ניקולאה פאולסקו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
ניקולאה פאולסקו

ניקולאה קונסטנטין פאולסקורומנית: Nicolae Constantin Paulescu‏, בכתיב פונטי בינלאומי: /nikoˈla.e pa.uˈlesku/)‏, 8 בנובמבר 1869 - 19 ביולי 1931, היה מדען רומני, פיזיולוג ורופא, פרופסור בפקולטה לרפואה של אוניברסיטת בוקרשט, מעורב בגילוי האינסולין ופעיל פוליטי קיצוני ימני ואנטישמי.

ניקולאה קונסטנטין פאולסקו נולד בבוקרשט, רומניה, כבנם של הסוחר קוסטאקה פאולסקו ורעיתו מריה מבית דנקוביץ'. למד בבית הספר היסודי לבנים מס' 1 וב-1880 נרשם לבית הספר התיכון "מיכאי האמיץ", אותו סיים ב-1888. עוד במהלך לימודיו התיכוניים הפגין נטייה למדעי הטבע, במיוחד פיזיקה וכימיה וגם לשפות זרות, קלאסיות ומודרניות.

פאולסקו יצא ב-1888 לפריז, צרפת, ללימודי רפואה ועסק בכך עד 1897, כאשר הוסמך כדוקטור לרפואה עם עבודת הגמר על Recherches sur la structure de la rate (חקר מבנה הטחול). בסיום לימודיו התחיל לעבוד בבתי החולים הפריזאיים, תחילה ב-Hôtel-Dieu, בין השנים 18911894 ובהמשך, בשנים 1894 - 1900, בבית החולים Notre Dame du Perpétuel-Secours. במהלך שנים אלה התקדם בתפקידים שמילא בבית החולים ובנוסף לכך היה מזכיר המערכת של כתב העת Journal de Médecine Interne (כתב עת לרפואה פנימית) בין השנים 1897 - 1898. במקביל לעבודתו הוא לקח קורסים לכימיה ביולוגית ולפיזיולוגיה כללית בפקולטה למדעים של אוניברסיטת פריז וב-1899 קיבל על כך תואר של דוקטור במדעים. הוא המשיך בלימודיו וב-1901 קיבל תואר שני של דוקטור במדעים.

ב-1900 שב לרומניה והתמנה לפרופסור לפיזיולוגיה בפקולטה לרפואה של אוניברסיטת בוקרשט ולמנהל הקליניקה לרפואה פנימית של בית החולים St. Vincent de Paul, בבוקרשט.

פאולסקו ותרומתו לחקר הסוכרת[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1916 פאולסקו הפיק מלבלב של כלבים תמצית, שלאחר הזרקתה לכלב חולה סוכרת, הביאה לירידת ערכי הסוכר בדם הכלב החולה. כניסת רומניה למלחמת העולם הראשונה והמהפכים שעברו עליה בעקבות זאת, הפסיקו את פעילותו בנושא עד סוף המלחמה. לאחר המלחמה שב פאולסקו לפעילותו, בודד את ההורמון, שהשפיע על הורדת ערכי הסוכר בכלבים וכינה אותו בשם pancreină (פנקראינה). בתקופה שבין אפריל ובין יוני 1921 פרסם ארבעה מאמרים על גילוייו. הפרסומים יצאו לאור בפריז, באמצעות הסקציה הרומנית של החברה לביולוגיה. פאולסקו שלח ביולי מאמר נרחב יותר לכתב העת Archives Internationales de Physiologie, שבלייז', בלגיה והמאמר פורסם באוגוסט של אותה שנה.

השיטה, בה השתמש פאולסקו לצורכי הפקת הדגימות, הייתה זהה לשיטה שתוארה על ידי הביוכימאי היהודי האמריקאי ישראל קליינר בשני מאמרים שפורסמו בשנים 1915 ו-1919 בכתב העת Journal of Biological Chemistry. פאולסקו לא הזכיר את קליינר במאמריו ואין ידיעות על כך שהיה מודע לפרסומיו של קליינר.

בשנת 1922 פאולסקו רשם פטנט על התמצית שבודד, על פנקראינה, אולם עד לשנת 1925, המועד בו הוענק פרס נובל לחוקרים קנדיים בנושא זה, לא נעשה שימוש בפנקראינה לשם ניסיון לרפא בני אדם. באף רגע לא הועלה באותן השנים שמו של פאולסקו כמועמד לפרס נובל לרפואה על ידי חוקר כלשהו, מרומניה או מדינה אחרת.

לדעת פרופ' מייקל בליס מטורונטו, הצוות הקנדי הצליח לעלות על הישגיהם של קודמיו הבודדים -צילצר בגרמניה, פאולסקו ברומניה, קליינר בארצות הברית - שהצטרכו לעבוד בתנאים פרימיטיביים ולא הצליחו לשכנע איש כי תוצאותיהם המוצלחות המזדמנות בהפחתת הסוכר בדם היוו תגלית ברורה וחשובה. חוקרים אלו, שמביניהם לישראל קליינר האמריקאי הייתה ההצלחה המרבית, דמו לרצים למרחק ארוך שרצו מהר סיבוב אחד ולאחר מכן יצאו מן המירוץ.[1]

פאולסקו ופועלו האקדמי[עריכת קוד מקור | עריכה]

פאולסקו עמד בראש הקתדרה לפיזיולוגיה של הפקולטה לרפואה של אוניברסיטת בוקרשט מ-11 בפברואר 1905 ועד 19 ביולי 1931. בתקופת המשטר הקומוניסטי שמו של פאולסקו הוזכר לשמצה עד לשנות הנהגתו של צ'אושסקו, כשטוהר והפך למעין גיבור לאומי בתחום המדע בשם אידאולוגיית הפרוטוכרוניזם (שדגלה בראשונות של הרומנים בתחומי התרבות והמדע השונים ). בשנת 1963 פרופסור גריגורה בנטאטו (Gr. Benetato),חבר האקדמיה הרומנית, וד"ר ויקטור נשטאנו (Victor Neşteanu), בכרך על "לימודי הרפואה והרוקחות בבוקרשט", בפרק המוקדש להיסטוריה של הקתדרה לפיזיולוגיה, טענו שברומניה של סוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20 פותחו בכל התחומים תזות מנוגדות לקדמה. הם הביאו כדוגמה את הקורס שלימד פאולסקו, שהיה ספוג רעיונות מיסטיים ואנטי-מדעיים. בשיעוריו הגן פאולסקו על השקפות מיסטיות וגילה עוינות גלויה לתורת האבולוציה של דרווין, תוך דברי הטפה לתורת ה"פיקסיזם" (קבעון המינים). לדבריהם, הקורס לא היה מבוסס על הצגה לוגית של העובדות, על נתונים מדויקים בפיזיקה ובכימיה, אלא על קביעות בלתי מוכחות. הסטודנט היה חייב לבטא את הרעיונות באמצעות הנוסחאות של הקורס ולא לשנות אף מילה. עם הזמן פאולסקו הפך לדובר העמדות האנטי-הומניסטיות ואנטי-מדעיות ביותר בחיים הציבוריים ובתרבות הרומנית, הפך למסית הסטודנטים לפעולות של חוליגניות ולנציג העיקרי של האידאולוגיה הפשיסטית בפקולטה לרפואה[2].

פועלו הפוליטי[עריכת קוד מקור | עריכה]

פאולסקו, יחד עם אלכסנדרו קונסטנטין קוזה, הקים בשנת 1922 את האיחוד הלאומי הנוצרי, המפלגה הראשונה באירופה שאימצה כסמל רשמי את צלב הקרס. שנה לאחר מכן השניים ייסדו את ליגת ההגנה הלאומית-נוצרית ושמרו על צלב הקרס על רקע שלושת צבעי הדגל הרומני כסמל המפלגה החדשה. פאולסקו היה סגן נשיא הליגה וראש סניף אילפוב, סניף שכלל את אזור בוקרשט. בחנוכת הסניף הכריז פאולסקו:

רומניה הגדולה היא כמו פרי נהדר בעל יופי מדהים. אולם היא נושאת בחיקה טפיל שזה לא מזמן התמקם ויונק ממנה את כל כוחה. תולעת זאת שלא נרדמת היא היהודון, שמרעיל את בניה באין-ספור בתי מרזח, שחוטף את בתולותיה וגורם להם לעקרות, שבכל מיני ספקולציות גונב את הלחם מפי הרומנים המסכנים ולבסוף דרך הבונים החופשיים, הסוציאליזם, הבולשביזם, מנסה להוביל את הנשדדים למצב המקולל של עבדים ליהודה.[3]

הנצחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • בשנת 1990, 59 שנים לאחר מותו של פאולסקו, האקדמיה הרומנית קיבלה אותו לשורותיה כמחוות כבוד.
  • ברומניה, ב-11 במרץ 1993, משרד הבריאות הוציא צו להקמת "המכון לסוכרת, מזון ומחלות מטבוליות" שנקרא, מיוזמת פרופ' יוליאן מינקו, על שם פרופ' דר' נ. פאולסקו" (Institutul de Diabet, Nutriţie şi Boli Metabolice “N. C. Paulescu”). מכון זה נקבע כמכון לאומי מרכזי העוסק בנושא. המכון מבוסס על יחידות רפואיות שהתקיימו לפני כן בכפוף לבתי חולים ואוחדו לצורכי הקמת המכון.
  • הקתדרה לפיזיולוגיה באוניברסיטה לרפואה "קרול דאבילה" בבוקרשט נקראה על שמו של פאולסקו
  • בשנת 2010, בהוצאה לאור הרומנית Curtea Veche (החצר הישנה), פורסם הספר Polemica Paulescu: ştiinţă, politică, memorie(פולמוס פאולסקו: מדע, פוליטיקה וזיכרון), שנכתב על ידי Horia Bozdoghina (הוריה בוזדוגינה), היסטוריון שהתמחה ברומניה שבין מלחמות העולם וגם בנושא השואה ו-Peter Manu (פטר מאנו), רופא פנימי מומחה, פרופסור לרפואה פנימית בניויורק, והפך תוך זמן קצר לרב-מכר.
  • בשנת 2003 החליטו רשויות פריז להקים בחזית בית החולים Hôtel Dieu פרוטומה של ניקולאה פאולסקו. יהודי פריז הפגינו כנגד ההחלטה הזאת[4].
  • נקראו על שמו רחובות בטימישוארה ובערים אחרות ברומניה

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

Peter Manu, Horia Bozdoghină „Polemica Paulescu: Ştiinţă, Politică, Memorie,Colecţia "Actual", Editura Curtea Veche, Bucureşti 2010

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ניקולאה פאולסקו בוויקישיתוף

Peter Manu Cazul Paulescu,"Cultura - Fundaţia Culturală Română, 24.02.2011"

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ M.Bliss מצוטט על ידי Peter Panu, 2011
  2. ^ rostonline - Vremurile de pe urmă (ברומנית)
  3. ^ הדברים פורסמו ביום 22 בנובמבר 1925 בכתב העת Apărarea Națională (ההגנה הלאומית), כתב עת של אלכסנדרו קונסטנטין קוזה. (ברומנית)
  4. ^ מדוע לא קיבל פרופסור פאולסקו פרס נובל באתר של כתב העת adevarul (ברומנית)