נינה קסיאן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ערך זה משתתף בתחרות הכתיבה "מקצרמר למובחר" של ויקיפדיה העברית והוא בשלבי כתיבה. אתם מתבקשים לא לערוך ערך זה עד שתוסר הודעה זו. אם יש לכם הצעות לשיפור או הערות אתם בהחלט מוזמנים לכתוב על כך בדף השיחה. לרשימת הערכים המשתתפים בתחרות גשו לכאן. תודה על שיתוף הפעולה ובהצלחה!

נינה קסיאן
לידה 27 בנובמבר 1924
גאלאץ, רומניה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 15 באפריל 2014 (בגיל 89)
ניו יורק, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
שם לידה Renée-Annie Cassian-Mătăsaru עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה רומניה, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
שם עט Nina Cassian עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים מכון פומפיליאן, אוניברסיטת בוקרשט עריכת הנתון בוויקינתונים
שפות היצירה רומנית, אנגלית עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה פרולטקולט עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג ולדימיר קולין (19431948) עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה תוכנית פולברייט עריכת הנתון בוויקינתונים
האתר הרשמי
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

נינה קסיאןרומנית: Nina Cassian;‏ 27 בנובמבר 1924 - 14 באפריל 2014) הייתה משוררת, סופרת, מתרגמת לרומנית מגרמנית, צרפתית, אנגלית ורוסית[1], ציירת, פסנתרנית ומלחינה וסופרת ילדים[2] רומנייה-יהודייה.

היא הייתה קומוניסטית מגיל 16, מעריצה של סטלין, שכתבה לו שירי הלל. התאמצה להתאים את עצמה לדרישות הכתיבה הקומוניסטית, ולבסוף סיימה כגולה בארצות הברית. נמלטה מהקומוניזם הרומני בגלל איזכורים עליה ביומנים של ידידה, גאורגה אורסו, ויצירותיה האחרונות היו יומנים - הזיכרון כנדוניה.

קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ילדות[עריכת קוד מקור | עריכה]

קסיאן נולדה בשנת 1924 בגאלאץ, רומניה בשם רנה אניה קסיאן-מטסארו (Renée-Annie Cassian-Mătăsaru) לאביה, יוסף קסיאן-מטסארו, שהיה מתורגמן מהשפה הגרמנית לשפה הרומנית, חייל מצטיין במלחמת העולם הראשונה בעל מדליית הגבורה והנאמנות מדרגה שנייה ולאמה, ז'אנה מבית שמילוביץ'. בחירת השם, רנה אניה בעל הצליל הצרפתי היה גחמה ומוקדם מאוד התחילו לקרוא לה בשם נינה, שם שעמד ללוות אותה כל חייה.

לאחר שנתיים עקרה משפחתה לברשוב, עיר בה חיו מיעוטים גרמניים והונגריים גדולים מאוד. שם הושפעה מהשפות הונגרית וגרמנית, בהן דיברו ילדי המקום ורק בחופשות הקיץ הייתה חוזרת לגאלאץ, שם דיברו רומנית. בגיל חמש כבר ידעה לקרוא וקיבלה שיעורי נגינה וכבר בגיל זה הלחינה את הואלס הראשון וחיברה את השיר הראשון.

בברשוב למדה בבית הספר היהודי המקומי ובסיומו נכנסה לבית ספר תיכון, אך לאחר חודש עברה עם משפחתה לבוקרשט[3].

ימי פומפיליאן[עריכת קוד מקור | עריכה]

מכון פומפיליאן מצולם על גלוית דואר

בהיותה בת 11 עברה משפחתה לבוקרשט. קסיאן למדה בבית ספר יוקרתי לאמנויות, מכון פומפיליאן. בין מוריה היו גם מקסימיליאן הרמן מקסי, מיכאיל ז'ורה וקונסטנטין סילבסטרי. שפת ההוראה במכון הייתה צרפתית. במכון לימדו דרמה, מוזיקה ואמנויות פלסטיות, ובכל התחומים האלה היו לקסיאן כישורים ניכרים.

עם סילוק התלמידים והמורים היהודים ממערכת החינוך הרומנית עברה קסיאן ל-Liceul Teoretic Evreesc (התיכון העיוני היהודי), שם המשיכה את לימודיה. בתקופת לימודיה במכון קסיאן מבררת לעצמה את דרכה האידאולוגית בעזרת חברות יהודיות. חברה אחת ניסתה למשוך אותה אל הציונות, אך שאיפותיה לתיקון עולם לא מצאו מענה נאות בתנועה, שעושה תיקונים רק בתחום היהדות, היא שאפה ליותר מזה. חברה אחרת ניסתה לעניין אותה בתנועת השומר הצעיר, שמנסה לתקן נושאים רבים יותר. לדבריה, זה נראה לה יותר, אך זה כלל עקירה מרומניה לארץ ישראל והיא לא רצתה בכך, היא הרגישה רומניה[4].

התלבטויותיה הובילו אותה לבסוף להתפקד, בגיל 16, לתנועת הנוער הקומוניסטי, שבאותם ימים הייתה בלתי חוקית.

כינוס ספרותי יהודי בתיאטרון היהודי באראשאום בבוקרשט, רומניה, בשנת 1943. בצד שמאל יושב א. ל. זיסו ליד צעיר, כנראה דינו הרוויאן. מאחור יושבים מצד שמאל השחקנית ביאטה פרדנוב, העיתונאי אמיל דוריאן, נינה קסיאן, הסופר סשה פאנה, שני גברים והמשוררת מריה באנוש

חיי האהבה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בפניה של נינה קסיאן בלטו אף גדול וחד וסנטר דומה. קסיאן הייתה מודעת למצב וציינה שעד גיל 17 "אפילו כלב לא הביט בה". חרף זאת היו לה קשרים רומנטיים עם רבים מאנשי הספרות הרומנים והתפרסמה ותוארה על ידי המבקר הספרותי אלקס שטפנסקו, בספרו "ההיסטוריה של הספרות הרומנית בת זמנינו" במילים: „cea mai atrăgătoare femeie urâtă din câte s-au afirmat în literatura română“ - "האישה המכוערת המושכת ביותר מבין הבולטות בספרות הרומנית"[5].

ולדימיר קולין[עריכת קוד מקור | עריכה]

נינה קסיאן וולדימיר קולין, שניהם אנשי ספרות, שניהם ממוצא יהודי ושניהם בעלי השקפות אוהדות לקומוניזם, מצאו את המשותף להם ויחד התפקדו לארגון הנוער הקומוניסטי המחתרתי, כשחיא הייתה בת 16 ויחד הדביקו כרזות ברחובות. יחד היו בקורס שערך מיכאל סבסטיאן על יצירותיו של שקספיר ולבסוף, בשנת 1943, כשהיא עדיין לא בת 18, התחתנו. דרך קולין הפכה קסיאן לקרובת משפחה של אנה פאוקר, שרת החוץ היהודייה של רומניה ומראשי הצמרת של המפלגה הקומוניסטית, שהייתה דודתו של קולין.

המשורר יון בארבו, שהיה מאהב של קסיאן, הקדיש לה שיר והיא הקדישה לו שירים

חיי הזוג הצעיר היו חיי עוני, קולין צבע כפתורים לפרנסתו וקסיאן צבעה פיסות פלסטיק ליצירת מרצישורים, אך כל זה לא הספיק והם קיבלו סיוע מהוריהם[6]. במהלך הנישואים האלה היו לקסיאן שתי פרשיות אהבים מחוץ לנישואים, פרשיות, שלדבריה, סדקו את הזוגיות והביאו אותה להגיד לבעלה, שהם צריכים להיפרד. הפרשה הראשונה הייתה עם סנדו פיטארו, גבר מופלא לדברי קסיאן, שנהרג ב-1944 בהפצצה. השני היה יוז'י קראיובאנו, שהיה חולה שחפת ומבוגר. לדברי קסיאן המשיכה הייתה בעיקר אינטלקטואלית[7].

בגיל 22 הכירה את המתמטיקאי דן ברביליאן, שכתב שירה תחת שם העט יון בארבו, אדם מבוגר ממנה בהרבה. שהקדיש לה יצירה. לדברי קסיאן, היא הוקסמה משפמו העבות, שכיסה את פיו ומשיער השיבה. הם התאהבו ובארבו השפיע על שירתה, שנשתלו בה מושגים מתמטיים. שניהם הקדישו שירים היא לו והוא לה[8].

בשנים 1947 - 1948 קסיאן עבדה כעורכת בשבועות לאמנות "רמפה", שם הכירה את אל. י. שטפנסקו[9]. ב-1948 התגרשה מקולין.

הנישואים עם שטפנסקו[עריכת קוד מקור | עריכה]

היא התחתנה עם סופר אחר שהיה גם מורה לצרפתית ומבקר, אל (ברומנית זה קיצור לאלכסנדרו). י. שטפנסקו, שנולד במשפחה יהודית, אך התנצר. חבריו ונינה נהגו לקרוא לו "אלי" (חיבור של ראשי תיבות שמותיו הפרטייים). כשנישאה לשטפנסקו היא לא הפסיקה את קשריה עם בארבו ובמהלך נישואים ארוכים אלה, 36 שנים, היו לה, לפי דבריה, פרשיות אהבים נוספות, אך הן לא גברו על נישואיה, הן היו, במילותיה: "יובלים המצטרפים לזרם המרכזי". בעלה, המבוגר ממנה, היה סובלני כלפי מנהגה. רבים ממאהביה היו אנשי ספרות, לכן כונתה "המפתה הגדולה של הספרות הרומנית". קשר בולט היה לה עם הסופר מרין פרדה[10].

לאהוב את האהבה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בספטמבר 2018, במוזיאון הלאומי של הספרות הרומנית, בבוקרשט הוצג לראשונה האירוע Am iubit iubirea (אהבתי את האהבה) על פי יצירתה של נינה קסיאן וראיונות איתה. בסיום האירוע הצופים עוברים לגני המוזיאון, שם מוקרן הסרט התיעודי Distanța dintre mine și mine (המרחק שביני וביני) על חייה ויצירתה של נינה קסיאן. האירוע, שזכה לביקוש רב ולאולמות מלאים, מוצג מאז שוב ושוב במשך שנים[11], [12].

היצירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הספר הראשון שלה הוכרז כ"אויב העם" על ידי השלטונות הקומוניסטים, לכן נאלצה לשנות את סגנונה, כדי להתאימו לדרישות השלטון. חרף מאמציה היא נכשלה שוב כאשר לא תיארה את לנין כנדרש ופרצה שערורייה. היא כתבה בשלב זה 4 ספרים שמאוחר יותר התכחשה להם מנקודת מבט אסתטית. היא פנתה לספרות הילדים, שם היה לה חופש רב יותר במשחקי מילים ופנטזיות לשוניות. בין השנים 1955–1957 הפסיקה לכתוב והחלה לחבר יצירות מוזיקליות. בתחום זה, טענה, לא יוכלו להאשימה ברמיזות בלתי תקינות פוליטית. לאחר מות סטלין ותחילת הדה-סטליניזציה כתבה ספר אחר ספר.

בשנת 1985 הוזמנה לארצות הברית להנחות קורס של כתיבה יוצרת באוניברסיטת ניו יורק. באותו קיץ נעצר מהנדס בנין רומני זקן מגאלאץ בשם גאורגה אורסו ונחקר על ידי הסקוריטטה. לאחר חודש במעצר ובחקירה נפטר אורסו, אך במשרדו נמצא יומן שבו כתב בצורה חופשית וגם הזכיר בו שיחות עם ידידיו. קסיאן, אחת מידידותיו, הבינה את העתיד לקרות ולא חזרה יותר לרומניה. לאחר מכן השלטונות החרימו את ביתה וסילקו את ספריה מהחנויות ומהספריות עד לנפילת ניקולאה צ'אושסקו במהפכה הרומנית של 1989[13].

בשנת 1984 ביקרה קסיאן בישראל.

בגיל 73 התחתנה קסיאן עם האמריקאי מוריס אדוארדס (Maurice Edwards), שהיה מבוגר ממנה בשנתיים.

בשנותיה האחרונות קסיאן חיה בניו יורק וכתבה את זיכרונותיה. היא נפטרה בניו יורק ב-14 באפריל 2014.

מיצירותיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1947 La scala 1/1 "לה סקאלה 1/1".
  • 1949 Sufletul Nostru "הנשמה שלנו".
  • 1949 An viu, noua sute si saptesprezece "שנה חיה 1917".
  • 1952 Horea nu mai esta singur "חוראה כבר לא לבד".
  • 1953 Tinereţe "עלומים".
  • 1955 Versuri alese "שירים נבחרים".
  • 1957 Vărstele anului "גילַאֵי השנה".
  • 1957 Dialogul vântului cu marea "שיח הרוח עם הים".
  • 1961 Spectacol in aer liber—o monografie a dragostei "הצגה באוויר פתוח - מונוגרפיה של האהבה".
  • 1963 Să ne facem daruri "להעניק לעצמינו מתנות".
  • 1964 Disciplina harfei "משמעת הנבל".
  • 1966 Sîngele "הדם".
  • 1967 Destinele Paralele "גורלות מקבילים".
  • 1969 Ambitus "גבול".
  • Cronofagie 1969 "צריכת זמן"
  • 1971 Recviem "רקויאם".
  • 1971 Marea conjugare "נטית הפועל הגדולה".
  • 1971 Atît de grozavă şi adio "כל כך אדירה, היי שלום!"
  • 1972 Loto poeme "שירי לוטו".
  • 1974 Suave "נעימים".
  • 1974 Confidenţe fictive "וידויים בדוים".
  • 1975 O sută de poeme "מאה שירים".
  • 1978 Viraje "מסלולים".
  • 1981 Îndurare "רחמים".
  • 1981 Blue Apple "תפוח כחול"
  • 1982 Lady of Miracles "גבירת הקסמים"
  • 1983 Numărătoarea inversă "הספירה לאחור".
  • 1984 Jocuri de vacanţă "שעשועי פגרה".
  • 1988 Call Yourself Alive א
  • 1990 Life Sentence א
  • 1998 Take My Word For It א

ספרי ילדים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1952 Nică fără frică "ניקה חסר הפחד".
  • 1952 Ce-a văzut Oana "מה שראתה אואנה".
  • 1954 Florile patriei "פרחי המולדת".
  • 1957 Prinţul Miorlau "הנסיך מורלאו".
  • 1959 Aventurile lui Trompişor "הרפתקאותיו של טרומפישור".
  • 1961 Încurcă-lume (ביטוי רומני המתאר את מי שמסתבך תמיד).
  • 1962 Curcubeu "קשת".
  • 1969 Povestea a doi pui de tigru, numiţi Ninigra şi Aligru "סיפורם של שני גורי נמרים הקרויים ניניגרה ואליגרו".
  • 1971 Pisica la televizor "החתולה בטלוויזיה".
  • 1974 Între noi copiii "בינינו הילדים".

הצגות של בובות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1964 Elefănţelul curios "הפילון הסקרן".
  • 1967 Pisica de una singură "החתולה ביחידות"
  • 1972 Ninigra şi Aligru "ניניגרה ואליגרו".
  • 1974 Nică fără frică "ניקה חסר הפחד".

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא נינה קסיאן בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]