נינה פיילי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
נינה פיילי
Nina Paley
Nina Paley Chiaroscuro.jpg
נינה פיילי, 2006
לידה 3 במאי 1968 (בת 50)
אורבנה, אילינוי, ארצות הברית
מדינה ארצות הברית
ידועה בשל הסרט "סיטה שרה בלוז"
שנות הפעילות 1988 ואילך
מקצוע מאיירת, אנימטורית
אתר רשמי

נינה פייליאנגלית: Nina Paley; נולדה ב-3 במאי 1968) היא קריקטוריסטית, מאיירת, אנימטורית, ופעילת תרבות חופשית אמריקאית.[1]

היא כתבה, איירה וביימה סרט הנפשה באורך מלא בשם "סיטה שרה בלוז" (Sita Sings the Blues), שזכה לתשומת לב בין היתר בשל הפצתו תחת רישיון חופשי. היא חיברה סדרות קומיקס בשם Nina's Adventures ו-Fluff, אבל מאז התרכזה בהנפשה. בין יצירותיה המפוסרמות הוא הסרטון הקצר "This Land Is Mine" שיצא לאור בשנת 2012.

ראשית דרכה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פיילי נולדה באורבנה שבמדינת אילינוי בארצות הברית, להייראם ולג'ין פיילי, יהודים אמריקאים.[2] אביה היה פרופסור למתמטיקה באוניברסיטת אילינוי באורבנה-שמפיין, ואף שימש ראש עיריית אורבנה למשך כהונה אחת בראשית שנות ה-70 של המאה ה-20.[3]

בעת לימודיה בתיכון המקומי, איירה קומיקס בשם History of the North Pole, שחיברה בשיתוף עם מורהּ להיסטוריה. לאחר מכן למדה אמנות באוניברסיטת אילינוי באורבנה-שמפיין במשך שנתיים.

פיילי יצרה את יצירת ההנפשה הראשונה שלה בגיל 13, על גבי סרטי סופר 8. יצירת ההנפשה הראשונה שיצרה בבגרותה הייתה סיפור קצר בשם "Follow your Bliss". לאחר מכן יצרה הנפשת פלסטלינה בשם "I Heart My Cat", בעזרת מצלמת קראסנוגורסק. בשנת 2012, החליטה פיילי להגיש את היצירות הללו, יחד עם יצירה בשם "Cancer", תחת רישיון קריאייטיב קומונס.[4]

קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Hots Dishrack.png

בשנת 1988, עקרה פיילי לסנטה קרוז, קליפורניה, והחלה לכתוב ולאייר את רצועת הקומיקס "Nina's Adventures". בשנת 1991 עקרה לסן פרנסיסקו. בשנת 1995, החלה לצייר רצועת קומיקס בשם "Fluff" אשר עסקה בחתול וזכתה לסינדיקציה.

בשנת 1999, יצרה את "Pandorama", סרט ה-IMAX נטול-המצלמה הראשון בעולם.[5] הסרט הקצר הוא יצירה מודרניסטית שהוצגה בפסטיבלים בשנים 2000-1.

בשנת 2001, יצרה את "Fetch!", סרטון מצויר שהתבסס על אשליות אופטיות, שזכה להצלחה.[6]

איור של נינה פיילי במסגרת פעילותה בתנועה להיכחדות מרצון של האנושות

לאחר מכן החלה לעבוד על סדרת יצירות בנושאים שנויים במחלוקת: אנטי-נטליזם והתפוצצות אוכלוסין. היצירה העיקרית בסדרה היא 'החסידה' (באנגלית: "The Stork"), שבה הטבע נהרס על ידי חסידות המטילות חבילות של תינוקות.[7] הודות להצלחת הסרטון, שמתאר את המאבק בין הגידול באוכלוסיית העולם לבין הטבע שבו היא תלויה, הוזמנה פיילי לפסטיבל סאנדנס בשנת 2003. באותה תקופה היא אף יצרה כמה רצועות קומיקס באתר התנועה להיכחדות מרצון של האנושות, אשר זמינות שם.[8]. כסימן לחברותה בתנועה להיכחדות מרצון של האנושות, עברה פיילי ניתוח לקשירת חצוצרות בשנת 2000[9].

בראשית שנת 2010 החלה פיילי לפרסם רצועת קומיקס בשם "Mimi & Eunice", אותה היא מפיצה ברשת תחת רישיון חופשי.[10] הקומיקס עוסק לא פעם בליברטריאניזם ובקניין רוחני וסתירותיו.

בשנת 2012 יצרה פיילי סרטון הנפשה שנקרא "This Land Is Mine". הסרטון עוסק בסכסוכים הטריטוריאליים במזרח התיכון לאורך ההיסטוריה, באתר Vimeo.[11]

פיילי בפסטיבל ברלינלה, 2008

בשנת 2002, עקרה פיילי לטריוונדרום בהודו, בעקבות בעלה שהחל לעבוד שם. בעת נסיעת עבודה שלה לניו יורק, בעניין רצועת הקומיקס שלה "The Hots", בעלה יזם את סיום נישואיהם. פיילי השתקעה בברוקלין, ניו יורק. בעקבות סיום נישואיה, התעמקה בשירת הראמאיאנה ההודית העתיקה, ובהשראתה יצרה יצירה הנפשה קצרה שתיארה סיפור מתוך הראמאיאנה, וקראה לה "Mean To Me". לאחר מכן הוסיפה פרקים נוספים ליצירה, עד כדי שהפכה לסרט באורך מלא, שנקרא "Sita Sings the Blues", ועוסק בסיטה, אשת ראמה. הסרט המוגמר הופיע בפסטיבל הסרטים הבינלאומי של ברלין, בשנת 2008.[12][13]

פיילי לימדה במכללת Parsons: The New School for Design.[14] בשנת 2012 החלה לעבוד על יצירה בשם "Seder Masochism", סרט הנפשה על יציאת מצריים, כשבמקום קריינות יש הקלטות מקריאת הגדה של פסח בליל הסדר. הופקה סקיצה לסרט במימון-המונים[15].

פעילות למען תרבות חופשית[עריכת קוד מקור | עריכה]

תג "העתקה אינה גניבה!" שעיצבה פיילי

לאחר שנתקלה בקשיים רבים בהסדרת רשות השימוש בהקלטות מוזיקה מסוימות עבור סרטה Sita Sings the Blues, החלה פיילי ליטול חלק פעיל בתנועת התרבות החופשית(אנ').

מאז 2009, היא משמשת אמנית-אורחת בארגון ללא מטרות רווח בשם QuestionCopyright.org, ופעילותה כוללת את מיזם "Minute Memes" ואת "מיזם הפצת סיטה".[16] מיזם Minute Memes כולל סדרה של סרטונים בני דקה אחת אשר מציגים מגבלות של זכויות יוצרים וההשלכות שלהן על חופש אמנותי. פיילי חיברה וביצעה שיר בשם "העתקה אינה גניבה", שנועד לעבור רמיקסים בידי אחרים באופן חופשי.[17] לצד סרטונים אחרים, שתיארו למשל איך כל יצירה היא "יצירה נגזרת",[18] יצרה ואיירה גם מדריך לתוכן חופשי בשם "Understanding Free Content"[19]

פיילי הכריזה על כוונתה לשחרר מחדש את יצירותיה המוקדמות תחת רישיונות חופשיים. לסרט Sita Sings The Blues יש אתר ויקי, שבו בין היתר נאגרים תרגומי כתוביות שתרמו חובבים מכל העולם.[20] בראשית שנת 2013, הודיעה פיילי שהיא משנה את רישיון הסרט מרישיון חופשי עם ייחוס לרישיון CC0, השקול להצבת היצירה בנחלת הכלל.[21]

בשנת 2010 זכתה פיילי בפרס IP3 של ארגון Public Knowledge, "עבור עבודתה בתחום הקניין הרוחני".[22]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא נינה פיילי בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ רשומה בבלוג של פיילי על עמדתה בנושא זכויות יוצרים.
  2. ^ מוזכר בדף מיזם גיוס כספים מטעמה של פיילי (אנגלית).
  3. ^ נקרולוג על מות הייראם באתר news-gazette.com.
  4. ^ רשומה בבלוג של פיילי (אנגלית).
  5. ^ דף הסרט (אנגלית), באתר של פיילי.
  6. ^ שיחה עם נינה פיילי על העתיד (אנגלית), באתר The Speculist,‏ 6 באוקטובר 2008.
  7. ^ החסידה וסרטים אחרים, נגישים לצפייה חינם, באתר ארכיון האינטרנט.
  8. ^ יצירות פיילי באתר VHEMT.
  9. ^ A Tubal Ligation. באתר של נינה פיילי
  10. ^ דף הקומיקס באתר של פיילי.
  11. ^ הסרטון.
  12. ^ דף הסרט (אנגלית), באתר הפסטיבל.
  13. ^ הדף של פיילי (אנגלית) באתר FlashGoddess.
  14. ^ דף הסגל של הפקולטה (אנגלית)
  15. ^ דף המימון באתר Kickstarter, והסרט עצמו יופק אף הוא במימון כזה
  16. ^ על אודות הארגון QuestionCopyright.org (אנגלית)
  17. ^ רמיקסים שתרמו אחרים לשיר הזה.
  18. ^ הסרטון (אנגלית)
  19. ^ המדריך (אנגלית).
  20. ^ כתוביות בוויקי של הסרט.
  21. ^ רשומה בבלוג של פיילי.
  22. ^ הודעה על הפרס (אנגלית) באתר הארגון.