נייג'ל וינטרברן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
נייג'ל וינטרברן
1 nigel winterburn 2017.jpg
מידע אישי
לידה 11 בדצמבר 1963 (בן 55)
ארליי שבאנגליה
גובה 1.73
עמדה מגן שמאלי
מועדונים מקצועיים כשחקן*
19811982
1982 - 1983
1983 - 1987
1987 - 2000
2000 - 2003
ברמינגהאם סיטי
אוקספורד יונייטד
וימבלדון
ארסנל
וסטהאם יונייטד
0 (0)
0 (0)
165 (8)
440 (8)
82 (1)
נבחרת לאומית כשחקן
19901993 אנגליה 2 (0)
* מספר ההופעות והשערים במועדון מתייחס למשחקי הליגה בלבד
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

נייג'ל וינטרברן (אנגלית: Nigel Winterburn; נולד ב-11 בדצמבר 1963 בארליי, אנגליה) הוא כדורגלן עבר אנגלי שהיה חלק מחוליית ההגנה הידועה של ארסנל בשלהי שנות ה-80 ותחילת שנות ה-90.

קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

וינטרברן החל את הקריירה שלו כבלם שמאלי בברמינגהאם סיטי, אך מעולם לא שיחק בקבוצה הראשונה אך הופיע במדי הנבחרת הצעירה של אנגליה. הוא הצטרף לאוקספורד יונייטד ב-1983, ולאחר מכן עבר למועדון הכדורגל וימבלדון בהעברה חופשית, שהיה בעיצומו של מסע העפלה לליגה האנגלית הראשונה.

וינטרברן התאקלם בווימבלדון במהירות, והיה אחד מהשחקנים הבולטים במועדון שהצליח להעפיל לליגה הראשונה ב-1986. יחד עם וינטרברן שיחקו שחקנים ידועים כגון ג'ון פשנו ולורי סאנצ'ז, והמועדון סיים את עונתו הראשונה בליגה הבכירה במחצית העליונה של הטבלה, והגיע עד לרבע גמר גביע ה-FA. וינטרברן הוכתר לשחקן השנה של האוהדים בכל אחת מארבע העונות שלו במועדון, וסגנון משחקו שהיה שונה מזה של שאר השחקנים משך את תשומת לבו של המאמן ג'ורג' גרהאם מארסנל, שחיפש מחליף לטווח הארוך לקפטן קני סנסום. וינטרברן עבר לארסנל בקיץ 1987 תמורת סכום של 350,000 לירות שטרלינג.

וינטרברן לא החליף את סנסום באופן מיידי, ובתחילת דרכו בארסנל הוא שיחק בעמדת הבלם הימני כפתרון זמני של גרהאם לאי מציאת המחליף לוויו אנדרסון. למרות שרגלו הדומיננטית היא השמאלית הוא שיחק היטב בעמדת הבלם הימני. סנסום עזב את ארסנל בקיץ ווינטרברן חזר לעמדת הבלם השמאלי שהייתה יותר טבעית עבורו, ונותר בה במשך עשר השנים הבאות. וינטרברן היה חלק מחוליית ההגנה הידועה של ארסנל שכללה גם את הבלם האחורי לי דיקסון, הקפטן טוני אדמס ודייוויד אולירי, כאשר בקיץ 1989 הצטרף אליה סטיב בולד. גרהאם השתמש בכל החמישה לעיתים קרובות, והוא עשה זאת במשחק המכריע על האליפות בעונת 1988/1989 נגד ליברפול, שנערך באצטדיון אנפילד, ולאחריו זכה המועדון באליפות ראשונה מאז עונת הדאבל ב-1971.

וינטרברן ערך את הופעת הבכורה שלו בנבחרת אנגליה בסוף 1989, ועלה כמחליף בתיקו 0 - 0 נגד נבחרת איטליה. למרות השבחים הרבים שווינטרברן זכה להם מכלי התקשורת ומהאוהדים הוא היה רק הבחירה השלישית של המאמן הלאומי בובי רובסון לעמדה שבה שיחק, ולמונדיאל 1990 זומן סטיוארט פירס וטוני דוריגו כמחליפו.

הגנת ארסנל התחזקה עם הגעתו של השוער דייוויד סימן בעונת 1990/1991, ובאותה עונה חוליית ההגנה הצטיינה והמועדון הפסיד רק במשחק אחד. שנתיים לאחר מכן וינטרברן היה בסגל שזכה בשתי תחרויות הגביע (גביע ה-FA וגביע הליגה), ובכך השלים זכייה בכל התארים האפשריים באנגליה.

וינטרברן זומן לשני משחקים בנבחרת על ידי המאמן גרהאם טיילור, שהכין את הנבחרת לטורניר בארצות הברית. במשחק הגמר נגד נבחרת גרמניה וינטרברן עלה כמחליפו של לי שארפ ממנצ'סטר יונייטד. היה זה משחקו האחרון במדי הנבחרת.

וינטרברן ויתר שחקני ההגנה של ארסנל הצליחו לעצור את פאוסטינו אספרייה, תומאס ברולין וג'אנפרנקו זולה מפארמה בניצחון 1 - 0 במשחק הגמר של גביע המחזיקות 1994, שבעקבותיו זכה המועדון בתואר אירופי ראשון מאז הזכייה בגביע ערי הירידים. בעונה שלאחר מכן המועדון הפסיד לריאל סראגוסה.

ארסן ונגר החל לאמן את ארסנל בסוף 1996, ובזכות הכללים החדשים שקבע שחקני ההגנה הצליחו להצטיין בשנים האחרונות של הקריירה שלהם. וינטרברן זומן לנבחרת על ידי המאמן הווארד וילקינסון לקראת משחק הידידות נגד נבחרת צרפת ב-1999, אך לבסוף הועדף על פניו גרהאם לה סו ווינטרברן ישב על ספסל הנבחרת לאורך כל המשחק.

המועדון העפיל לגמר גביע אופ"א 2000, אך וינטרברן הפסיד את מקומו בהרכב לטובת הברזילאי סילביניו. וינטרברן הצטרף לווסטהאם יונייטד לאחר 429 משחקי ליגה בארסנל שבהם הבקיע שמונה שערים. הוא שיחק בווסטהאם במשך שלוש עונות ופרש בגיל 40.

ב-14 ביולי 2008 הצטרף וינטרברן כמאמן הגנה לבלקבורן רוברס של המאמן פול אינס.

הוא מתגורר בכפר וסטון טרוויל שליד איילסבורי עם אשתו ושלושת ילדיהם.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]