נח וולפובסקי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
נח וולפובסקי
נח וולפובסקי.jpg
תמונה זו מוצגת בוויקיפדיה בשימוש הוגן.
נשמח להחליפה בתמונה חופשית.
לידה 1895
יקטרינוסלב
פטירה 1987 (בגיל 92 בערך)
תאריך עלייה 18 באוקטובר 1922
כינוי סבא נח
השתייכות

האימפריה הרוסית (1883-1917)האימפריה הרוסית (1883-1917) צבא האימפריה הרוסית
MinistryofDefence.svg  צבא בריטניה

Badge of the Israel Defense Forces.new.svg  צבא הגנה לישראל
תקופת שירות מלחמת העצמאות
1950-1971
דרגה רב-סרן  רב-סרן
תפקידים צבאיים
מפקד סוללת מרגמות
קצין נטיעות וייעור
מלחמות וקרבות
מלחמת הקוממיות מלחמת העצמאות
עיטורים
אות הנשיא למתנדב
עטיפת "אגדת סבא נח"

נח וולפובסקי (18951987) היה הקצין המבוגר ביותר בצה"ל (שירת בצה"ל עד גיל 76), נטע יותר ממיליון עצים בישראל בתפקידו כ"קצין גינון ראשי" והקדיש את מירב שנותיו לחוות הגדנ"ע בבאר אורה, שם נודע כסבא נח.

קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ברוסיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד בעיר יקטרינוסלב שבדרום-מערב רוסיה (אוקראינה). למד בתחילה בחדר, ואחר-כך עבר לבית ספר ממלכתי רוסי שם קבל השכלה כללית ופיתח את אהבתו לטבע.

במלחמת העולם הראשונה החליט להתגייס לצבא הרוסי, על אף שרבים מיהודי העיר פדו את נפשם בסכומי כסף גדולים. הוא שירת כתותחן, חווה התנכלויות אנטישמיות וראה פרעות ביהודי אוקראינה. לבסוף ערק מהצבא וחזר לביתו. עם הקמת הצבא האדום גויס שוב תחת הנהגתו של סמיון בודיוני. בעזרת אישורים רפואיים מזויפים הצליח וולפובסקי ועִמו קבוצה של חיילים יהודים להשתחרר מהצבא "מטעמי בריאות". הקבוצה, שנקראה "משמר הוולגה", עזבה את אוקראינה במסווה של סטודנטים לרפואה העומדים ללמוד בברלין. במקום זאת הגיעו ברכבת לאיסטנבול[דרושה הבהרה] ומשם באונייה לנמל יפו, שאליו הגיעו ב-18 באוקטובר 1922.

בארץ ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקבוצה הגיעה ליישוב תל צור שליד זכרון יעקב ושהתה שם כשנה בתנאים קשים. כעבור שנה עברו לגניגר, אבל החיים בקיבוץ לא התאימו לוולפובסקי, ששאף להיות עצמאי. הוא עזב לחדרה והחל לעבוד כפועל פשוט בפרדסים, ובזכות חריצותו וידיעותיו בנטיעות התקדם להיות מנהל עבודה.

ב-1941, בתקופת מלחמת העולם השנייה, ניסה להתגייס לצבא הבריטי אך נדחה מפאת גילו. שנה לאחר מכן,[1] זייף את גילו וגויס. עבר אימונים במחנה סרפנד ונשלח למחנה בורג' אל ערב שבמדבר המערבי במצרים. ב-1944 שוחרר לביתו מפאת גילו ולא צורף לבריגדה היהודית.

לאחר סיום המלחמה נענה לבקשת לוי בנימין, מפקד הבריגדה היהודית, להגיע לטרוויזיו ולעזור לפליטות יהודיות להגיע לארץ ישראל על ידי נישואים פיקטיביים. עשר ניצולות הגיעו ארצה בעזרתו של וולפובסקי, אך הוא עצמו לא הקים משפחה.

במלחמת העצמאות גויס לבקשתו וקבל פיקוד על סוללת מרגמות בחטיבה שבע. הוא השתחרר בדרגת רב-סמל.

ב-1950 הציע לו מפקד הגדנ"ע עקיבא עצמון להתגייס לשירות קבע כראש חוליית הצמחייה של פיקוד הגדנ"ע שתפקידה לטעת עצים ולשתול ערוגות נוי בבסיס צה"ל. וולפובסקי התנה זאת באפשרות להמשיך לחבוש את כומתת התותחנים השחורה. הקתמ"ר מאיר אילן אישר זאת, והוא התגייס שוב בגיל 55 בדרגת סרן בתפקיד שהומצא לכבודו: "קצין גינון ראשי". הוא רכש אלפי שתילים, התרוצץ בכל הארץ ובעזרת החיילים נטע אותם בבסיסי צה"ל.

בבאר אורה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בן-גוריון שאף ליישב את הנגב ולתת לנוער אתגר בצורת אחריות, אהבה למולדת והתנדבות. מפקד הגדנ"ע עקיבא עצמון הציע להקים חוות גדנ"ע בבאר אורה שהיה נווה מדבר שכוח אל בערבה ובו באר מים הרוסה למחצה, שלושה עצי תמר ושישה עצי צאלה. בן-גוריון פנה אישית לוולפובסקי והציע לו הצעה שקשה לסרב לה - לרדת לבאר אורה ולהפריח את שממת הבסיס.

וולפובסקי הגיע לחווה לאחר מסע ארוך בדרכים המשובשות, במשאית עמוסה בעצי נוי העמידים בחום ומסתפקים במעט מים. בשנים הראשונות הגיעו הגדנעים לחווה במטוסי דקוטה של חיל האוויר הישראלי שנחתו באילת. הם עסקו באימונים צבאיים ובעיקר בטיפוח המקום בפיקודו של וולפובסקי, שעד מהרה כונה "סבא נח". הוא שטף את המלח מהאדמה ולאט הכין אותה לשתילה.

וולפובסקי השתלב בחיי החווה שהפכה לנווה מדבר. שמו התפרסם בישראל והוא הועלה לדרגת רב-סרן. הוא שירת בצה"ל עד גיל 76 והמשיך אחר כך לגור בבאר אורה.

בשנת 1984 הוענק לו אות הנשיא למתנדב.[2]

בסוף ימיו התדרדרה בריאותו והוא הועבר לבית אבות בחדרה, שם נפטר בגיל 92.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • יהודית קנה, אגדת סבא נח, אזור: ראובני ספרי צמרת, 2011. (לילדים)

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]