ניו יורק הראלד טריביון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
Internet-news-reader.svg ניו יורק הראלד טריביון
New York Herald Tribune
סמליל העיתון אינטרנשיונל הראלד טריביון כפי שהיה בעת סגירתו בשנת 2013
סמליל העיתון אינטרנשיונל הראלד טריביון כפי שהיה בעת סגירתו בשנת 2013
מו"ל
  • אוגדן מילס רייד (1924–1616)
  • וויטלו רייד (1947–1255)
  • אוגדן רוג'רס רייד (1955–1928)
  • ג'ון היי וויטני (1958–196)
מייסד

הראלד: ג'יימס גורדון בנט

טריביון: הוראס גרילי
בעלים
תאריכי הופעה 19 במרץ 192424 באפריל 1966 (42 שנים)
שפה אנגלית עריכת הנתון בוויקינתונים
מערכת ניו יורק עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

הניו יורק הראלד טריביוןאנגלית: New York Herald Tribune) היה עיתון שיצא לאור בין השנים 19241966. העיתון נוצר בשנת 1924 כאשר אוגדן מילס ריד מהניו יורק טריביון (אנ') רכש את הניו יורק הראלד. העיתון התחרה ב"ניו יורק טיימס" בשוק עיתוני הבוקר[1]. העיתון זכה בשנים עשר פרסי פוליצר במהלך חייו.

"עיתון רפובליקני, עיתון פרוטסטנטי ועיתון מייצג יותר את הפרברים מאשר התערובת האתנית של העיר"[2], הסיקור של הטריבון בדרך כלל לא היה מקיף כמו הסיקור של הניו יורק טיימס. עם זאת, הסיקור הלאומי, הבינלאומי והעסקי שלו נתפס בדרך כלל כאחד הטובים בתעשייה, וכך גם הסגנון הכללי שלו[1]. בשלב זה או אחר, העיתון היה ביתם של כותבים כמו דורותי תומפסון, רד סמית', רוג'ר קאן, ריצ'רד ווטס ג'וניור, הומר ביגארט, וולטר קר, וולטר ליפמן, סנט קלייר מק'קלווי, ג'ודית' קריסט, דיק שאאפ, טום וולף, ג'ון סטיינבק וג'ימי ברסלין. מבחינה מערכתית, העיתון היה הקול של הרפובליקנים המזרחיים, שכונו מאוחר יותר כרפובליקנים של רוקפלר, ודגל בנקודת מבט פרו-עסקית, בינלאומית.

העיתון, שהיה בבעלותה לראשונה של משפחת רייד, נאבק כלכלית במשך רוב חייו ולעיתים רחוקות היה רווחי מספיק לצמיחה או לשיפורי הון. משפחת רייד סבסדה את ההראלד טריביון במהלך שנותיו הראשונות. עם זאת, העיתון נהנה משגשוג במהלך מלחמת העולם השנייה ועד סוף המלחמה התקרב ל"טיימס" בהכנסות מפרסומות. סדרה של החלטות עסקיות הרות אסון, בשילוב עם תחרות אגרסיבית מצד הטיימס ומנהיגות לקויה של משפחת רייד, הותירו את העיתון הרחק מאחור יריבו.

דורותי תומפסון, נבחרה על ידי טיים מגזין לאישה המשפיעה ביותר בארצות הברית אחרי אלינור רוזוולט ואחת מהכותבות בניו יורק הראלד טריביון, 1920

בשנת 1958 מכרו בני הזוג רייד את ההראלד טריביון לג'ון היי וויטני, משקיע מולטי-מיליונר בוול סטריט ששימש כשגריר ארצות הברית בבריטניה באותה תקופה. תחת הנהגתו, הטריביון התנסה בגישות חדשות לדיווח החדשות ותרם תרומות חשובות לעיתונות החדשה שהתפתחה בשנות ה-60. העיתון קם לתחייה בהתמדה תחת וויטני, אבל שביתה של העיתונים בניו יורק שנמשכה 114 ימים עצרה את הרווחים של ההראלד טריביון והובילה לארבע שנים של מריבות עם איגודי עובדים, במיוחד עם הסניף המקומי של האיגוד הטיפוגרפי הבינלאומי. מול הפסדים הולכים וגדלים, וויטני ניסה למזג את ההראלד טריביון עם הניו יורק וורלד טלגרם וניו יורק ג'רנל אמריקן באביב 1966. המיזוג המוצע הוביל לשביתה ממושכת נוספת, וב-15 באוגוסט 1966 הודיע וויטני על סגירת העיתון. בשילוב עם השקעות בוורלד ג'רנל טריביון, הוציא וויטני 39.5 מיליון דולר (שווה ערך ל-329,695,454 דולר ב-2021[3]) בניסיונותיו לשמור על העיתון בחיים. לאחר סגירת ה"ניו יורק הראלד טריביון", ה"טיימס" וה"וושינגטון פוסט", אליהם הצטרף וויטני, חתמו על הסכם להפעלת האינטרנשיונל הראלד טריביון, ההוצאה לשעבר של העיתון בפריז. עד 1967, העיתון היה בבעלות משותפת של וויטני תקשורת, הוושינגטון פוסט והניו יורק טיימס. האינטרנשיונל הראלד טריביון, הידוע גם בשם "IHT", הפסיק להתפרסם ב-2013[4].

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 Richard Kluger, The paper : the life and death of the New York herald tribune, New York: Vintage Books, 1st Vintage books ed, 1989, מסת"ב 0-394-75565-0
  2. ^ Sam Roberts, Recalling a 'Writer's Paper' as a Name Fades, City Room, ‏2013-03-06 (בAmerican English)
  3. ^ John J. McCusker, How much is that in real money? : a historical price index for use as a deflator of money values in the economy of the United States, 1992, מסת"ב 0-944026-33-8
  4. ^ Deutsche Welle (www.dw.com), No more IHT as International New York Times debuts | DW | 15.10.2013, DW.COM (בBritish English)