נחמן אוריאלי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אין תמונה חופשית

נחמן אוריאלי (24 בפברואר 1939 - 2 באוגוסט 1986[1]) היה מנכ"ל מספר הוצאות ספרים בישראל, בהן א. לוין אפשטיין, הוצאת שקמונה, עם עובד (בה עבד מ-1973 ועד 1976) וכתר הוצאה לאור. כן הנחה תוכנית ראיונות בגלי צה"ל בשנות השבעים והיה מזכיר "התנועה לשינוי שיטת הבחירות" (לימים התנועה הדמוקרטית לשינוי (ד"ש) והיה מראשיה).

תולדות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

אוריאלי למד בבית ספר תיכון בחדרה יחד עם יהודה אטלס ודני קרמן (עובדה שתוביל ב-1977 ליצירת הספר "והילד הזה הוא אני").[2]

בשנת 1972 נקלעה הוצאת שקמונה החיפאית של ראובן הכט לקשיים וצברה חובות. לשם כך ביקש הכט לגייס כמנכ"ל את אוריאלי ואף קיבל את הסכמתו. אולם זמן קצר לאחר מכן קיבל אוריאלי את ראשות הוצאת עם עובד, זאת על אף שהסתייג מזיקתה להסתדרות.[3][4] בין היתר יזם אוריאלי ב-1975 את הדפסת האנציקלופדיה בריטניקה לנוער בעברית[5] כן יזם את הוצאת האנציקלופדיה "החי והצומח של ארץ ישראל" ואת הוצאת מדריך ישראל,[6] כולם מפעלי הוצאה לאור שאפתניים.

מבחינה פוליטית היה אוריאלי ליברל. הוא כיהן כמזכיר "התנועה לשינוי שיטת הבחירות", שקמה ב-1974[7] וממנה צמחה "תנועת שינוי" שהיוותה את הבסיס לתנועה הדמוקרטית לשינוי (ד"ש), שהתמודדה בבחירות לכנסת התשיעית בשנת 1977 וזכתה בשבעה מנדטים. בשנת 1982 גולל אוריאלי את תולדות המפלגה בספרו עלייתה ונפילתה של ד"ש.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • נחמן אוריאלי, אמנון ברזילי עלייתה ונפילתה של ד"ש, תל אביב: רשפים, 1982

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]