נינה מיכואלס
 | |
| לידה |
15 בספטמבר 1925 מוסקבה, ברית המועצות  |
|---|---|
| פטירה |
26 בנובמבר 2014 (בגיל 89) תל אביב-יפו, ישראל |
| מקום לימודים |
האקדמיה הרוסית לאמנויות התיאטרון |
  | |
נינה סולומונובנה מיכואלס (ברוסית: Нина Соломоновна Михоэлс 15 בספטמבר 1925 - 26 בנובמבר 2014) הייתה במאית תיאטרון, דוקטור לתולדות התיאטרון ומורה בכירה למשחק בבית צבי[1].
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
מיכואלס נולדה במוסקבה. אביה, שלמה (סולומון) מיכאילוביץ מיכאלס, היה מנהל התיאטרון היהודי במוסקבה. אימה, שרה לבובנה קנטר, מתה כשהייתה בת 6. על אף שלא קיבלה חינוך ציוני בילדותה, סיפרה מיכואלס כי חונכה "ללאומיות גאה, לגאווה יהודית ולקבלת מורשת העם"[2], ובנעוריה הצטרפה לתנועת הנוער של המפלגה הקומוניסטית, בניגוד לרצונו של אביה. ב-1948 חוסל אביה בפקודת סטלין, ולאחר מכן ועד למותו של המנהיג הסובייטי ב-1953 היו בנות המשפחה נתונות למעקב מתמיד וזכויותיהן נשללו. כדי להתקיים נאלצו למכור את אוסף הספרים של האב[3].
בנובמבר 1972 עלתה לישראל עם אחותה נטליה, לאחר ששלטונות ברית המועצות מנעו מהן ארבע פעמים לקבל "דרישות קרובים" שנשלחו מישראל. תמורת אשרת היציאה נאלצו האחיות לוותר על אזרחותן הסובייטית ולשלם 4000 רובל (שווה ערך ל-33 אלף דולר ב-2022), שאותם נאלצו לגייס בתרומות תוך שבעה ימים בלבד.
מיכואלס ביקרה מספר פעמים בשטחי ברית המועצות לאחר שעלתה לישראל. בשנת 1989 הגיעה למוסקבה במסגרת הפקה של ההצגה "אקווס" שהעלו סטודנטים מבית צבי, ושנה לאחר מכן ליוותה את ההפקה של ההצגה "עקומים" בלנינגרד. בשנת 2012 השתתפה באירועים לציון 122 להולדתו של אביה, שנערכו בעיר הולדתו דאוגבפילס.
קריירה מקצועית[עריכת קוד מקור | עריכה]
מיכואלס סיימה לימודי בימוי באקדמיה הרוסית לאמנויות התיאטרון (גיטיס) ולאחר מכן עבדה בתיאטרון העירוני במוסקבה. בין השנים 1962–1968 לימדה משחק בגיטיס, וביימה כ-50 הצגות בתיאטרון הרוסי[4]. לאחר עלייתה ביימה הצגות בצוותא, הבימה ובית צבי, שם לימדה כמעט עד יומה האחרון. בין תלמידיה נמנים אלונה קמחי, מיכאל טפליצקי וטטיאנה חזנובסקי. מאז שנת 2017 מוענקת בבית הספר מדי שנה מלגה על שמה.
הצגות שביימה בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]
- קומדיינטים - הצגה ברוסית בהשתתפות אומנים עולים במסגרת "סדנא לאמן העולה" של משרד הקליטה (צוותא, 1974)
- בתור לכוכבים - ערב מערכונים ברוסית (צוותא, 1974)
- דלתות דופקות - קומדיה צרפתית של מישל פרמו בתרגום של צבי רוזן (הבימה, 1974)[5]
- כרטיס הגרלה - ערב מערכונים מאת צ'כוב וגי דה מופסן (בית ציוני אמריקה, 1978)
- חודש בכפר - גרסה עברית של גדי רול למחזה של טורגנייב (בית צבי, 1983)
- וואסה זילזנובה - גרסה עברית של מיכואלס בשיתוף שמעון לוי של מחזה של מקסים גורקי (בית צבי, 1985)
- בורגנים - גרסה עברית של מיכואלס בשיתוף שמעון לוי של מחזה של מקסים גורקי (בית צבי, 1986)
- לחן ורשאי - גרסה עברית של מיכואלס בשיתוף שמעון לוי למחזה של לאוניד זורין (בית צבי, 1987)
- חמישה לילות - מחזה מאת אלכסנדר וולודין (1999)
- אשמים ללא אשמה - (בית צבי, 2003)[6]
- ילדות במדים - בימוי עם אינגה צ'וטקו של האוטוביוגרפיה של הסופרת הביסקסואלית כריסטה וינסלו (בית צבי, 2008)[7]
- על האדמה הרעה הזאת - יצירה מקורית על פי סיפור של עמוס עוז (החאן, 2010)
- אדמונד קין - סיפור חייו של השחקן השייקספירי בן המאה ה-19 מאת ריימונד פיטסמונס ובתרגום אברהם עוז (הסימטה)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ הבמאית והמורה נינה מיכואלס הלכה לעולמה, באתר beit-zvi.com
- ^ עלו בנותיו של השחקן בדכאלם | מעריב | 12 נובמבר 1972 | אוסף העיתונות | הספרייה הלאומית, באתר www.nli.org.il
- ^ חדשות | עמוד 68 | 5 מאי 1989 | אוסף העיתונות | הספרייה הלאומית, באתר www.nli.org.il
- ^ הקומדי פרנסז הרוסי | מעריב | 8 פברואר 1990 | אוסף העיתונות | הספרייה הלאומית, באתר www.nli.org.il
- ^ דלתות דופקות, באתר archive.habima.co.il
- ^ תיאטרון - אשמים ללא אשמה, באתר www.habama.co.il
- ^ פרשן - ביקורת מחזה - ילדות במדים, כריסטה וינסלו, באתר www.parshan.co.il