נינה האגן

נינה האגן
**Nina Hagen**
לידה	11 במרץ 1955 (בת 70); ברלין המזרחית, גרמניה המזרחית
שם לידה	Catharina Hagen
מוקד פעילות	גרמניה, גרמניה המזרחית
תקופת הפעילות	מ-1971
סוגה	פאנק רוק, מוזיקת הגל החדש הגרמנית, סווינג
סוג קול	מצו-סופרן
שפה מועדפת	גרמנית
חברת תקליטים	סוני מיוזיק, קולומביה רקורדס, מרקורי רקורדס
צאצאים	Otis Hagen, בפסקה זו רשומה אחת נוספת שטרם תורגמה
מספר צאצאים	2
פרסים והוקרה	דב ברלין (2004)
	ninahagendas.beepworld.de
	פרופיל ב-IMDb
חתימה

קתרינה "נינה" האגן (נולדה ב-11 במרץ 1955) היא זמרת, תמלילנית ושחקנית גרמנייה. היא ידועה בשירה התיאטרלית שלה ועלתה לגדולה במהלך תנועות הפאנק והגל החדש הגרמני (Neue Deutsche Welle) בסוף שנות ה-70 ותחילת שנות ה-80. היא ידועה בתור "הסנדקית של הפאנק הגרמני"^[1].

ביוגרפיה

האגן נולדה בברלין המזרחית, בתקופת הרפובליקה הדמוקרטית הגרמנית, בתם של הנס אוליבה-האגן, תסריטאי, ואווה-מריה האגן (לבית בוכהולץ), שחקנית וזמרת. אביה, הנס, היה פעיל המחתרת כנגד הנאצים וישב בבית הסוהר בין השנים 1941–1945 על כך. שוחרר על ידי הצבא הסובייטי ושרד את השואה. סבה מצד אביה, הרמן קרל האגן, היה יהודי, נרצח במחנה הריכוז זקסנהאוזן ב-28 במאי 1942, בגיל 56^[2]. הדוויג אליז קרוליין סטאדט, סבתה מצד אביה של נינה, נרצחה גם היא בזקסנהאוזן. סבה של נינה מצד אמה, פריץ בוכהולץ, מת במהלך מלחמת העולם השנייה. הוריה התגרשו כשהייתה בת ארבע. גדלה בשכונת פרידריכסהיין עם אמה. במהלך ילדותה, היא ראתה את אביה לעיתים רחוקות. בגיל ארבע היא החלה ללמוד בלט, ובגיל 11 למדה פיתוח קול. בנעוריה רצתה להפוך לשחקנית, אולם עקב עמדותיו הביקורתיות של וולף בירמן, בן הזוג של אמה, מנע השטאזי את קבלתה לבית ספר למשחק. היא שרה במספר להקות בפולין וב-1972 הצטרפה לתזמורת של אלפונס וונברג. היא החלה את הקריירה שלה כשחקנית כשהופיעה במספר סרטים גרמניים לצד אמה, אווה-מריה האגן. בערך באותה תקופה היא הצטרפה ללהקת "אוטומוביל" והוציאה את תקליטון השלאגר "Du hast den Farbfilm vergessen" ("שכחת את סרט הצילום הצבעוני"). מילות השיר הם על אישה המשתלחת בבן זוגה על כך שלקח עמו לחופשה רק סרט צילום בשחור-לבן. אף שהשיר לא צונזר על ידי הממשלה, הוא נתפס כביקורת על החדגוניות והחושך של הרפובליקה הדמוקרטית הגרמנית, שבה סרט צילום צבעוני היה מצרך נדיר^[1]. בשנת 1974 סיימה הכשרה בת שנה כ"זמרת להיטים" וב-1975 עברה ללהקה אחרת (Fritzens Dampferband), שהביעה תמיכה פומבית בוולף בירמן, שכבר גורש ב-1976 מן המדינה ועזב לגרמניה המערבית.

בעקבות צעד זה איפשרו לה הרשויות ב-1977 להגר מגרמניה המזרחית עם אמה והיא עברה ללונדון, שם הצטרפה לסצינת הפאנק רוק, שהייתה אז בשיאה^[2]. זמן קצר לאחר מכן, הוצעה לה חוזה תקליטים מחברת CBS Records והיא הקימה בשנת 1978 את "להקת נינה האגן" (The Nina Hagen Band). בסוף אותה שנה יצא לאור אלבום הבכורה שלהם, זכה לשבחי המבקרים ולהצלחה מסחרית, ומכר למעלה מ-250,000 עותקים. בזכות אלבום זה היא פרצה לתודעה. הלהקה הוציאה עוד אלבום אחד, Unbehagen, לפני שהתפרקה ב-1980.

בשנת 1982 חתמה האגן על חוזה חדש עם CBS והוציאה את אלבום הסולו הראשון שלה (והראשון באנגלית), "NunSexMonkRock", שהפך לתקליט הראשון שלה שרץ במצעד בארצות הברית. באותה תקופה עברה לארצות הברית והוציאה לאור עם CBS שני אלבומים נוספים: "Fearless" ב-1983 (שהפיק עבורה ג'ורג'יו מורודר הצליח במצעדים ובמכירות) ו"נינה האגן באקסטזי" ב-1985, לפני שהחוזה שלה עם CBS פג ולא חודש.

במאי 1986, הופיעה במועדון הליקוויד בתל אביב^[3].

בשנת 1989, הוצעה לה חוזה תקליטים בחברת Mercury Records . היא הוציאה שלושה אלבומים בלייבל זה: Nina Hagen (1989), Street (1991) ו- Revolution Ballroom (1993). עם זאת, אף אחד מהאלבומים לא זכה להצלחה מסחרית בולטת. בתחילת 1998 חזרה לברלין^[4]. ב-1999 כיכבה במחזה המוזיקלי אופרה בגרוש לצד הזמר מקס ראבה. האגן עשתה את הקאמבק המוזיקלי שלה עם יציאת אלבומה Return of the Mother (2000).

בדצמבר 2014 הייתה אמורה להופיע במשכן לאמנויות הבמה בתל אביב, במסגרת סבב ההופעות של אלבומה האחרון, Volksbeat. אולם, ההופעה בוטלה עקב המתיחות הביטחונית באותה עת^[5].

מלבד הקריירה המוזיקלית שלה, האגן היא גם מדבבת. היא ידועה גם בפעילותה לזכויות אדם ובעלי חיים.