נילאם סנג'יווה רדי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
נילאם סנג'יווה רדי
नीलम संजीव रेड्डी
NeelamSanjeevaReddy.jpg
לידה 19 במאי 1913
אילור, נשיאות מאדרס, הראג' הבריטי הראג' הבריטיהראג' הבריטי
פטירה 1 ביוני 1996 (בגיל 83)
בנגלור, קרנאטקה, הודו הודוהודו
מדינה הראג' הבריטי, הודו, Dominion of India עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה אוניברסיטת מאדרס
עיסוק פוליטיקאי עריכת הנתון בוויקינתונים
מפלגה הקונגרס הלאומי ההודי
דת הינדואיזם
בת זוג נלאם נגראטנמה
נשיא הודו ה־6
25 ביולי 197725 ביולי 1982
(5 שנים)
תחת ראשי ממשלת הודו מורארג'י דסאי
צ'ראן סינג
אינדירה גנדי
דובר הלוק סבהה
17 במרץ 196719 במרץ 1969
(שנתיים)
26 במרץ 197713 ביולי 1977
(15 שבועות ו־5 ימים)
ראש ממשלת אנדרה פרדש
1 בנובמבר 195611 בינואר 1960
(3 שנים ו־10 שבועות)
12 במרץ 196220 בפברואר 1964
(שנתיים)
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

נִילְאָם סֶנְגִ'יווָה רֵדִיהינדי: नीलम संजीव रेड्डी, בטלוגו: నీలం సంజీవరెడ్డి;‏ 19 במאי 19131 ביוני 1996) היה נשיא הודו השישי, כיהן בין השנים 19771982. נילאם היה חבר הקונגרס הלאומי ההודי והיה עוד בצעירותו פעיל במסגרת תנועת העצמאות ההודית שקראה לעצמאות הודו משלטון האימפריה הבריטית.

נילאם היה ראש ממשלת מדינת אנדרה פרדש ויו"ר מפלגת הקונגרס בתחילת שנות השישים. מאוחר יותר שירת שתי קדנציות לא רציפות בתפקיד דובר הלוק סבהה. לאחר פטירתו של פקרודין עלי אחמד בעודו בתפקיד נשיא, מונה נילאם ברוב קולות להיות הנשיא ההודי הצעיר ביותר. נילאם, כמו קודמו, היה מעורב בתוך הפוליטיקה ההודית גם בעודו נשיא. בתום כהונתו כנשיא יצא לגמלאות. ונפטר בשנת 1996.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנותיו הראשונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

נילאם נולד ב-19 במאי 1913 בכפר אילור במחוז אננטפור שבנשיאות מאדרס (כיום במדינת אנדרה פרדש), הראג' הבריטי. נִילְאָם סֶנְגִ'יווָה רֵדִי השתייך למשפחה ממעמד הקאסטות הבינוני אשר הייתה מקושרת לפיתוחים התעשייתיים שהביאו איתם הבריטים. את לימודיו היסודיים עבר בבית הספר אדייר, שנחשב להיות מבין הטובים בבתי הספר בעיר מאדרס (כיום צ'נאי). האווירה הרוחנית של בית הספר (אשר כללה לימודי הינדואיזם) הותירה השפעה עמוקה על נילאם הצעיר. מאוחר יותר הוא הצטרף למכללה הממשלתית לאמנויות באננטפור ללימודיו הגבוהים.

ביקורו של מוהנדס קרמצ'נד גנדי באננטפור ביולי 1929 היווה נקודת מפנה בשביל נילאם. צעירים הודים רבים הושפעו מתנועת העצמאות שקראה להקמת מדינה ריבונית מאוחדת בתת-היבשת ההודית ועל כן הוא החליט בסופו של דבר לעזור את המכללה ולהצטרף לארגוני נוער מטעם תנועת העצמאות ההודית.

נילאם השתתף באופן פעיל בפעילויות שונות בחוגי הנוער מטעם הקונגרס הלאומי ההודי ובשנת 1937, בגיל צעיר, הוא הפך למזכיר ועדת הקונגרס המחוזית של אנדרה. בתפקיד זה החל נילאם להתבדל בקפדנות ובשיטתיות. זו הייתה עדות לאיכויות ההתארגנות והניהול שלו ובסופו של דבר נשאר בתפקיד זה ברציפות לאורך עשר שנים. במהלך 19401945 נעצר והובא למאסר מספר פעמים בידי הרשויות הבריטיות עקב השתתפותו ותמיכתו בתנועת העצמאות ההודית.

קריירה פוליטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

פוליטיקה אזורית[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקריירה המשפטית של נילאם החלה בשנת 1946 כאשר נבחר לאספה המחוקקת של מאדרס והפך למזכיר מפלגת המחוקקים מטעם הקונגרס הלאומי ההודי במאדרס. בשנה שלאחר מכן הוא נבחר לתפקיד חבר באספה המכוננת של הודו והשתתף באופן פעיל בהליכי האספה המכוננת שפעלה לעצב את חוקת הודו העתידית למען המדינה הריבונית המתוכננת. בשנת 1949, לאחר חלוקת הודו ועצמאות המדינה שב לפוליטיקה הממלכתית ומאפריל 1949 עד אפריל 1951 כיהן בתפקיד שר השיכון ואיסור השתייה[1] בפרלמנט המדיני של מדינת מאדרס.

בשנת 1951 נבחר נילאם לנשיא המועצה המדינית מטעם מפלגת הקונגרס הלאומי במאדרס. שם כיהן במשך שנה לפני שהפך לחבר מטעם אנדרה ברג'יה סבהה, הבית העליון של הפרלמנט ההודי בשנת 1952 (לבית העליון של הפרלמנט ההודי; הרג'יה סבהה, הסמכות לשמור על איחוד המדינות של הודו ועקב זאת חבריו מייצגים את המדינות והטריטוריות של הודו). עם זאת, הוא נשאר חבר בבית העליון רק לזמן קצר. עוד בשנת 1952, בוצע ארגון מחדש של מדינת מאדרס (שהייתה מדינת הלאום של נילאם) והוקמה מדינת אנדרה, אשר הביאה את נילאם לרדת מהפוליטיקה הלאומית ולשוב לפוליטיקה האזורית במדינה החדשה. בשנת 1956 בוצע ארגון מחדש והוקמה מדינת אנדרה פרדש. עם הקמתה נבחר נילאם להיות השר הראשי הראשון של המדינה החדשה (תפקיד המקביל לראש ממשלה אך בעל סמכויות התקפות רק בתוך טריטוריית האיחוד).

כשר הראשי, נילאם הבין שדמוקרטיה בהודו יכולה לתפקד ביעילות רק כאשר האנשים ברמת השורש היו משכילים, מאומנים ומצוידים בהבנה פוליטית בסיסית לפחות. קודם לעצמאות לא הייתה בהודו תרבות של דמוקרטיה ופעילים קיצוניים רבים ערערו את יציבות השלטונית במדינה. בשנת 1962, מלחמת הודו–סין הביאה לתחילת מאבק בין הודו לרפובליקה העממית של סין. סין העממית תחת הנהגתו של מאו צה דונג העבירה כספית ונשק לחיזוק קבוצות בדלנים פרו-קומוניסטים במטרה לערער את הממשל ההודי[2].

העוני הרב באזור מזרח הודו הביא להתפשטות רבה יותר של הקבוצות הבדלנים באזור, עקב ההבטחה שהמדיניות הקומוניסטית תביא לשוויון בין העניים לעשירים. בתגובה פעל נילאם להעלות את תקציב החינוך ולהגיע עד אל היישובים והכפרים הנידחים ביותר באנדרה פרדש. היה לנילאם חזון פוליטי לחלוקת כוח שווה בין המדינות לממשל הפדרלי והוא תמיד (גם לאחר סיום השירות הפוליטי האזורי באנדרה פרדש) השתדל לחזק את רעיונות הדמוקרטיה ברמת השורש, בעיקר אצל צעירים בבתי ספר יסודיים ותיכונים.

פוליטיקה לאומית[עריכת קוד מקור | עריכה]

מנהיגותו היצירתית ותפישתו המתקדמת, יחד עם גישתו הפרגמטית לבעיותיה השונות של המדינה שהוקמה לאחרונה, זכו להערכה רבה מצד מדינאים ואזרחים כאחד. עד מהרה החל נילאם להתגלות כמנהיג פוליטי בעל רמה בפוליטיקה הלאומית ולא רק האזורית. בשנת 1959 התפטר מתפקידו בתור השר הראשי של אנדרה פרדש כדי לתפוס את תפקיד נשיא מפלגת הקונגרס ההודי הלאומי (מקביל לתפקיד של יושב ראש מפלגה). בעיני ההשקפה הפוליטית של נילאם, השגת כוח בידי פוליטיקאים מעולם לא היה מטרה בפני עצמה אלא רק אמצעי למטרה, להיות זמין לתמיכה ברווחת העם.

לאחר שכיהן במשך שתי קדנציות כנשיא מפלגת הקונגרס, חזר נילאם לאנדרה פרדש לקדנציה שנייה כשר הראשי בשנת 1962. בפברואר 1964, כאשר בית המשפט העליון ערך הערות מסוימות בפרשת הלאמת נתיבי האוטובוסים נגד ממשלת אנדרה פרדש בגין אי הגשת תצהיר בנושא, נילאם הגיש מרצונו את התפטרותו מלשכת השר הראשי, ובכך הביא דוגמה לסטנדרטים גבוהים של פעילים בחיים ציבוריים. ב-9 ביוני 1964 הצטרף נילאם לממשלתו של ראש ממשלת הודו, לאל בהדור שסטרי כשר המכרות והפלדה. באותה שנה הוא נבחר לרג'יה סבהה בפעם השנייה מטעם מדינת אנדרה פרדש. הוא כיהן תקופה קצרה מאוד גם כשר התחבורה, התעופה, הספנות והתיירות בממשלת אינדירה גנדי בשנת 1967.

דובר הלוק סבהה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-17 במרץ 1967 נבחר נילאם לתפקיד דובר הלוק סבהה הרביעי מאז עצמאות הודו, על רקע שבחים והערצה מרחבי הודו. בתפקיד זה התפרסם בכך ששמר על סמכותיות ורשמיות וסירב להביע תמיכה באחת מהמפלגות או להתערב בהחלטות פוליטיות בעודו בתפקיד מכיוון שעל הדובר להיות נייטרלי מבחינה מפלגתית ולפעול על פי שיקול דעת מקצועי ולא דעה פוליטית, מכיוון שהוא ראה את מדיניות זאת כחיונית לעבודה המוצלחת של הדמוקרטיה הפרלמנטרית. מיד לאחר בחירתו ליו"ר, הוא התפטר מחברותו בת 34 השנים במפלגת הקונגרס הלאומי ההודי, ובכך הפך ליו"ר הראשון מאז העצמאות שניתק רשמית את שייכותו למפלגה. הוא האמין שהיושב-ראש שייך לכל המפלגות, במסגרת תפקידו עליו לייצג את מכלול החברים בלוק סבהה וככזה הוא לא צריך להיות שייך לשום מפלגה או יותר נכון הוא צריך להיות שייך לכל המפלגות ללא הבדלה ביניהן.

אף על פי שנילאם נותר בתפקיד דובר הלוק סבהה רק קצת יותר משנתיים, הוא העניק למשרד יוקרה וסמכות בדרך המופתית בה ניהל את דיוני הבית התחתון. הוא היה בעל מידה רבה של סמכות אישית, נכונות להעריך את נקודת מבטם של האחרים והבנה מעמיקה של תחושת הבית שאפשרה לו לנהל את העסק הפרלמנטרי בצורה מסודרת ויעילה. עם ניסיונו הרב בטיפול בעניים ואוכלוסיות קשות יום, נילאם טיפל במצבים עדינים רבים בבית התחתון על ידי סבלנותו וההיגיון שהפגין. הוא ניהל את הליכי הבית בזריזות כזו, שלא היה אפילו אירוע אחד בו האופוזיציה נקטה במערך של עזיבה בעת נאום של חבר הקואליציה. כמו כן, אף חבר לא התפרץ כאשר נילאם נאם.

במהלך דוברותו של נילאם ניתנו פסקי דין משמעותיים רבים ונקבעו חוקים מוסכמים שהעשירו את המסורות והפרקטיקות הפרלמנטריות וחיזקו את מעמד הממשל הפרלמנטרי (דבר שהיה רב השפעה מאוחר יותר בשימור החוקה הפרלמנטרית לאורך תקופת מצב החירום בהודו). נילאם האמין כי אין לעכב עניינים דחופים על ידי שימוש במסורות ובתקדימים ועל כן הוא עירב את שני הבתים של הפרלמנט במהלך דיוני חקיקה דחופים אשר לא סבלו דיחוי. נילאם קיבל הערכה רבה על כך שהיה מודע להעניק הזדמנות שווה לכל אחד מחברי הבית להביע את דעותיו. הוא הגן, בדאגה מרבית, על זכויותיהם של החברים בבית ומחוצה לו. בתקופת כהונתו כדובר הבית התחתון גזר הבית לראשונה בתולדותיו עונש משפטי על אחד מחבריו על כך שזילזל במעמד הבית בכך שהתפרץ וצעק במהלך נאומו של חבר אחר.

הקמת הוועדה לרווחת הקאסטות והשבטים הנמוכים הייתה חידוש משמעותי נוסף במהלך כהונתו של נילאם. כשחנך את הישיבה הראשונה של הוועדה ב-18 בדצמבר 1968, קיווה שהוועדה תבטיח כי הצעדים שננקטה על ידי ממשלת האחדות לקידום הקסטות והשבטים העניים וה"נחותים" יושמו בפועל. ב-19 ביולי 1969 התפטר נילאם מתפקיד דוברות הלוק סבהה כדי להתמודד על הבחירות לנשיאות הודו בהן הפסיד בפער מצומצם לנשיא הנבחר, ורהגירי ונקטה גירי. לאחר תקופת עזיבה מרצון מהפוליטיקה הלאומית, שב נילאם ללוק סבהה בממשלה החדשה של מורארג'י דסאי. ב-26 במרץ 1977 הוא נבחר פה אחד לדובר הלוק סבהא השישי. עם זאת, גם הפעם לא השלים את כהונה מלאה בתפקיד הדובר ולאחר שכיהן במשך רק ארבעה חודשים, התפטר שוב מהתפקיד כדי להגיש מועמדות לנשיאות הודו אשר בבחירות המתקרבות אשר התקיימו עקב מותו בטרם עת של הנשיא פקרודין עלי אחמד בעודו ממלא תפקידו.

נשיא הודו[עריכת קוד מקור | עריכה]

כחול כהה: הודו, כחול בהיר: מדינות בהן ביקר נילאם במהלך נשיאותו.

נילאם השיג את שיא התהילה הציבורית והפוליטית שלו כשנבחר לתפקיד נשיא הודו ב-25 ביולי 1977. בתקופת כהונתו כנשיא קיבל החלטות היסטוריות שונות בנושאים מכריעים בפוליטיקה ההודית והנהיג מדיניות של התערבות ממושכת בתוך הפוליטיקה הלאומית אף על פי שתפקיד הנשיא היה רשמי ברובו. בשנותיו הארוכות בחיים הציבוריים ובזכות הקשר ההדוק שלו עם מנהיגי כל שכבות האידיאלים במדינה, יכול היה הנשיא נילאם להשפיע רבות במהלך תקופה מכרעת בהיסטוריה של הודו. תחת הממשלה החדשה של מורארג'י דסאי לא הונהגה שום חקיקה גדולה, שבשנה של חוסר מעש נראתה כבלתי מסוגלת לפתור בעיות פנימיות ברחבי הודו כמו המאבק נגד טרור הנקסליטים ואל מול פיצוץ האוכלוסין ועליית העוני. דבר זה הביא לאיבוד אמונם של רוב האוכלוסייה. באמצע יולי 1979 התפטר דסאי במקום להתמודד עם הצעת אי-אמון שהוגשה בלוק סבהה נגד ממשלתו. צ'ראן סינג נבחר אז לראשות הממשלה, אך כעבור מספר שבועות גם הוא התפטר מתפקידו. נילאם, שכאמור היה מעורב בפוליטיקה גם בעודו נשיא, קרא לבחירות חדשות ופיזר את הפרלמנט בחורף 1979[3].

מנהיגותו הסמכותית, חביבותו ונגישותו חיבבו אותו לאנשים השייכים לכל שכבות האוכלוסייה והביאו להערצה רבה שלו בקרב כל שכבות האוכלוסייה, בעיקר העניים, מכיוון שפעל לחזק את מעמדם של השודרה והדלית[4]. הוא גם העניק הבחנה נדירה למשרד הגבוה ביותר בארץ בזכות הפרגמטיזם, האידיאליזם והפטריוטיות שלו. כמדינאי ברמה עולמית, נילאם ביטא את השקפות האומה בפורומים הבינלאומיים אך נהג להשתתף בהם מעט ביחד לקודמיו וממשיכי דרכו. במהלך כהונתו בתפקיד נשיא הודו ביצע נילאם ביקורים רשמיים באינדונזיה, סרי לנקה, נפאל, קניה, זמביה, ברית המועצות, הרפובליקה הפדרלית הסוציאליסטית של יוגוסלביה, הרפובליקה העממית של בולגריה, הממלכה המאוחדת ואירלנד.

שנים אחרונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר סיום כהונתו פרש נילאם לגמלאות ושב להתגורר בעיר הולדתו אננטפור, שם עסק בחקלאות. נילאם סנג'יווה רדי נפטר בעיר הולדתו בשנת 1996 בגיל 83.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא נילאם סנג'יווה רדי בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ הודו מחולקת מבחינת מדינות וטריטוריות בנוגע באיסור שתיית אלכוהול או התרת השתייה. במדינת אנדרה פרדש ישנו איסור על שתייה ומסיבה זאת גם משרד ממשלתי לאכוף חוק זה.
  2. ^ במהלך שנות השישים המאוחרות התפתח מארגונים פרו-מאואיסטים אלו ארגון הטרור הנקסליטים, אשר היה רב השפעה באזור אנדרה פרדש.
  3. ^ הודו: ההשפעה של אינדירה גנדי, באתר אנציקלופדיה בריטניקה
  4. ^ השודרה הוא המעמד הרביעי והנחות ביותר מבין ארבע הקאסטות לפי חלוקת המעמדות בהינדואיזם בעוד הדלית נחשבים לטמאים ונחותים מארבעת הקאסטות.