נטליה זורבובה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

נטליה זורבובה (נולדה ב-1975) היא ציירת ישראלית וחברה בקולקטיב הציירות "הברביזון החדש". זוכת פרס דיסקונט במוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית לשנת 2019.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

זורבובה נולדה בשנת 1975 במוסקבה לאב ממוצא ארמני, שעבד ככלכלן, ולאם יהודייה. מגיל שנתיים ציירה ובגיל שלוש רשמו אותה הוריה לבית ספר ניסיוני לילדים בתחום האמנות. בגיל עשר החלה ללמוד בבית הספר היוקרתי ליציום לאמנות. בגיל עשרים למדה באקדמיה הרוסית לאמנות התיאטרון במוסקבה, ושלוש שנים לאחר מכן למדה בברלין, באוניברסיטה לאמנויות. בשנת 2004 עלתה לישראל עם בן זוגה ובתה התינוקת. בעבר ייצגה את זורבובה גלריה נגא ולאחר מכן גלריה רוזנפלד. בחמש השנים האחרונות היא פועלת באופן עצמאי[1].

חיה ביפו עם בתה.

עבודתה[עריכת קוד מקור | עריכה]

סגנון הציור של זורבובה הוא פיגורטיבי, מתוך התבוננות, והתמקדות בתכנים מחייה.

בשנת 2005 הציגה זורבובה תערוכת יחיד ראשונה, "שיטוטים", במוזיאון ינקו דאדא בעין הוד. הציורים שהוצגו, בצבעי אקריליק על בדים גדולי ממד, מתארים סצנות משפחתיות של אב, אם ובת. למרות הצבעים העזים, הציורים משדרים ניכור ובדידות של מהגרים.[2] מוניטור שהוצב במרכז החלל הקרין ציורים נוספים שיצרה זורבובה בעזרת תוכנת מחשב.[1]

בשנת 2009 נרקם קשר בין זורבובה לבין האמנית זויה צ'רקסקי, ברשת החברתית לייבג'ורנל, המאפשרת פרסום תמונות ובלוגים ונחשבת לפופולרית ברוסיה. החיבור עם צ'רקסקי הוליד שנה לאחר מכן את קבוצת "הברביזון החדש", שחברות בה גם אנה לוקשבסקי, אסיה לוקין ואולגה קונדינה — כולן אמניות ילידות חבר המדינות לשעבר שעלו לישראל.[1] הקבוצה מבקשת לבטא עמדה חברתית באמצעות ציור פיגורטיבי מהתבוננות, במפגשי חוץ בפריפריה ובמציאות אורבנית, כמו התחנה המרכזית הישנה ונווה שאנן.[3] ציוריה של זורבובה במסגרת "הברביזון החדש" מתארים דמויות שוליים של נשים מהגרות, פליטים, עובדים זרים וחסרי בית באופן שמדגים את הרבגוניות בחברה הישראלית.[1] שם הקבוצה מתייחס לקבוצת ברביזון שפעלה בצרפת במאה ה-19 וחרתה על דגלה עקרונות של ציור מתוך התבוננות, מחוץ לסטודיו, תוך חיבור בין ריאליזם ציורי ובין מבט נוקב במציאות החברתית.[4] יחד, חברות הקבוצה הציגו במוזאון ישראל, במוזיאון תל אביב לאמנות ובמוזיאון עין חרוד.

בשנת 2010 הציגה זורבובה בגלריה שבאוניברסיטת בן-גוריון תערוכת יחיד, "כמיהה לאגם", שאצר חיים מאור. הסממנים המקומיים בציורים – ה"ברזלים" על המדרכה, "צפרדע" לאיסוף אשפה – מובהקים, אך העיר באר שבע מוצגת באופן אוניברסלי. הציורים צבעוניים ומסוגננים עם מראה בינלאומי של גרפיקה ממוחשבת אינטרנטית, ומתארים באופן אירוני תכנים כמו צרכנות יתר, חברת ראווה, גזענות ושנאת זרים.[5] באותה תקופה הציגה זורבובה גם בגלריה נגא לאמנות עכשווית בתל אביב ובגלריה איראגי במוסקבה, שם הציגה תערוכת יחיד של ציורי נוף תל אביבי.

בשנת 2011 זכתה זורבובה בפרס האמן המבטיח ביריד האמנות העכשווית "צבע טרי" בנימוקי השופטים נאמר שציוריה הריאליסטיים מתארים מצבים אקטואליים בצבעוניות, הומור ביקורתי ואמפתיה.[6]

בשנת 2013 יזמה זורבובה והחלה לנהל את פרויקט החינוך הציבורי, "בית הספר לאמנות שמצלאל" בתל אביב. הפרויקט מזמין את משתתפיו לצייר מתוך התבוננות ולהשתלב בסביבתם.[7] במסגרת הפרויקט ציירו המשתתפים מודלים בהעמדה דומה לדמויות מיצירות אמנות מוכרות, כשרקע העיר בגבם. הציורים הוצגו במתחמים ציבוריים.

בשנת 2019 זכתה זורבובה בפרס דיסקונט לאמנות והציגה במוזאון הרצליה לאמנות עכשווית את תערוכת היחיד "דיבוצ'קי" ("בנות" ברוסית). בתערוכה הציגה ציורי שמן על בד ועבודות נייר בגדלים שונים במגוון טכניקות וסגנונות – עפרונות צבעוניים וגירי שמן על נייר. הציורים ריאליסטיים, בעלי צבעוניות חיונית, ומתארים דינמיקה של יחסי אם-בת בתא משפחתי יחידני, המאפיין מהגרות רבות מחבר העמים.[8] הדימויים מדגישים מנעד תחושות הנעות בין זרות וניכור שבקשיי קליטה, ובין חווית שייכות והתערות בחברה החדשה.[9] התערוכה איפשרה לעקוב אחר השינויים שעברו על זורבובה ועל בתה בדירתן ביפו, כמו גם אחר השינויים בשפת הציור של זורבובה במהלך השנים. בעבודותיה המאוחרות התרחקה מציור נטורליסטי מסורתי שאפיין את עבודותיה המוקדמות, המעיטה בפרטים, ועברה מצבעים אפורים ומעברים הדרגתיים של גוני ביניים למשטחי צבע רחבים בעלי צבעוניות אקספרסיבית.[8]

בשנת 2020 בתערוכת היחיד, "קרן אור", בגלריה עינגע בתל אביב, הציגה זורבובה עבודות בסגנון ריאליסטי אקספרסיבי. לצד עבודות גדולות של נוף הולנדי, הוצגו ציורי תפנים — טבע דומם, חתולה, משפחה יושבת לשולחן האוכל ודיוקנאות של בתה. סצנות התפנים בתערוכה זו פחות אישיות ואינטימיות בהשוואה לתערוכות קודמות, ובעלות גוון אוניברסלי יותר. את הציורים הגדולים בתערוכה, יצרה זורבובה בעקבות סגר מגפת הקורונה, מתוך ניסיון לייצר תחושה של מקום שניתן להיכנס אליו, בדומה לתיאטרון.[10]

השכלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרסים ומלגות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1999 - מלגת אגודת האמנויות KulturAXE, וינה
  • 2000 - פרס יצירת הביכורים, הפסטיבל החמישי לתיאטרון, מוסקבה
  • מלגת קרן Open Society, מוסקבה
  • שהות-אמן אקדמיית וולנד, גטבורג, שוודיה
  • מלגת פרו הלווטיה, שווייץ
  • 2011 - פרס האמן המבטיח צבע טרי 4, תל אביב
  • 2014 - שהות אמן ארטפורט, תל אביב
  • 2015 - מלגת Asylum Art, ארצות הברית
  • 2017 - מלגות מכון ישראל, ארצות הברית לשהות -אמן באוניברסיטת טקסס, אוסטין
  • 2018 - פרס שרת העלייה והקליטה לעולים יוצרים על שם יורי שטרן
  • 2019 - פרס דיסקונט לעידוד היצירה, מוזאון הרצליה לאמנות עכשווית.

תערוכות יחיד[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 2005 - "שיטוטים", מוזאון ינקו דאדא, אוצרת: אורה קראוס
  • 2008 - "דרך חברון", גלריה איראגי, מוסקבה
  • 2010 - "כמיהה לאגם", גלריית הסנאט, אוניברסיטת בן-גוריון, באר שבע, אוצר: חיים מאור
  • 2012 - "מחתונה להלוויה ובחזרה," צבע טרי 5, אוצרת: שרית שפירא
  • "תקופות באקריליק ושמן", גלריה נגא לאמנות עכשווית, תל אביב
  • 2013 - "חמש עובדות על עצמי", גלריה איראגי, מוסקבה
  • 2013 - "ציור על המחר", גלריה רוזנפלד, תל אביב
  • 2016 - "עבודות קטנות", גלריה מנשר, תל אביב
  • 2019 - "דיבוצ'קי", מוזאון הרצליה לאמנות עכשווית, אוצרת: איה לוריא
  • "חום אדום", גלריה איראגי, מוסקבה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Green globe.svg אתר האינטרנט הרשמי של נטליה זורבובה (באנגלית)

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 3 4 ורד לי, האמנית נטליה זורבובה: 'את לא מבינה כמה אני שמחה שהציור שלי נחשב ישראלי', הארץ, ‏26 אוקטובר, 2019
  2. ^ ליאור קרן, "ואם כבר לבד אז שיהיה בתנועה", הארץ, ‏6 מרץ 2006
  3. ^ "זמן דיוקן I" (קטלוג תערוכה), אוצרת: איה לוריא, הרצליה: מוזאון הרצליה לאמנות עכשווית, 21 ספט', 2019 - 1 בפבר', 2020. עמ' 24
  4. ^ 7. ברביזון החדש – נטליה זורבובה, מוזאון תל אביב לאמנות
  5. ^ "כמיהה לאגם" (קטלוג התערוכה) אוצר: חיים מאור, באר שבע: גלריית הסנאט, אוניברסיטת בן גוריון בנגב, 10 נובמבר, 2010
  6. ^ "נטליה זורבובה היא זוכת פרס דיסקונט 2019", פורטפוליו, ‏27 מרץ 2019
  7. ^ "נטליה זורבובה", ארטפורט
  8. ^ 1 2 "דיבוצ'קי" (קטלוג תערוכה), אוצרת: איה לוריא, הרצליה: מוזאון הרצליה לאמנות עכשווית, 19 ספטמבר 2019 – 25 ינואר 2002 עמ' 6-9
  9. ^ משה הרפז, "ביקור בתערוכה – נטליה זורבובה", בלוג wordpress 13, ‏נובמבר 2019
  10. ^ רעות ברנע, "נטליה זורבובה מציירת את החוץ", כלכליסט, ‏12 יוני 2020