ניקולאס אמברייזיס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ניקולאס, נ. אמברייזיס
Νικόλαος Αμβράζης
ניקולאס אמברייזיס
ניקולאס אמברייזיס
לידה 19 בינואר 1929
אתונה, ממלכת יוון עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 28 בדצמבר 2012 (בגיל 83)
פאטני, הממלכה המאוחדת עריכת הנתון בוויקינתונים
ענף מדעי סייסמולוגיה הנדסית, עמידות סכרים בפני רעידות אדמה, חקר רע"א היסטוריות
מקום מגורים יווןיוון יוון הממלכה המאוחדתהממלכה המאוחדת הממלכה המאוחדת
מקום לימודים
מנחה לדוקטורט Alec Skempton עריכת הנתון בוויקינתונים
מוסדות אימפריאל קולג' עריכת הנתון בוויקינתונים
תלמידי דוקטורט Sarada K. Sarma עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה ראו הפרק הרלוונטי
תרומות עיקריות
האב המייסד של הנדסת רעידות אדמה והחקר המודרני של רעידות אדמה היסטוריות
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ניקולאס אמברייזיס (ביוונית: ‏Νικόλαος Αμβράζης‏; 19 בינואר 1929 – 28 בדצמבר 2012) היה סייסמולוג הנדסי יווני. פרופסור לסייסמולוגיה הנדסית בקולג' האימפריאלי למדע טכנולוגיה ורפואה של אוניברסיטת לונדון. במשך שנים רבות אמברייזיס נחשב לדמות והסמכות המובילה בהנדסת רעידות אדמה וסייסמולוגיה באירופה[1].

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אמברייזיס סיים תואר ראשון בהנדסה כפרית ומדידות בשנת 1952 באוניברסיטה הטכנית הלאומית של אתונה (אנ'), ולאחר מכן רכש תואר ראשון בהנדסה אזרחית עם התמחות במכניקה של קרקעות וסייסמולוגיה הנדסית בקולג' האיפריאלי של אוניברסיטת לונדון. בשנת 1958 הוא קיבל תואר דוקטור בקולג' האימפריאלי בנושא של "יציבות סייסמית של סכרים". באותה שנה הצטרף לסגל האקדמי של האוניברסיטה ובשנת 1968 קיבל דרגה של פרופסור מלא בתחום של סייסמולוגיה הנדסית באותה אוניברסיטה[2].

בשנת 1968 הוא ייסד את החוג לסייסמולוגיה הנדסית באוניברסיטת לונדון ושימש כיו"ר שלו עד שנת 1994, עת פרש לגמלאות, אך המשיך להיות פעיל ביותר במחקר, לרבות הנחיית סטודנטים לדוקטוראט ופרסום מאמרים רבים[3]. הוא הקים את הוועדה הלאומית הבריטית להנדסת רעידות אדמה והיה היושב ראש הראשון שלה.

עבודתו המדעית[עריכת קוד מקור | עריכה]

מחקריו העיקריים של אמברייזיס התמקדו בסייסמולוגיה הנדסית, ובהנדסה גאוטכנית של רעידות אדמה. הוא התמחה בהערכת סכנות מרעידות אדמה ובעמידות גאוטכנית של מבנים כנגד רעידות אדמה קרי; סכרים ויסודות למבנים. הוא ייסד יחד עם עמית את כתב העת "הז'ורנל להנדסת רעידות אדמה"[4], והיה אחד המייסדים של האגודה האירופאית להנדסת רעידות אדמה[5][6]. אמברייזיס נמנה עם אחד מהחוקרים המצוטטים ביותר בכתבי העת השונים בתחומי מחקריו, למשל: שני בעולם בהנדסת רעידות אדמה; וראשון בעולם (לעת אחרית ימיו) בסייסמולוגיה ההנדסית[7], תחום שהוא נחשב לאב המייסד שלו[8]. בשנת 2008 החליטו באגודה האירופית להנדסת רעידות אדמה להעניק מדי שנה פרס כספי על שם פרופ' ניקולאס אמברייזיס[9] לחוקרים ראויים בתחום של הנדסת רעידות אדמה, הפועלים באחת מהמדינות החברות באגודה[6].

חקר רעידות אדמה עכשוויות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בין השנים 1963-1983 אמברייזיס מונה על ידי אונסק"ו להוביל ולקיים מחקרים סייסמולוגיים הנדסיים אודות רעידות אדמה שהתרחשו לעת ההיא: באיראן (1962, 1965, 1967, 1968, 1970, 1972, 1973, 1974ו - 1978); באוגנדה, רואנדה, קניה, קונגו וטנגניקה (1962 ו-1964); ביוגוסלביה (1963, 1964, 1965, 1966, 1967, 1968 ו-1969); בטורקיה (1966, 1967ו - 1969); בניקראגואה (1972 ו-1973); בפקיסטן (1975 ו-1977); באיטליה (1976); ב-רומניה (1977); באלג'יריה (1980 ו-1983); וביוון (1969). בכל הדוחות שפרסם בעקבות המחקרים שהוביל במדינות הללו, השאיר אמברייזיס מורשת של נתונים אודות משתנים כמותיים של רעידות האדמה הללו כמו: אורך ההעתק שעליו התרחשה רעידת האדמה; שיעור ההסטה לאורכו; המגניטודה (גודל) והעוצמה הסייסמית המקסימלית שנצפתה[10].

סכר קארון III שבאיראן, אחד מני רבים, שאמברייזיס ייעץ על מיקומו ותכנונו.

סייסמולוגיה של סכרים ויציבות מדרונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

עבודת הדוקטורט של אמברייזיס משנת 1958 עסקה ביציבות סייסמית של סכרים עם מודל לחיזוי הסטה מתמשכת בסכרי עפר אחרי רעידת אדמה, ויצר בכך את הבסיס לשיטת ניומארק הידועה לניתוח גלישת גושים (אנ')[10]. ניומארק עצמו הודה לו על כך בהקדמה למאמר שהציג את השיטה[11]. עבודתו החלוצית בתחום התגובה הסייסמית של סכרים הורחבה ליצירת גאומטריית ה"טריז הקטום"(אנ') של סכרי עפר[12]. מחקריו האחרים בתחום היוו בסיס לפריצת דרך בשיטות מחקר נוספות[13] שבוצעו על ידי עמיתיו בתחום הגאוטכניקה ותלמידו בעבודת הדוקטורט סאראדה ק. סארמה (אנ') שמחקרו הביא לפיתוח "שיטת סארמה למדידת יציבות סייסמית של מדרונות" (אנ')[14].

אמברייזיס שימש יועץ תכנון ומיקום בהקמת סכרים גדולים רבים באזורים סייסמיים המועדים לפורענות בהם: מַנגְלָה (אנ') וקאלאבאג' (אנ') שבפקיסטן; תוכנית אגירת ואספקת מים בהונג קונג; מיזמי סכרי גשלאג' ו-סאר-ששמה, וסכרי קארון II ו-III באירן (אנ'); סכר צ'ירה_פִּייוּרה ומיזם ההשקיה מאנטארו בפרו; מיזמי עמק הירמוך וזרקא וסכר אל-מוחייבה בממלכת ירדן; סכר חמאם גרוז, סכר שליף ומפעל הפלדה ג'יגל באלגיריה; ומיזם ערוץ סטיגלר שבטנזניה[10].

בשנת 1973 הוא הדריך את קורפוס ההנדסה ויקסבורג מיסיסיפי של צבא ארצות הברית בתכנון עמיד בפני רעידות אדמה של סכרים ומבנים הנדסיים אחרים באזור נהר המיסיסיפי[10], שעל הקמתם ואחזקתם הם מופקדים[15].

חקר רעידות אדמה היסטוריות[עריכת קוד מקור | עריכה]

תחילת התעניינותו של אמברייזיס ברקורד ההיסטורי של רעידות אדמה בעולם בכלל, ובהמזרח התיכון בפרט, הייתה לאחר רעידת האדמה בגודל 7.5 שהתרחשה ב-9 ביולי 1956 ליד אמורגוס (אנ'), כ־80 קמ' מצפון-מזרח לאי סנטוריני שלוותה בגל צונאמי קטלני, הגדול במאה ה-20 במזרח הים האגאי. בעקבות הגל הצונאמי הזה, החל אמברייזיס להעמיק גם בחקר ההיסטוריה של גלים אלה בים התיכון[א]. יכולתו לקרוא בשפות מזרח תיכוניות רבות: יוונית; לטינית; ערבית; טורקית; אורדו ופרסית, בנוסף לחצי תריסר שפות אירופאיות לרבות קירילית, אפשרה לו לבדוק בעצמו מקורות היסטוריים רבים הקשורים באירועים אלה[10]. בין השנים 1960 – 1962 הוא פרסם מספר מאמרים שנחשבים לפורצי דרך בכל הקשור למחקר ביקורתי וכולל על רעידות אדמה היסטוריות. הוא מצא שגיאות וכשלים בניתוח של תעודות היסטוריות בעבר, שהביאו לפרסום קטלוגים שגויים של רעידות אדמה שהתרחשו בעבר הרחוק. במאמרים אלה פרסם קטלוגים מתוקנים של רעידות האדמה במזרח הים התיכון ושל הגלים צונאמיים שנלוו אליהם[16][17][18]. עקב כך, הוא נחשב לאב המייסד של חקר מעמיק של רעידות אדמה היסטוריות, מתוך תפיסה שבסיס הנתונים המכשירני קיים רק מאז תחילת המאה ה-20[ב] - תקופה שהיא "רגע קצר" בעידן של אלפי השנים האחרונות שבמהלכן התרחשו רעידות אדמה הרסניות, שאין לנו ידע מספיק אודותם, כדי שניתן יהיה להגיע למודל מספק של חיזוי: חיזוי התרחשותן וחיזוי התפרושת המרחבית של ההרס שהן צפויות להביא[10]. הוא שיתף את עמיתיו הרבים מדיסציפלינות מחקר רלוונטיות, כמו היסטוריה וארכאולוגיה, מרחבי העולם בכללים הנכונים שיש לפעול על פיהם בבואם לנסות ולשחזר רעידת אדמה היסטורית[19][20][21]. מתוך הכרה בכך שהמזרח התיכון היה ערש התרבות המערבית, ועל כן תעודות היסטוריות שמתעדות את שהתרחש ברעידות אדמה בעבר הרחוק באזור זמינות למחקרים בתחום זה, הירבה אמברייזיס לחקור רעידות אדמה היסטוריות באזור, והמשיך לפרסם מאמרים רבים על כך ומספר ספרים[22][23][24]. על כן, מחקרים רבים על רעידות אדמה היסטוריות שהתרחשו במזרח התיכון ופורסמו על ידי חוקרים ישראליים וערבים, מסתמכים על מחקריו, ואלה מעטרים את הרשימות הביבליוגרפיות של כל מחקר כזה[25].

מחקריו אלה אודות ההיסטוריה הסייסמית של מזרח הים התיכון והמזרח התיכון הביאו למסקנה שהפעילות הסייסמית לאורך ההעתק של צפון אנטוליה במאה העשרים היוותה רק ביטוי עכשווי לרצפים של רעידות אדמה שהתרחשו במהלך אלפיים השנים האחרונות[26]' ושהתקופות של פעילות סייסמית מוגברת לאורך מאות שנים, עברה לסירוגין בין צפון טורקיה לצפון מזרחהּ[19]. באופן דומה, הוא דן בעדויות לתנודות ארוכות טווח בפעילות הסייסמית של מזרח וצפון איראן[22] כמו גם בתנודות כאלה במערכת ההעתקים של ים המלח[ג][27], ובים מרמרה ומפרץ קורינתוס, כשהוא מספק עדויות מכריעות לכך שהתהליכים הסייסמיים באזורים הללו אינם יציבים[10]. ממצאים אלה מאזורים אלה ומאזורים אחרים בעולם, הביאו להערכה מעודכנת ואמינה יותר של הסכנה הסייסמית (אנ') והסיכון הסייסמי (אנ') הרלוונטי להם[ד][10].

בעקבות הממצאים הללו על תנודות ברמת הפעילות הסייסמית לאורך ההיסטוריה ברוב האזורים על פני כדור הארץ, איתגר אמברייזיס את תקפות "קשר הגומלין החוזר" או "חוק גוטנברג-ריכטר" המפורסם (אנ')[28], והעמיד אותו בספק גדול[10][ה].

אמברייזיס הוביל בתחילת שנות האלפיים את מיזם בסיס הנתונים האירופאי של תאוצת קרקע ברעידות האדמה שהתרחשו בעבר, לרבות פרמטרים כמותיים נוספים של רעידות אלה. המיזם הושלם בשני שלבים עד שנת 2008, והעמיד בסיס נתונים ענק לרשות החוקרים ואנשי הביצוע באירופה[29][30].

פרסים והוקרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

אמברייזיס היה עמית באקדמיה המלכותית להנדסה (אנ'), באקדמיה האירופאית, באקדמיה היוונית (אנ') ובעל מדליות ממספר חברות אקדמיות בממלכה המאוחדת ובאירופה. בשנת 1987 הוזמן אמברייזיס לשאת את הרצאת מאלט-מילן (אנ') היוקרתית הראשונה של החברה לרעידות אדמה והנדסה אזרחית דינמית. בשנת 1998 הוענקה לאמברייזיס מדליית החירות של סקופיה, מקדוניה (אז חלק מיוגוסלביה) כהוקרה על תרומתו לבנייה מחדש של העיר ש - 80% מהמבנים בה נהרסו ברעידת האדמה Mw=6.1 בשנת 1963[10].

בשנת 2004 הוזמן לשאת את הרצאת רנקין (אנ') היוקרתית של האגודה הגאוטכנית הבריטית (אנ').

בשנת 2005 קיבל אמברייזיס את מדליית הארי פילדינג ריד(אנ') מהחברה הסייסמולוגית האמריקאית (אנ')[31][32] בזכות תרומה יוצאת דופן למדע הסייסמולוגיה והנדסת רעידות אדמה. מדובר במדליה יוקרתית המוענקת פעם אחת בשנה, על ידי החברה שעורכת את אחד מכתבי העת החשובים בעולם בתחום הסייסמולוגיה: הבולטין של החברה הסייסמולוגית האמריקאית (אנ'). בין מקבלי מדליה זו בעבר היו צ'ארלס ריכטר ו - קארל אליין קורנל (אנ').

האגודה האירופאית להנדסת רעידות אדמה הקימה בשנת 2008 קרן לפרס ההרצאה הטובה ע"ש פרופסור ניקולאס אמברייזיס "לכבוד חלוץ הנדסת רעידות האדמה באירופה"[33].

בכנס העולמי להנדסת רעידות אדמה שהתקיים באוקטובר 2008 בביג'ין, נבחר אמברייזיס להיות אחד משלושה עשר "האגדות" של התחום - האירופאי היחידי שברשימה[8]. רק חמישה מדענים שעודם בחיים, נמנו על שלושה עשר "הגדולים", ואמברייזיס היה כאמור אחד מהם.

בשנת 2014, לאחר מותו, אורגנו בבריטניה מספר כנסים והרצאות לזכרו, לרבות הוצאת גיליון מיוחד של הבולטין להנדסת רעידות אדמה (אנ') לזכרו[34].

ספרים ופרסומים אחרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אמברייזיס פרסם 330 מאמרים[35], 2 בסיסי נתונים דיגיטליים[35] ו-6 ספרים:

  • Ambraseys, N., Melville, C. (1982). A history of Persian earthquakes, Cambridge University Press.
  • Ambraseys, N., Melville, C., Adams R. (1994) Seismicity of Egypt, Arabia and the Red Sea, Cambridge University Press.
  • Ambraseys, N., Finkel C. (1995) The seismicity of Turkey, Eren Press.
  • Ambraseys N., Sigbjörnsson R. (1999) Reappraisal of Seismicity of Iceland, Polytechnica Pub., Reykjavik.
  • Ambraseys N., Adams R. (2000) The seismicity of Central America, Imperial College Press.
  • Ambraseys N. (2009) Earthquakes in the eastern Mediterranean and the Middle East: a multidisciplinary study of seismicity up to 1900, Cambridge University Press. (ISBN 9780521872928)

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • N.N. Ambraseys, ‏Earthquakes and archaeology, Journal of Archaeological Science 33 (2006)1008-1016, באתר Academia.edu (באנגלית)

ביאורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ בנוסף לחקר הסיכונים מצונאמי לנמלי הים וישובי החוף שבאו בעקבות רעידת האדמה של 1956.
  2. ^ סייסמוגרפים החלו לפעול ברחבי העולם רק משנת 1900 ואילך.
  3. ^ קרי: השבר הסורי אפריקאי.
  4. ^ הסכנה הסייסמית מוגדרת כ"הסתברות שתתרחש תאוצת קרקע ברמה מסוימת כתוצאה מרע"א באתר נתון ובתקופת זמן מסוימת". לצורך הגדרת הסיכון הסייסמי יש להוסיף כאן את הגדרת פגיעות מבנים שהיא "שיעור הנזק שנגרם לגוף כלשהו כתוצאה מרעידת אדמה בעוצמה סייסמית נתונה". הסיכון הסייסמי יהיה אם כן "ההסתברות לשיעור נזק הצפוי כתוצאה מרע"א במהלך תקופה מסוימת ובמונחים של נזק לרכוש (ונפגעים)". ראו בערך סכנה וסיכון סייסמי.]
  5. ^ החוק מגדיר את היחס בין המגניטודה של רע"א לסך כל רעידות האדמה בכל אזור וזמן מוגדרים, עבור רעידות אדמה במגניטודה M ומעלה, וכדלקמן: Log10 N=a-bM כאשר N הוא מספר רעה"א ממגניטודה M ומעלה כש: a ו-b הם קבועים התלויים בסדרת התצפיות שיש לנו אודות רעידות האדמה לאורך התקופה הנדונה.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Edmund Booth, A Tribute for Nicholas N. Ambraseys, Honorary Member, by Edmund Booth, The International Association for Earthquake Engineering - IAEE, December, 2018
  2. ^ John Douglas, and Sarada K. Sarma, Nicholas Neocles Ambraseys, - ICE Virtual Library - Essential Engineering Knowledge, May 25, 2015
  3. ^ Edirorial, Professor Ambrasseys, Imperial College London
  4. ^ Journal of Earthquake Engineering, Editorial Board
  5. ^ The European Association for Earthquake Engineering - EAEE
  6. ^ 1 2 Atilla Ansal, Eulogy to Professor Nicholas N. Ambraseys, .The European Association for Earthquake Engineering 11 Jenuary, 2013
  7. ^ label:engineering_seismology, ‏Google Scholar
  8. ^ 1 2 Legends of Engineering Seismology, Internet Archive, 2013
  9. ^ Prof. Nicholas Ambraseys Distinguished Lecture Award
  10. ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 Nicholas Neocles Ambraseys 1929-2012, Cooperative Institute for Research in Environmental Sciences at the University of Colorado Boulder - CIRES
  11. ^ Newmark, N. M. (1965) Effects of earthquakes on dams and embankments. Geotechnique, 15 (2) 139–160.
  12. ^ Ambraseys, N. N. (1960) On the shear response of a two-dimensional truncated wedge subjected to an arbitrary disturbance, Bulletin of the Seismological Society of America, 50(1), 45–56
  13. ^ Editorial, Nicholas Neocles Ambraseys 1929–2012 (עמ' 301-303), Journal of Earthquake Engineering, Volume 17, ‏2013
  14. ^ Ambraseys, N. N. and Sarma, S. K. (1967) The response of earth dams to strong earthquakes, Geotechnique, 17(2), 181–213
  15. ^ Welcome to Bayou Bodcau Dam & Reservoir, US Army Corps of Engineers Vicksburg District Website
  16. ^ Ambraseys, N. (1960). The Seismic Sea Wave of July 9, 1956, in the Greek Archipelago, J. Geoph.Res. 65, 1257‑1265.
  17. ^ Ambraseys, N. (1962a) Data for the Investigation of the Seismic Sea Waves in the Eastern Mediterranean, Bull.Seism.Soc.Amer. 52: pp. 895-913
  18. ^ Ambraseys, N. (1962b), A Note on the Chronology of Willis of Earthquakes in Palestine and Syria, Bull.Seism.Soc.Amer.,.52, pp. 77-89
  19. ^ 1 2 Ambraseys, N. N., 1971. Value of Historical Records of Earthquakes. Nature, 232: pp.375-379
  20. ^ Ambraseys, N.N., 1973. Earthe Sciences in Archaeology and History. Antiquity, 47: pp. 229-230
  21. ^ Ambraseys, N.N., 1983. Letters to the Editor - Notes on Historical Seismicity. Bulletin of American Seismological Society: 73, pp. 1917-1920
  22. ^ 1 2 Ambraseys, N. N., Melville, C.P., 1982. A History of Persian Earthquakes. Cambridge, 219 p.
  23. ^ Ambraseys, N. N.., Melville, C. P., Adams, R. D., 1994. The Seismicity of Egypt, Arabia and the Red Sea. Cambridge, 181p.
  24. ^ Ambraseys N. 2009. Earthquakes in the Eastern Mediterranean and the Middle East: a Multidisciplinary Study of Seismicity up to 1900, Cambridge: 947p
  25. ^ ראו למשל ב: Avni, R., 1999. The 1927 Jericho Earthquake - Comprehensive Macroseismic Analyisis Based on Contemporary Soerces. Ph.D. Thesis, Ben-Gurion University: pp. 54-55
  26. ^ Ambraseys, N. N., 1970. Some Characteristic Features of the Anatolian Fault Zone. Tectonophysics, 9: pp.143-165
  27. ^ Ambraseys, N. N., 1975. Studies in Historical Seismicity and Tectonics. Geodynamics Today, The Royal Soc.: pp.7-16
  28. ^ Gutenberg, B., Richter, C. F., 1956. Magnitude and Energy of Earthquakes. Annali di Geofisica, 9: pp.1–15
  29. ^ European Strong-Motion Records and Associated Earthquake, the European strong-motion Database - ESD, 2004 & 2008
  30. ^ Ambraseys, N. N., Smit, P., Douglas. J., Margaris, B., Sigbjornsson, R., Ólaffson, S., Suhadolc, P., Costa G., 2004. Internet Site for European Strong-Motion Data. Bollettino Di Geofisica Teorica ed Applicata, 45, pp. 113-129
  31. ^ Editorial, Past Awards Recipients - The Society Medal, Seismological Society of America
  32. ^ Harry Fielding Reid Medal Citation for Nicholas Ambraseys, Seismological Research Letter Volume 77, 2006
  33. ^ Guidelines for Prof. Nicholas Ambraseys Distinguished Lecture Award, European Association for Earthquake Engineering - EAEE, 2008
  34. ^ John Douglas & Atilla Ansal, Special Issue in Memory of Nicholas Ambraseys, Springer Link, Bulletin of Earthquake Engineering, 12, ‏21 January, 2014
  35. ^ 1 2 Nicholas Ambraseys 1929-2012: Publications 1954-2012, Cooperative Institute for Research in Environmental Sciences at the University of Colorado Boulder - CIRES
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=ניקולאס_אמברייזיס&oldid=37635184"