נחשים ארסיים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ניבי הארס של עכסן גב־יהלום
חליבת ארס של ממבה ירוקה מערבית

נחשים ארסיים הם מיני זוחלים מתת־סדרת הנחשים המסוגלים לייצר ארס, שבו הם משתמשים להריגת טרף, להגנה ולסיוע בעיכול טרפם. הארס מועבר בדרך כלל על ידי הזרקה באמצעות ניבים חלולים או מחורצים (ישנם גם כמה נחשים ארסיים שאינם בעלי ניבים מפותחים). נחשים ארסיים נפוצים כוללים מינים ממשפחות הפתניים (הקטלניים ביותר), הצפעיים, הצפעוניים וכמה מהזעמניים. הרעילות של ארס מסומנת בדרך כלל על ידי LD50 (ראשי תיבות של "Lethal Dose ,50%" – "מינון קטלני, 50%") ובנוסף מחשיבים עוד מספר גורמים כדי לשפוט את רמת הסכנה הפוטנציאלית לבני האדם. גורמים חשובים אחרים להערכת הסיכון כוללים את הסבירות כי נחש אכן יכיש אדם, כמות ארס המוזרקת בעת ההכשה, את היעילות של מעבר הארס בגוף האדם ואת מיקום הנשיכה על בגוף. ארס נחש עשוי להיות בעל תכונות נוירוטוקסיות (פגיעה במערכת העצבים) והמוטוקסיות (פגיעה במערכת הדם)[1].

ישנם תת ארסיים או חצי-ארסיים. נחשים אלו הם בעלי זוג שיניים מוגדלות ומעוקלות אחורנית הנמצאות בחלק הפנימי של הלסת העליונה. השיניים מחורצות בתעלה דרכה זורם הארס אל פצע הנשיכה. לצורך העברת ארס לטרף, על הנחש להעביר חלק מגופו של הטרף אל עומק פיו ואז לחדור לתוכו, ומכאן הקושי שלהם להכיש טרף גדול, על אף שהנחש מסוגל להעביר את איבר הטרף (או אצבעו של אדם) למיקום הנדרש במהירות יחסית. ארסם של רוב הנחשים המכונים חצי-ארסיים או תת-ארסיים חלש מידי מכדי לסכן אדם (למעט אנשים שאלרגיים לארס), אולם ישנם מקרים יוצאי דופן כגון נחש העפאים ונחש זרדים שנחשבים קטלניים. רוב הנחשים התת-ארסיים מצויים במשפחת הזעמניים, שמכילה גם מינים רבים שאינם ארסיים כלל כגון זעמן שחור.

הנחשים הארסיים ביותר בעולם[עריכת קוד מקור | עריכה]

נחש תפוצה מדד LD50 מ״ג לק״ג מסת גוף
טאיפן פנים־יבשתי אוסטרליה 0.025 מ״ג[2]
פתן ים דובויז גינאה החדשה, אוסטרליה וכמה מאיי האוקיינוס השקט וההודי 0.044 מ״ג
פתן חום מזרחי אוסטרליה ודרום גינאה החדשה ואינדונזיה 0.053 מ״ג
נחש ים צהוב־בטן חופי ימים טרופיים 0.067 מ״ג
פתן ים פרוני מזרח האוקיינוס השקט 0.079 מ״ג
טאיפן חופים גינאה החדשה וצפון־מזרח אוסטרליה 0.105 מ״ג
קרייט רב-רצועות סין ודרום-מזרח אסיה 0.108 מ״ג
רחב זנב שחור-רצועות דרום-מזרח אסיה ואינדונזיה 0.111 מ״ג
נחש טיגריסי אוסטרליה 0.131–0.194 מ״ג
פתן ים סכיסטוסה חופי האזור האינדו־פסיפי 0.1125 מ״ג

בהודו ישנם מינים ארסיים רבים. הקטלניים מביניהם המכונים "4 הגדולים" (אנ') הם: קוברה הודית, קרייט מצוי, צפע הודי (או צפע ראסל) ואפעה קריני.

נחשים ארסיים בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בישראל ישנם 9 מינים ארסיים המסוכנים לאדם[3], ו9 מינים תת-ארסיים אשר לרוב האנשים אינם מסוכנים[4]:

נחשים ארסיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

צפע מצוי ArbeLevy-Vipera palaestinae 3.jpg עכן חרטומים Cerastes cerastes 001.jpg אפעה מגוון אפעה מגוון.jpg
צפע חרמון Vipera bornmuelleri.JPG עכן גדול Cerastes gasperetti (hornless).jpg שפיפון הנגב שפיפון הנגב.jpg
שרף עין גדי Atractaspis engaddensis.jpg עכן קטן Cerastes vipera.jpg פתן שחור מצוי Sinai Desert Cobra.jpg

נחשים תת-ארסיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ארבע-קו מובהק Psammophis schokari01.jpg נחש כיפה Hooded Snake(Macroprotodon cucullatus).jpg עין-חתול אדמדם Telescopus dhara.jpg
ארבע קו מצרי ארבע קו מצרי.jpg תלום-קשקשים מצוי BK1D 5822.jpg עין-חתול אפור
אין תמונה חופשית
מחרוזן דו-גוני מחרוזן הטבעות (דו-גוני).jpg תלום-קשקשים מדברי Rhagerhis moilensis.JPG עין-חתול חברבר Mediterranean Cat Snake.jpg

הערכה המבוססת על דיווחים חלקיים מצביעה כי מדי שנה מתרחשים בין 200–300 מקרי הכשה כאשר כ–95% ממקרים אלו הן הכשות של צפע מצוי. רוב המקרים מתרחשים בין אפריל לספטמבר. כ־300 הכשות חיות מחמד ובעלי חיים שונים מטופלים מדי שנה באמצעות וטרינרים.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא נחשים ארסיים בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]