נילס-הנינג ארסטד פדרסן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
נילס-הנינג ארסטד פדרסן
Niels-Henning Ørsted Pedersen
NHØP
NHØP.jpg
לידה 27 במאי 1946
דנמרק עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 19 באפריל 2005 (בגיל 58)
דנמרק עריכת הנתון בוויקינתונים
שם לידה Niels-Henning Ørsted Pedersen עריכת הנתון בוויקינתונים
מוקד פעילות דנמרק עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות 2005 – 19 באפריל 2005 עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה ג'אז
שפה מועדפת דנית, שוודית עריכת הנתון בוויקינתונים
כלי נגינה קונטרבס
חברת תקליטים אנג'ה רקורדס עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
  • פרס המוזיקה של המועצה הנורדית (1991)
  • פרס נילס (1987)
  • Honorary craftsman (1999)
  • פרס פול אקט עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

נילס-הנינג ארסטד פדרסןדנית: Niels-Henning Ørsted Pedersen ; ‏ 27 במאי 194619 באפריל 2005),[1] הידוע גם בראשי התיבות NHØP, היה נגן קונטרבס ג'אז דני. מגדולי הבסיסטים בכל הזמנים.[2][3]

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נילס-הנינג ארסטד פדרסן בקונטברס מלווה את אוסקר פיטרסון בפסנתר

ארסטד פדרסן נולד באוסטד (אנ'), באי הדני שלן. אביו היה נגן עוגב בכנסייה. בילדותו הוא ניגן בפסנתר, אך מגיל 13 החל ללמוד לנגן קונטרבס. בגיל 14, תוך כדי לימודיו, החל את קריירת הג'אז המקצועית שלו בדנמרק עם הלהקה הראשונה שלו "Jazzkvintet 60". ב-1961 כשהיה רק בן 15 הוא הופיעה לראשונה במועדן לילה בשם Jazzhus Montmartre בקופנהגן ומאז עבד שם בקביעות וליוו מוזיקאים מובילים. כשהיה בן 17 הוא דחה הצעה להצטרף לתזמורת קאונט בייסי, בעיקר בגלל שהיה צעיר מכדי לקבל אישור חוקי לחיות ולעבוד כמוזיקאי בארצות הברית.

המונמארטר היה תחנת עצירה קבועה לכוכבי ג'אז אמריקאיים, וכחבר בלהקת הבית, אורסטד פדרסן הצעיר הופיע עם סקסופוניסטים כמו סוני רולינס, דקסטר גורדון, רחסן רולנד קירק וסטן גץ, והפסנתרן ביל אוונס, איתו יצא לסיבוב הופעות באירופה ב-1965. במהלך שנות ה-60, אורסטד פדרסן ניגן עם סדרה ג'אזים אמריקאים חשובים אחרים שטיילו או התגוררו בדנמרק, בהם בן ובסטר,[4] באד פאוול, קאונט בייסי, רוי אלדריג', דיזי גילספי, ג'קי מקלין אלה פיצג'רלד, אלברט איילר, וז'אן-לוק פונטי (אנ').

בשנת 1981 הוא זכה בפרס נגן הבס הטוב ביותר של השנה על ידי מבקרי דאון ביט.[5]

פדרסן עבד בעיבודי צמד וטריו עם הפסנתרן קני דרו, והקליט יחד למעלה מ-50 אלבומים. הוא גם עבד עם סטפן גרפלי וג'ו פאס והקליט רבות כמנהיג הרכב. הקטעים הידועים ביותר שלו הם "My Little Anna", "Jaywalkin'", ו-"The Puzzle", כמו גם עיבודי ג'אז לשירי עם דנים מסורתיים. הופעת צמד עם Rune Gustafsson ב-Vosajazz 1980, הסתיימה באלבום Just The Way You Are בלייבל Sonet Gramofon, שהוקלטה חצי שנה לאחר הפגישה הראשונה הזו.

ב-1991 הוא זכה בפרס המוזיקה של המועצה הנורדית. זו הייתה הפעם הראשונה שהפרס הזה להלחנה הוענק למוזיקאי מבצע, ויש לייחס זאת למעמדו הבינלאומי המיוחד.

ב-1999 הוא ניגן בצמד עם הפסנתרן מולגרו מילר שהופיעה באירופה, יפן, אוסטרליה וקוריאה. הרכב זה הורחב מאוחר יותר לטריו בהשתתפות המתופף אלווין קווין. שלישייה זו נותרה פעילה עד מותו של פדרסן.

מותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

פדרסן מת מאי ספיקת לב בשנת 2005 בגיל 58 בקופנהגן. הוא הותיר אחריו את אשתו סולוויג ושלושת ילדיו.[1]

אוסקר פיטרסון ספד לו:

אחרי ששמעתי את הכישרון הפנומנלי הזה בבס, הבנתי שאיכשהו, מתישהו אנחנו צריכים להיפגש, ושבכך תינתן לי גם ההזדמנות לנגן עימו. החזון והמחשבה הללו התממשו בתחילת שנות ה-70, כאשר התמזל מזלי ויכולתי להזמין אותו להצטרף לשלישיה שלי דאז.

הרשו לי להביע את תגובתי לנגינה שלו כך: בראש ובראשונה, הוא מעולם לא הפריע לי - אבל הייתה לו גם תפיסה מוזיקלית כל כך נהדרת של מה שניסיתי לעשות, עד שהוא שימש לי השראה רבה באופן ספונטני. יצאתי ללכת ב-Cloud 3000 באותו ערב בזכות תרומתו המוזיקלית של נילס. הייתה לו את הטכניקה הפנומנלית ביותר, יחד עם תפיסה הרמונית מדהימה, ועם חוש קצב ללא דופי. לעולם לא אשכח את הערב ההוא.

מאותו ערב כמעט והלאה, הפכנו לחברים מאוד קרובים, לא רק מוזיקלית אלא בהחלט גם ברמה האישית, כי פיתחתי הערצה גדולה לעומק ההבנות הפוליטיות, הגיאוגרפיות והאישיות של נילס. הוא היה אדם ששפע ידע כמעט בלתי ייאמן בכל הנוגע הנוגע להיסטוריה האירופית. כמו כן, הייתה לו רוח קרובה מאוד כבן אדם, שתמיד היה מסוגל ליצור בקלות חברים טובים, כשהוא חפץ בכך.

המקור באנגלית
After hearing this phenomenal talent on bass, I realized that somehow, someday we should meet, thereby giving me the opportunity to also play with him. This vision and thought took place in the early 1970s, when I was fortunate enough to be able to invite him to join my then trio.

Allow me to express my reaction to his playing this way: First and foremost, he never got in my way--but he also had such a great musical perception of what I was trying to do that he served to greatly inspire me from a spontaneous aspect. I came off walking on Cloud 3000 that evening because of Niels' musical contribution. He had the most phenomenal technique, coupled with incredible harmonic perception, along with impeccable time. I shall never forget that evening.

Almost from that evening on, we became very close friends, not just musically but most certainly personally, for I developed a great admiration for the depth of Niels' political, geographical and personal understandings. He was a man who had an almost unbelievable wealth of historic cognizance pertaining to European history. He also had a very kindred spirit as a human being, always able to easily make good friends, should he care to do so.

פרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

דיסקוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כמנהיג הרכב

  • Paul Bley/NHØP with Paul Bley (SteepleChase, 1973)
  • Duo with Kenny Drew (SteepleChase, 1973)
  • Duo 2 with Kenny Drew (SteepleChase, 1974)
  • Two's Company with Joe Albany (SteepleChase, 1974)
  • Jaywalkin' (SteepleChase, 1975)
  • Duo Live in Concert with Kenny Drew (SteepleChase, 1975)
  • Movability with Martial Solal (MPS, 1976)
  • Double Bass with Sam Jones (SteepleChase, 1976)
  • Pictures with Kenneth Knudsen (SteepleChase, 1977)
  • In Concert with Kenny Drew (SteepleChase, 1979)
  • Dancing on the Tables (SteepleChase, 1979)
  • Goin' Straight with Edgar Wilson (MPS, 1979)
  • Tania Maria & Niels Henning Orsted Pedersen (Medley, 1979)
  • Four Keys (MPS) with Martial Solal, Lee Konitz, John Scofield (MPS, 1979)
  • Chops with Joe Pass (Pablo, 1979)
  • Just the Way You Are with Rune Gustafsson (Sonet, 1980)
  • Northsea Nights with Joe Pass (Pablo, 1980)
  • Looking at Bird with Archie Shepp (SteepleChase, 1981)
  • The Viking with Philip Catherine (Pablo, 1983)
  • Trinity with Boulou Ferre, Elios Ferre (SteepleChase, 1983)
  • Face to Face with Tete Montoliu (SteepleChase, 1984)
  • With a Little Help from My Friend(s) with Claes Crona (Skivbolaget, 1985)
  • With Joy and Feelings with Ulla Neumann (Four Leaf Clover, 1985)
  • The Eternal Traveller (Pablo, 1984)
  • Threesome with Monty Alexander, Grady Tate (Soul Note, 1986)
  • Heart to Heart with Mikkelborg/Knudsen (Storyville, 1986)
  • Play with Us with Louis Hjulmand (Olufsen, 1987)
  • Duologue with Allan Botschinsky (MA Music, 1987)
  • Latin Alley with Alain Jean-Marie (IDA, 1988)
  • Copenhagen Groove with Moller/Clausen/Cobb (Stunt, 1989)
  • Three for the Road with Guitars Unlimited (Sonet, 1989)
  • Homage/Once Upon a Time with Mikkelborg (Sonet, 1990)
  • Uncharted Land (Pladecompagniet, 1992)
  • Spanish Nights with Philip Catherine (Enja, 1992)
  • Art of the Duo with Philip Catherine (Enja, 1993)
  • Ambiance with Danish Radio Big Band (Dacapo, 1994)
  • Misty Dawn with Doky/Riel (Columbia, 1994)
  • Scandinavian Wood (Caprice, 1995)
  • Those Who Were (Verve, 1996)
  • Elegies Mostly with Dick Hyman (Gemini, 1996)
  • Friends Forever featuring Renee Rosnes (Milestone, 1997) – recorded in 1995
  • This Is All I Ask (Verve, 1998) – recorded in 1997
  • In the Name of Music with Trio Rococo (BMG, 1998)
  • The Duets with Mulgrew Miller (Bang & Olufsen, 1999)
  • Breaking the Ice with Floris Nico Bunink (BV Haast, 1999)
  • Grundtvigs Sang Til Livet with Ole Kock Hansen (Vartov, 2000)
  • The Duo Live! with Mulgrew Miller (Storyville, 2016)

כמלווה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם סוונד אסמונסנד
  • Telemann Today (Polydor, 1976)
  • Prize/Winners (Matrix, 1978)
  • Sven Asmussen at Slukafter (Phontastic, 1989)
עם צ'ט בייקר
עם דקסטר גורדון
עם סטפן גרפלי
  • Two of a Kind (Metronome, 1965) (Stephane Grappelli and Svend Asmussen)
  • Young Django (MPS, 1979)
  • Tivoli Gardens Copenhagen Denmark (Pablo, 1980)
  • Live 1992 (Birdology, 1992)
עם אוסקר פיטרסון


עם אחרים

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 "N-H. Orsted Pedersen, 58, Bassist in Danish Jazz Scene, Dies" (21 April 2005) The New York Times
  2. ^ Obituary: Niels-Henning Orsted Pedersen, the Guardian, ‏2005-05-20 (באנגלית)
  3. ^ ריק ביאטו, NHØP ג'אקו לפני ג'אקו... נגן הבס הגדול ביותר שמעולם לא שמעתם עליו באתר יוטיוב 30 ביולי 2020
  4. ^ "Ørsted Pedersen Recording With Ben Webster 1965–71". Danish National Library, statsbiblioteket.dk. נבדק ב-13 באוקטובר 2010. {{cite web}}: (עזרה)
  5. ^ "1981 DownBeat Critics Poll". DownBeat. 31 באוגוסט 1981. נבדק ב-7 בנובמבר 2014. {{cite web}}: (עזרה)