נחשים ארסיים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ניבי הארס של עכסן גב-יהלום מזרחי.
חליבת ארס של ממבה ירוקה מערבית

נחשים ארסיים הם מיני זוחלים מתת־סדרת הנחשים המסוגלים לייצר ארס, שבו הם משתמשים להריגת טרף, להגנה ולסיוע בעיכול טרפם. רק כ-19% מכלל הנחשים בעולם הם ארסיים.

מנגנון הארס[עריכת קוד מקור | עריכה]

הארס מועבר לרוב על ידי הזרקה באמצעות ניבים חלולים או מחורצים (ישנם כמה נחשים ארסיים שאינם בעלי ניבים מפותחים). נחשים ארסיים נפוצים מונים מינים ממשפחות הפתניים (הקטלניים ביותר), הצפעיים, הצפעוניים וכמה מהזעמניים. רעילות הארס מסומנת לרוב כך: LD50, ראשי התיבות "Lethal Dose,50%", ("מינון קטלני,50%"). ארס הנחש עשוי להיות בעל תכונות נוירוטוקסיות (פגיעה במערכת העצבים) והמוטוקסיות (פגיעה במערכת הדם)[1].

רמת סיכון[עריכת קוד מקור | עריכה]

רמת הסיכון הפוטנציאלי לבני האדם תלויה במספר גורמים:

  • רמת התוקפנות של הנחש, אשר משפיעה על הסבירות שהנחש אכן יכיש אדם
  • כמות ארס המוזרקת בעת ההכשה,
  • יעילות מעבר הארס בגוף האדם ומיקום הנשיכה בגוף.
  • רמת הרעילות של הארס

נחשים תת-ארסיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ישנם נחשים תת-ארסיים, שהם בעלי זוג שיניים מוגדלות ומעוקלות אחורנית הנמצאות בחלק הפנימי של הלסת העליונה. השיניים מחורצות בתעלה דרכה זורם הארס אל פצע הנשיכה. לצורך העברת ארס לטרף, על הנחש להכניס חלק מגוף הטרף אל עומק פיו ואז לחדור לתוכו, ומכאן הקושי שלהם להכיש טרף גדול, אף שהנחש מסוגל להעביר את איבר הטרף (או אצבעו של אדם) למיקום הנדרש במהירות יחסית. ארסם של רוב הנחשים המכונים חצי-ארסיים או תת-ארסיים חלש מכדי לסכן אדם (למעט אנשים שאלרגיים לארס), אך ישנם מקרים יוצאי דופן - כגון נחש העפאים ונחש זרדים - שנחשבים קטלניים. רוב הנחשים התת-ארסיים מצויים במשפחת הזעמניים, המונה מינים רבים שאינם ארסיים כלל, כמו זעמן שחור.

הנחשים הארסיים ביותר בעולם[עריכת קוד מקור | עריכה]

נחש תפוצה מדד LD50 מ״ג לק״ג מסת גוף
אין שם עברי (Hydrophis schistosus) מים טרופיים של האוקיינוס ​​ההודי ומערב ומרכז האוקיינוס ​​השקט. 0.02 מ"ג
טאיפן פנים יבשתי (Oxyuranus microlepidotus) אוסטרליה. 0.025 מ״ג
צפע הודי (Daboia russelli) תת-היבשת ההודית. 0.03 מ"ג
נחש חום מזרחי (Pseudonaja textilis) אוסטרליה ופפואה גינאה החדשה. 0.035 מ״ג
פתן ים דובויז (Aipysurus duboisii) מים סביב פפואה גינאה החדשה, אוסטרליה וקלדוניה החדשה. 0.04 מ״ג
ממבה שחורה (Dendroaspis polylepis) אפריקה שמדרום לסהרה. 0.05 מ״ג
עכסן טיגרי (Crotalus tigris) דרום-מערב ארצות הברית וצפון-מערב מקסיקו. 0.06 מ״ג
נחש העפאים (Dispholidus typus) אפריקה שמדרום לסהרה. 0.07 מ״ג
נחש ים צהוב בטן (Hydrophis platurus) חופי ימים טרופיים. 0.07 מ״ג
קרייט מצוי (Bungarus caeruleus) הודו, סרי לנקה, אפגניסטן, בנגלדש ונפאל. 0.09 מ״ג

בהודו ישנם מינים ארסיים רבים. הקטלניים מביניהם המכונים "4 הגדולים" [2] הם: קוברה הודית, קרייט מצוי, צפע הודי (או צפע ראסל) ואפעה קריני.

נחשים ארסיים בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – נחשים ארסיים בישראל

בישראל , מתוך 41 מיני נחשים, ישנם 9 מינים ארסיים[3], ו9 מינים תת-ארסיים אשר לרוב לאנשים אינם מסוכנים[4]:

נחשים ארסיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

צפע מצוי עכן חרטומים אפעה
צפע חרמון עכן גדול שפיפון
צפעון שחור עכן קטן פתן שחור

נחשים תת-ארסיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ארבע קו מובהק נחש כיפה עין חתול אדמדם
ארבע קו מצרי תלום קשקשים מצוי עין חתול אפור
אין תמונה חופשית
אין תמונה חופשית
מחרוזן הטבעות תלום קשקשים מדברי עין חתול חברבר

הערכה המבוססת על דיווחים חלקיים מצביעה כי מדי שנה מתרחשים בין 200–300 מקרי הכשה כאשר יותר מ–95% ממקרים אלו הם הכשות של צפע מצוי. רוב המקרים בין אפריל עד ספטמבר, כ-5% מהמקרים קשים ובממוצע פחות מאדם בשנה מת מהכשת נחש בישראל.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא נחשים ארסיים בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ דף מידע - הכשת נחש, באתר הפורטל הישראלי לחקלאות טבע וסביבה
  2. ^ Big Four (Indian snakes)
  3. ^ נחשים ארסיים בישראל, באתר SNAKER
  4. ^ נחשים תת ארסיים בישראל, באתר SNAKER