ניקולאיה יורגה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ניקולאיה יורגה
Nicolae Iorga
יורגה בשנת 1914, צילום במגזין "לוצ'אפרול"
יורגה בשנת 1914, צילום במגזין "לוצ'אפרול"
לידה 17 בינואר 1871
בוטושאן, רומניה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 27 בנובמבר 1940 (בגיל 69)
רומניה עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה רומניה
מקום קבורה בית הקברות בלו עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה
מפלגה המפלגה הלאומנית דמוקרטית
בת זוג מריה טאסו (ג)
אקתרינה (קטינקה) בוגדאן
ראש ממשלת רומניה ה־55
18 באפריל 193131 במאי 1932
(שנה ו־6 שבועות)
פרסים והוקרה
לגיון הכבוד עריכת הנתון בוויקינתונים
חתימה N. Iorga, semnătura (1917).png עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

ניקוֹלאַיֶה יוֹרְגָהרומנית: Nicolae Iorga ; שמו בתעודת הלידה Nicu N.Iorga- ניקוּ נ. יורגה, לפעמים חתם Niculae Iorga ‏;17 בינואר 1871 - 27 בנובמבר 1940) היה היסטוריון, פוליטיקאי, פובליציסט, מבקר ספרות, מחזאי ומשורר רומני, פרופסור להיסטוריה באוניברסיטת בוקרשט. כיהן כראש ממשלת רומניה בשנים 1932-1931, בו זמנית גם כשר החינוך, הדתות והאמנויות.

ניקולאיה יורגה נולד בבוטושאן כבנם של ניקו יורגה, עורך דין ושל זולניה יורגה מבית ארגירופול, שניהם בעלי שורשים יוונים. יורגה למד בבתי ספר בבוטושאן וביאשי, שם סיים את בית הספר התיכון בשנת 1888. בשנת 1889 התחיל וסיים את התואר הראשון באוניברסיטת יאשי בהצטינות יתרה. הוא המשיך את לימודיו בפריז, ברלין ולייפציג ובשנת 1893, בגיל 23, הוכתר בתואר דוקטור.

ניקולאיה יורגה הצטיין בזיכרון פנומנלי שנוצל על ידיו לצבירת ידע כללי רב. בגיל 23 הצטרף יורגה לאקדמיה הרומנית כחבר מתכתב ובגיל 24 קיבל, תוך ניצחון במכרז, את ניהול הפקולטה להיסטוריה של אוניברסיטת בוקרשט. משנת 1911 היה יורגה לחבר מלא של האקדמיה הרומנית.

היקף יצירתו של יורגה ברומנית חסר תקדים, הוא פרסם 1,003 ספרים (1,250 כרכים) וכ-25,000 מאמרים. בין הכתבים החשובים יותר של יורגה נמנים "מחקרים ומסמכים על ההיסטוריה הרומנית" שפורסם בין השנים 1901–1913 ב-25 כרכים, "ההיסטוריה של האימפריה העות'מאנית" ב-5 כרכים ו"היסטוריה של הרומנים" ב-10 כרכים. גם יצירתו הספרותית, השירה והמחזות מבוססים בעיקר על רקע היסטורי.

החל משנת 1903 ניהל את השבועון הספרותי "סמנטורול" (הזורע). הוא ייסד (1920) וניהל את בית הספר הרומני בפריז.

הפעילות הפוליטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1895 חבר יורגה לאלכסנדרו קונסטנטין קוזה ב-1895 בייסוד הברית האנטישמית האוניברסלית ובכך עשה את הצעדים הראשונים בקריירה ארוכה של תועמלן אנטישמי.

יורגה היה בין מייסדי המפלגה הלאומנית-דמוקרטית של רומניה[1], חבר פרלמנט לאורך מספר קדנציות ובין השנים 1931–1932 ראש ממשלה ושר חינוך. ליורגה היו מוניטין של נואם מוכשר ויריביו חששו מפניו.

ב-27 בנובמבר 1940 לקחו אותו הלגיונרים מהווילה שלו בסינאיה ובהמשך נמצאה גופתו מחוררת בכדורים. הלגיונרים האשימו אותו שהיה לו חלק בהחלטת המלך לרצוח את קורנליו זליה קודריאנו.

עם ההודעה על מותו, 47 אוניברסיטאות ברחבי העולם הורידו את דגלן לאות אבל.

קורות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ניקולאיה יורגה נולד בעיר בוטושאן בצפון חבל מולדובה בממלכת רומניה ובדרך כלל נהוג לחשוב שנולד ב-5/17 בינואר 1871 [2] אף-על-פי שבתעודת לידתו נכתב 6 ביוני 1871. [3] [4] אביו, ניקו יורגה Nicu Iorga, שעבר כעורך דין והאם, זולניה לבית ארגירופול, חשבו עצמם לרומנים, מאמינים של הכנסייה האורתודוקסית הרומנית. אולם פרטים על שורשי המשפחה נותרו לא ודאים. יורגה נחשב לפחות חלקית ממוצא יווני. השמועה , שנתמכה על ידי פרשנים אחדים, נדחתה על ידי יורגה עצמו. [5]. לדברי ההיסטוריון עצמו "אבי היה בן למשפחה של סוחרים רומניםמבוטושאן, שתהקבלו לימים בקרב מעמד הבויארים, בעוד אמי הייתה בת של הסופרת הרומנייה אלנה דרגיץ', אחיינית הכרוניקן מנולאקה דרגיץ'.... על אף השם היווני ארגירופול, סבי מצד האם הצאצא למשפחה שבאה.... מבסרביה [6] במקומות אחרים קיבל את ההשערה כי יתכן שבני אריגופולוס היו יוונים ביזנטים [7] ויורגה האמין שהיותו בן לדור חמישי של בויארים, מצד אביו, ולמעמד הבויארים הוותיקים מצד אמו, השפיע על הפיכתו לפוליטקיאי. [8]. טענתו על ייחוסו באמצעות קשר גנאלוגי למשפחת קנטקוזינו או קראיובסקו עוררה ספקות בקרב החוקרים

הנצחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1977 - הבית של יורגה שבו התגורר בבוטושאן בשנים 1880-1976 ובית המגורים היחיד של ההיסטוריון שבו התגורר במאה ה-19 - הפך לאגף של המוזיאון המחוזי להיסטוריה בבוטושאן.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ניקולאיה יורגה בוויקישיתוף

דומיטרו חנקו - מכתבים מנ.יורגה, אאוג'ן לובינסקו, ג'.מ.זמפירסקו, בנימין פונדויאנו, קמיל בלטזר, פטרו קומרנסקו - במגזין "רומניה ליטרארה"]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ המפלגה הלאומנית-דמוקרטית בחיים הפוליטיים של רומניה (ברומנית)
  2. ^ Zaciu art. Nicolae Iorga p.476 in Aurel Sasu Dicționarul biografic al literaturii române Paralela 45 București 2006
  3. ^ V.Iova 1979 עמ' XVII
  4. ^ L.Năstasă 2003 עמ' 61
  5. ^ Z.Ornea 2001
  6. ^ מכתבי בעריכת ד.חנקו - Scrisori de la Iorga etc România literară 31/ 2001
  7. ^ Rădulescu עמ' 344
  8. ^ Rădulescu עמ' 344, 351

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Victor Iova, "Tabel cronologic", in N. Iorga, Istoria lui Mihai Viteazul, Vol. I, Editura Minerva, Bucureşti, 1979, p.xxvii-lvi. OCLC 6422662
  • Lucian Nastasă Intelectualii și promovarea socială (pentru o morfologie a câmpului universitar), Editura Nereamia Napocae, Cluj-Napoca, 2003,

Mihai Sorin Rădulescu, "Sur l'aristocratie roumaine de l'entre-deux-guerres", in The New Europe College Yearbook 1996–1997, New Europe College, Bucharest, 2000, pp. 339–365. ISBN 973-98624-4-6