נושאי המגבעת (קלטת)

נושאי המגבעת (הקסטה)
	אלבום אולפן מאת נושאי המגבעת
יצא לאור	1988
סוגה	הגל החדש, פוסט-פאנק
שפה	עברית
אורך	35:22
חברת תקליטים	האוזן השלישית
הפקה	מוטי שהרבני
נושאי המגבעת; (1988)	מי רצח את אגנתה פאלסקוג; (1991)

נושאי המגבעת (ידועה גם בשם הקסטה) היא קלטת הבכורה של להקת נושאי המגבעת, ולמעשה ההקלטה הראשונה של הלהקה. הקלטת יצאה בחברת האוזן השלישית ונמכרה ב-1,000 עותקים.

בקלטת זו מופיעה הלהקה בהרכבה המקורי עם ישי אדר. אדר פרש מהלהקה לפני יציאת אלבום האולפן שלה, "מי רצח את אגנתה פאלסקוג" ב-1991.

השירים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קול של אלוהים אחר (4:44)
ביקור בהר (3:08)
אי אפשר להסביר (3:44)
יום הולדת (5:59)
האלוהים שלי עייף (3:13)
המוהלת (4:20)
לייב אין בית שמש (3:15)
השקרן (2:55)
נושאי המגבעת (4:04)

משתתפים[עריכת קוד מקור | עריכה]

נגנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אהד פישוף - שירה, גיטרות, קלידים
תמיר אלברט - גיטרות, שירה
ישי אדר - בס, קלידים, שירה
אלון כהן – תופים וקולות

הפקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מוטי שהרבני - מנהל הלהקה
הוקלט באולפני "מ.ע.צ" ביולי 1988
נערך באולפני "TUBE" ביולי 1988

גרסת התקליט (2015)[עריכת קוד מקור | עריכה]

סטפן בקט - מאסטרינג
ערן בנדהיים, אלון סלע, דני פישוף - צילום
הפקת התקליט - דין בראון

לאחר צאת האלבום[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1989 עזב ישי אדר את הלהקה בשל גיוס לצה"ל. את מקומו של אדר תפס נגן הבס אדם הורוביץ. מאוחר יותר באותה שנה הצטרף ללהקה הגיטריסט רם אוריון. בשנת 1990 הוחתמו נושאי המגבעת בחברת התקליטים "הד ארצי". שם הצמידו ללהקה את שלומי ברכה, שבאותו הזמן היה חבר להקת משינה, על מנת שישמש כמפיק מוזיקלי באלבום "מי רצח את אגנתה פאלסקוג" שיצא לבסוף בשנת 1991. הלהקה התפרקה זמן קצר לאחר צאת האלבום.

ב-15 בפברואר 2008, האלבום דורג במקום העשירי ברשימת 50 אלבומי הבכורה הישראליים הטובים בכל הזמנים, מטעם מוסף 7 לילות של עיתון ידיעות אחרונות^[1].

בשנת 2012 התאחדה הלהקה בהרכבה המקורי לצורך ראיון משותף לתוכנית "האלבומים", לפרק מיוחד שתיעד את סיפור יצירת הקלטת.

בשנת 2013 יצאה הקלטת מחדש, הפעם בפורמט דיסק וכן בפורמט דיגיטלי הפתוח לקהל הרחב. בנוסף צורפה מהדורה מוגבלת שכללה גם את הקלטת. ב-2015 יצאה גם על תקליט במהדורה מוגבלת, בהפקה עצמאית של חנות התקליטים "בי-סייד" בתל אביב, למרות התנגדות חברי הלהקה^[2].