ניבי היוונית העתיקה
_he.svg)
| היסטוריה של היוונית אלפבית יווני, כתב ליניארי ב', כתב קיפרי הברתי (אנ') |
| פרוטו־יוונית (בערך 2000 לפנה"ס) |
| יוונית מיקנית (בערך 1600–1100 לפנה"ס) |
| יוונית עתיקה (בערך 800–300 לפנה"ס) ניבי היוונית העתיקה: איולית, ארקדו-קיפרית, אטית־איונית, דורית, יוונית הומרית ניב אפשרי: מקדונית |
| יוונית קוינה (החל מ־300 לפנה"ס) |
| יוונית ביזנטית (בערך 330–1453 לספירה) |
| יוונית מודרנית (מ־1453) צאקונית, יווניטיקה, קאתארבוסה, דימוטיקי, יוונית פונטית, יוונית מודרנית סטנדרטית, קפריסאית יוונית, יוונית כרתית |
בתקופת יוון הקלאסית, לפני התפתחות היוונית קוֹינֶה כלינגואה פרנקה של התרבות ההלניסטית, השפה היוונית העתיקה נחלקה למספר ניבים.
מקור הניבים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- הניב הקדום ביותר הידוע כיום הוא השפה המיקנית. השפה התפתחה מטבלאות קווי ב' שיוצרו על ידי התרבות המיקנית בתקופת הברונזה המאוחרת. החלוקה של הניבים נגרמה בגלל הגירות רבות בתחילת תקופת הברזל, אחרי התמוטטות הציוויליזציה המיקנית. חלק מדוברי המיקנית הוגלו לקפריסין וחלק נשארו בארקדיה, ובכך הולידו את הארקדו־קיפרית. זהו הניב היחידי שיש לו ניב-קודם ידוע.
- יוונית איולית דוברה בעיקר בבויוטיה, תסליה, באי לסבוס ובחוף המערבי של אסיה הקטנה מצפון לסמירנה (ראו מפה).
- הפלישה הדורית הפיצה את היוונית הדורית מצפון-מערב יוון אל חופי הפלופונסוס. השפה התפשטה במקומות כמו ספרטה, לדרום החוף המערבי של אסיה הקטנה, ולמספר איים יוונים כמו רודוס וכרתים. הניב הדורי היה לניב העיקרי בכתיבת שירה לירית יוונית, כמו בשירי פינדארוס. יוונית צפון מערבית לפעמים מסווגת כניב נפרד ולפעמים נכללת בניב הדורי. מקדונית עתיקה נחשבת על ידי מספר יוצרים כניב יווני נוסף, שנקשר לניב הדורי או הצפון-מערבי.
- יוונית יונית דוברה בעיקר בחוף המערבי של אסיה הקטנה, מסמירנה ודרומה (ראו מפה). ניב ספרותי שנגזר מיוונית הוא הניב ההומרי (יוונית אֶפִּית), שבו נכתבו האודיסאה והאיליאדה. יוונית אטית, שפת-אחות של היונית, הייתה במשך שנים השפה של תושבי אתונה. משום שהאטית אומצה במקדון לפני כיבושיו של אלכסנדר הגדול ועליית ההלניזם, היא נהפכה לניב הראשי שהתפתח לשפת הקוינה.
הבדלים
[עריכת קוד מקור | עריכה]הבדלי כתב
[עריכת קוד מקור | עריכה]ניבים יוונים ששימרו את העיצור h (ה בעברית) השתמשו באות Η (שמקורה באות הפיניקית ח, נהגתה כ־ח גרונית – שכן מקור האלפבית היווני באלפבית הפיניקי) לייצוג עיצור זה, אך ניבים אחרים השתמשו באות לייצוג התנועה ē, וזה הפך לבסוף לסטנדרט ביוונית; בעוד שבחלק מהניבים הקדומים שימשה האות Ο לתנועות ŏ/ō, באלפבית של איוניה, קנידוס (אנ'), פארוס ומלוס האות Ω נוצרה לייצוג התנועה ō (להבדיל מ־ŏ), והופעתה בסוף סדר האלפבית מצביעה על היותה המצאה מאוחרת, כנראה וריאציה נוספת של האות הפיניקית ע, מהמאה ה־7 לפנה"ס.[1]
לאות Ξ ולשלוש האותיות שלא הגיעו מהאלפבית הפיניקי ומופיעות לפני Ω – Φ, Χ ו־Ψ – היו ערכים שונים במקומות שונים. באלפביתים של כרתים, תרה, מלוס ואנפה (אנ') אותיות אלה לא התקיימו כלל. באלפביתים של אובויה, בויוטיה, ארקדיה ולקוניה, Φ ייצגה ph, Χ ייצגה ks, Ψ ייצגה kh, האות Ξ לא התקיימה והצירוף ps יוצג על ידי האותיות ΦΣ. האלפביתים האטיים והיוניים התשמשו כולם ב־Φ לייצוג ph וב־Χ לייצוג kh, אך באטיקה ובחלק מהאיים האגאיים היוניים לא התקיימו Ξ ו־Ψ (הצירופים ks ו־ps יוצגו על ידי ΚΣ ו־ΦΣ בהתאמה), בעוד באלפביתים של הדודקפוליס היוני (אנ'), חלק מהאיים האגאיים היוניים, קורינתיה וארגוס שימשה Ξ ל־ks ו־Ψ ל־ps, מה שהפך בסוף לאלפבית האטי הקלאסי.[2]
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
שפה יוונית - דיאלקטים, דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Madadh Richey, "The Alphabet and its Legacy", in: Brian R. Doak, Carolina López-Ruiz (eds.), The Oxford Handbook of the Phoenician and Punic Mediterranean, Oxford University Press, 2019, p. 245, doi:10.1093/oxfordhb/9780190499341.013.17
- ^ Madadh Richey, "The Alphabet and its Legacy", in: Brian R. Doak, Carolina López-Ruiz (eds.), The Oxford Handbook of the Phoenician and Punic Mediterranean, Oxford University Press, 2019, p. 246, doi:10.1093/oxfordhb/9780190499341.013.17
