נח נפתולסקי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
נח נפתולסקי
Naftulski.png
לידה 15 באוקטובר 1883
סנוסק, רוסיה (כיום אוקראינה)
פטירה 5 במאי 1974 (בגיל 90)
קבוצת כנרת
מקום קבורה בית הקברות כנרת
הערות שוליים

נח נַפְתולְסקי (15 באוקטובר 1883, סנוסק, רוסיה (אוקראינה) – 5 במאי 1974, קבוצת כנרת) היה איש העלייה השנייה, מחלוצי החקלאות בארץ ישראל ובוטנאי.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנים ראשונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

נפתולסקי נולד בתשרי תרמ"ד (1883) באחוזה חקלאית ליד העיירה סנוסק (בפלך צ'רניגוב) שבדרום-מערב האימפריה הרוסית (כיום באוקראינה). אביו, זאב, היה תלמיד חכם, סוחר ובעל אחוזות. אמו, סימה ביילה, הייתה בתו של יהודה (ר' יודל) יודעסין, שהיה נצר למשפחת רבנים.

כיוון שמשפחתו חיה בסביבה גויית לחלוטין וללא קהילה יהודית, התחנך נפתולסקי עד גיל 16 בביתו באופן פרטי על ידי מלמדים, תלמידי חכמים. עד גיל 20 השלים את השכלתו התורנית והכללית בלימוד עצמי. בשנת 1903 עברה משפחתו לעיר סנוסק, עקב פרעות קישינב והתסיסה האנטישמית באזור. לאחר שנה בסנוסק עבר לבדו לברדיצ'ב, שם נפגש עם פנחס כהנוביץ' (המכונה דער נסתר) והצטרף למפלגת פועלי ציון.

ב-1905 עלה לארץ ישראל מנמל אודסה והגיע ליפו בא' חנוכה תרס"ו.

חיי עבודה במושבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

נפתולסקי ניהל חיים אופייניים לפועל בן העלייה השנייה. הוא חיפש עבודה כפועל שכיר במושבות הוותיקות פתח תקווה וראשון לציון. לאחר שחלה נשכר לעבודות קלות יחסית כסידור עלי טבק בנס ציונה. עקב סירובם של איכרי העלייה הראשונה (ה"בועזים") לשכור עולים, נותר פרקי זמן ארוכים חסר עבודה ועבד בעבודות מזדמנות בפרדסי רחובות יחד עם א"ד גורדון והאחים מרדכי ושמעון קושניר (אביו של הבוטנאי ותלמידו לעתיד של נפתולסקי, טוביה קושניר) יחד עמם סעד במטבח הפועלים של פייגע זלצר (אם-אשתו של חברו בן ציון ישראלי) ושם גם הכיר את רחל המשוררת.

כנרת[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1909 יצא יחד עם חבריו מאיר רוטברג ובן ציון ישראלי ("חבורת יחד" או "שלישיית יחד") לקבוצת כנרת. הם עבדו והתגוררו בבית המוטור הסמוך לחוות כנרת, יחד עם ממש"י ופועלים נוספים אך נקלעו לסכסוך עם משה ברמן, האגרונום שניהל את הפעילות החקלאית במקום ונאלצו לעזוב לסג'רה ולאחר מכן למסחה. נפתולסקי חזר עם רוטברג לרחובות אך שב לאחר זמן מה לכנרת.

בין השנים 1911 ו-1914 עבד גם בחוות ניסיונות של הקרן הקיימת לישראל בחולדה ובעין גנים (סמוך לפתח תקווה), עם ברל כצנלסון, אך לבסוף חזר לכנרת.

עיסוקו העיקרי, מלבד עבודה בשכירות ושמירה, היה בניסיונות חקלאיים לגידול סוגי ירקות וחיטה שונים בשיטות של חקלאות שלחין. הוא הצליח להשיג קרקע בה ביצע ניסיונות באופן פרטי, בסמוך לחוות כנרת.

בכנרת התקרב נפתולסקי אל רחל המשוררת ובין השניים נקשרה ידידות אמיצה, אשר ידעה עליות ומורדות. נפתולסקי הוקסם והתאהב ברחל וביקש את חברתה, גם רחל התרשמה מהשילוב שהיה בו בין רוחניות לכוח, אומץ ועבודת אדמה. לעתים היו השניים זוג קרוב ולעתים התרחקו דרכיהם. רחל שמרה לו טינה כיוון שלא טיפל בה בעת חוליה.

מדריך חקלאי ובוטנאי[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר מלחמת העולם הראשונה הוזמן נפתולסקי על ידי מחלקת ההתיישבות של ועד הצירים בהנהלת האגרונום עקיבא אטינגר לעבוד כמדריך חקלאי בירושלים ולפתח שתילים לייעור. באותה תקופה שהתה גם רחל בירושלים והשניים נפגשו מדי פעם. לאחר כשנה עבר לקבוצת מרחביה להדריך חיילים משוחררים מהגדוד העברי האמריקאי ("גדוד 39 של קלעי המלך"). עד 1933 עבד בתחנת הניסיונות החקלאית של ההנהלה הציונית ובאותה שנה, עם ייסוד בית הספר החקלאי כדורי, עבר ללמד שם חקלאות וגידול ירקות תחת ניהולו של שלמה צמח.

לאחר 1936 עבר להתגורר בגבעתיים, לעבוד בתחנת הניסיונות החקלאית של הסוכנות היהודית ברחובות ולגדל צמחי נוי במשתלה פרטית בגבעתיים. בשנותיו האחרונות יזם את הקמתם של הגנים הבוטניים של אוניברסיטת תל אביב.[1]

במקביל עבד נפתולסקי עם בוטנאים כגון האחים קושניר, אלכסנדר איג ואחרים במסעות לאיתור וזיהוי צמחים. בשנת 1925 גילה נפתולסקי בצל של שושן צחור (Lilium candidum) ברכס פקיעין בגליל העליון, בהיותו במשלחת בוטניקאים בראשות איג.[2] הוא נטל את בנו של ידידו שמעון קושניר, טוביה קושניר, תחת חסותו ולימד אותו את תורת הבוטניקה ה"טבעית", שמקורה במסעות בשטח ולא באולמות ההרצאות של האוניברסיטה.

לנפתולסקי היה רעיון להקים בארץ חברה שתהיה כולה צמחונית-טבעונית.[3]

נפתולסקי לא נישא מעולם. לדברי הביוגרף של רחל ובן משפחתה, אורי מילשטיין, נפתולסקי חלם להתחתן עם רחל, ולאחר מותה היסס אם לבקש את ידה של אחותה, שושנה, דבר שלא קרה למרות שהשניים חיו עוד שנים רבות לאחר מות רחל.[4] נפתולסקי נפטר בגיל 90, ונטמן, לפי בקשתו בחייו, בבית הקברות כנרת, ליד קבר המשוררת רחל. על קברו נחקק הכיתוב: "מראשוני העלייה השנייה, ידיד לצמחים וחלוץ חקלאות השלחין".

כתביו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • השמיים מצפים מחכה האדמה - שירי חנינא איש נבו, תל אביב: עקד, תשל"ה 1975. (עם הקדמה מאת אורי קושניר, אחיו של טוביה קושניר.)

עם שלמה צמח:

  • ‫מחזור השלחין, תל אביב: ההנהלה הציונית בארץ ישראל – תחנת הניסיון החקלאית והמחלקה להתיישבות חקלאית – מחלקת ההדרכה (חוברת טו), תרפ"ז 1927.
  • גדול סלק למספוא (Beta vulgaris sativa), תל אביב: ההנהלה הציונית בארץ ישראל – תחנת הניסיון החקלאית והמחלקה להתיישבות חקלאית – מחלקת ההדרכה (חוברת טו), תרפ"ט 1929.
  • המרעה בהרים ובעיותיו, רחובות: הסוכנות היהודית לארץ ישראל – תחנה לחקר החקלאות – מחלקת ההדרכה (חוברת לז), תש"ה 1945.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • רחל בלובשטיין, שירים ומכתבים (העורך: אורי מילשטיין), תל אביב: כנרת, 1969. (מכתבים שכתבה לנפתולסקי)
  • שמעון קושניר, אנשי נבו: פרקי עלילה של אנשי העלייה השניה, תל אביב: עם עובד, 1968. (מספר את סיפורם של בני העלייה השנייה תוך כדי התמקדות בסיפור חייו של נח נפתולסקי)
  • אורי קושניר, 'איש הצמחים והפרחים, נח נפתולסקי', טבע וארץ יז (תשל"ו), 277–273.
  • שמעון קושניר, 'על ניסיון גידול החיטה בשיטה הסינית בארץ ישראל בראשית המאה ומחוללו נח נפתולסקי', נופים 7 (תשל"ז), 12–14.
  • מוקי צור, 'שירת טבע וניצני תפיסה אקולוגית אצל חלוצי העליות הראשונות', עתון 77 357–358 (2011), 33–34.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]