נחמיה בן כהן צדק

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

רב נחמיה בן כהן צדק גאון היה גאון ישיבת פומבדיתא בין השנים 968-960.

תולדות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בנו של רב כהן צדק בן יוסף שכיהן כגאון פומבדיתא בין השנים 922-917 וביצר את מעמדה ומרכזיותה של ישיבת פומבדיתא.

כשבגר והצטרף לשורות הישיבה, נוצרו בישיבה שני מחנות: מחנה אחד של משפחות הגאונים יצחק צדוק ופלטוי בן אביי (רב חנניה גאון, רב שרירא גאון, רב עמרם בן מישוי, רב מבשר גאון ותומכיהם) ומחנה של משפחת רב כהן צדק (האחים רב נחמיה וחפני ותומכיהם). שני המחנות היו מסוכסכים ושררה ביניהם יריבות עמוקה[1]. שיאה של המחלוקת היה כאשר התמנה לגאון רב אהרן בן יוסף הכהן מבבל, שלא נמנה עם משפחות החכמים ונסמך על ידי רב מבשר גאון. רב נחמיה קיבל את מרותו של רב אהרן בתחילה, אך לאחר זמן מה הכריז על עצמו כגאון[2]. רב שרירא סבר שרב אהרן עדיף מרב נחמיה, ובהשפעתו תמכו רוב החכמים ברב אהרן, אך רב נחמיה הוסיף לראות את עצמו כגאון הישיבה, מינה בעלי תפקידים (בין השאר מינה את חפני למשרת אב בית הדין, בעוד שאב בית הדין של רב אהרן היה רב שרירא) ושלח אגרות לקהילות התפוצות שיפנו את שאלותיהם ותרומותיהם אליו. במכתביו תוקף בחריפות רבה את יריביו: על רב אהרן הוא כתב "אשר רעותיו מפורסמים וכחשו וכזבו מגולה לכל... שגזל לעצמו נדבה שהיא באה לחכמים...אוכל קדשי היתומים והעניים.. מטה משפטים" את סיעת רב שרירא הוא מכנה "בחורים עזי פנים", "נערים כלבים עזים" וכיוצא בזה.

לאחר פטירת רב אהרן, קיבלו החכמים את מרותו, והוא נשא בתואר גאון פומבדיתא. למרות זאת הוא הוסיף לתקוף את סיעת רב שרירא במכתביו. בימיו היה מצבה של ישיבת פומבדיתא מדולדל. רב נחמיה שלח מספר אגרות לקהילות התפוצות שיסייעו לישיבה בתרומות. נפטר בשנת 968, ולאחר מותו עלה על כס הגאונות רב שרירא גאון.

מתורתו לא הגיע לידינו דבר.

אחיינו, רב שמואל בן חפני גאון היה גאון ישיבת סורא ומחותנו של יריבו רב שרירא גאון.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ראו אצל גיל, עמ' 24
  2. ^ אגרת רב שרירא גאון חלק ג סוף פרק ח