נטליה גונצ'רובה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
נטליה גונצ'רובה
Ната́лья Гончарова
לידה 21 ביוני 1881 (יוליאני)
Nagaevo-Karbonier, רוסיה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 17 באוקטובר 1962 (בגיל 81)
פריז, צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
שם לידה Наталья Сергеевна Гончарова עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה Cimetière parisien d'Ivry עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים בית הספר לציור, פיסול ואדריכלות של מוסקבה עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות 1901–1962 (כ־61 שנים) עריכת הנתון בוויקינתונים
זרם באמנות ריוניזם, פוטוריזם עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג מיכאיל לריאונוב (1955–?) עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

נטליה גונצ'רובה (ברוסית: Ната́лья Гончарова;‏ 3 ביולי 1881 – 17 באוקטובר 1962) הייתה אמנית אוונגרד רוסית, ציירת, מעצבת תלבושות, סופרת, מאיירת ומעצבת תפאורה. בן זוגה לכל החיים היה אמן האוונגרד הרוסי מיכאיל לריאונוב. היא הייתה חברה מייסדת ב"קבוצת נסיך יהלום" (1909–1911), שהייתה קבוצת אמנים שהציגו עצמאות רדיקלית לראשונה במוסקבה, וב"קבוצת זנב חמור" שהייתה רדיקלית יותר (1912–1913). היא גם הייתה חברה בתנועת האמנות הגרמנית "הפרש הכחול". נולדה ברוסיה, עברה לפריז ב-1921 והתגוררה בה עד מותה.

הציור שלה השפיע רבות על האוונגרד ברוסיה. תערוכותיה שהתקיימו במוסקבה ובסנקט פטרבורג (1913 ו-1914) היו התערוכות הראשונות לקידום סגנון אמנות "חדש". בתקופה שלפני המהפכה הרוסית, שבה ציור דקורטיבי ואייקונות היו מקצוע בטוח, הגישה המודרנית שלה הייתה בעייתית.[1][2]

קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראשית חייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נטליה סרגייבנה גונצ'רובה נולדה ב-3 ביולי 1881 בנגאיבו (במחוז טולה).[3] אביה, סרגיי מיכאילוביץ' גונצ'רוב, היה אדריכל ובוגר המכון היוקרתי של מוסקבה לציור, פיסול ואדריכלות. גונצ'רובה הייתה נינה של המשורר הרוסי אלכסנדר פושקין.[4]

משפחתה הקרובה הייתה משכילה וראתה עצמה ליברלית פוליטית. אביה בנה ועיצב את הבית בו גדלו נטליה ואחיה אפנסיי. גידול וחינוך שני הילדים הופקד בידי אמם וסבתם. עד מהרה עברה גונצ'רובה למוסקבה (בשנת 1892) כדי ללמוד בגימנסיה וסיימה ב-1898. היא ניסתה כמה מסלולי קריירה (זואולוגיה, היסטוריה, בוטניקה ורפואה), לפני שהחליטה על פיסול.

השכלה מקצועית[עריכת קוד מקור | עריכה]

גונצ'רובה התקבלה למכון לציור, פיסול ואדריכלות במוסקבה בסתיו 1901, שם למדה פיסול אצל פאבל טרובטסקוי, שהיה קשור לתנועת מיר איסקוסטבה ("עולם האמנות"). ב־1903, החלה להציג בסלונים רוסיים גדולים,[5] ובשנים 1903–1904 זכתה במדליית כסף לפיסול. במכון מוסקבה פגשה סטודנט עמית בשם מיכאיל לריאונוב, ולא עבר זמן רב עד שהם החלו לחלוק סטודיו ומרחב מחיה.[6][7]

בסוף המאה ההפרדה המגדרית במוסדות האמנות הרשמיים לא יושמה עוד, אך עדיין נשללה מנשים הזכות לקבל את הדיפלומה בסיום. היא פרשה ממכון מוסקבה בשנת 1909, לטובת שיעורים באולפנים של איליה משקוב ואלכסנדר מיכאילובסקי, שם יכלה ללמוד ציור עירום גברי ונשי. בשנת 1910, מספר תלמידים גורשו מכיתת הדיוקן של קונסטנטין קורובין בשל חיקוי הסגנון של המודרניזם האירופי ביניהם היו גונצ'רובה, לריאונוב, רוברט פלק, פיוטר קונצ'לובסקי, אלכסנדר קופרין ואיליה משקוב.

השתתפות בתנועות אוונגרד[עריכת קוד מקור | עריכה]

קבוצות "נסיך יהלום" ו"זנב חמור"[עריכת קוד מקור | עריכה]

מיכאיל לריונוב, דיוקן של נטליה גונצ'רובה, 1915

התלמידים שנדחו מכיתותיו של קורובין, ואחרים, הקימו עד מהרה את קבוצת המציגים העצמאית הרדיקלית הראשונה של מוסקבה, "נסיך יהלום", שנקראה כך על ידי לריונוב. זהו שם פרובוקטיבי למדי.[8]

התערוכה הראשונה של של הקבוצה (דצמבר 1910–1911) כללה ציורים פרימיטיביסטיים וקוביסטים של גונצ'רובה. הקבוצה התפצלה ב-1912 כדי ליצור את הקבוצה הפרובוקטיבית יותר, "זנב חמור". בתערוכה הראשונה של הקבוצה האחרונה (מרץ–אפריל 1912) שאורגנה על ידי לריונוב, הוצגו יותר מחמישים מציוריה. גונצ'רובה שאבה השראה לפרימיטיביות מאיקונות רוסיות ואמנות עממית, הידועה גם בשם לובוק.[9] קבוצת זנב החמור נתפסה כפרישה מכוונת מהשפעת האמנות האירופית והקמת בית ספר רוסי עצמאי לאמנות מודרנית. התערוכה הייתה שנויה במחלוקת, והצנזור החרים את יצירתה של גונצ'רובה בנושא דתי "האוונגליסטים" (1910-1911), וראה בה חילול השם.[4] בין השאר משום שהיא ערבבה דימויים קדושים וחילוניים, וגם מאחר שהיה טאבו לנשים לצייר אִיקוֹנוֹת.[10]

פוטוריזם וריוניזם רוסי[עריכת קוד מקור | עריכה]

השפעתו של הפוטוריזם הרוסי ניכרת בציורים המאוחרים של גונצ'רובה. היא התחילה בציור אִיקוֹנוֹת ובפרימיטיביות של אמנות עממית רוסית אתנית, אך עד מהרה החלה לערבב אלמנטים קוביסטים ופוטוריסטיים ביצירתה, מה שהוביל לתחילתו של הקובו-פוטוריזם.[11] ברוסיה, היא התפרסמה בזכות עבודתה בסגנון זה, כמו בציור "רוכב אופניים". ב-1911 היא ולריונוב פיתחו את הריוניזם, והפיקו ציורים רבים בסגנון זה. כמנהיגים של הפוטוריסטים הרוסים,[12] הם ארגנו ערבי הרצאות פרובוקטיביים בדומה לעמיתיהם האיטלקים. גונצ'רובה עסקה גם בעיצוב גרפי – כתיבה ואיירה מספר ספרים אוונגרדיים.[13]

נטליה גונצ'רובה, רוכב האופניים, 1913

השתתפותה בתערוכות לפני מלחמת העולם הראשונה היוותה כר לשילוב באוונגרד של מוסקבה בין המודרניזם המערבי-אירופי והמסורת המזרחית. באחד הראיונות שלה, היא אמרה שהיא קיבלה השראה מפיקאסו, לה פוקונייה ובראק.

סוף קריירה ומוות[עריכת קוד מקור | עריכה]

גונצ'רובה הייתה חברה בקבוצת "הפרש הכחול" האוונגרדית מיום היווסדה ב-1911. ב-1915 החלה לעצב תלבושות ותפאורות לבלט בז'נבה. בשנת 1915 היא החלה לעבוד על סדרה של עיצובים לבלט שהוזמן על ידי סרגיי דיאגילב. כמו כן, הייתה מעורבת בפרויקט, שעבורו הוזמן איגור סטרווינסקי להלחין את הפרטיטורה, אך הבלט מעולם לא הוצג.[14]

יחד עם לריונוב היא עזבה את רוסיה ונסעה לפריז ב-29 באפריל 1914. באותה שנה עיצבה תלבושות ותפאורות לבכורה של הבלט הרוסי בפריז של דיאגילב. גונצ'רובה ולריונוב שיתפו פעולה בארבעה אירועים בפריז שבהם היו מעורבים אמנים רוסיים, מתחומים שונים.[15]

בין 1922 ל-1926, יצרה גונצ'רובה עיצובי אופנה עבור חנויות עילית בפריז. עיצובי השמלות הרקומות העשירות שלה הושפעו מאוד מאמנות עממית רוסית, פסיפסים ביזנטיים ועבודותיה עבור הבלט הרוסי.[16] בהשפעת סגנונות האמנות בפריז, סגנונה עבר מהקוביזם והתקרב לנאו-קלאסיציזם.[17]

בשנת 1938 הפכה גונצ'רובה לאזרחית צרפתית.[18]

ב-2 ביוני 1955, ארבע שנים לאחר שלריונוב לקה בשבץ מוחי, שני האמנים נישאו בפריז כדי לשמור על זכויות הירושה שלהם.

גונצ'רובה הייתה הראשונה מבני הזוג שמתה, שבע שנים מאוחר יותר, ב-17 באוקטובר 1962, בפריז לאחר מאבק בדלקת מפרקים שגרונית.

גלריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא נטליה גונצ'רובה בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Jane Ashton Sharp (2006). Russian Modernism between East and West: Natalia Goncharova and the Moscow Avant-garde. New York: Cambridge University Press. p. 14-15.
  2. ^ Sharp, Jane E. (2000). "Natalia Goncharova". In Bowlt, John E.; Drutt, Matthew (eds.). Amazons of the avant-garde: Alexandra Exter, Natalia Goncharova, Liubov Popova, Olga Rozanova, Varvara Stepanova, and Nadezhda Udaltsova. New York: Guggenheim Museum. p. 156
  3. ^ Sharp, Jane A. (2000). "Natalia Goncharova". In Bowlt, John E.; Drutt, Matthew (eds.). Amazons of the avant-garde: Alexandra Exter, Natalia Goncharova, Liubov Popova, Olga Rozanova, Varvara Stepanova, and Nadezhda Udaltsova. New York: Guggenheim Museum. p. 155
  4. ^ 1 2 Gray, Camilla (1962). The Great Experiment: Russian Art 1863–1922. London: Thames and Hudson. p. 98.
  5. ^ Gray, Camilla (1962). The Great Experiment: Russian Art 1863–1922. London: Thames and Hudson. p. 88.
  6. ^ "Наталия Гончарова. Между Востоком и Западом". www.museum.ru.
  7. ^ "Михаил Ларионов и Наталия Гончарова". www.philol.msu.ru.
  8. ^ Sharp, Jane E. (2000). "Natalia Goncharova". In Bowlt, John E.; Drutt, Matthew (eds.). Amazons of the avant-garde : Alexandra Exter, Natalia Goncharova, Liubov Popova, Olga Rozanova, Varvara Stepanova, and Nadezhda Udaltsova. New York: Guggenheim Museum. p. 155-167
  9. ^ "Natalia Goncharova – Art in Russia". artinrussia.org. Archived from the original on March 8, 2017. Retrieved March 11, 2017.
  10. ^ Natalia Goncharova: the Trailblazer at the Tate; accessed 3 January 2020
  11. ^ Gerhardus, Mary; Gerhardus, Dietfried (1979). Cubism and Futurism. Phaidon. p. 74.
  12. ^ Sharp, Jane Ashton, 1956- (2006). Russian modernism between East and West : Natal'ia Goncharova and the Moscow avant-garde. Cambridge: Cambridge University Press. ISBN 0-521-83162-8. OCLC 56405038.
  13. ^ "The Russian Avant-Garde Book 1910 – 1934". Museum of Modern Art. Retrieved March 5, 2016.
  14. ^ Norton, Leslie. Léonide Massine and the 20th Century Ballet . McFarland, 2004. p. 12.
  15. ^ Federle, Courtney (January 1, 1992). "Kuchenmesser DADA: Hannah Höch's Cut Through the Field of Vision". Qui Parle. 5 (2): 120–134.
  16. ^ Lussier, Suzanne (2006). Art deco fashion (Repr. ed.). London: V&A Publications. p. 46.
  17. ^ Sharp, Jane E. (2000). "Natalia Goncharova". In Bowlt, John E.; Drutt, Matthew (eds.). Amazons of the avant-garde : Alexandra Exter, Natalia Goncharova, Liubov Popova, Olga Rozanova, Varvara Stepanova, and Nadezhda Udaltsova. New York: Guggenheim Museum. p. 155-167
  18. ^ "Natalia Goncharova", Solomon R. Guggenheim Museum
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=נטליה_גונצ%27רובה&oldid=36860508"