נייג'ל ניקולסון
 | |
| לידה |
19 בינואר 1917 לונדון, הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה ואירלנד  |
|---|---|
| פטירה |
23 בספטמבר 2004 (בגיל 87) Sissinghurst Castle Garden, הממלכה המאוחדת |
| מקום קבורה |
Sissinghurst Cemetery |
| מדינה |
הממלכה המאוחדת |
| שפות היצירה |
אנגלית |
| השכלה | |
| מפלגה |
המפלגה השמרנית |
| בת זוג |
Philippa Tennyson-d'Eyncourt (מ-30 ביולי 1953) |
| ילדים |
נייג'ל ניקולסון, אדם ניקולסון, רבקה ניקולסון |
| פרסים והוקרה |
קצין במסדר האימפריה הבריטית |
  | |
נייג'ל ניקולסון (באנגלית: Nigel Nicolson; 19 בינואר 1917–23 בספטמבר 2004) היה סופר, מוציא לאור ופוליטיקאי בריטי.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ניקולסון היה בנם השני של הסופרים סר הרולד ניקולסון וויטה סאקוויל-ווסט.[1] אחיו הבכור היה היסטוריון האמנות בן ניקולסון. השניים גדלו בקנט, תחילה בלונג בארן, ליד אחוזת משפחתם בנול, ולאחר מכן בטירת סיסינגהרסט, שם טיפחו הוריהם גן מפורסם. ניקולסון למד בפנימיית סאמר פילדס ולאחר מכן באיטון קולג' ובבייליול קולג'באוקספורד.[1] במהלך מלחמת העולם השנייה, הוא שירת במשמר הגרנדירים, ובהמשך היה המתעד הרשמי של החיל.[2]
קריירה מקצועית
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-1948 ייסד ניקולסון עם ג'ורג' ויידנפלד את בית ההוצאה לאור ויידנפלד וניקולסון,[3] אותו ניהל עד שנת 1992. הוא גם שימש כשדרן, והיה חבר במועצת המורשת האנגלית. אף על פי שאביו היה פוליטיקאי מטעם הלייבור, ניקולסון הפך לפעיל במפלגה השמרנית, והתמודד מטעם המפלגה בבחירות ב-1950 במחוז צפון מערב לסטר ושוב ב-1951 במחוז פאלמות' וקמבורן. בשני המקרים לא הצליח לזכות במושב בפרלמנט, אך בבחירות הביניים שנערכו בפברואר 1952 זכה במושב של מחוז בורנמות' מזרח וכרייסטצ'רץ'. הוא שמר על מושבו גם בבחירות הכלליות במאי 1955.
במהלך כהונתו הצביע יחד עם חברי הלייבור לביטול עונש המוות בתלייה, ונמנע בהצבעת אי האמון שהגישה הלייבור נגד הממשלה בעקבות משבר סואץ. בעקבות זאת עלו קריאות שדרשו מראש הממשלה להדיח אותו, אך הוא שמר על כסאו בכל זאת. הוא נאלץ להסיר את מועמדותו לפרלמנט לפני הבחירות הכלליות של 1959בעקבות דרישת חברי מפלגתו, לאחר שבית ההוצאה לאור שבראשו עמד החליט לפרסם את המהדורה הבריטית של הרומן " לוליטה.[3]
לאחר פרישתו מהפרלמנט עסק ניקולסון בכתיבה, במיוחד בנושאי מורשת וביוגרפיה. ב-1973 פרסם את ספרו "דיוקן נישואים", בו תיאר בגילוי לב את הרומנים שניהלו הוריו הביסקסואלים מחוץ לנישואים, ובייחוד הרומן של ויטה סאקוויל-ווסט עם ויולט טרפוסיס. ב-1990 הוא מכר את הזכויות לעיבוד היומן למיני סדרה באותו שם ל-BBC.[4] בנוסף היה העורך של יומני אביו, ושל מכתביה של וירג'יניה וולף (יחד עם ג'ואן טראוטמן). מאוחר יותר כתב טורים עבור הספקטייטור והסאנדיי טלגרף. ב-1998 פרסם את האוטוביוגרפיה שלו "Long Life", שהתבססה בין היתר על יומנים ומכתבים שכתב בעידודה של וולף.[1]
חיים אישיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 1953 נישא ניקולסון לפיליפה, בתו של סר ג'רווייס טניסון ד'איינקורט, והשניים התגרשו ב-1970. מנישואים אלה ונולדו להם שתי בנות ובן. הבת ג'ולייט כתבה על אביה ומשפחתו בספרה A House Full of Daughters שראה אור ב-2016.
ניקולסון נפטר ב-23 בספטמבר 2004, בטירת סיסינגהרסט, בקנט.[5][1]
ספריו
[עריכת קוד מקור | עריכה]- נפוליאון 1812 (תרגום: חזי שלח). משרד הביטחון - ההוצאה לאור, תל אביב.
- דיוקן נישואים. הוצאת שוקן, תל אביב וירושלים: 1973.
- The Grenadier Guards in the War of 1939–1945 (Gale & Polden, 1949) with Patrick Forbes
- Lord of the Isles: Lord Leverhulme in the Hebrides (Weidenfeld & Nicolson, 1960)
- People and Parliament (Weidenfeld & Nicolson, 1958)
- The United Nations: A Reply to Its Critics (1963)
- Sissinghurst Castle: An Illustrated History (Headley Bros, 1964)
- Great Houses of Britain (Weidenfeld & Nicolson, 1965)
- Diaries & Letters of Harold Nicolson (Collins, 1966–68) three volumes, editor
- Great Houses of The Western World (G. P. Putnam and Sons, 1968)
- Alex: The Life of Field Marshal Earl Alexander of Tunis (Weidenfeld & Nicolson, 1973)
- Portrait of a Marriage (Weidenfeld and Nicolson, 1973)
- Letters of Virginia Woolf (The Hogarth Press, 1975–1980) six volumes, editor
- The Himalayas (Time-Life Books, 1975)(The World's Wild Places)
- Mary Curzon (Weidenfeld & Nicolson, 1977)
- The National Trust for Places of Historic Interest or Natural Beauty National Trust Book of Great Houses in Britain (David R Godinez, 1978)
- Napoleon 1812 (Weidenfeld and Nicolson, 1985)
- Lady Curzon's India: Letters of a Vicereine (Weidenfeld & Nicolson, 1985)
- Two Roads to Dodge City (Weidenfeld & Nicolson, 1986) with Adam Nicolson
- The Village in History (Weidenfeld & Nicolson, 1988) with Graham Nicholson and Jane Fawcett
- Counties of Britain: A Tudor Atlas by John Speed (Pavilion Books, 1988) with Alasdair Hawkyard
- Kent (Weidenfeld & Nicolson, 1988)
- The World of Jane Austen (Weidenfeld & Nicolson, 1991)
- Vita and Harold : The Letters of Vita Sackville-West and Harold Nicolson (G. P. Putnam's Sons, 1992) editor
- Long Life: Memoirs (Weidenfeld & Nicolson, 1997)
- Virginia Woolf (Weidenfeld & Nicolson, 2000) (Lives series)
- Fanny Burney: The Mother of English Fiction (Short Books, 2002)
- Vita Sackville-West : Selected Writings (Palgrave Macmillan, 2002) editor with Mary Ann Caws
- The Queen and Us: The Second Elizabethan Age (Weidenfeld & Nicolson, 2003)
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- נייג'ל ניקולסון, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
נייג'ל ניקולסון, ברשת החברתית Goodreads
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- 1 2 3 4 דבר לא קרה עד שלא תיארת אותו, באתר הארץ, 2 באוקטובר 2004
- ↑ de-la-Noy, Michael (24 בספטמבר 2004). "Obituary: Nigel Nicolson". The Guardian. Guardian News & Media Limited.
{{cite news}}: (עזרה) - 1 2
גילי איזקוביץ, מת המו"ל הבריטי ג'ורג' ויידנפלד, באתר הארץ, 20 בינואר 2016 - ↑ יוסי ורטר, מגע מיני מפורש, באתר חדשות, 12 באוקטובר 1990
- ↑ Laurence W. Martin, The Bournemouth Affair: Britain's First Primary Election, The Journal of Politics 22, 1960, עמ' 654–681 doi: 10.2307/2126927
| רשתות חברתיות | |
|---|---|
| מאגרי מידע | |
| בקרת זהויות |
|
ערך זה הוא יתום, כלומר אין ערכים בוויקיפדיה שמקשרים אליו. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולקשר אליו מכמה מהערכים שמכילים את המונח "נייג'ל ניקולסון".