נטלי מסיקה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
נטלי מסיקה
נטלי מסיקה - צילמה שירלי קרקוב קינן.jpg
לידה 1965 (בת 57 בערך)
ניס, צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
שפות היצירה עברית
תחום כתיבה סיפורת
נושאי כתיבה היסטוריה, ארכאולוגיה
www.shimur-messika.co.il
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

נטלי מסיקה (נולדה ב-1965) היא ארכאולוגית, גאוגרפית וסופרת העוסקת בתיעוד מבנים היסטוריים לשימור.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הוריה של נטלי מסיקה נולדו בעיר הנמל ביזרטה שבצפון תוניסיה למשפחה יהודית תוניסאית, בתקופה של התרחבות ההשפעה הצרפתית על חיי הקהילה היהודית שם, תחת השלטון הקולוניאלי. היא נולדה בעיר ניס בצרפת, אליה היגרו הוריה בשנת 1961. משפחתה עלתה לארץ בשנת 1969 והתגוררה בנצרת עילית (כיום נוף הגליל). היא מתגוררת במושב תימורים.

בין השנים 1990 - 1995 עבדה כארכאולוגית ברשות העתיקות.
בעונות הקיץ בשנים 1996- 1999 הייתה מנהלת בצוות החפירה במשלחת האנגלו-אמריקאית בפומפיי.
בין השנים 1997–1998 הייתה עוזרת הוראה בחוג לגאוגרפיה וארכאולוגיה באוניברסיטת תל אביב.
בין השנים 1999–2004 הייתה מרצה בחוג לארכאולוגיה וגאוגרפיה באוניברסיטת תל אביב, בתחום יישומי מחשב.
בין השנים 2001–2005 הייתה מנהלת ואוצרת מוזיאון רמלה.
משנת 1996 עוסקת כיועצת שימור עצמאית באתרים ארכאולוגיים, אתרי מורשת ומבנים היסטוריים לשימור, שחזור ופיתוח.

השכלתה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1990 קיבלה תואר ראשון בחוגים לארכאולוגיה ואמנות יצירה באוניברסיטת חיפה.
בשנת 1996 קיבלה תואר שני בחוג לארכאולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים. עבודת התזה של הייתה בנושא צלמיות חרס מהתקופה הפרסית-הלניסטית מעכו, בהדרכת פרופסור א' שטרן ודוקטור ס' רוזנברג.
בשנת 2008 קיבלה תואר שלישי בחוג לארכאולוגיה וגאוגרפיה באוניברסיטת תל אביב בנושא ניתוח אתרים עירוניים בתקופת הברזל ב', בהדרכת פרופסור ז' הרצוג ופרופסור י' פורטוגלי.

מלבד עברית, מסיקה דוברת אנגלית, צרפתית ואיטלקית.

דעותיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

על מצב ההשכלה הגבוהה בישראל והשסע העדתי כתבה מסיקה, כי בעיית הייצוג של קבוצות מוחלשות היא פועל יוצא של בעיות היסטוריות בהשכלה הגבוהה בישראל, במיוחד ”אטימות, סטגנציה, דיכוי יצירתי [...] ותקרות זכוכית.”[1]

ספריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מסיקה פרסמה עד כה שני רומנים בעברית. ספרה השלישי, העוסק בדמותה של הזמרת והשחקנית היהודייה-תוניסאית חביבה מסיכה, עדיין לא ראה אור.

בשנת 2008 ראה אור ספר הביכורים שלה, הרומן ההיסטורי "אדמה שחורה"[2]. העלילה מסופרת מנקודת מבטה של ילדה קטנה המתגוררת ביודפת שבגליל התחתון בזמן מאורעות המרד הגדול - אירועים שהובילו לנפילתה בידי צבאות ידי אספסיאנוס בשנת 67 לספירה. במקביל מסופר סיפורה של משפחת אצולה רומית שמתגוררת בפומפיי, שחרבה בשנת 79 בהתפרצות הר הגעש וזוב. הספר נשען, בין השאר, על תובנותיה כארכאולוגית שחפרה בשני האתרים.

בשנת 2021 ראה אור הרומן "חלון לים של נצרת"[3]. הספר הוא רומן טרגי-קומי, שעלילתו נפרשת בין נצרת עילית של שנות ה-70, תוניסיה תחת הכיבוש הצרפתי, צרפת ותל אביב. לדברי מסיקה הספר ”מספר סיפור על משפחות, חלומות ומקומות, שצופים על הים התיכון שלנו מחופי תוניסיה, דרום צרפת וישראל.” שמו של הספר קשור בסיפור הגעת המשפחה לנצרת עילית, כאשר ”פקיד הסוכנות שיטה בהם, שלח אותם לגור במקום שהוא שום־מקום. משום חלון לא רואים ים. לא ים של טבריה ולא ים תיכון.”[4].

פרופסור יוסף יובל טובי כתב, כי חשיבותו בהיותו תיעוד נדיר של חייה של משפחה יהודית ענפה מקהילת ביזרטה תחת ההשפעה הקולוניאלית הצרפתית[5].

הרומן מהווה קול בודד בספרות העברית החדשה להווייתו ולחוויותיו של מגזר חשוב בעם ישראל – הקהילות היהודיות בצפון תוניסיה בעלות התרבות הצרפתית, שבמאת השנים 1860–1960 תרמו לעם ישראל עושר תרבותי עצום בדמות ספרות יפה ואחרת, הכתובה צרפתית וערבית־יהודית – שמסיבות שונות לא זכה לחשיפה, אלא במידה מועטה בשנים האחרונות, לא רק בספרות הישראלית החדשה אלא גם במחקר על תולדות ישראל. הרומן היחיד במינו של מסיקה , שמבחינה מסוימת אפשר להכלילו בסוגת הזיכרונות, מכוון להעמיד בפני הקורא הישראלי את הסאגה של המגזר הצרפתי של יהדות תוניסיה – בערש הולדתו ביזרט, כחברת מהגרים בערי צרפת, כעולים חדשים בנצרת־עילית וכתושבים ותיקים בתל־אביב.

דוקטור גילת ברב אמרה כי בניגוד לאלבר ממי, ז׳ילבר שקלי ואינטלקטואלים ואנשי רוח שהעלו על הכתב את זכרונותיה של קהילה זו, מסיקה היא היחידה שעשתה זאת בשפה העברית.

פרסומיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מסיקה נ', 1999: ביקור פרטי בבית הסנטור (על החפירות במסגרת המשלחת הבריטית בפומפיי). מסע אחר 88 : 48-60.
  • מסיקה נ', תשנ"ז: קברים מן התקופה הפרסית בקרבת תל אל-סמרייה (לוחמי הגטאות). עתיקות XIX: 31 – 39.
  • מסיקה נ', תשנ"ו : צלמיות חרס מעכו בתקופה הפרסית-הלניסטית (המאה השישית- המאה הראשונה לפני סה"נ). עבודה לשם קבלת תואר מוסמך, האוניברסיטה העברית ירושלים.
  • מסיקה נ', תשנ"ה: שיטות מיפוי, שיחזור ועיבוד נתונים ארכאולוגיים באוטוקאד. תקציר הרצאות בקונגרס הארכאולוגי ה-22 (אוניברסיטת ת"א, 31- במרץ – 1 באפריל): 30.
  • מסיקה נ', תשנ"ה: לוחמי הגטאות (גבעת יסף), פרסום דו"ח חפירה ראשוני – עונה שנייה. חדשות ארכאולוגיות ק"ג: 108.
  • Messika N. 1996. AutoCAD for Archaeology: a New Era in Archaeology. In: P. Moscati (ed.) Archeologia e Calcolatori 7, : 951-954.
  • Messika N. 1996. Persian Period Tombs and Graves Near Tell el Sumeiriya (Lohame Hageta’ot). Atiqot XXIX: 108.
  • Messika N. 1997. Excavation of the Courthouse site at Akko: The Hellenistic Terracotta Figurines from Areas TB and TC. Atiqut XXXI, 122-128.
  • Messika, N. 1999. Real Time, in situ, Computerized Graphic Documentation in Archaeological Excavation. In J. A. Barcelo, I. Briz, A. Vila, (eds.) New Techniques for Old Times CAA 98 BAR International Series. 757: 81-83.
  • Messika, N. 2000. When the Future Meets the Past - Apocalypse at Armageddon (Tel Megiddo). In E. Bourke (ed.) New Techniques for Old Times CAA 99 BAR International Series 35-42.
  • Messika, N. 2002. Reviving Armageddon (Tel Megiddo). In: F. Niccolucci (ed.). Virtual Archaeology. Proceeding of the VAST Euroconference, Arezzo. BAR International Series 1075: 147-150.
  • Messika, N. 2001: Caesarea on the sea - The lost city of Herods. In: D. Arnold, A. Chalmers, D. Fellner (eds.): Virtual Reality, Archaeology and Cultural Heritage, Glyfada, Nr Athens, Greece. University of Washington: 296.
  • Messika, N. 2006. A Site from the Islamic Period in Kefr Jinnis – Eastern Cargo Terminal, Ben Gurion Airport. Excavation Report 3: 84-112.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ nataliemessika, מזרחיוּת דמיקולו (הרהורים בעקבות מאמריה של אוה אילוז במוסף הארץ), ארכיאולוגיה להמונים, ‏2012-04-15
  2. ^ נטלי מסיקה, אדמה שחורה, ראש פינה: דופן, 2008. (בעברית)
  3. ^ נטלי מסיקה, חלון לים של נצרת, טפר, 2021. (בעברית)
  4. ^ חלון לים של נצרת, עמ' 19
  5. ^ יוסף יובל טובי, ‏הקהילות היהודיות בצפון תוניסיה זוכות בקול בודד בספרות העברית, בעיתון מקור ראשון, 24 באוקטובר 2021