ניסוי בנשק גרעיני

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
נשק גרעיני
דגם של הפצצה "איש שמן", פצצת האטום שהוטלה על העיר היפנית נגסאקי ב־1945

היסטוריה של הנשק הגרעיני
מלחמה גרעינית
מרוץ החימוש הגרעיני
תכן נשק גרעיני / ניסוי גרעיני
השפעות פיצוץ גרעיני
מערכות לשיגור נשק גרעיני
ריגול גרעיני
התפשטות הנשק הגרעיני

פצצות:
פצצה מלוכלכת | פצצת ביקוע גרעיני
פצצת מימן | פצצת נייטרון
איש שמן | ילד קטן | פצצת הצאר
מדינות בעלות נשק גרעיני

ארצות הברית · רוסיה · בריטניה · צרפת
סין · הודו
פקיסטן · צפון קוריאה
דרום אפריקה · ישראל


ניסוי בנשק גרעיני (ובקיצור לא מדויק: ניסוי גרעיני) הוא ניסוי שמטרתו לבחון את יעילותו ותוצאותיו של נשק גרעיני. לעתים משמש הניסוי הגרעיני גם להפגנת כוחה הגרעיני של המדינה העורכת את הניסוי (רבות מהמעצמות הגרעיניות הוכיחו לעולם את מעמדן באמצעות ניסוי גרעיני).

במהלך המאה העשרים, מרבית המדינות שפיתחו נשק גרעיני בחנו אותו באמצעות ניסוי.

סוגי הניסויים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קיימים 4 סוגי ניסויים גרעיניים עיקריים:
1. ניסוי אטמוספירי
2. ניסוי תת-קרקעי
3. ניסוי אקסוספירי
4. ניסוי תת-ימי

ניסויים גרעיניים חולקו באופן היסטורי ל-4 קטגוריות המשקפות את מיקום הניסויי.

ניסויים אטמוספיריים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ניסויים אטמוספיריים הם ניסויים אשר מקום הפיצוץ מתרחש באטמוספירה. בדרך כלל זו פצצה הממוקמת ברום מגדל, על בלון, על אי או מושלכת ממטוס, יש והפצצה תונח בתוך מכתש ייעודי לניסוי. פיצוץ גרעיני המתרחש קרוב מספיק לקרקע מזרים ממנה אדמה, אבק ושפוכת אל תוך ענן פטריית הפיצוץ ועלול לחולל כמות גדולה ביותר של נשורת גרעינית כתוצאה מחשיפת חלקיקים אלו לקרינה החזקה. הגדרה זו של ניסויי אטמוספירי מופיעה בהאמנה למניעת ניסויים גרעיניים באטמוספירה, בחלל החיצון, ותחת פני המים. הפיצוץ הגדול ביותר שיצר האדם אי פעם ואחד הפיצוצים הגדולים על פני כדור הארץ נוצר במסגרת ניסוי גרעיני בשם פצצת הצאר אשר היה ניסוי אטמוספירי ועוצמתו פי 3,300 (50 מגה-טון) מהפצצה שהוטלה על הירושימה.

ניסויים תת-קרקעיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ניסויים תת-קרקעיים מתייחסים לניסויים גרעיניים המתרחשים מתחת לפני הקרקע בעומקים משתנים. ניסויים תת-קרקעיים מהווים אחוז ניכר מכלל הניסויים הגרעיניים של ארצות הברית וברית המועצות במהלך המלחמה הקרה. ניסויים מסוגים אחרים נאסרו על ידי ההאמנה למניעת ניסויים גרעיניים בשנת 1963. מטרת הניסויים התת-קרקעיים היא לשלוט בהשפעות הסביבתיות השליליות של הפיצוץ הגרעיני ולייצר כמות זניחה של נשורת גרעינית. לרוע המזל פיצוצים אלו כן מצליחים לפרוץ אל פני הקרקע מפעם לפעם, וכתוצאה בחלק ממקרים אלו נוצרו כמות משמעותית של נשורת גרעינית. פיצוצים גרעיניים גורמים ברוב המוחץ של המקרים לפעילות סיסמית שעוצמתה תלויה בעוצמת הפצצה ובהרכב שעל בסיסה היא בנויה. הפיצוץ גורם ליצירת מכתש שקיעה - האדמה העילית קורסת אל החלל הפנימי שנוצר מהפיצוץ במעבה האדמה. ארצות הברית וברית המועצות הגיעו להסכמה בשנת 1976 להגבלת העוצמה המקסימלית של הפצצות בניסויים תת-קרקעיים ל-150 קילוטון. הסף המותר על ידי ההאמנה למניעת ניסויים גרעיניים תת-קרקעיים נופלת אף היא לשתי קטגוריות: ניסויי מנהרה המתרשים בדרך כלל במנהרות אופקיות או בפירים אנכיים הנמשכים אל עומק האדמה ונקדחו למטרה זו.

ניסויים אקסוספירים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ניסויים אקסוספירים הם ניסויים גרעיניים שהפיצוץ מתרחש מעל האטמוספירה. מתקן הפצצה נישא על גבי רקטה. פיצוץ זה בגובה רב עלול ליצור פולס אלקטרומגנטי גרעיני אם יתרחש ביונוספירה, וחלקיקים טעונים שנגרמו מהפיצוץ עשויים לחצות את ההמיספירה ובעקבותם קווים של כוח גאומגנטי היוצרים זוהר בדומה לזוהר הקוטב.

ניסויים תת-מימיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ניסויים תת-מימיים מתרחשים כאשר הפיצוץ הוא מתחת למים, בדרך כלל הפצצה קשורה לספינה או אסדה ממעל (שלרוב מושמדת מהפיצוץ). ניסויים מהסוג הזה מתבצעים בדרך כלל על מנת לאמוד את הנזק הפוטנציאלי של נשק גרעיני נגד כלי שיט, או לצורך הערכת ביצועים של בסיסים ימיים הנושאים כלי נשק גרעיניים כגון טורפדו או פצצות עומק. פיצוצים גרעיניים המתרחשים קרוב לפני מים עלולים לפזר כמות גדולה של חלקיקים רדיואקטיביים במים או באדי-המים המזהמים ספינות קרובות או מבנים אף על פי שאינן יוצרות דרך כלל נשורת גרעינית חוץ מבקרבת האתר.

ניסוי טריניטי[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – ניסוי טריניטי
ניסויי טריניטי. צולם אחרי 16 מילישנייה מתחילת הפיצוץ - גובה הפטריה הוא כ-200 מטר.

הניסוי הגרעיני הראשון, "ניסוי טריניטי", נערך בארצות הברית ב-16 ביולי 1945. עוצמת הפיצוץ בניסוי, אשר היה הפיצוץ הגרעיני הראשון בהיסטוריה, הייתה שקולה לכ-21 קילוטון TNT.

ניסוי טריניטי היה שיאה של תוכנית מנהטן, התוכנית האמריקנית הסודית לפיתוח נשק גרעיני, אשר במסגרתה פותחו שני סוגים של פצצות גרעיניות, פצצת אורניום המבוססת על "מנגנון ירי", ופצצת פלוטוניום המבוססת על "מנגנון קריסה". הפצצה בניסוי טריניטי, אשר זכתה לכינוי "גאדג'ט", הייתה מבוססת על פלוטוניום ובעלת מנגנון קריסה. הצלחת הניסוי סללה את הדרך להטלת שתי הפצצות הגרעיניות על יפן שלושה שבועות לאחר מכן. השנייה בהן – "איש שמן" שהוטלה על נגסאקי – הייתה העתק מדויק של "גאדג'ט". הטלת הפצצות הובילה לסיום מלחמת העולם השנייה, וסימנה את תחילת עידן הגרעין.

ניסויים בנשק גרעיני[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאז תחילת פיתוחו של נשק גרעיני, בוצעו יותר מאלפיים פיצוצים של מתקנים גרעיניים למטרות ניסוי והדגמה. המדינות היחידות הידועות כמי שביצעו ניסויים כאלה הן (לפי סדר כרונולוגי) ארצות הברית, ברית המועצות, הממלכה המאוחדת, צרפת, הרפובליקה העממית של סין, הודו, פקיסטן וצפון קוריאה. מרבית הניסויים נעשו על ידי ארצות הברית וברית המועצות.

להלן מפת הניסויים הידועים והארסנל בו מחזיקות חלק מהמדינות[1];

מדינה מספר ניסויים גרעיניים ניסוי ראשון מספר ראשי נפץ פעילים מספר ראשי נפץ בסה"כ
ארצות הברית 1,032 1945 2,104 7,315
ברית המועצות/רוסיה 727 1949 1,600 8,000
צרפת 217 1960 160 300
בריטניה 88 1952 160 225
סין 47 1964 250 250
הודו 3 1974 90-110 90-110
פקיסטן 2 1998 100-120 100-120
צפון קוריאה 4 2009 פחות מ-10 פחות מ-10
ישראל לא ידוע לא ידוע 115 (על פי מקורות זרים) 115 (על פי מקורות זרים)
סדרת הניסויים - מבצע פרשת דרכים
תקריב של בסיס עמוד המים שנוצר מהפיצוץ - למרגלותיו בחזית ספינת קרב באורך של 221 מטר
פיצוץ בייקר - תצלום מגובה הקרקע מהאי ביקיני
צילום מן האוויר של פיצוץ בייקר, שנערך במסגרת מבצע פרשת דרכים

האמנה למניעת ניסויים גרעיניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ניסוי מצודת רומאו

בספטמבר 1996 החלה החתימה על האמנה למניעת ניסויים גרעיניים שגובשה באו"ם. האמנה אוסרת על קיום ניסויים בנשק גרעיני וכל פיצוץ גרעיני אחר. האמנה קובעת שעל כל מדינה להימנע מלסייע, לעודד ולהשתתף בכל דרך שהיא בהוצאה לפועל של ניסויים בנשק גרעיני או פיצוץ גרעיני אחר. האמנה טרם נכנסה לתוקף, והיא תכנס לתוקף רק לאחר שיאשררו אותה 44 המדינות הרשומות בנספח 2 לאמנה (בהן ישראל, ארצות הברית ואיראן שחתמו אך לא אישררו את האמנה, ופקיסטן, הודו והרפובליקה העממית הדמוקרטית של קוריאה שלא חתמו על האמנה כלל). נכון להיום אשררו כ-34 ממדינות נספח 2 את האמנה, 176 מדינות חתמו עליה ומתוכן כ-134 מדינות אישררו אותה.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מערכת ynet, דו"ח: לישראל 115 ראשי נפץ גרעיניים, באתר ynet‏, 21 בנובמבר 2015
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ניסוי בנשק גרעיני בוויקישיתוף