ניצן ב'

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ניצן ב'
New Karavilas.jpg
קרווילות טרום אכלוס
מחוז הדרום
מועצה אזורית חוף אשקלון
גובה ממוצע[1] ‎37 מטר
תאריך ייסוד 2007
סוג יישוב יישוב כפרי אחר
מוצא המייסדים מפוני גוש קטיף
נתוני אוכלוסייה לפי הלמ"ס לסוף 2019[1]
  - אוכלוסייה 498 תושבים
    - שינוי בגודל האוכלוסייה -21.1% בשנה עד סוף 2019

ניצן ב' (נִצָּן ב') הוא יישוב זמני המיועד לאכלוס מפוני תוכנית ההתנתקות מרצועת עזה. היישוב שייך למועצה אזורית חוף אשקלון, וממוקם בחולות ניצנים, סמוך ליישוב ניצן. מוגדר כיישוב קהילתי דתי.

בתחילה היה היישוב הרחבה של היישוב ניצן ממזרח. בהרחבה זו שוכנו מאות משפחות ממפוני תוכנית ההתנתקות בשנת 2005, ובמקום הוצבו כ-500 יחידות דיור זמניות ("קרווילות"), שאמורות היו לשמש את המפונים במשך 4 שנים, עד לסיום בניית בתי הקבע שלהם. בפועל, לאחר שהתברר שבניית בתי הקבע תתעכב זמן רב מהמשוער, הוחלט בשנת 2007 להפריד את ההרחבה ליישוב חדש - ניצן ב'.

בניית האתר נעשתה בחיפזון רב: האתר הוקם חודשיים לאחר אישור התהליכים הסטטוטוריים הכרוכים בשינוי ייעוד הקרקעות, והקמתו נמשכה פחות משלושה חודשים. הקמת האתר נעשתה על פי פטור מיוחד בדיני תכנון ובנייה למשך 4 שנים, שהוארך לאור העיכובים בפינוי האתר. בתחילה, עתרו תושבי היישוב ניצן לבג"ץ נגד הקמת האתר אולם משכו את עתירתם לאחר שהובטח להם שהמדינה תפנה מהאתר כל מבנה שהמשפחה המאכלסת אותו תעבור לבית קבע.

לאחר שהסתיימה בניית האתר, הועברה האחריות על תפעולו לאחריות משרד הבינוי והשיכון, שעבורו מנהלת את האתר חברת עמיגור, כמו גם את אתרי המגורים הזמניים שהוקמו במבקיעים, ביד בנימין וביד חנה.

במהלך השנים הוצבו באתר עשרות מבנים בלתי חוקיים למגורים של ילדי מפונים שהתחתנו, וכן לצורך פעילות של מבני ציבור ועסקים[2].

עם תום בניית בתי הקבע של המפונים, צפוי היישוב להיסגר, ואדמתו תחזור לחוכרים הקודמים ולייעוד חקלאי.

גלריית תמונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 אוכלוסייה לפי טבלת יישובים באתר הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, נכון לסוף שנת 2019, אוכלוסייה במועצות אזוריות לפי טבלת רשויות מקומיות של למ"ס נכון לסוף 2018
  2. ^ טיפולן של הרשויות המוסמכות במפוני גוש קטיף וצפון השומרון - דין וחשבון, 6 ביוני 2010, עמוד 228.