ניצחון בכחוס (ולאסקס)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ניצחון בכחוס
El triunfo de Baco
Velázquez - El Triunfo de Baco o Los Borrachos (Museo del Prado, 1628-29).jpg
צייר דייגו ולאסקס
תאריך יצירה בין השנים 16281629
טכניקה וחומרים שמן על בד
ממדים בס"מ 165 אורך × 225 רוחב × 165 גובה
מספר יצירה P001170 (מוזיאון הפראדו) עריכת הנתון בוויקינתונים
מיקום מוזיאון הפראדו
מדריד שבספרד
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

ניצחון בכחוסספרדית: El triunfo de Baco) הוא ציור שמן של הצייר דייגו ולאסקס, שצויר בין השנים 16281629. היצירה מוצגת במוזיאון הפראדו במדריד.[1]

היסטוריה ורקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

תצריב של גויה. עותק מהמהדורה הראשונה השמור בגלריה הלאומית לאמנות, וושינגטון.

ולאסקס צייר את הציור כחמש שנים אחרי שהגיע למדריד מסביליה, וזמן קצר לפני ביקורו הראשון באיטליה. זה היה ניסיונו הראשון לתאר משל מיתולוגי, והוא עשה זאת באמצעות לוח צבעים ושיטות תיאור המזכירים את שנותיו בסביליה, אם כי כאן שולבו חידושים משמעותיים.[1]

ולאסקס הושפע מאמני הרנסאנס שתיארו את בכחוס, למשל טיציאן אשר ציורו בכחוס ואריאדנה היה באותה תקופה באוסף המלך הספרדי. השפעות נוספות היו של קאראווג'ו, שנהג לשלב ביצירותיו הדתיות דמויות ראשיות אשר לבושות בגלימות מסורתיות, עם דמויות משניות הלבושות בלבוש תקופתי, וחוסה דה ריברה שתיאר לעיתים דמויות מהעת העתיקה הלבושות כקבצנים.

פרנסיסקו דה גויה יצר בשנת 1778 תצריב המבוסס על ציורו של ולאסקס, אשר זכה לתפוצה רחבה.

תיאור היצירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נוכחותו של בכחוס אפשרה לולאסקס לתאר את אחד מציורי העירום הגבריים הראשונים שלו, ודמותו שולטת בקומפוזיציה בזכות גופו ובגדיו הזוהרים. הוא מכתיר דמות צעירה הכורעת לפניו. משמאל, סאטיר עירום מחזיק גביע גבישי משובח ומושך אותנו אל תוך עולמם של היצורים המופלאים. ואילו מימין, קבצן וארבעה גברים עם שכמיות חומות ופנים בלויות ומלאות חיים מהווים ניגודיות לכך מחיי היומיום.[1]

יצירה זו, כפי שקורה לעיתים קרובות ביצירות של ולאסקס, ספוגה בעמימות שהובילה לספקולציות לגבי משמעות עמוקה יותר. באופן מסורתי, תשומת הלב הוקדשה לתיאור הריאליסטי של הדמויות מימין, אשר נתפסות כדה-מיסטיפיקציה של המשל הקלאסי, ואפילו כלעג כלפי העת העתיקה. אולם מספר גדל והולך של חוקרים מדגישים את המידה שבה יצורים מיתיים משולבים עם הפניות מחיי היומיום במיתוס של בכחוס עצמו. במובן זה, הציור התפרש כמשל על יין, שלא רק מסוגל לעודד בני אדם אלא גם לעורר יצירה פואטית. אולי זו הסיבה שהכתר שמניח בכחוס על ראשו של הצעיר אינו של עלי גפן כמו זה שעל ראשו שלו, אלא של עלי קיסוס, המקושר באופן מסורתי למשוררים.[1]

ניתן לחלק את הסצנה לשני חצאים. משמאל, מוצגת דמותו של בכחוס המוארת מאוד, התנוחה הדומיננטית אך הנינוחה שלו מזכירה מעט את זו של ישו בסצינות יום הדין. בכחוס והדמות מאחוריו לבושים בגלימות רפויות המשמשות באופן מסורתי לתיאור מיתוסים קלאסיים. האידיאליזציה של פני האל מודגשת על ידי האור הצלול המאיר אותו. הצד הימני, לעומת זאת, מציג כמה שיכורים באווירה ספרדית, בסגנון הדומה לציוריו של חוסה דה ריברה. אין שום אידיאליזציה בפניהם הגדולות והשחוקות, אם כי הדמות הכורעת מול האל צעירה יותר ולבושה טוב יותר מהאחרות, עם חרב ומגפיים גבוהים. האור שמאיר את בכחוס נעדר בצד זה. הדמויות מוצגות תוך שימוש בקיארוסקורו והן בעלות עור כהה בהרבה.

יש ביצירה זו אלמנטים שונים של ריאליזם. לדוגמה, הבקבוק והכד המופיעים על האדמה לרגלי האל. צנצנות אלו דומות מאוד לאלו המופיעות בציורי טבע דומם של ולאסקס בתחילת דרכו בסביליה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ניצחון בכחוס בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]