ניקוי ראש

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ניקוי ראש
Nikuy Rosh.jpg
לוגו התוכנית
סוגה סאטירה
יוצרים מוטי קירשנבאום (מפיק ועורך)
כותבים ב. מיכאל
חנוך מרמרי
קובי ניב
אפרים סידון
בימוי יעקב אסל
שחקנים אהרון אלמוג
איציק בן מלך
דובי גל
שמעון לב ארי
עוזי לוי
רבקה מיכאלי
טוביה צפיר
שבתאי קונורטי
עליזה רוזן
ספי ריבלין
ארץ מקור ישראל
שפות עברית עריכת הנתון בוויקינתונים
מספר עונות 2
מספר פרקים 32
הפקה
אורך פרק כ-40 דקות
שידור
רשת שידור ערוץ 1 (ישראל)
תקופת שידור מקורית 19741976
קישורים חיצוניים
דף הסדרה ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ניקוי ראש הייתה תוכנית הטלוויזיה הסאטירית השנייה בטלוויזיה הישראלית (אחרי "לא הכל עובר"). היא שודרה בין השנים 1974-1976 בערוץ הראשון שהיה אז הערוץ הישראלי היחיד ולכן הייתה לה השפעה רבה על הפוליטיקה והשיח הציבורי בישראל באותה עת.

העונה הראשונה שודרה בין מאי 1974 לפברואר 1975. העונה השנייה שודרה בין אוקטובר 1975 למרץ 1976. טוביה צפיר, רבקה מיכאלי, עליזה רוזן, אהרון אלמוג ושבתאי קונורטי השתתפו בשתי העונות. בעונה הראשונה השתתפו גם דובי גל ושמעון לב ארי (עזב במהלך העונה הראשונה וחזר בסוף השנייה) ובעונה השנייה השתתפו גם ספי ריבלין, איציק בן מלך ועוזי לוי (שהשתתף גם בתחילת העונה הראשונה). כמו כן הופיעו בתוכנית באופן לא קבוע שחקנים נוספים, בהם רחל שור, יוסי אלפי, מרגלית אלמוג, תקוה מור, אריה מוסקונה ואלי דנקר.

התוכנית עסקה ביצירת סאטירה על האירועים האקטואליים של אותה תקופה ובהם: השבר לאחר מלחמת יום כיפור והעיסוק בדו"ח ועדת אגרנט, ממשלת רבין הראשונה, המתנחלים, שחיתות (בעיקר בקרב השלטון), פערים חברתיים וכלכליים, היחס לערביי ישראל ועוד.

יוצרי התוכנית

מוטי קירשנבאום הגה, הפיק וערך את התוכנית וזכה על כך בפרס ישראל. יעקב אסל היה הבמאי.

צוות הכותבים כלל את אפרים סידון, ב. מיכאל ,חנוך מרמרי (בתוכניות הראשונות היה דן בירון בצוות הכותבים לפני שהצטרף מרמרי באופן קבוע) ובעונה הראשונה גם את יעקב לזר, עמוס קינן ואלי שרייבר. המנהל המוזיקלי של התוכנית היה רוני וייס.

התכנים

בין המערכונים והשירים הבולטים:

  • "רבי לוינגר דאדא" - לוינגר (ספי ריבלין), המוצג באופן המזכיר את אידי אמין דאדא, מדבר אל האבנים בחברון ומנשק את זו ש"עליה ישב עפרון החתי" מעודד את חסידיו לפעול באלימות בחברון ומתנהג בגסות לשר הביטחון שמעון פרס שמגיע למקום (שאיננו מנסה באמת למנוע ממנו לעשות כרצונו) -בוצע בתוכנית האחרונה, במרץ 1976;
  • "ארצ'י בנקר" - (ינואר 1976) טוביה צפיר בדמות ישראלי גזען שונא מזרחיים וערבים (פראפרזה על דמותו של ארצ'י בנקר מהסדרה "הכל נשאר במשפחה");
  • "מזמור לטלפון" - (1974) פרודיה על פסטיבלי הזמר למיניהם, כשאת אזורי החיוג שרים כל פעם בסגנון אחר (מזרחי, חסידי וילדים). הקטע הוא מחווה לרבקה מיכאלי, שבאותו זמן הייתה מנחת פסטיבל הזמר והפזמון;
  • "מאני מממן" - (1974) גרסה סאטירית לשיר מתוך "קברט" על אהבת הבצע של הפוליטיקאים;
  • "טנדו" - (1975) מערכון בו מחקה דובי גל את ירון לונדון בתוכניתו, ומציג את לונדון כאדם המקנא בניסים סרוסי שמתארח אצלו. מבוסס על תקרית אמיתית בתוכניתו של לונדון בה לונדון ביקר את שיריו של סרוסי;
  • "ליכוד לאומי כל אחד יגיד" - (דצמבר 1974) שיר המתאר באירוניה איך כל הבעיות האישיות והלאומיות יפתרו עם הקמת 'ממשלה מקיר אל קיר'.
  • "זמנים מודרניים" - (1974) פרודיה בסגנון סרט אילם של צ'פלין שמתארת את 'הידוק החגורה' של אותו זמן.
  • "ציונות זו גויאבה" - (1975) בתגובה להחלטה 3379 של העצרת הכללית של האו"ם שקבעה כי ציונות הינה גזענות, הוצגה בתוכנית החלטה לפיה הציונות היא גויאבה, ותגובת ישראל לכך (כולל שינוי שמן של שדרות או"ם ל"שדרות לא גויאבה").

בין הקטעים שזכו לבקורת רבה היו:

  • שיר מאוקטובר 1975 בנוסח "מכתב לרבי" מההצגה "איש חסיד היה" שממוען לנשיא סוריה אז, חאפז אל-אסד ובו מוצע ליזום מלחמה עם סוריה כדי לפתור את כל הבעיות הפנימיות (חברתיות, עדתיות וכו') של ישראל. עקב הבקורת הרבה (כולל בכנסת, שם הייתה על כך הצעה לסדר היום שכללה בקורת על התוכנית הן מצד האופוזיציה והן הממשלה) והלחץ מצד הנהלת רשות השידור להתנצל, בתוכנית מאוחרת יותר ביצע הצוות שוב את הפתיחה לשיר ואז נאמר בצורה לקונית "ראה את מכתבנו הקודם אליך כמבוטל".
  • מערכון מדצמבר 1974 שבו חיקה טוביה צפיר את נשיא המדינה אז, אפרים קציר, שהודה שלישראל יש פצצות גרעיניות. לאחר השידור הוועד המנהל של רשות השידור פרסם התנצלות ובתוכנית מאוחרת יותר בוצע חיקוי של המלכה אליזבת' (במקום שוב של קציר) בוועידת מפלגת חירות שהתקיימה אז בקריית ארבע.
  • מערכון מפברואר 1976 שבו הוצגה בובת קרטון של ראש הממשלה יצחק רבין שמבקריו קורעים לגזרים בזמן ששר הביטחון ויריבו במפלגה, שמעון פרס, מסרב לגנות אותם. למרות שהכוונה הייתה ללעוג למבקריו של רבין, נתפס המערכון הנ"ל דווקא כיוצא נגדו ומכתבים רבים נכתבו לעיתונים ביקרו את המערכון.

התוכנית עסקה ברובה בבקורת על הפוליטיקה הישראלית והמזרח-תיכונית, על התעלמותו של הממסד מבעיות חברתיות ועל הניסיונות להפעלת צנזורה על התוכנית עצמה. היוצרים הואשמו בנטייה לצד השמאלי של המפה הפוליטית ובניסיון להפיל את השלטון. בין המתלוננים על הסדרה היו יצחק רבין ומשה דיין וכן אנשי ימין כמו חיים לנדאו. יחד עם זאת כללה התוכנית גם קטעים קליליים יותר שכללו פרודיות, מתיחות של מצלמה נסתרת וכן קטעים מתוכניות מחו"ל (כמו הקרקס המעופף של מונטי פייתון), בעיקר של אנימציה או ללא דיאלוגים.

בעונה השנייה גברה הבקורת הציבורית על התוכנית ועלתה תביעה גוברת (בעיקר בעיתונות ובכנסת) להוריד את התוכנית או לפחות 'לאזן' אותה עם כותבים ימניים יותר. למרות זאת, רק פעמיים בוטל שידור התוכנית (לאחר שכבר צולמה) ולא מסיבות פוליטיות: בדצמבר 1975 נפסלה התוכנית שתוכננה לשידור עקב צו של בג"ץ שהוצא לבקשת האחים אלברט ואלי סיבוני (שהתנהל נגדם משפט פלילי באותה עת) בשל מערכון עליהם שנועד לשידור באותה תוכנית ובינואר 1976 שוב נפסלה התוכנית, עקב החלטת מנכ"ל רשות השידור יצחק לבני לא לשדר מערכון דומה לזה שנפסל חודש קודם לכן.

ב-1975 יצא לאור בהוצאת הד ארצי תקליט עם כמה מהשירים שבוצעו בתוכנית, כולל הפרודיה על פסטיבלי הזמר ו'ליכוד לאומי'. באותה שנה, במהלך העונה הראשונה, מצולם ונערך על ידי יעקב אייזנמן סרט תיעודי על עשיית התוכנית שנקרא 'פוסטמורטם-ניקוי ראש'. הסרט נפסל לשידור כיוון שמוטי קירשנבאום מקלל בסרט את אחראי הכספים ברשות השידור.

צוות השחקנים בעונה השנייה

ב-1976 זכתה התוכנית בפרס ישראל שאותו קיבל מפיק התוכנית, מרדכי קירשנבאום.

ירידת התוכנית מהמסך

התוכנית זכתה לפופולריות גדולה, שמאז לא הייתה כמותה. עם זאת, נועזותה של התוכנית הייתה בעוכריה וגרמה לירידתה לאחר כשתי עונות בלבד, קרוב לעלייתה של מפלגת הליכוד לשלטון ב-1977. עם זאת, יצוין כי איש ממנהלי רשות השידור לא כפה להוריד את התוכנית, אלא שהייתה זו החלטה של צוות הכותבים וההפקה. מאותה שנה, במשך כ-15 שנים לא נעשתה תוכנית סאטירה בטלוויזיה הישראלית, אלא רק פינות סאטיריות (שנכתבו לרוב על ידי צוות הכותבים של "ניקוי ראש" בראשות אפרים סידון) בתוכניות אירוח כמו: "עלי כותרת", "שעה טובה" ו"סיבה למסיבה". השחקנים שהיו משתתפים בפינות גם הם בוגרי "ניקוי ראש" כגון: דובי גל, רבקה מיכאלי והחקיין טוביה צפיר. רק בתחילת שנות ה-90 חזרו לעשות תוכניות סאטירה כמו – "נייס גיא", "צפיר הנפש", "החרצופים" ו"החמישייה הקאמרית" ואלו התאפשרו לשידור רק לאחר עליית ערוץ 2.

בשנת 2005 התאחדו חברי "ניקוי ראש" למען מופע ההתרמה "יומטוב", שם הם ביצעו את שיר הנושא של התוכנית במילים אקטואליות שנכתבו על ידם ועל ידי אפרים סידון ומוטי קירשנבאום.

ב-2006 הוציא אמן ההיפ-הופ הישראלי סגול 59 סינגל בשם "אז במצב הנוכחי" שעסק בהשוואות בין ישראל של היום לישראל התמימה יותר לכאורה של שנות השבעים. השיר כלל סימפול של שיר הפתיחה של התוכנית בביצועו המקורי של צוות התוכנית.

ביולי 2012 החל הערוץ הראשון, לראשונה מאז השידור המקורי לשדר את רוב פרקי התוכנית המלאים בשידור חוזר במסגרת רצועת הנוסטלגיה "מנהרת הזמן" (עד אז, שודרו בערוץ בעיקר לקטים מן התוכניות). במסגרת השידורים הללו, שודרו שני פרקים גנוזים של התוכנית וכן סרט דוקומנטרי שלא שודרו מעולם.

בפברואר 2014 התאחדו חברי ניקוי ראש בהרכב חלקי, במסגרת התוכנית "מצב האומה".

בלילה של ה-25 בספטמבר 2015, עם פטירתו הפתאומית של מוטי קירשנבאום בלילה הקודם, שידר הערוץ הראשון רצף של פרקי הסדרה, כולל סרטו התיעודי של יעקב אייזנמן.

קישורים חיצוניים