נחום שימקין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
נחום שימקין
Dr Nahum Shimkin 1.jpg
לידה 14 ביוני 1879
דניפרו עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 13 ביוני 1952 (בגיל 72)
חיפה, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
ידוע בשל
השכלה אוניברסיטת אודסה עריכת הנתון בוויקינתונים
מקצוע רופא עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

ד"ר נחום שימקין (14 ביוני 187913 ביוני 1952) היה פעיל ציוני ורופא עיניים, מנהל בית החולים היהודי הראשון בעיר חיפה.[1]

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נחום איסאקוביץ' (בן יצחק) שימקין נולד ליד יקטרינוסלב ברוסיה. למד רפואה באוניברסיטת אודסה (סיים ב-1910), והיה נציג הציונים בוועד הסטודנטים. כנציג בוועד פעל לביטול הנומרוס קלאוזוס (הגבלת מספר הנרשמים היהודים ללימודים גבוהים). עבודת הדוקטורט שלו הייתה בנושא "פציעות עיניים בנשק חם". ב-1908 במסגרת בחינה של מחלת הגרענת בקרב המהגרים לארצות הברית ליווה ילדים מהגרים יתומי פוגרומים. במלחמת העולם הראשונה שירת בצבא הרוסי כרופא צבאי, ובתום המלחמה שב לאודסה והיה רופא עיניים נודע בבית החולים היהודי בעיר. שימש כציר בקונגרס הציוני מהקונגרס השביעי ועד לקונגרס האחד עשר.

ד"ר שימקין מקבל את פני הלורד בלפור בביקורו בחיפה, 5 באפריל 1925. מאחורי הלורד בלפור עומד שמואל פבזנר ולימינו הנציב העליון, סר הרברט סמואל.

בשנת 1920 עלה שימקין לארץ ישראל, בעקבות פנייה של מנחם אוסישקין, בשל הצורך ברופא עיניים ביישוב. תחילה שימש כרופא ביפו ולאחר מכן בחיפה. כאשר הוקם בית החולים העברי הראשון בעיר, התמנה שימקין למנהלו, ושימש בתפקיד זה עד שנת 1927.

ד"ר שימקין במרפאתו בחיפה

במסגרת המלחמה בגרענת, משנות העשרים בדיקות העיניים בבתי ספר נעשו על ידי "רופא נודד", שעבר מיישוב ליישוב, בדק תלמידים ודיווח על כך למועצה המדיצינית של הדסה. בהוראת הדסה, הוא אף נטל על עצמו את העבודה ההיגיינית-סניטרית ביישובים אלו. רופא עיניים נודד ראשון, שמלא תפקיד זה היה אריה פייגנבאום, ואחריו מלאו את התפקיד שימקין, מרים נופך, אפרים סיני, חיים יסקי ואחרים.[2]

שימקין היה חבר בסניף הסתדרות הרופאים בחיפה שהקים הלל יפה, עם חברים נוספים: חיים יסקי, ברוך ניסנבוים, אריה (לייב) עפרון ויצחק גליקר.[3]

קברם של ד"ר אסתר וד"ר נחום שימקין בבית העלמין היהודי חוף הכרמל

פרסם מחקרים רבים בחמש שפות, וגם בעברית, בין היתר בכתב העת הרפואה.

שימקין ניהל את מחלקת העיניים בבית החולים הדסה חיפה והתמחה בעיקר בניתוחי עפעפיים, סיבוכי גרענת ודלקת אביב.[4]

היה נשוי לחנה לבית סלפוב ואב לשלושה, בהם המהנדס יצחק שימקין.[5] בהמשך עזב[דרוש מקור] את אשתו ונשא את הרופאה החיפאית ד"ר אסתר קראוזה-גינצברג, מהרופאות היהודיות הראשונות ביישוב, אחותו של אשר צבי גינצברג (אחד העם).

שימקין חיבר מחזות תנ"כיים, בהם "המלך שלמה: דרמה היסטורית בשלש מערכות ובשתי תמונות" (חיפה: 1940).

הונצח ברחוב הנושא את שמו, בשכונת רמת בגין בחיפה.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • נסים לוי ויעל לוי, רופאיה של ארץ ישראל 1799–1948 (עריכת תוכן, עיצוב וסדר: חדוה רוקח, * איתי בחור), זכרון יעקב: איתי בחור - הוצאה לאור, 2008, עמ' 372.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ בית החולים נוסד בשנת 1922 על ידי ההסתדרות הציונית הדסה, והיה קרוי "בית חולים הדסה חיפה", ב- 1942 הוסב שמו ל-"בית החולים רוטשילד", ומשנת 1988 מרכז רפואי בני ציון
  2. ^ אורית נבות, אברהם גרוס, ‏המלחמה בגרענת: ראשית בריאות הציבור בארץ-ישראל, קתדרה 94, דצמבר 1999, עמ' 106
  3. ^ ד"ר אפרים סיני, "במלוא העין - מעולמו של רופא", צ'ריקובר מוציאים לאור בע"מ, 1984, עמוד 141
  4. ^ ד"ר אפרים סיני, "במלוא העין - מעולמו של רופא", צ'ריקובר מוציאים לאור בע"מ, 1984, עמוד 92
  5. ^ דוד תדהר (עורך), "יצחק שימקין", אנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך ו (1955), עמ' 2449