נחמה ליפשיץ

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
נחמה ליפשיץ
לידה 7 באוקטובר 1927
קובנה, ליטא עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 21 באפריל 2017 (בגיל 89)
תל אביב-יפו, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מוקד פעילות ליטא, ברית המועצות, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות ? – 21 באפריל 2017 עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים האקדמיה הלטבית למוזיקה ותיאטרון עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה מוזיקה יהודית עריכת הנתון בוויקינתונים
סוג קול סופרן עריכת הנתון בוויקינתונים
שפה מועדפת עברית, רוסית, יידיש עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה פרס איציק מאנגר ליצירה ספרותית ביידיש עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
נחמה ליפשיץ (משמאל) עם ראש ממשלת ישראל גולדה מאיר לאחר קונצרט במרכז לינקולן בניו יורק, 1969

נחמה ליפשיץ (7 באוקטובר 1927 – 21 באפריל 2017) הייתה זמרת ליטאית-ישראלית ששרה בעברית וביידיש, והפכה לסמל ל"יהדות הדממה" עקב היותה מסורבת עלייה מברית המועצות במשך שנים רבות.[1]

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נחמה ליפשיץ נולדה ב-1927 בעיר קובנה שבליטא למשפחה יהודית ציונית.[2] אביה, ד"ר יהודה-הירש ליפשיץ (1980–1900), היה רופא ועסקן תרבות[3] יליד אולקניקי שבליטא, שלמד בישיבתו של הרב ריינס בלידא ואחר-כך למד רפואה באוניברסיטת קובנה. במלחמת העולם השנייה ברחה עם הוריה ואחותה צפורה מזרחה לאוזבקיסטן, שם שימש אביה רופא ביישוב כפרי קטן.[4] ב-1946, אחרי המלחמה, שבה לליטא הסובייטית. למדה בקונסרבטוריון בבירה וילנה, וב-1957 החלה להופיע כסולנית של פילהרמונית וילנה. החלה להופיע בשירים ביידיש ובעברית, ערכה מסע הופעות ברחבי ברית המועצות והפכה לסמל ולפה ליהדות הדממה ולכיסופי היהודים לעלייה לישראל.

בחודש מרץ 1969 עלתה ליפשיץ לישראל. בהופעותיה הראשונות שרה שירים ביידיש ובעברית, כמו "ירושלים של זהב", "הליכה לקיסריה (אלי אלי)" ו"עם ישראל חי" של המשורר יוסף קרלר שהפך לסמל המסחרי שלה[דרוש מקור]. הופעותיה הוקלטו לאלבום שהתפרסם בקהילות היהודיות והיא הוזמנה למסע הופעות בארצות הברית, אוסטרליה, אנגליה ואמריקה הלטינית.

בשנת תשל"ח-1978 זכתה בפרס איציק מאנגר ליצירה ספרותית ביידיש.[5]

נחמה ליפשיץ הייתה ספרנית במקצועה, למדה ספרנות וארכיון באוניברסיטת בר-אילן. עבדה כארכיונאית ולימים מנהלת בספריה העירונית למוזיקה בתל אביב.[6]

בשנת 2004 קיבלה תואר יקירת העיר תל אביב-יפו.

ב-21 באפריל 2017, ליפשיץ הלכה לעולמה בגיל 89. הותירה אחריה בת.[7] היא נקברה בבית העלמין הדרום.[8]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Yaacov Ro'i, 'Nehama Lifshitz: Symbol of the Jewish National Awakening', in: Yaacov Ro'i and Avi Beker (Eds.), Jewish Culture and Identity in the Soviet Union, New York: New York University Press, 1991, pp. 168-188.
  • Шуламит Шалит, 'Еврейская песня - еë судьба: o певице Нехаме Лифшиц', в: Юлия Систер, Михаил Пархомовский (Книга I. Ред. и сост.) Идемте же отстроим стены Йерушалаима: евреи из Российской империи, СССР/СНГ в Эрец-Исраэль и государстве Израиль, I, Иерусалим: Научно-исследовательский центр Русское еврейство в зарубежье, 2005, pp. 140-155. (ברוסית)

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרק זה טעון שכתוב. אנא תרמו לוויקיפדיה ועזרו לשכתב אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה. הסיבה היא עודף קישורים חיצוניים.
מיזמי קרן ויקימדיה
ויקישיתוף תמונות ומדיה בוויקישיתוף: נחמה ליפשיץ

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אריק בינדר, הלכה לעולמה הזמרת נחמה ליפשיץ, שהייתה סמל ל"יהדות הדממה", 21 באפריל 2017.
  2. ^ ימימה אבידר, 'שיח ללא מלים' (פגישות עם נחמה ליפשיץ), דבר הפועלת 35 (1969), 194.
  3. ^ חיים לייקוביץ, 'לתולדות התיאטרון היהודי בארצות הבלטיות' (המשך), במה 29-30, 108.
  4. ^ דב לוין, 'מקלט ארעי עם ביטחון מוגבל (פליטים יהודים מליטא בתוככי ברית-המועצות)', דפים לחקר תקופת השואה ה (תשמ"ז), 106.
  5. ^ חולק פרס איציק מנגר, דבר, 25 במאי 1978
  6. ^ נחמה ליפשיץ – איגוד יוצאי וילנה והסביבה בישראל
  7. ^ לוי יצחק הירושלמי, משפחת ה"זמיר מארץ הדממה": נחמה ליפשיץ, אביה ד"ר יהודה ליפשיץ ובתה רוזה משיבים בצוותא על שאלות בסידרה "שלושה דורות – שלוש תשובות", מעריב, 21 באוקטובר 1970.
  8. ^ מודעת אבל של נחמה ליפשיץ
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=נחמה_ליפשיץ&oldid=35516575"