נחמיה דה לימה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
נחמיה דה לימה
Nehemia de Lieme.jpg
ציור של נחמיה דה לימה שצויירה בשנת 1929 על ידי יצחק ישראלס
לידה 26 במרץ 1882
פטירה 24 ביוני 1940 (בגיל 58)
מדינה ישראל
פעילות בולטת מנהל קק"ל

נחמיה דה לימההולנדית: Nehemia de Lieme; ‏ 26 במרץ 1882 - 24 ביוני 1940) היה בנקאי ומנהיג ציוני וסוציאליסטי הולנדי. מייסד בנק הפועלים של הולנד, "דה צנטרלה" (De Centrale Arbeiders Verzekerings) ומנהל קרן קיימת לישראל (קק"ל) בשנים 19191921.

קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

דה לימה נולד בהאג, הולנד. הוא בנם של בנימין דה לימה, קצב יהודי, ואלטחה גודסמית. בשנת 1907 הוא הצטרף להסתדרות הציונית בהולנד[1]. ב-1908 נישא לרבקה קאן, ונולדו להם בת ובן.

בין השנים 19121918 היה יו"ר סניף ההסתדרות הציונית העולמית בהולנד[2]. בשנת 1919 היה חבר בהנהלת הקרן הקיימת[3] ובדצמבר 1919 מונה לדירקטוריון הקרן הקיימת כדי למלא את מקומם של יחיאל צ'לנוב ודוד וולפסון שנפטרו במהלך מלחמת העולם הראשונה[4]. כחבר דירקטוריון קרן הקיימת הביע את עמדתו חזור והדגש שעל הקרן הקיימת להתרכז אך ורק ברכישת קרקעות[5][6], הגם שהכיר בכך שיהיה צורך לעשות פעולות הכרחיות לאחזקת הקרקע[7] והכשתה עד שתהיה ראוייה להתיישבות[8].

באוגוסט 1920, בעקבות הבנה שהאתגר הגדול של בניית הבית הלאומי מחייב שינויים בפעילות התנועה הציונית, צורף יחד עם יוליוס סימון, לועד הפועל המצומצם של ההסתדרות הציונית[9], שכללה יחד איתם את נחום סוקולוב, חיים וייצמן ומנחם אוסישקין[10]. באוקטובר 1920 הוא נסע עם יוליוס סימון במשלחת של ההסתדרות הציונית לארץ ישראל[11]. בתחילה פורסם שהם יעמדו בראש ועד הצירים[12], אולם בהמשך נטען שהם יכינו דו"ח על שינויים נדרשים בפעילות ההסתדרות הציונית. בעת נסיעתם, פורסם שהושגה הסכמה בין וייצמן לזאב ז'בוטינסקי שכללה קיצוץ בסמכויות של דה לימה[13]. בדצמבר 1920 שב דה לימה ללונדון[14]. בדרכו חזרה, בקהיר, היה אופטימי לגבי השגת מטרותיו[15].

בדצמבר 1920 פורסם בהארץ ראיון עם מנחם אוסישקין בו הוא פירט את עיקרי המחלוקת בינו לבין חברי המשלחת. אלו כללו[16]:

  • המשלחת היתה בדיעה שיש להפסיק את העלייה עד שיהיה ניתן לקלוט את העולים באופן סביר, בעוד אוסישקין טען שאין להגביל את העלייה אבל צריך לדאוג שהעולים יהיו מוכנים לתנאים הקשים. לאחר דיונים הוסכם שהעלייה לא תוגבל, אך תהיה זהירה.
  • היתה הסכמה שכל הקיבוצים צריכים להפוך למושבי עובדים. המשלחת דרשה הפסקת התמיכה בקיבוצים שנחשבו לחסרי עתיד, בעוד אוסישקין סבר שאין לעקור אף נקודת יישוב יהודי. הוסכם להשאיר את רוב הנקודות ולצמצם או לבטל חמש נקודות: עטרות, תלפיות, עין גנים, קבוצה ליד יפו וקבוצה על הר הכרמל. הדרישה לצמצם את תמיכה בקיבוצים העלתה על דה לימה את חמתם של תנועות הפועלים בארץ ישראל, שטענו שהוא התרכז יותר מדי בצד הפיננסי ולא נתן משקל מספק לפן החלוצי[17].
  • דה לימה סבר שיש להעביר בהדרגה את האחריות על החינוך בארץ ישראל לידי הועד הלאומי. אוסישקין התנגד לכך וטען שהחינוך הוא נשמת אפה של הציונות והיא חייבת להיות בידי ההסתדרות הציונית.
  • דה לימה סבר שיש לתת קדימות לרכישת קרקעות בסמיכות לערים, שכן מחיריהן עתידים לעלות בהרבה עם התפתחות ההתיישבות בארץ ישראל, בעוד על הקרקעות החקלאיות לא יהיו קופצים ובמשא ומתן סבלני יהיה ניתן להוריד את מחיריהן[18]. בעקבות זאת, התנגד דה לימה לרכישת קרקעות עמק יזרעאל על ידי הקרן הקיימת במחיר שהתברר כגבוה מדי[19], ורק התערבות של ד"ר ויצמן ואוסישקין איפשרה את השלמת הרכישה[20].

בסוף דצמבר 1920 הודיע דה לימה על התפטרותו[21]. במכתב ההתפטרות ששלח יחד עם יוליוס סימון הוא טען שלא קיבל את הגיבוי שהובטח לו משאר חברי ההנהלה הציונית המצומצמת, אשר במהלך שליחותם בארץ ישראל הוציאו הודעות סותרות את פעולתם, ללא התייעצות איתם[22]. במיוחד התלונן דה לימה על כך שקרן היסוד לא הוכפפה להסתדרות הציונית ובעצם נוצרה ככלי שעוקף את הפעילות שלו ומעקרת אותו מתוכן[23]. דה לימה הסכים להשאר בתפקידו עד אסיפת ההנהלה המורחבת בפברואר 1921, אך משזו נדחתה הוא עמד על התפטרותו החל מתחילת מרץ 1921[24]. במאי 1921 הוא התפטר גם מהנהלת הקרן הקיימת[25].

בעקבות ההתפטרות, דה לימה שינה את תוכניותיו לעלות עם משפחתו לארץ ישראל, ובאותה שנה גם התפטר מהנהלת קק"ל. החל מהקונגרס הציוני בשנת 1921 היה דה לימה מראשי האופוזיציה לחיים ויצמן[26]. באפריל 1924 התפרסמה שמועה שדה לימה יחליף את ארתור רופין בארץ ישראל[27]. ביולי 1924 התפרסם שאכן התקיים משא ומתן עם דה לימה, אך הוא נכשל[28]. דה לימה גם ביקר את מדיניותו של וייצמן כלפי השלטון הבריטי. הוא התנגד לחתימת וייצמן על הספר הלבן הראשון והתנגד לסיסמא שהיהודים ידאגו לעצמם והשלטון המנדטורי רק צריך לא להפריע. לטעמו, היה צריך לדרוש מהשלטון המנדטורי לטפל בענייני הארץ, כמו חינוך, ואף לדאוג לפיתוחה הכלכלי של הארץ בהתאם לכתב המנדט[29]. בשנת 1938, בעקבות הסכמת ההסתדרות הציונית לחלוקת הארץ, הוא פרש מההסתדרות הציונית[30].

דה לימה מימן באמצעות בנק "דה צנטרלה" את ייסודו של המכון הבינלאומי להיסטוריה חברתית ב-1935[31].

נפטר ב-24 ביוני 1940 בהאג. קיבוץ שדה נחמיה נקרא על שמו. וכן רחוב דה לימה בשכונת רמות אלון בירושלים.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ נחמיה די לימה, דבר, 23 בספטמבר 1940
  2. ^ הועידה הט"ז של הציונים בהולנדיה, העברי, 4 בפברואר 1916
  3. ^ מאקס נורדוי בן שבעים, הצפירה, 7 באוגוסט 1919
  4. ^ הקרן הקיימת לישראל, דואר היום, 3 בדצמבר 1919
  5. ^ ישיבת הועד הפועל בלונדון, הצפירה, 26 בפברואר 1920
  6. ^ ועידת הועד הפועל של ההסתדרות הציונית, הארץ, 9 במרץ 1920
  7. ^ היום החמישי, המזרחי, 19 בפברואר 1920
  8. ^ קרן קיסת לישראל בישיבות הועד הפועל בלונדון, דואר היום, 3 ביוני 1920
  9. ^ בישיבת הועה"פ הראשונה, הארץ, 13 באוגוסט 1920
  10. ^ כרוז מאת ההנהלה הציונית, הארץ, 13 באוקטובר 1920
  11. ^ ועדת הבקרת הציונית, דואר היום, 29 באוקטובר 1920
  12. ^ ויצמן נוסע לאמריקה, דואר היום, 11 באוקטובר 1920
  13. ^ הסכמה בין המרכז הציוני ובין האופוזיציה, הארץ, 28 באוקטובר 1920
  14. ^ חברי משלחת ההסתדרות הציונית, הארץ, 10 בדצמבר 1920
  15. ^ קהיר, הארץ, 28 בדצמבר 1920
  16. ^ המשא והמתן עם המלאכות הציונית והתוצאות, הארץ, 17 בדצמבר 1920
  17. ^ המשלחת הציונית בא"י, הצפירה, 21 בינואר 1921
  18. ^ נון בן נון, קרקע של המדינה לידי הון פרטי?, דבר, 12 בדצמבר 1949
  19. ^ די לימה על המצב בציונות, הארץ, 10 ביוני 1925
  20. ^ זאב בלוך, כ"ה שנים לגאולת עמק יזרעאל, משמר, 13 בספטמבר 1946
  21. ^ התפטרות די לימה, הארץ, 30 בדצמבר 1920
  22. ^ הצהרת ההנהלה הקודמת של המסדרה הציונית האמריקנית - חלק ז', דואר היום, 25 באוגוסט 1921
    הצהרת ההנהלה הקודמת של המסדרה הציונית האמריקנית - חלק ח', דואר היום, 30 באוגוסט 1921
  23. ^ הצהרת ההנהלה הקודמת של המסדרה הציונית האמריקנית - חלק ה', דואר היום, 22 באוגוסט 1921
    הצהרת ההנהלה הקודמת של המסדרה הציונית האמריקנית - חלק ו', דואר היום, 23 באוגוסט 1921
  24. ^ מאת המשרד המרכזי של ההסתדרות הציונית, הארץ, 28 במרץ 1921
  25. ^ התפטרות די לימה מהנהלת קרן הקימת, הארץ, 8 במאי 1921
  26. ^ ועכשיו?, דואר היום, 29 בספטמבר 1921
    פצצה מדינית בכנסייה, דואר היום, 8 באוגוסט 1923
  27. ^ די לימה במקום הד"ר רופין?, הארץ, 14 באפריל 1924
  28. ^ לשמועות רופין די לימה, הארץ, 27 ביולי 1924
  29. ^ נחמיה די לימה על ויצמן ומדיניותו, העם (עיתון ארצישראלי), 10 במאי 1931
  30. ^ די לימה פרש מההסתדרות הציונית, דבר, 19 ביולי 1938
  31. ^ מפעל תרבותי גדול של פועלי הולאנד, דבר, 29 במאי 1940
P vip.svg ערך זה הוא קצרמר בנושא אישים. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.