ניסיון ההפיכה של 15 במאי 1932

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
Tokyo Asahi Shimbun describing the May 15 Incident and assassination of Prime Minister Inukai

ניסיון ההפיכה של 15 במאי 1932 היה ניסיון הפיכה שהתרחש באימפריה היפנית ב-15 במאי 1932, ביוזמת גורמים קיצוניים בצי הקיסרי היפני ובסיוע צוערים בצבא הקיסרי היפני וגורמים אזרחיים קיצוניים. הקושרים התנגדו לשחיתות הפוליטית ותמכו במיליטריזם ובהתפשטות טריטוריאלית יפנית. במהלך ניסיון ההפיכה נרצח ראש ממשלת יפן אינוקאי צויושי על ידי 11 קציני צי צעירים. התמיכה הציבורית הרחבה בקושרים ובמטרותיהם הובילה לענישה קלה במיוחד כלפיהם, מה שחיזק את המיליטריזם והחליש את הדמוקרטיה ושלטון החוק באימפריה היפנית.

הרקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

כתוצאה מאשרורה של "אמנת חיל הים" ב-22 באפריל 1930, במסגרתה הוגבל גודלו של הצי הקיסרי היפני, התפתחה בקרב קציני הצי הזוטרים תנועת מחאה שקראה להפיל את הממשלה היפנית ולהחליפה בשלטון צבאי. במקביל התפתחה גם בתוך הצבא היפני הקיסרי תנועת מחאה דומה, תחת השם "אגודת פרחי הדובדבן".

קציני הצי יצרו קשר עם הוגה הדעות הלאומני הקיצוני אינואה נישה ויחד הם הסכימו כי על מנת לאפשר את שלטונו המוחלט של הקיסר הירוהיטו, יש צורך להתנקש בחייהם של מספר פוליטיקאים ואנשי עסקים יפנים שונים.

במהלך "תקרית ליגת הדם" שהתרחשה במרץ 1932 הצליחו אנשיו של אינואה להתנקש בחייו של שר האוצר לשעבר וראש מפלגת ריקן מינסייטו אינואה ג'ונוסוקה וכן בחייו של מנכ"ל חברת ההחזקות "מיצוי", דן תקומה.

המרד[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-15 במאי 1932 ניסו קציני צי, יחד גורמי ימין יפניים, ביניהם שומיי אוקאוה וטצ'יבאנה קוזאבורו, להשלים את מה שהחל ב"תקרית ליגת הדם".

עשרה קצינים צעירים, חדרו למעונו של ראש הממשלה אינוקאי צויושי וירו בו. מילותיו האחרונות של ראש הממשלה היו "אם הייתי יכול לדבר, היית מבין", אליו הגיבו הרוצחים במילים "הדיאלוג חסר תועלת".

במסגרת התוכנית המקורית, היו אמורים המתנקשים להרוג גם את כוכב הקולנוע האנגלי צ'ארלי צ'פלין, שהגיע ליפן ב-14 במאי 1932, במהלך טקס קבלת הפנים שאורגן לו על ידי ראש הממשלה. צ'פלין סימל בשביל המורדים את ההשפעה התרבותית המערבית הזרה שחדרה ליפן. בזמן ההתנקשות צפה צ'אפלין יחד עם בנו של ראש הממשלה תקרו אינוקאי בהיאבקות סומו, מה שככל הנראה הציל את חיי שניהם.

המורדים תקפו גם את מעונו של מקינו נובאקי, ששימש כ"לורד שומר החותם הפרטי של יפן" וכיושב ראש מפלגת ריקן סייוקאי וכן השליכו רימוני יד למטה בנק מיצובישי בטוקיו, לתחנת המשטרה ולמספר תחנות חשמל בעיר. המורדים פרסמו כרוזים שקראו להתקוממות עממית כנגד השלטון המושחת והזאיבצו ולאחר מכן נסעו למטה המשטרה במונית והסגירו את עצמם לקמפייטאי.

מטרתם של המורדים הייתה מינויו של הגנרל סדאו אראקי לראשות הממשלה, במקום ראש הממשלה הנרצח, אך אראקי לא היה מעוניין בכך וסירב לשתף פעולה.

תוצאה[עריכת קוד מקור | עריכה]

11 המעורבים ברצח ראש הממשלה הועמדו לדין ב-1933. המשפט הפך לפלטפורמה בה הצהירו הנאשמים על נאמנותם לקיסר ועוררו אהדה עממית גדולה. לפני סיום משפטם נשלח מכתב לבית המשפט, עליו חתמו כ-350,000 בני אדם שביקשו מבית המשפט להקל בעונשם של הרוצחים. לבית המשפט נשלחו גם תשע אצבעות כרותות של נערים מניאיגטה שקראו להקל בעונשם של הנאשמים.

העונש שהושת על הרוצחים היה קל ביותר ורובם נידונו לשנות מאסר ספורות בלבד. רק אחד מהרוצחים נידון למאסר עולם. הענישה המקלה שחקה עוד יותר את שלטון החוק ואת הדמוקרטיה היפנית ותרמה לניסיונות הפיכה נוספים בשנים שלאחר מכן, שהמשמעותי שבהם הוא מרד הנפל של 26 בפברואר 1936.

מותו של ראש הממשלה גרם להתפרקות הממשלה ולמינוי ממשלה לא מפלגתית בראשותו של האדמירל סאיטו מקוטו. לאחר ניסיון ההפיכה התפלג הצבא היפני לשתי סיעות בעלות השתייכות פוליטית - סיעת ה"קודו-הא" וסיעת ה"טוסיי-הא".

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]