ניקולאי גה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף ניקולאי גי)
ניקולאי גה
Николай Ге
לידה 15 בפברואר 1831 (יוליאני)
וורונז', האימפריה הרוסית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 1 ביוני 1894 (יוליאני) (בגיל 63)
Shevchenka, אוקראינה עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים האקדמיה הקיסרית לאמנויות (1857) עריכת הנתון בוויקינתונים
תחום יצירה ציור עריכת הנתון בוויקינתונים
זרם באמנות סימבוליזם רוסי עריכת הנתון בוויקינתונים
יצירות ידועות אכילס מקונן על מותו של פטרוקלוס, מהי האמת? עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה מדליית זהב גדולה של האקדמיה הקיסרית לאמנויות עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג זויה גה
Anna Petrovna Ge עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ניקולאי גהרוסית: Николай Ге; ‏27 בפברואר 183113 ביוני 1894) היה צייר רוסי ריאליסטי. הוא התפרסם בזכות יצירותיו בנושאים היסטוריים ודתיים. [1]

ראשית חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ניקולאי גה נולד בוורונז' למשפחת אצולה רוסית. סבו שהיה אציל צרפתי שהיגר לאימפריה הרוסית במהלך המאה ה-18 והתחתן עם אישה רוסייה. אמו של גה מתה כשהיה בן שלושה חודשים. גה גדל אצל סבתו באחוזת משפחתו בפופלוכי בפודיליה.[2]

הוא סיים את לימודיו בגימנסיה הראשונה של קייב, שם ניקולאי קוסטומרוב היה אחד ממוריו. לאחר מכן למד פיזיקה ומתמטיקה באוניברסיטת קייב ובאוניברסיטת סנקט פטרסבורג .[3]

קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1850, גה ויתר על הקריירה שלו במדע ונרשם לאקדמיה האימפריאלית לאמנויות בסנט פטרסבורג. הוא למד אצל הצייר פיוטר באסין. בשנת 1857, הוא סיים את לימודיו באקדמיה שם קיבל מדליית זהב עבור "המכשפה מאנדור המעוררת את רוחו של הנביא שמואל". לדברי גה, במהלך אותה תקופה הוא הושפע מאוד מקארל ברולוב.

מדליית הזהב שקיבל הבטיחה לו מלגה ללימודים באירופה. הוא ביקר בגרמניה, שווייץ וצרפת. בשנת 1860 התיישב באיטליה שם פגש את אלכסנדר איוואנוב ברומא. האמן הרוסי הפך לבעל השפעה חזקה על יצירותיו העתידיות של גה.

בשנת 1861, גה צייר את "הסעודה האחרונה" באמצעות תצלום של אלכסנדר הרצן כדימוי לדמותו המרכזית של ישו. התמונה צולמה על ידי בן דודו של הרצן, הצלם הרוסי סרגיי לבוביץ' לויצקי.

ניקולאי גה, לב טולסטוי

זה היה המקרה הידוע הראשון שבו הצילום שימש כמקור עיקרי לדמות מרכזית בציור והוא מנבא את ההשפעות העמוקות שיהיו לצילום מאוחר יותר באמנות ובתנועות אמנותיות כמו האימפרסיוניזם הצרפתי.

הציור (שנרכש על ידי הצאר אלכסנדר השני מרוסיה) עשה רושם כה חזק כשהוצג בסנט פטרסבורג ב-1863 עד שגה מונה לפרופסור באקדמיה הקיסרית לאמנויות.

ב-1864 חזר גה לפירנצה וצייר את דיוקנו של הרצן יחד עם "שליחי התחייה" והגרסה הראשונה של "ישו בהר הזיתים". הציורים החדשים לא זכו להצלחה רבה והאקדמיה האימפריאלית סירבה להציג אותם בתערוכתה השנתית.

ב-1870, חזר גה לסנט פטרסבורג, שם פנה לנושא ההיסטוריה הרוסית. פרט לציור היסטורי אחד, (1871) שזכה להצלחה רבה, שאר ציוריו ההיסטוריים לא זכו לעניין. גה כתב שאדם צריך לחיות מחקלאות ולא מאמנות. הוא קנה חווה קטנה בצ'רניגוב גוברניה (אוקראינה) ועבר לגור שם. גה התוודע ללב טולסטוי בתקופה זו והפך לאחד מחסידי הפילוסופיה שלו.

בתחילת שנות ה-80 חזר לנושאים דתיים ולפורטרטים. הוא טען שלכל אחד יש את הזכות לקבל דיוקן אישי והסכים לעבוד עבור כל עמלה. בין נושאי הדיוקן המאוחרים שלו היו טולסטוי, מיכאיל סלטיקוב-שדרין.

ציוריו המאוחרים יותר על נושאי הברית החדשה זכו לשבחים על ידי מבקרים ליברליים כמו ולדימיר סטסוב וזכו לביקורת על ידי שמרנים עד שנאסרו לתצוגה על ידי הרשויות בשל חילול השם, כולל הציור "ישו ופילאטוס" (1890) שנאסר להצגה בתערוכה. הציור "פסק דין הסנהדרין: הוא אשם!" (1892) לא התקבל לתערוכה השנתית של האקדמיה לאמנויות; "גולגותה" (1893) נותר בלתי גמור; "הצליבה" (1894) נאסרה על ידי הצאר אלכסנדר השלישי.

מורשת[עריכת קוד מקור | עריכה]

גה מת בחווה שלו בשנת 1894. גורלן של רבות מיצירותיו נותר בגדר תעלומה. גה הוריש את כל יצירותיו לנדיבנית השווייצרית שלו, ביאטריס דה ואטוויל, בתמורה לקצבה קטנה שקיבל ממנה במהלך חייו. כשהיא מתה ב-1952, אף אחת מיצירותיה של גה לא נמצאה בטירה שלה.

רישומיו של גה התגלו מאוחר יותר על ידי אספני אמנות בחנויות יד שנייה בשווייץ כבר ב-1974. [4] רבים "נרכשו על ידי אספן צעיר, כריסטוף בולמן שלא היה לו מושג על מוצאם, פשוט הכיר בערכם. רק כ-15 שנים מאוחר יותר, כאשר ביקרו אותו במהלך הפרסטרויקה מכרים סובייטים, ייחוסם לגה הפך ברור. משא ומתן עבור רכישתם והחזרתם לרוסיה - כאוסף מלא, נכשל שוב ושוב במהלך שנות ה-90.

רק ב-2011, לאחר שגלריית טרטיאקוב, הצליחה לארגן חסות מבנק ממלכתי רוסי הן נרכשו כתרומה לאוסף הקבוע של הגלריה. [5]

גלריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ניקולאי גה בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Directory of the Imperial Academy of Arts 1915, p. 46.
  2. ^ Художник Николай Николаевич Ге: биография и картины, Музеи мира и картины известных художников (ברוסית)
  3. ^ Ge, Mykola, www.encyclopediaofukraine.com
  4. ^ ГЕ Николай Николаевич (1831-94), krotov.info
  5. ^ theartsdesk in Moscow: Nikolai Ge at the Tretyakov Gallery, theartsdesk.com, ‏2011-11-06 (באנגלית)