצה למים מקום תשיעי ב-1952
1 1952 קיץ אברהם שניאור כדורסל

טבלאות מדליות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מדליסט הזהב בגלשן רוח גל פרידמן

מדליות לפי משחקים[עריכת קוד מקור | עריכה]

עמוד ראשיPostscript-viewer-shaded.png
ראו גם – מדליות במשחקים האולימפיים
משחקים זהב כסף ארד סה"כ
ספרדספרד 1992 ברצלונה 0 1 1 2
ארצות הבריתארצות הברית 1996 אטלנטה 0 0 1 1
אוסטרליהאוסטרליה 2000 סידני 0 0 1 1
יווןיוון 2004 אתונה 1 0 1 2
סיןסין 2008 בייג'ינג 0 0 1 1
ברזילברזיל 2016 ריו דה ז'ניירו 0 0 2 2
יפןיפן 2020 טוקיו אירוע עתידי
סך הכל 1 1 7 9

מדליות לפי ענף[עריכת קוד מקור | עריכה]

ענף זהב כסף ארד סה"כ
שיט שיט 1 0 2 3
ג'ודו ג'ודו 0 1 4 5
קיאק קאנו/קיאק 0 0 1 1
סך הכל 1 1 7 9

רשימת מדליסטים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מדליה שם משחקים ענף תחרות
Silver medal icon.svg כסף[3] יעל ארד ספרדספרד 1992 ברצלונה Judo pictogram.svg ג'ודו עד 61 ק"ג נשים
Bronze medal icon.svg ארד[4] אורן סמדג'ה ספרדספרד 1992 ברצלונה Judo pictogram.svg ג'ודו 75 ק"ג גברים
Bronze medal icon.svg ארד[5] גל פרידמן ארצות הבריתארצות הברית 1996 אטלנטה Sailing pictogram.svg שיט גלשן רוח גברים
Bronze medal icon.svg ארד[6] מיכאל קלגנוב אוסטרליהאוסטרליה 2000 סידני Canoeing (flatwater) pictogram.svg קאנו/קיאק קיאק יחיד 500 מטרים גברים
Bronze medal icon.svg ארד[7] אריק זאבי יווןיוון 2004 אתונה Judo pictogram.svg ג'ודו עד 100 ק"ג גברים
Gold medal icon.svg זהב[5] גל פרידמן יווןיוון 2004 אתונה Sailing pictogram.svg שיט גלשן רוח גברים
Bronze medal icon.svg ארד[8] שחר צוברי סיןסין 2008 בייג'ינג Sailing pictogram.svg שיט גלשן רוח גברים
Bronze medal icon.svg ארד[9] ירדן ג'רבי ברזילברזיל 2016 ריו דה ז'ניירו Judo pictogram.svg ג'ודו 63 ק"ג נשים
Bronze medal icon.svg ארד[10] אורי ששון ברזילברזיל 2016 ריו דה ז'ניירו Judo pictogram.svg ג'ודו 100+ ק"ג גברים

משלחות אולימפיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

אולימפיאדת קיץ[עריכת קוד מקור | עריכה]

ענף 1952 1956 1960 1964 1968 1972 1976 1984 1988 1992 1996 2000 2004 2008 2012 2016 סה"כ
אתלטיקה 7 1 8 5 2 2 1 7 4 4 9 5 4 3 8 70
בדמינטון 1 1 2
כדורסל 13 13
איגרוף 2 3 1 6
קאנו/קיאק 1 1 5 3 1 11
אופניים 2 2 4
קפיצה למים 1 1 2
סיף 2 2 1 4 1 1 3 1 1 3 19
כדורגל 19 17 36
גולף 1 1
התעמלות 3 1 5 3 1 1 2 8 10 7 41
ג'ודו 1 8 4 2 3 5 3 5 7 38
שיט 2 1 5 4 5 5 6 6 7 7 6 54
קליעה 4 2 3 4 2 1 2 3 3 2 2 3 1 1 33
שחייה 1 1 4 2 6 1 2 3 1 5 4 11 4 9 7 9 70
שחייה צורנית 2 2 4
טניס שולחן 1 1 2
טאקוונדו 1 1 1 3
טניס 4 1 2 4 3 1 15
טריאתלון 1 1
הרמת משקולות 2 3 1 1 2 3 1 3 1 17
היאבקות 3 1 4 1 3 1 13
סה"כ 26 3 23 10 31 15 27 37 20 31 25 41 35 43 37 47 451

אולימפיאדת חורף[עריכת קוד מקור | עריכה]

ענף 1994 1998 2002 2006 2010 2014 סה"כ
סקי אלפיני 1 1 1 3
החלקה אמנותית 1 3 4 4 2 3 17
החלקה מהירה במסלול קצר 1 1 2
סה"כ 1 3 5 5 3 5 22

הישגים משמעותיים במשחקים האולימפיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בטבלה מפורטים לפי סדר כרונולוגי הישגים ממקום שמיני ומעלה להוציא זכיות במדליה אולימפית. בתחרויות בשיטת נוק-אאוט מצוינת העפלה לרבע הגמר.

ספורטאי/נבחרת הישג ענף אולימפיאדה הערות
נבחרת ישראל בכדורגל עלייה לרבע גמר כדורגל מקסיקו סיטי (1968) הודחה בהגרלה, הישג שיא בספורט קבוצתי
אדוארד וייץ מקום חמישי הרמת משקולות מונטריאול (1976) הישג שיא בהרמת משקולות
אסתר רוט-שחמורוב מקום שישי אתלטיקה - 100 מטר משוכות מונטריאול (1976) גמר ראשון באתלטיקה ובכלל באולימפיאדות
רמי מירון מקום שביעי היאבקות מונטריאול (1976) דירוג בלתי רשמי
נבחרת ישראל בכדורגל עלייה לרבע גמר כדורגל מונטריאול (1976) השוותה את הישג השיא מ-1968
אדי קואז מקום שביעי ג'ודו לוס אנג'לס (1984)
יצחק יונסי מקום שמיני קליעה לוס אנג'לס (1984) הישג שיא בקליעה
שמשון ברוקמן ואיתן פרידלנדר מקום שמיני שיט 470 לוס אנג'לס (1984)
יואל סלע ואלדד אמיר מקום שמיני שיט הולנדי מעופף לוס אנג'לס (1984)
יואל סלע ואלדד אמיר מקום רביעי שיט הולנדי מעופף סיאול (1988) הפסידו שיוט בשל יום כיפור שמנע מהם לזכות במדליה ראשונה של ישראל
יעקב שמואל רבע גמר איגרוף סיאול (1988) הישג שיא באיגרוף
אנדריי דניסוב מקום ששי הרמת משקולות ברצלונה (1992)
דני קרסנוב מקום שמיני אתלטיקה - קפיצה במוט ברצלונה (1992) עלה לגמר גם ב-1996 וסיים במקום עשירי
עמית ענבר מקום שמיני שיט לכנר ברצלונה (1992)
יעל ארד מקום חמישי ג'ודו אטלנטה (1996)
גוצ'ה ציציאשווילי מקום חמישי היאבקות יווני-רומי אטלנטה (1996)
איתן אורבך, יואב ברוק, ואדים אלכסייב ודן קוטלר מקום שמיני שחייה - 4X100 שליחים מעורב אטלנטה (1996) גמר ראשון בשחיה
מיכאל קלגנוב מקום רביעי קיאקים - 1000 מטר סידני (2000) הספורטאי היחיד שהגיע ל-2 גמרים באולימפיאדה אחת
שני קדמי וענת פבריקנט מקום רביעי שיט מפרשיות 470 סידני (2000)
יורי איבסייצ'יק מקום רביעי היאבקות סידני (2000) הישג שיא בהיאבקות
אריק זאבי מקום חמישי ג'ודו סידני (2000)
קונסטנטין מטוסביץ' מקום חמישי אתלטיקה - קפיצה לגובה סידני (2000) הישג שיא באתלטיקה
גוצ'ה ציציאשווילי מקום ששי היאבקות יווני-רומי סידני (2000)
עמית ענבר מקום שביעי שיט מיסטרל סידני (2000)
איתן אורבך מקום שמיני שחייה - 100 מטר גב סידני (2000) גמר ראשון בשחיה ליחידים
גלית חייט וסרגיי סחנובסקי מקום ששי החלקה על קרח סולט לייק סיטי (2002) הישג שיא באולימפיאדת חורף
אנדי רם ויוני ארליך רבע גמר טניס - זוגות גברים אתונה (2004) הישג שיא בטניס
לריסה פסחוביץ' מקום שישי קיאקים - 500 מטר אתונה (2004)
אלכס אברבוך מקום שמיני אתלטיקה - קפיצה במוט אתונה (2004) פעם שנייה בגמר (קודם ב-2000)
גלית חייט וסרגיי סחנובסקי מקום שמיני החלקה על קרח טורינו (2006)
ורד בוסקילה וניקה קורניצקי מקום רביעי שיט מפרשיות 470 בייג'ינג (2008)
גל יקותיאל מקום חמישי ג'ודו בייג'ינג (2008)
אלונה דבורניצ'נקו, רחלי ויגדורצ'יק, ורוניקה ויטנברג, מריה סבנקוב וקטיה פיסצקי מקום שישי התעמלות אמנותית בייג'ינג (2008) הישג שיא בהתעמלות אמנותית
אלכס שטילוב מקום שמיני התעמלות מכשירים - קרקע בייג'ינג (2008) גמר ראשון במכשיר בודד
אנדי רם ויוני ארליך רבע גמר טניס - זוגות גברים לונדון (2012) שווה להישג שיא בטניס
אלכס שטילוב מקום שישי התעמלות מכשירים - קרקע לונדון (2012) הישג שיא בהתעמלות מכשירים, עלה לגמר גם בקרב רב (מקום 12)
לי קורזיץ מקום שישי שיט - ניל פרייד (RS-X) לונדון (2012)
אליס שלזינגר מקום שביעי ג'ודו לונדון (2012)
יעקב טומרקין מקום שביעי שחייה - 200 מטר גב לונדון (2012) הישג שיא בשחייה
נטע ריבקין מקום שביעי התעמלות אומנותית - קרב רב לונדון (2012) הישג שיא בהתעמלות אומנותית ליחידות
נועה פלצ'י, ויקטוריה קושל, מורן בוזובסקי, מרינה שולץ ופולינה זקלוז'ני מקום שמיני התעמלות אמנותית לונדון (2012) עלייה לגמר בפעם השנייה ברציפות
חנה קנייזבה-מיננקו מקום חמישי אתלטיקה - קפיצה משולשת ריו דה ז'ניירו (2016) שווה להישג שיא באתלטיקה
שגיא מוקי מקום חמישי ג'ודו ריו דה ז'ניירו (2016)
אלונה קושבצקי, יובל פילו, קרינה ליחבר, אידה מיירין, יקטרינה לבינה מקום שישי התעמלות אמנותית ריו דה ז'ניירו (2016) עלייה לגמר בפעם השלישית ברציפות, שווה להישג שיא בהתעמלות אמנותית
לינדה בולדר מקום שביעי ג'ודו ריו דה ז'ניירו (2016)
מעין דוידוביץ' מקום שביעי שיט - ניל פרייד (RS-X) ריו דה ז'ניירו (2016)

הישגים נוספים ראויים לציון[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספורטאי/נבחרת הישג ענף אולימפיאדה הערות
יואב רענן מקום תשיעי קפיצה למים - קפיצה מ-3 מטר הלסינקי (1952) הישג שיא באולימפיאדות במקצוע אישי עד 1976
דוד טבק עלה לרבע הגמר אתלטיקה - ריצות 100 ו-200 מטר הלסינקי (1952) האתלט (גבר) היחיד שעבר סיבוב בריצת מסלול
אברהם מלמד מקום 11 שחייה - 100 מטר פרפר מקסיקו סיטי (1968) השחיין הראשון שהגיע לחצי הגמר, הישג שיא בשחייה עד 1996.
אסתר שחמורוב מקום תשיעי אתלטיקה - ריצת 100 מטר מינכן (1972) האתלטית הראשונה בחצי הגמר, הפסידה את העלייה לגמר בפוטו פיניש.
עלתה לחצי הגמר גם ב-100 מטר משוכות אך פרשה בעקבות טבח י"א הספורטאים.

הספורטאים האולימפיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

367 ספורטאים נכללו במשלחות האולימפיות של ישראל, 358 באולימפיאדות קיץ ותשעה באולימפיאדות חורף. ששה מהספורטאים לא נטלו חלק פעיל בתחרויות.

ענף ספורטאים אולימפיאדות שנים[11] הישג השיא בענף
אולימפיאדות קיץ
אתלטיקה 56 15 1952-1984, 1992-2016 מקום חמישי - קונסטנטין מטוסביץ' (קפיצה לגובה, 2000), חנה קנייזבה-מיננקו (קפיצה משולשת, 2016)
שחייה[12] 49 16 1952-2016 מקום שביעי - יעקב טומרקין (200 מטר גב, 2012)
התעמלות[13] 36 10 1960, 1976-1992, 2000-2016 מקום שישי - נבחרת ישראל בהתעמלות אמנותית (קרב רב קבוצתי - 2008, 2016), אלכס שטילוב (קרקע, 2012)
כדורגל 35 2 1968, 1976 רבע גמר (פעמיים - 1968, 1976)
שיט 34 11 1972-2016 מדליית זהב - גל פרידמן (גלשן מיסטרל, 2004)
קליעה 26 15 1952, 1960-2016 מקום שמיני - יצחק יונאסי (רובה אוויר 60 כדור, 1984)
ג'ודו 24 9 1976-1984, 1992-2016 מדליית כסף - יעל ארד (משקל 63 ק"ג, 1992)
האבקות 15 8 1972-1976, 1988-2004, 2016 מקום רביעי - יורי יבסייצ'יק (משקל 130 ק"ג, 2000)
כדורסל 13 1 1952 שלב מוקדם (1952)
סיוף 13 9 1960, 1972-1984, 1992-2008 מקום תשיעי - לידיה חטואל-צוקרמן, לילך פריסקי, אילת אוחיון (רומח קבוצתי נשים, 1996)
הרמת משקולות 12 7 1960, 1972-1984, 1992-1996, 2016 מקום חמישי - אדוארד וייץ (1976)
טניס 10 7 1984-1992, 2004-2016 רבע גמר - אנדי רם ויוני ארליך (זוגות גברים, פעמיים - 2004, 2012)
קיאקים 6 5 1984, 1996-2008 מדליית ארד - מיכאל קלגנוב (קיאק יחיד 500 מטר, 2000)
איגרוף 5 3 1984-1988, 1996 רבע גמר - יעקב שמואל (1988)
אופניים 4 2 1960, 2016 מקום 29 - שלומי חיימי (מרוץ אופני הרים, 2016)
טאקוונדו 3 3 2004-2008, 2016 שמינית גמר - מיה ערוסי (2004), בת אל גטרר (2008), רון אטיאס (2016)
טניס שולחן 1 1 2004 שמינית גמר - מרינה קרבצ'נקו (יחידות, 2004)
בדמינטון 1 2 2012-2016 שלב מוקדם - מישה זילברמן (יחידים, 2012, 2016)
גולף 1 1 2016 מקום 31 - לטיסיה בק (יחידות, 2016)
טריאתלון 1 1 2016 מקום 26 - רון דרמון (יחידים, 2016)
אולימפיאדות חורף
החלקה על קרח[14] 12 6 1994-2014 מקום ששי - גלית חייט, סרגיי סחנובסקי (ריקוד על קרח, 2002)
סקי 2 3 2006-2014 מקום 32 - מיכאל רנזין (סלאלום ענק, 2006)

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ספורטאי המכביה על אי שיתוף ישראל באולימפיאדה חירות, 1 באוקטובר 1950
  2. ^ 2 ספורטאיות + 5 מלווים לאולימפיאדה, מעריב, 11 ביולי 1948
  3. ^ "Yael Arad, Judoka, JudoInside". judoinside.com. 
  4. ^ "Shay-Oren Smadja, Judoka, JudoInside". judoinside.com. 
  5. ^ 5.0 5.1 "Gal Fridman". Olympics at Sports-Reference.com. 
  6. ^ "Michael Kolganov". Olympics at Sports-Reference.com. 
  7. ^ "Ariel Zeevi, Judoka, JudoInside". judoinside.com. 
  8. ^ "BBC SPORT - Olympics - Sailing - Dempsey misses windsurfing medal". bbc.co.uk. 
  9. ^ "Yarden Gerbi wins bronze medal in judo, Israel's first medal of the Rio Olympics - Sports.". Haaretz.com.. 
  10. ^ "Or Sassson wins Israel’s second judo bronze at Rio Games.". Times of Israel.. 
  11. ^ לא כולל אולימפיאדת מוסקבה 1980
  12. ^ כולל שחייה אמנותית וקפיצה למים
  13. ^ התעמלות מכשירים + התעמלות אמנותית
  14. ^ החלקה אמנותית + החלקה במסלול קצר