נימפות וסאטיר
_-_Nymphs_and_Satyr_(1873)_HQ.jpg) | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| צייר |
ויליאם אדולף בוגרו  |
| תאריך יצירה |
1873 |
| טכניקה וחומרים |
קנבס, צבע שמן |
| ממדים בס"מ | |
| רוחב |
180 ס"מ |
| גובה |
260 ס"מ |
| נתונים על היצירה | |
| זרם אמנותי |
האומנות האקדמית |
| מספר יצירה |
1955.658 (Clark Art Institute) |
| מיקום | Clark Art Institute |
  | |
נימפות וסאטיר (באנגלית: Nymphs and Satyr) הוא ציור שמן על בד מאת האמן הצרפתי ויליאם אדולף בוגרו, שנוצר בסביבות שנת 1873. היצירה משתייכת לזרמים הנאו־קלאסי והאקדמי והיא אחת מיצירותיו הגדולות של האמן. הציור שייך לז'אנר הציור המיתולוגי, והוא מוצג באוסף מוזיאון קלארק לאמנות שבעיר ויליאמסטאון, מסצ'וסטס, ארצות הברית.[1]
תיאור היצירה
[עריכת קוד מקור | עריכה]הציור "נימפות וסאטיר" מתאר סצנה מיתולוגית בלב יער עשיר בצמחייה, בסמוך לבריכה טבעית מבודדת. במרכז הקומפוזיציה מופיע סאטיר - יצור מיתולוגי חציו אדם וחציו תיש, בעל פרסות, פרווה, זקן תיש ואוזניים סוסיות – אשר נלכד בעל כורחו במעשה שובבות של נימפות צעירות. שלוש מהן אוחזות בו ומשתעשעות בגרירתו אל תוך המים הקרים, בניסיון "לצנן את יצריו", בעוד נימפה רביעית, שאינה משתתפת פיזית, אוחזת בשערו ומסמנת לאחרות להצטרף. הבעת פניו של הסאטיר מלמדת על התנגדות מהוססת, כאשר פרסתו האחת כבר נוגעת במים, אך הוא מסרב להתקדם.
מעבר לקבוצה המרכזית, שלוש נימפות נוספות יושבות ברקע בצד ימין, חלקן מוצלות, ומתבוננות בסצנה בצחוק ובסקרנות. נוכחותן הפסיבית מדגישה את אופייה הבלתי מאיים של הסיטואציה ומקנה לתמונה נופך של קלות דעת עליזה. ההרכב הפיגורטיבי של הדמויות מתאפיין בגאומטריה קלאסית מוקפדת: קווים מנוגדים של משיכה ודחיפה יוצרים איזון קומפוזיציוני בין הדמויות, תוך הדגשת התנועה והקונפליקט השובב שביניהן.
בוגרו עיצב את גופיהן של הנימפות בדיוק אנטומי מרשים, מתוך רישומים מוקדמים וסקיצות מפורטות. הדמויות מוצבות בתנוחות מגוונות, המאפשרות לאמן להפגין את שליטתו בתיאור גוף נשי ממספר זוויות מבט. הבעות הפנים, ובעיקר זו של הנימפה הימנית, מרמזות על שימוש בדוגמניות חיות, ומקרבות את הדמויות המיתולוגיות אל חוויית המציאות האנושית. איברי המין של הדמויות מוסתרים באופן מכוון על ידי תנוחות הגוף, הצללה או אלמנטים קומפוזיציוניים, תוך שמירה על סף הצניעות המקובל לקהל בן התקופה. התאורה הרכה, הצמחייה הסבוכה והרקע הטבעי משלימים את תחושת הריחוק מן העולם המודרני, ויוצרים סצנה אוטונומית החיה במרחב מיתולוגי על־זמני.[2]
רקע ליצירה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
"נימפות וסאטיר" צויר בשנת 1873, תקופה שבה שלטה האקדמיה הצרפתית באמנות והכתיבה את הסגנון והנושאים המקובלים בציור. ויליאם־אדולף בוגרו היה מן הנציגים הבולטים של הסגנון האקדמי והנאו־קלאסי, ויצירה זו משקפת את שליטתו בעקרונות שני הזרמים: הקפדה על אנטומיה, תכנון קומפוזיציוני גאומטרי, ושימוש במקורות קלאסיים. הציור הוצג לראשונה בסלון של פריז שנפתח ב־5 במאי 1873 – שנה אחת בלבד לפני פתיחת התערוכה הראשונה של האימפרסיוניסטים – והיווה מענה שונה לחלוטין לחידושים הסגנוניים שהחלו להתפתח באותה עת.
כמקור השראה לתוכן המיתולוגי של היצירה, צירף בוגרו לציור בית שיר מאת המשורר הרומי סטאטיוס:
כיוון שידע על פרוותו הסומרת ומילדות לא למד לשחות, לא העז לבטוח בעצמו במים עמוקים.
שורת שיר זו מתארת את הסאטיר, דמות גברית חושנית מעולם המיתוס, אשר מובכת ונרתעת מהמים – מצב המנוגד לאופיו הפראי. הבחירה בציטוט קלאסי העניקה ליצירה תוקף ספרותי, שאפשר את הצגת העירום הנשי במסווה של תוכן אלגורי וגבוה, בהתאם לנורמות של אמנות האקדמיה.
היצירה מהווה דוגמה מובהקת לאופן שבו השתמש בוגרו באמצעים טכניים מסורתיים – סקיצות בעיפרון, רישומים מוקדמים וציורי שמן קטנים – כדי לתכנן בקפדנות את תנוחות הדמויות, הרקע והקומפוזיציה. במקביל, היא משקפת את עיסוקו החוזר בנושאים מיתולוגיים והעדפתו לתאר את הגוף הנשי באידיאליזציה מדודה, המשלבת נאמנות ריאליסטית עם הרמוניה חזותית.[2][3]
פרשנות
[עריכת קוד מקור | עריכה]בעוד שבעבר נחשב הציור "נימפות וסאטיר" לסמל של טעם בורגני שמרני, חוקרים בני זמננו מצביעים על כך שייצוג העירום הנשי בו עשוי לשקף תהליכים של שחרור מיני וכלכלי בקרב נשים במאה ה־19. התבוננות מחודשת בציור מדגישה את הרב־משמעות שבו: כל צפייה ביצירה מעוגנת בהקשר התרבותי של הצופה, ולכן משמעותה משתנה לאורך הדורות ואינה חד־משמעית.[4]
_-_Seated_Nude_(1884).jpg)
הצגת הציור בניו יורק בשנת 1882, בבר של מלון הופמן האוס שבאזור "Ladies' Mile", סימנה מפנה ביחס החברתי לגוף הנשי במרחב הציבורי. אף על פי שהתוכן נחשב נועז, נשים מהמעמד הגבוה הגיעו לצפות בו, כחלק מדפוס חדש של נוכחות נשית בזירה הציבורית, אשר עמד בניגוד לנורמות הוויקטוריאניות של צניעות ומשמעת. תופעה זו משקפת מגמה פמיניסטית מתפתחת בסוף המאה ה־19, שביטאה עימות חברתי סביב מושגי כבוד, מגדר והצגת הגוף.[5]
_-_William-Adolphe_Bouguereau_-_Google_Cultural_Institute.jpg)
גם מבחינה חזותית, מבנה הקומפוזיציה מדגיש את משחק הכוחות וההתרחשות השובבה: הנימפות מושכות ודוחפות את הסאטיר בקווים מנוגדים – חלקן נוטות ימינה, אחרות שמאלה – ונימפה אחת מאזנת את ההרכב באחיזה נייטרלית בשערו של הסאטיר. הנימפות הצופות ברקע, שאינן משתתפות, והבעת הצחוק בקרב הדמויות הפעילות, מחזקות את האופי הלא־מאיים של הסצנה.[2]
השוואה ליצירות אחרות
[עריכת קוד מקור | עריכה]הציור "נימפות וסאטיר" משתייך לקבוצת יצירות מיתולוגיות שבהן עסק ויליאם־אדולף בוגרו במהלך שנות השבעים והשמונים של המאה ה־19, אשר שימשו במה להדגמת שליטתו בציור גוף האדם ובעיקר הגוף הנשי. אחת היצירות הקרובות ביותר לנושא ולסגנון היא מחקר לדמות הסאטיר ביצירה "נימפות וסאטיר", אשר שימשה כהכנה ישירה לציור המרכזי.[6]
לצד יצירה זו בולטים גם ציורים נוספים שבהם מופיעות דמויות מיתולוגיות נשיות בתנוחות מגוונות, כגון השחר, "עירומה יושבת", ו־מחקר לדמות ונוס עבור "אפולו והמוזות באולימפוס". ביצירות אלו הדגיש בוגרו את תיאור הגוף הנשי באור רך ותנוחות הרמוניות, תוך שמירה על פרופורציות מדויקות ועידון צורני.
היסטוריית הבעלות
[עריכת קוד מקור | עריכה]הציור "נימפות וסאטיר" נרכש ב־26 ביוני 1873 על ידי ג'ון וולף, אספן ואיש עסקים אמריקאי, זמן קצר לאחר הצגתו בסלון של פריז. הוא שילם בעבורו 35,000 פרנק והציגו באחוזתו לצד ציורים נוספים מן האמנות האקדמית הצרפתית.[6] הציור נמכר במכירה פומבית, ועבר לרשותו של אדוארד ס. סטוקס, שהציב אותו בבר של מלון הופמן האוס בניו יורק. במשך שלוש עשרה שנה הוצג הציור לציבור, כולל נשים מן המעמד הגבוה, שפקדו את המקום למרות תוכנו הנועז.[5] בשנת 1901 נמכר הציור שוב ונשמר במחסן פרטי. על פי מקורות שונים, הרוכש ביקש להרחיק את התוכן ה"בלתי הולם" מעיני הציבור. בשנת 1942 גילה אותו רוברט סטרלינג קלארק בעת שהיה באחסון ורכש אותו. הציור צורף לאוספו הפרטי, ובשנת 1955 הועבר לאוסף מוזיאון קלארק לאמנות בויליאמסטאון, מסצ'וסטס, שם הוא מוצג עד היום.[1]
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ 1 2 Nymphs and Satyr (c.1873) by William-Adolphe Bouguereau – Artchive (באנגלית אמריקאית)
- ^ 1 2 3 Art History Co, Nymphs and Satyr: William-Adolphe Bouguereau, arthistory.co, 2020-07-26 (באנגלית אמריקאית)
- ^ Nymphs and Satyr - William-Adolphe Bouguereau Oil Painting for Sale, www.contemporary-art.org
- ^ Erin Walsh Anderson, Bouguereau's 'Nymphs and satyr' : a new interpretation, 2011
- ^ 1 2 David Scobey, Nymphs and Satyrs: Sex and the Bourgeois Public Sphere in Victorian New York, Winterthur Portfolio 37, 2002-03, עמ' 43–66 doi: 10.1086/376342
- ^ 1 2 Nymphs and Satyr - William-Adolphe Bouguereau Oil Painting for Sale, www.contemporary-art.org
| ויליאם אדולף בוגרו | ||
|---|---|---|
| ציורים | אהבה ופרפר • אהבה ופסיכה, ילדים • ביבליס • דנטה וורגיליוס • האבל הראשון • האוריאדות • הגל • הדמדומים • ההסתערות • הולדת ונוס • היום • הלילה • הנימפאון • העבודה שנקטעה • השחר • חטיפתה של פסיכה • חלום האביב • חרטת אורסטס • מלקטות האגוזים • נערה מחזיקה לימונים • נערה צעירה מגוננת על עצמה מפני אהבה • נימפות וסאטיר • פנדורה • קופידון ופסיכה • שובו של האביב • שוויון בפני המוות | |
| אישים קשורים | אליזבת ג'יין גרדנר (רעייה) • פרנסואה-אדואר פיקו (אנ') | |
| תלמידים | ססיליה בו • אלן דיי הייל • אנה קלומפק • אדוארד ויליס רדפילד • הנרי אוסאווה טאנר • תומאס פולוק אנשוץ | |