נושאי המגבעת

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
נושאי המגבעת
Top Hat Carriers concert at Amadeus club, Jerusalem, 1986 I.jpg
נושאי המגבעת מופיעים במועדון אמדיאוס בירושלים, 1986; משמאל: ישי אדר, אלון כהן, אהד פישוף
מוקד פעילות ירושלים, ישראל
שנות פעילות 19841992
סוגה

רוק

פאנק רוק
חברת תקליטים האוזן השלישית, הד ארצי
http://noseihamigbaat.com
חברים לשעבר
אהד פישוף
תמיר אלברט
אלון כהן
ישי אדר (1984 - 1989)
רם אוריון (1989 - 1992)
אדם הורוביץ (1989 - 1992)
הופעה של נושאי המגבעת בפסטיבל עכו בערך ב-1987; משמאל: תמיר אלברט, ישי אדר
כרזת המופע "הבא בתור הוא כלום" שנערך בתיאטרון פרגוד במרץ-מאי 1992

נושאי המגבעת הייתה להקת רוק ישראלית שהוקמה בירושלים בשנת 1984 והתפרקה בשנת 1992. לשיא הצלחתה זכתה בשנת 1991, כשהוחתמה בחברת הד ארצי. באותה שנה הוציאה את אלבומה "מי רצח את אגנתה פאלסקוג", שהפיק שלומי ברכה. זמן קצר אחר כך הגיעה לסוף דרכה. כחמש שנים לאחר התפרקות הלהקה הוציא מוטי שהרבני, מפיק הלהקה, את האלבום "נושאי המגבעת", שכלל הקלטות ישנות של הלהקה שטרם פורסמו באופן מסודר, בהן "Live in בית שמש" וכן שלוש גרסאות שונות לשירים שהופיעו ב"מי רצח את אגנתה פאלסקוג".

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הלהקה הוקמה בשנת 1984 תחת השם נושאי המגבעת של קובי אור, ובמהרה קיצרה את שמה לנושאי המגבעת. חבריה המקוריים היו אהד פישוף, ששימש כזמר וכגיטריסט, אלון כהן כמתופף וישי אדר כקלידן, כולם בני המחזור הראשון של התיכון לאמנויות ע"ש צ'ארלס א' סמית' בירושלים, שנפתח באותה שנה והיה ממוקם במתנ"ס שבשכונת מוסררה[1]. בשנת הקמתו מנה בית הספר כ-90 תלמידים והם ניגנו יחד בהפסקות בין השיעורים. תמיר אלברט הצטרף להרכב כשנה אחר כך כגיטריסט מוביל וכזמר נוסף לצידו של פישוף בקדמת הבמה[2]. בהמשך נשרו מהלימודים בתיכון (למעט ישי אדר) והחזרות של הלהקה נערכו בבית הוריו של פישוף במוצא עילית. בשנותיה הראשונות הופיעה הלהקה בעיקר בירושלים בתיאטרון פרגוד ומועדון "אמדיאוס" בכיכר ציון (ששינה את שמו אחר כך ל"מועדון האנדרגראונד")[3]. בשנת 1987 המפיק-אמרגן התל אביבי מוטי שהרבני החל לנהל את הלהקה ולארגן הופעות מחוץ לירושלים[4], אחת ההופעות הראשונות בתל אביב בוטלה, מאחר שהגיל הממוצע של חברי הלהקה היה 17 והכניסה למועדון שבו היו אמורים להופיע הייתה מגיל 23 ומעלה. את הופעותיהם כינו "Live in Beit Shemesh" וגם הקליטו קלטת דמו בהפקה עצמאית בשם זה, בה ביצוע גם גרסאות כיסוי[5][6].

בשנת 1988 הקליטו חברי הלהקה קלטת ראשונה בחברת "האוזן השלישית", שנמכרה בכ-1,000 עותקים, וכללה בין השאר את השירים: "קול של אלוהים אחר", "ביקור בהר" ו"נושאי המגבעת (האדמה מקולקלת)".הלחנים נכתבו על ידי כל חברי הלהקה במשותף, את רוב הטקסטים לשירים כתב פישוף, למעט "קול של אלוהים אחר" שנכתב על ידי, אמיר זידנר, חבר של פישוף ממוצא עילית, שנהרג בהתפוצצות מטען צד כשהיה בטנק בדרום לבנון ב-22 בפברואר 1988. השיר "ביקור בהר" נכתב לזכרו[7][8]. סיבוב ההופעות של הלקה באותה עת נקרא "אל תדאגו בקשר לממשלה". ב-13 במרץ 1988, הופיעו יחד עם להקת אפור גשום במועדון "המרתף העליון" בבית ליסין והקדישו את ההופעה לזכרו של אמיר[9].

בשנת 1989 עזב ישי אדר את הלהקה בשל גיוס לצה"ל. את מקומו של אדר תפס נגן הבס אדם הורוביץ. מאוחר יותר באותה שנה הצטרף ללהקה הגיטריסט רם אוריון.

בשנת 1990 הוחתמו נושאי המגבעת בחברת התקליטים "הד ארצי"[10]. שם הצמידו ללהקה את שלומי ברכה, שבאותו הזמן היה חבר להקת משינה, על מנת שישמש כמפיק מוזיקלי באלבום "מי רצח את אגנתה פאלסקוג" שיצא לבסוף בשנת 1991. התפתחות זו פרצה ללהקה את הדרך אל הקהל הרחב. האלבום הניב מספר להיטים, בהם "הבא בתור הוא סוס", "אני טקסט פוליטי", "מתנה לחג" ו"נגד כיוון הזיפים" ובעקבותיו יצאה הלהקה לסיבוב הופעות ברחבי הארץ, כולל הופעה בבמה המרכזית בפסטיבל ערד בקיץ 1991. ההופעה האחרונה של הלהקה נערכה במועדון ליקוויד בתל אביב, ב-22 בנובמבר 1991[11].

פירוק הלהקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1992 הודיע פישוף על פרישתו מהלהקה. סיבת הפרישה הייתה מתחים פנימיים בלהקה על רקע הכיוון היצירתי, והמעבר לסגנון רוק גיטרות מיינסטרמי. עקב פרישתו של פישוף, זמן קצר אחרי תחילת העבודה על האלבום הבא, העבודה עליו נפסקה והלהקה התפרקה.

לאחר הפרישה התפצלה הלהקה לשני הרכבים: הראשון נקרא "הבא בתור הוא כלום" וכלל את פישוף, רם אוריון, וישי אדר (שחזר להרכב), שקיימו מספר הופעות פרידה בשם זה, בהם ביצעו גרסאות אלקטרוניות־תעשייתיות לשירי הלהקה[12]. החלק השני של הלהקה, ששמר על שמו המקורי, הקליט עם צביקה פיק את תקליט ה"קמבק" שלו ויצא עם פיק לסיבוב הופעות, שנקרא "צביקה פיק ונושאי המגבעת". סיבוב ההופעות זכה להצלחה והמשיך כשנה וחצי, שבמהלכו הצטרפו אליו המתופף של "דורלקס סדלקס" וענבל פרלמוטר. במהלך סיבוב ההופעות הקליטו חברי הלהקה בשיתוף עם צביקה פיק גרסאות חדשות לכמה משיריו, ששלושה מהם יצאו כתקליטי שדרים, בהם "לגור איתו", ו"שיר הפריחה".

לאחר הפירוק[עריכת קוד מקור | עריכה]

קריירות אחרות של חברי הלהקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פישוף ואוריון נשארו חברים בלהקת הפה והטלפיים ומקפידים להוציא תקליט כל שש שנים, בהתאם ל"קוד" שקבעו לעצמם. עד עכשיו יצאו לפי הקוד חמישה אלבומים.

פישוף התגורר כ-10 שנים בלונדון, ועוסק באמנויות הבמה, בעיקר מחול מודרני. בשנת 2015 לקח פישוף חלק ב"נשף רוק 4", מופע מחווה לשנות התשעים שארגן אביב גפן, וביצע על הבמה שני שירים של נושאי המגבעת[13].

ישי אדר עבר ליצור מוזיקה אלקטרונית מחתרתית תחת הכינוי "עוש". בשנת 2011 פישוף ואדר הוציאו אלבום תחת השם בני המה. במהלך הופעותיהם בני המה מדי פעם מבצעים גרסאות אלקטרונית לשירי נושאי המגבעת.[14]

תמיר אלברט הקים יחד עם אמיר צורף שהיה לפני כן חבר בלהקות נוער שוליים ורוקפור את הצמד ג'ינג'יות, שהוציא אלבום אחד שזכה לביקורות חיוביות והנפיק את הלהיטים "ג'ינג'יות", "ביפ" ו"L.A."[15]. זמן קצר לאחר יציאת האלבום אלברט חזר בתשובה ופרש מעיסוק במוזיקה, אך לאחר מכן יצא בשאלה וחזר להופיע עם שירי הג'ינג'יות בשנת 2002.

אלון כהן הוציא יחד עם רע מוכיח את האלבום "סליחות", שבו היה שילוב של מוזיקה אלקטרונית עם הקלטות של סליחות בביצוע חזנים. מאוחר יותר גם הוא חזר בתשובה.

רם אוריון ניגן עם ערן צור באלבומו "עיוור בלב ים" ובהופעותיו. היה סולן להקת בתרי זוזי ופתח לאחר מכן בקריירת סולו. מדי פעם מפיק אלבומים לאמנים אחרים.

אדם הורוביץ היה חבר בלהקת ריר, שהוציאה אלבום אחד ב־1995. בנוסף כתב ביקורות מוזיקה בעיתונים במחנה והעיר.

מורשת[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1995 הזמרת איגי וקסמן, באלבומה אדום שרה את שירה של הלהקה "יש לי חברה", בגרסה יותר פּוֹפּית מהגרסה המקורית.

בשנת 1996 הוציא מוטי שהרבני אלבום אוסף של הלהקה דרך חברת פוך בשם "נושאי המגבעת", אלבום שכלל שירים שטרם יצאו לאור בצורה מסודרת וכן שירים שכבר הופיעו בקלטת הראשונה בגרסאות שונות.

בשנת 1997 יצר הבמאי חן שיינברג סרט על הלהקה בשם "שמים שרוטים של גלויה". הסרט עבר עריכה מחדש ויצא לאור בהוצאה מחודשת בלייבל העצמאי של האוזן השלישית בשנת 2006.

בשנת 2007 הפיקה האוזן השלישית ערב גרסאות כיסוי לשירי הלהקה, הערב נערך במועדון הבארבי בתל אביב.

ב-2012 שודר פרק בסדרה האלבומים העוסק בקלטת הראשונה של נושאי המגבעת.

ב-26 בדצמבר 2013 התאחדו ארבעת חברי ההרכב המקורי לראשונה, לכבוד ההוצאה המחודשת של הקלטת הראשונה בלייבל אנובה, לראשונה בפורמט דיגיטלי[16]. בשנת 2018 יצאו אלברט ואוריון, בליווי נגנים נוספים, לסיבוב הופעות מיוחד לרגל 30 שנה לצאת הקסטה.

דיסקוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

סינגלים
  • "רוכסן" (1986) - סינגל קלטת בהוצאת האוזן השלישית.
  • "אני טקסט פוליטי" (1989) - מקסי סינגל.
  • "הבא בתור הוא סוס" (1991) - הד ארצי.

חברי ההרכב[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ נושאי המגבעת - יש לי חברה באתר מימה
  2. ^ בראיון זה טוען אלברט שהוזמן להצטרף מאחר שהיה היחיד שהייתה לו גיטרה - עדי סמריאס, ‏"בגיל 50 אנחנו עושים את מה שהיינו צריכים לעשות בגיל 29", באתר "Time Out ישראל", 30 בינואר 2018
  3. ^ יורם בר, מגיעים נושאי-המגבעת - מרתון רוק בחאן, 27.10, כל העיר 31 באוקטובר 1986
  4. ^ יריב ארגמן, שורה שהייה באמצע, מעריב, 13 באפריל 1990
  5. ^ יורם בר, צעירים מדי לרוקנ'רול, כל העיר 12 ביוני 1987
  6. ^ לפי כתבה זו ההופע הראשונה מחוץ לירושלים הייתה בחיפה - בועז כהן, ההיסטריה חוזרת: תמיר אלברט ורם אוריון יופיעו ביחד בוונדרבר, באתר כלבו – חיפה והצפון, 4 בפברואר 2018
  7. ^ נושאי המגבעת -ביקור בהר באתר מימה
  8. ^ קורות החיים של אמיר זידנר, באתר "יזכור" של משרד הביטחון
  9. ^ מוקדש לאמיר ז"ל, מעריב, 18 במרץ 1988
  10. ^ שחר בן ברק, לא מורידים את המגבעת, מעריב, 28 בנובמבר 1990
  11. ^ סרטונים נושאי המגבעת - הופעה אחרונה - ליקוויד 1991, אודיו באתר יוטיוב
  12. ^ יורם בר, סוף טראגי של מערבון ערבי, כל העיר 20 במרץ 1992
  13. ^ יוסי חלילי, עכבר העירנשף רוק 4: חוזרים לרוקסן? לא כל כך, באתר הארץ, 13 במאי 2015
  14. ^ בלעדי: בני המה בהופעה - "האלוהים שלי עייף" - וואלה! תרבות, וואלה! תרבות
  15. ^ רותם רוזנטל, עכבר העירספיישל ביכורים: עשרת אלבומי הבכורה הישראלים שעשו היסטוריה, באתר הארץ, 1 ביולי 2010
  16. ^ 25 שנה אחרי, האזינו לקלטת המיתולוגית של נושאי המגבעת, באתר הארץ, 26 בדצמבר 2013