ניקולאי בובריקוב

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ניקולאי בובריקוב
Nikolai Bobrikov.jpg
לידה 15 בינואר 1839 (יוליאני)
סטרלנה, רוסיה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 4 ביוני 1904 (יוליאני) (בגיל 65) עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה מנזר החוף של סרגייב הקדוש עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה האימפריה הרוסית עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה האקדמיה הצבאית של המטכ"ל של צבא רוסיה עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות ? – 4 ביוני 1904 עריכת הנתון בוויקינתונים
דרגה גנרל עריכת הנתון בוויקינתונים
פעולות ומבצעים
המלחמה העות'מאנית-רוסית עריכת הנתון בוויקינתונים
עיטורים
  • אביר במסדר אלכסנדר נבסקי
  • עיטור ולדימיר הקדוש, דרגה 3
  • מסדר ולדימיר הקדוש, דרגה 2
  • מסדר העיט האדום, דרגה 1
  • מסדר ולדימיר הקדוש, דרגה 1
  • עיטור ולדימיר הקדוש, דרגה 4
  • אות המסדר אנה הקדושה, דרגה 3
  • אות מסדר העיט הלבן
  • עיטור אנה הקדושה, דרגה ראשונה
  • מסדר סטניסלב הקדוש, דרגה 1
  • מסדר סטניסלב הקדוש, דרגה 2
  • הצלב הגדול של מסדר לאופולד עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
בובריקוב על סקיצה של איליה רפין לציור "הישיבה החגיגית של מועצת המדינה".

ניקולאי איוואנוביץ' בובריקוב (15 [27] ינואר 1839, סטרלנה, סנקט פטרבורג — 4 [17] ביוני 1904, הלסינגפורס) היה איש צבא ומדינאי רוסי. המושל הכללי של פינלנד ומפקד המחוז הצבאי הפיני (1898—1904). חבר מועצת המדינה; גנרל חיל הרגלים (1897). הוא היה מאוד לא פופולרי בקרב הלאומנים הפינים והציבור המהפכני-ליברלי ברוסיה בקשר למדיניות הרוסיפיקציה שלו בפינלנד[1]; נפצע אנושות בהלסינגפורס על ידי אייגן שאומן, תומך-עצמאות פיני הנחשב גיבור בארצו, שהתאבד מיד לאחר המעשה.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ניקולאי בובריקוב נולד ב-15 בינואר 1839 בסטרלנה; הוריו: איוואן וסילייביץ' בובריקוב (1798—1883) ואלכסנדרה יגורובנה, לבית זילנד (1817—1896): חבר הוועדה הרפואית הצבאית ומרפא בכיר בבית החולים הצבאי בסנקט פטרבורג. אחים ואחיות: ליובוב (1834—אחרי 1888); עורכת דין, חבר מועצת המדינה איוואן (1835—1880); נדז'דה (1837—אחרי 1917); חבר הוועדה המדעית הצבאית, הסופר הצבאי גאורגי (1840—1924); היועץ החשאי אלכסנדר (1846—אחרי 1917).

בובריקוב, 1878

הוא התחנך בחיל הצוערים הראשון, ממנו שוחרר ב-30 ביוני 1858 כסגן בגדוד הרובאים הראשון של הגרנדיר. ב-1 בנובמבר 1860 נשלח לשירות בגדוד הלייב-גווארדיה אולאן של הוד מלכותו כדי ללמוד את כללי שירות הפרשים, ב-15 באפריל 1861 הוא התגייס לגדוד זה וב-21 באפריל אותה שנה קודם לדרגת סגן.

ב-25 באוגוסט 1862 נכנס לאקדמיה של המטה הכללי על שם ניקולאי, ב-17 באפריל 1863 הועלה לדרגת קפטן מטה. ב-9 בנובמבר 1864, לאחר שסיים את הקורס בקטגוריה הראשונה, הוא שוחרר מהאקדמיה למנהל הראשי של המטה הכללי. בשנת 1865 הוא נשלח לפקח על הובלת חיילים צעירים לאורך הוולגה והים הכספי, שהוטל על ידי גדודי המילואים במחוזות הצבאיים של מוסקבה וקאזאן כדי לחזק את גדודי המחוז הצבאי הקווקזי. לשם מילוי המשימה, הועלה בובריקוב לדרגת קפטן ב-28 באוקטובר 1865 ומונה לסגן בכיר במחוז הצבאי בקאזאן. 26 ביוני 1868 מונה למפקד חטיבת הרגלים ה-22 ב-20 באפריל 1869. הועלה לדרגת קולונל.

ב-16 באוקטובר 1876 הוא מונה לשרת עם מפקד צבא הדנובה, הדוכס הגדול ניקולאי ניקולאייביץ' הזקן, בשנת 1878 שימש כעוזר מפקד מטה חיל המשמר. השתתף במבצע הטורקי בשנים 1877–1878.

ב-1 בינואר 1878 הועלה לדרגת מייג'ור גנרל. ב-26 בפברואר 1884 הוא מונה לראש מטה כוחות המשמר והמחוז הצבאי הפטרבורגי (הוא מילא תפקיד זה עד 1897). ב-30 באוגוסט 1884 הועלה לדרגת לוטננט גנרל.

מ-26 באפריל 1896 עד 1 ביוני אותה שנה שהה במוסקבה בחגיגות ההכתרה של ניקולאי השני, עמד בראש מטה מיוחד בפיקוד הדוכס הגדול ולדימיר אלכסנדרוביץ', שתחת פיקודו פעלה יחידת הכתרה מיוחדת.[2]

ב-6 בדצמבר 1897 הועלה לדרגת גנרל מחי"ר. ב-28 במרץ 1898 מונה לחבר המועצה הצבאית.

המושל הכללי של פינלנד[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-17 באוגוסט 1898 הוא מונה למושל הכללי של פינלנד, כמו גם כמפקד המחוז הצבאי הפיני.

כאשר מונה למושל הכללי, הגיש בובריקוב הערה ניקולאי השני, ובו תיאר תוכנית פעילויות שיש לבצע בדוכסות הגדולה, בהם

  • איחוד הצבא;
  • ביטול או הגבלת משמעות מזכירות המדינה ;
  • הנהגת נוהל מיוחד לבחינת מקרים המשותפים לאימפריה ולדוכסות הגדולה;
  • אימוץ השפה הרוסית כשפה רשמית בסנאט הפיני, במוסדות החינוך ובמינהל;
  • להקל על כניסת רוסים לשירות בפינלנד;
  • הקמת פיקוח על האוניברסיטה המקומית;
  • עדכון ספרי הלימוד של כל מוסדות החינוך הפיניים;
  • ביטול מערכות מכס והטבות מוניטריות מיוחדות;
  • הקמת עיתון ממשלתי רוסי;
  • פישוט טקס פתיחת מושב הפרלמנט המקומי;
  • תיקון התקנות למושל הכללי של הדוכסות הגדולה של פינלנד, שפורסמו בשנת 1812.

בובריקוב ביצע תוכנית זו תוך זלזול בחוקה ובחוק צורת הממשל השוודית שהונהגה בפינלנד מאז 1772.

ב-3 בפברואר 1899 קיסר רוסיה חתם על מניפסט עליון בדבר נוהל הוצאת חוקים ממלכתיים כלליים,[3] שנתפס בעיני אוכלוסיית הדוכסות הגדולה כצעד הפוגע בזכויות האוטונומיה וגרם לאי שביעות רצון והפגנות מאסיביות.[4] ב-6 במאי 1900 מונה בובריקוב לחבר מועצת המדינה. ב-29 ביוני 1901 אושר צו שירות צבאי לפיו בוטל הצבא הפיני העצמאי והחלו לגייס פינים לצבא הרוסי על בסיס כללי. השפה הרוסית הוכנסה לעבודה המשרדית של הסנאט, הוקם "העיתון הפיני, מוסדות חינוך הושמו תחת שליטה ממשלתית, מורים "לא נאמנים" חוסלו ועוד. בובריקוב רדף קשות עיתונים והביא לסגירת רבים מהם; בשנת 1902 הוא ביקש סמכויות מיוחדות ועל בסיסם הרשה לעצמו לפעול נגד אנשי ציבור רבים בחו"ל באופן מינהלי. עם כמה צעדים שנועדו לסייע לחסרי קרקע, כמו גם עזרה לרעב, בובריקוב ניסה למשוך את המעמדות הנמוכים יותר של העם.

ניסיון התנקשות[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם זאת, חוסר שביעות רצון הפינים הלאומיים הביא לכך שב-3 ביוני 1904, בבניין הסנאט הפיני, אייגן שאומן, בנו של סנאטור מקומי, ירה מרובה בראונינג ופצע אנושות את בובקירוב, שבליל 4 ביוני מת. שאומן עצמו התאבד. במהדורה הרוסית משנת 1905, ניסיון ההתנקשות של שאומן מיוחס להחלטת המפלגה השוודית, שלא התיישבה עם המדיניות הלאומית-רוסית של בובריקוב.[5]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ניקולאי בובריקוב בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Забытая война: 200 лет назад Финляндию присоединили к России БиБиСи 15 сентября 2009.
  2. ^ «Правительственный Вѣстникъ». 4 (16) мая 1896, № 98, стр. 3.
  3. ^ Высочайший Манифест от 3 (15) Февраля 1899 года
  4. ^ Ольденбургъ С. С. Царствованіе Императора Николая II. Бѣлградъ, 1939, Т. I, стр. 140—142 (глава 6-я).
  5. ^ Бородкин М. М. Из новейшей истории Финляндии. Время управления Н. И. Бобрикова. — СПб.: Т-во Р. Голике и А. Вильборг, 1905.