ניקולאס מאסו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ניקולאס מאסו
Nicolas Massu 2007 Australian Open R1
Nicolas Massu 2007 Australian Open R1
לידה 10 באוקטובר 1979 (בן 41)
ויניה דל מאר, צ'ילה
מדינה צ'ילה
מקום מגורים ויניה דל מאר עריכת הנתון בוויקינתונים
גובה 1.83
יד חובטת ימני עריכת הנתון בוויקינתונים
פעילות כמקצוען 1997 – 2013
סה"כ פרסים שצבר 4,343,298 דולר אמריקני עריכת הנתון בוויקינתונים
יחידים
מאזן קריירה 257–357 עריכת הנתון בוויקינתונים
דירוג שיא 9 (13 בספטמבר 2004)
זוגות
מאזן קריירה 82–102 עריכת הנתון בוויקינתונים
דירוג שיא 31 (25 ביולי 2005)
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

ניקולאס אלחנדרו מאסו פרידספרדית: Nicolás Alejandro Massú Fried; נולד ב-10 באוקטובר 1979), המכונה "הערפד" (בספרדית: "El Vampiro") הוא טניסאי עבר יהודי-צ'ילאני, שבשיאו דורג 9 ביחידים ו-31 בזוגות, וזכה בשתי מדליות זהב אולימפיות באולימפיאדת אתונה 2004.

הוא השחקן היחיד בסבב הגברים בטניס האולימפי המודרני (מאז 1988) שזכה בשתי מדליות הזהב בטורניר היחידים והזוגות באותה האולימפיאדה. [1] ואלו שתי מדליות הזהב היחידות בהן זכתה צ'ילה במשחקים האולימפיים מאז ומעולם.

כמו כן מאסו הגיע לגמר של טורניר המאסטרס במדריד ב-2003 ואף זכה בשישה תוארי יחידים בסבב ה-ATP.

קריירת טניס[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנים מוקדמות[עריכת קוד מקור | עריכה]

אביו, מנואל מאסו, הוא ממוצא לבנוני[2] ופלסטיני[3][4] ואימו סוניה פריד היא יהודיה ממוצא הונגרי. למאסו ארבעה אחים. סבו, לדיסלאו פריד קליין, היה יהודי יליד הונגריה ששרד את הכיבוש הנאצי בהונגריה במסתור.[5] וסבתו, ורוניקה (לבית ווגווארי) הייתה ניצולת שואה ששרדה את מחנה הריכוז אושוויץ.

מאסו התוודע לטניס בגיל חמש על ידי סבו. בגיל 12, החל להתאמן באקדמית הטניס ואיה דוראדו, בולפראיסו ובהמשך עבר להתאמן באקדמיה של ניק בויטיירי, בפלורידה, ארצות הברית. לצדו של הטניסאי הצ'ילאני מרסלו ריוס (שדורג 1 בעולם בשנת 1998), ובהמשך במרכז הגבוה לביצועים בברצלונה, ספרד.

נוער[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאסו הפך לטניסאי מקצועי בשנת 1997. באותה שנה, הוא זכה בטורניר הנוער היוקרתי של סוף העונה "האורנג' בול" (אנ') בטורניר הזוגות, וסיים חמישי ביחידים. [6] הוא גם זכה בתחרויות הזוגות לנוער בווימבלדון ובאליפות ארצות הברית הפתוחה, יחד עם לואיס הורנה הפרואני [7] ובן ארצו פרננדו גונסאלס בהתאמה.

סבב ה-ATP[עריכת קוד מקור | עריכה]

באוגוסט 1998 זכה מאסו בטורניר הפיוצ'ר הראשון שלו, בספרד. בחודש שלאחר מכן הוא זכה לראשונה בטורניר צ'לנג'ר, שנערך באקוודור. את הצ'לנג'ר השני שלו השיג מאסו ביוני 1999 בטורניר באיטליה, ובספטמבר 1999 הוא הגן בהצלחה על תוארו באקוודור. בנובמבר 1999 זכה מאסו בצ'לנג'ר בסנטיאגו דה צ'ילה ונכנס לראשונה לטופ 100 בדירוג היחידים.[8]

בחודש מאי 2000 הגיע מאסו לגמר טורניר ה-ATP הראשון שלו, באליפות החימר של ארצות הברית באורלנדו פלורידה, שם הפסיד לבן ארצו פרננדו גונסאלס. מאוחר יותר באוגוסט הוא שוב הפסיד לצ'יליאני אחר - מרסלו ריוס בהופעת הבכורה שלו בארצות הברית. בינואר 2001 הגיע מאסו לגמר טורניר ה-ATP השני שלו, באדלייד, אוסטרליה[8], לאחר שבחצי הגמר גבר לראשונה על מתמודד המדורג בטופ 10 העולמי טים הנמן הבריטי.

בתואר ה-ATP הראשון שלו זכה מאסו בפברואר 2002 בבואנוס איירס, שם הביס את הארגנטינאי אגוסטין קאיירי בשלוש מערכות לאחר שכבר עמד בפני נקודת משחק. בטורניר בואנוס איירס של 2003, נקם קאיירי והדיח את מאסו בסיבוב הראשון, הפסד שדחק החוצה את מאסו מהטופ 100 בדירוג ואילץ אותו לחזור להתחרות שוב בצ'לנג'רס. באפריל 2003 הגיע לגמר הצ'לנג'ר בברמודה.[8]

בתואר ה-ATP השני שלו זכה מאסו ביולי 2003 באמרספורט, הולנד. בשבוע שלאחר מכן הוא הגיע לגמר טורניר קיצביהל, אוסטריה. ונכנס לראשונה לטופ 50 בדירוג העולמי. בספטמבר באותה שנה הגיע לשלושה גמרים ברציפות, כולל ניצחון בצ'לנג'ר ותואר ה-ATP השלישי שלו בפלרמו, איטליה. באוקטובר הגיע לגמר בטורניר סדרת המאסטרס במדריד, והפסיד לספרדי חואן קרלוס פררו. ואת שנת 2003 הוא סיים כמדורג 12 בעולם.[8]

באמצע 2004 נפרד מאסו מהמאמן הארגנטינאי גבריאל מרקוס, אותו הוא החליף בפטריסיו רודריגס הצ'יליאני. ביולי 2004 זכה מאסו בתואר ה-ATP הרביעי שלו בקיצביהל והמשיך את שנת השיא שלו עם זכייה בשתי מדליות זהב באולימפיאדת אתונה. בזכות הביצועים שלו באולימפיאדה, בספטמבר נכנס מאסו לראשונה לטופ 10 העולמי ודורג במקום ה-9 אך בנובמבר עבר ניתוח במפשעה ולכן נכנס לעונת 2005 כשהוא מחוץ לטופ. הוא סיים את שנת 2005 עם רצף של שישה הפסדים, אולם באותה שנה הוא הצליח בפעם הראשונה להגיע לסיבוב הרביעי בטורניר גרנד סלאם באליפות ארצות הברית הפתוחה שם הפסיד לגיירמו קוריה הארגנטינאי.[8]

מאסו באליפות אוסטריה הפתוחה של 2005 בקיצביהל.
מאסו באליפות אוסטרליה הפתוחה 2006

בינואר 2006 הפסיד מאסו לחוסה אקאסוסו הארגנטינאי בגמר הטורניר בעיר הולדתו ויניה דל מאר. ובפברואר זכה בתואר ה-ATP השישי שלו בקוסטה דו סויפה, ברזיל. באפריל הגיע לגמר טורניר קזבלנקה במרוקו. וביולי הפסיד לנובאק ג'וקוביץ' בגמר טורניר אמרספורט.[8]

בינואר 2007 חזר מאסו על הופעתו בויניה דל מאר מ -2006, והפסיד ללואיס הורנה הפרואני. וביולי של אותה שנה הוא החל ברצף הפסדים בן שמונה משחקים שהסתיים רק באוקטובר בסנט פטרסבורג, רוסיה.

בטורניר ויניה דל מאר של 2008 הודח מאסו כבר בסיבוב הראשון על ידי הארגנטינאי סרחיו רויטמן, ומכיוון שב -2007 הוא הגיע לגמר הוא לא הגן על נקודות הדירוג שלו מה שהוביל לצניחתו למקום ה-97 בעולם בשבוע שלאחר מכן. ביולי, הוא צנח עוד בדירוג עד למקום ה-138, הגרוע ביותר שלו מאז נובמבר 1999. בהמשך השנה הוא זכה בצ'לנג'ר של פלוריאנופוליס בברזיל והגיע לגמר בשני צ'לנג'רים נוספים.[8]

מאסו החל את שנת 2009 עם אפס ניצחונות במהלך חמשת הטורנירים הראשונים שלו ואף הפסיד במשחק הפתיחה ביחידים מול קרואטיה בגביע דייוויס בתחילת מרץ. רצף ההפסדים שלו נשבר באינדיאן וולס מאסטרס כשניצח את אדוארדו שוונק הארגנטינאי בשלוש מערכות בסיבוב הראשון.[8]

אולימפיאדה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאסו ייצג את צ'ילה בשלוש אולימפיאדות: סידני 2000, אתונה 2004 ובייג'ינג 2008. בטקס הפתיחה של האירוע בשנת 2000, הוא אף היה נושא הדגל של המשלחת הצ'יליאנית לאחר שמרסלו ריוס לא הצליח להופיע. בסיבוב הראשון הוא ניצח את סלאבה דוסדל הצ'כי, אך הפסיד לחואן קרלוס פררו הספרדי בסיבוב הבא.

באתונה הסיפור היה שונה לגמרי, שם כבש מאסו הן את טורניר היחידים ואת והן את טורניר הזוגות, ב־21 באוגוסט ניצחו הוא ופרננדו גונסאלס את ניקולס קיפר וריינר שוטלר מגרמניה כדי לזכות בתחרות הזוגות, מה שהפך להיסטוריה בכך שזיכה את צ'ילה במדליית הזהב האולימפית הראשונה שלה אי פעם בענף ספורט כלשהו, אחרי כמעט מאה שנים של השתתפות במסגרת האולימפית. מאסו וגונסאלס התמודדו עם ארבע נקודות משחק במערכה הרביעית לפני שניצחו וזכו בזהב. למחרת זכה מאסו במדליית הזהב השנייה שלו, כשניצח את מרדי פיש מארצות הברית בחמש מערכות בגמר היחידים לגברים. לאחר ניצחונו ביחידים הוא הוכרז כ"ספורטאי היום" על ידי ארגון אולימפיאדת אתונה 2004. [9]

לאולימפיאדת בייג'ינג 2008 נכנס מאסו רק באמצעות "ווילד קארד" כיוון שהדירוג שלו לא היה אמור להקנות לו מקום בתחרות. [10] וגם לא נחל הצלחה גדולה כשהודח בסיבוב השני ביחידים ובסיבוב הראשון בזוגות (שם הוא חבר פעם נוספת לבן ארצו פרננדו גונסאלס). עד היום מאסו הוא השחקן היחיד בסבב הגברים בעידן הפתוח שזכה במדליות זהב גם ביחידים וגם בזוגות באותם המשחקים האולימפיים.

גביע דייוויס[עריכת קוד מקור | עריכה]

למאסו היסטוריה ארוכה בגביע דייוויס, את ההופעה הראשונה שלו ערך בשנת 1996 מול קנדה כשהוא בן 16 שנים ו -188 יום בלבד, ובכך הפך באותה עת לשחקן הצעיר ביותר שייצג את נבחרת צ'ילה, (תואר בו החזיק עד 2012 כשכריסטיאן גרין שבר אותו). ולמעט בשנת 2003, הוא נקרא לייצג את צ'ילה בכל שנה מאז ועד פרישתו ב-2013.

מאסו שיחק 56 משחקים בסך הכל, ומחזיק במאזן חיובי של 32-24[11] הישגי השיא של הנבחרת כשמאסו היה חלק ממנה היו שתי הדחות ברבע הגמר בשנים 2006 ו-2010. מאסו בלט מאז ומתמיד ביכולתו להילחם במשחקים אלו, שבאה לידי ביטוי במשחקי מרתון ארוכים, והשיג לעיתים קרובות ניצחונות נגד יריבים המדורגים גבוה ממנו. למעשה, הוא מחזיק בשיא למשחק הארוך ביותר של נבחרת צ'ילה בתולדות גביע דייוויס, כשבספטמבר 2009 הכניע את סטפן קוביק האוסטרי במשחק שארך 5 שעות ו-14 דקות.

בשנת 2014, מאסו נכנס לתפקיד קפטן נבחרת גביע דייוויס של צ'ילה,[12] עם מרסלו ריוס כמאמן. לאחר חמש שנים מאז החל לשמש כקפטן, חזרה הנבחרת לבית העליון של התחרות שמונה שנים לאחר השתתפותה האחרונה.

משחקי המכביה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאסו ייצג את נבחרת צ'ילה במשחקי המכביה השש-עשרה שנערכו בישראל בשנת 2001.[13]

אימון[עריכת קוד מקור | עריכה]

כיום מאסו מאמן את דומיניק תים, האוסטרי זוכה אינדיאן וולס מאסטרס לשנת 2019.

סגנון משחק[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאסו היה ידוע ברוח הלחימה שלו, במיוחד כששיחק בצ'ילה, אותה הדגים באולימפיאדת 2004 ובמספר משחקי גביע דייוויס. סגנונו הקשוח הפך אותו למומחה במגרש חימר,[14] עם משחק טוב על הקו ושליטה טובה הן בחבטות כף יד והן בחבטות גב יד.

גמרים משמעותיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

גמר אולימפי[עריכת קוד מקור | עריכה]

יחידים: 1 (1–0)[עריכת קוד מקור | עריכה]

תוצאה שנה תחרות משטח יריב ניקוד
זהב 2004 אולימפיאדת אתונה קשה מרדי פיש ארצות הבריתארצות הברית 6–3, 3–6, 2-6, 6–3, 6–4

זוגות: 1 (1–0)[עריכת קוד מקור | עריכה]

תוצאה שנה תחרות משטח בן זוג יריבים ניקוד
זהב 2004 אולימפיאדת אתונה קשה פרננדו גוסאזלס צ'ילהצ'ילה ניקולס קיפר גרמניהגרמניה



ריינר שוטלר גרמניהגרמניה
6–2, 4–6, 3–6, 7–6 (9–7), 6-4

מאסטרס[עריכת קוד מקור | עריכה]

יחידים: 1 (0–1)[עריכת קוד מקור | עריכה]

תוצאה שנה תחרות משטח יריב ניקוד
פיינליסט 2003 מדריד קשה חואן קרלוס פררו ספרדספרד 3–6, 4–6, 3–6

גמרי ATP[עריכת קוד מקור | עריכה]

יחידים: 15 (6 זכיות, 9 פיינליסט)[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקרא
גרנד סלאם (0–0)
זהב אולימפי (1–0)
ATP מאסטרס (0–1)
סדרת הזהב העולמית (1–1)
סבב ה-ATP ה (7-4)
גמר לפי משטח
קשה (2-1)
חימר (7-5)
דשא (0–0)
תוצאה תאריך טורניר משטח יריב ציון
הפסד מאי 2000 אורלנדו, ארצות הברית חימר פרננדו גונסאלס צ'ילהצ'ילה 2–6, 3–6
הפסד ינואר 2001 אדלייד, אוסטרליה קשה טומי האס גרמניהגרמניה 3–6, 1–6
ניצחון פברואר 2002 בואנוס איירס, ארגנטינה חימר אגוסטין קאיירי ארגנטינהארגנטינה 2–6, 7–6 (7–5), 6–2
ניצחון יולי 2003 אמרספורט, הולנד חימר ריימון סלייטר הולנדהולנד 6–4, 7–6 (7–3), 6–2
הפסד יולי 2003 קיצביהל, אוסטריה חימר גיירמו קוריה ארגנטינהארגנטינה 1–6, 4–6, 2–6
הפסד ספטמבר 2003 בוקרשט, רומניה חימר דייוויד סאנצ'ס ספרדספרד 2–6, 2–6
ניצחון ספטמבר 2003 פלרמו, איטליה חימר פול-הנרי מתייה צרפתצרפת 1–6, 6–2, 7–6 (7–0)
הפסד אוקטובר 2003 מדריד, ספרד קשה חואן קרלוס פררו ספרדספרד 3–6, 4–6, 3–6
ניצחון יולי 2004 קיצביהל, אוסטריה חימר גאסטון גאודיו ארגנטינהארגנטינה 7–6 (7–3), 6–4
ניצחון אוגוסט 2004 אולימפיאדת אתונה קשה מרדי פיש ארצות הבריתארצות הברית 6–3, 3–6, 2-6, 6–3, 6–4
הפסד פברואר 2006 ויניה דל מאר, צ'ילה חימר חוסה אקאסוסו ארגנטינהארגנטינה 4–6, 3–6
ניצחון פברואר 2006 קוסטה דו סויפה, ברזיל חימר אלברטו מרטין ספרדספרד 6–3, 6–4
הפסד אפריל 2006 קזבלנקה, מרוקו חימר דניאל ברציאלי איטליהאיטליה 1–6, 4–6
הפסד יולי 2006 אמרספורט, הולנד חימר נובאק ג'וקוביץ' סרביהסרביה 6–7 (5–7), 4–6
הפסד פברואר 2007 ויניה דל מאר, צ'ילה חימר לואיס הורנה פרופרו 5–7, 3–6

זוגות: 3 (זכייה אחת, 2 פיינליסט)[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקרא
גרנד סלאם (0–0)
זהב אולימפי (1–0)
ATP מאסטרס (0–0)
סדרת הזהב העולמית (0–1)
סבב ה-ATP ה (1-0)
גמר לפי השטח
קשה (1–0)
טיט (0–2)
דשא (0–0)
תוצאה תאריך תחרות משטח בן זוג יריבים ציון
הפסד מרץ 2004 אקפולקו, מקסיקו חימר חואן איגנסיו צ'לה ארגנטינהארגנטינה בוב בריאן



מייק בריאן
2–6, 3–6
ניצחון אוגוסט 2004 אולימפיאדת אתונה קשה פרננדו גונסאלס צ'ילהצ'ילה ניקולס קיפר



ריינר שוטלר
6–2, 4–6, 3–6, 7–6 (9–7), 6-4
הפסד יולי 2005 אמרספורט, הולנד חימר פרננדו גונסאלס צ'ילהצ'ילה מרטין גרסיה



לואיס הורנה
4–6, 4–6

תבנית:Performance key

ניצחונות נגד טופ 10[עריכת קוד מקור | עריכה]

עונה 1997 1998 1999 2000 2001 2002 2003 2004 2005 2006 2007 2008 2009 2010 2011 2012 2013 סה"כ
ניצחונות 0 0 0 0 1 0 1 3 1 1 1 0 0 0 0 0 0 8
# שחקן דירוג טורניר משטח שלב ניקוד הדירוג של מאסו
2001
1. טים הנמן בריטניהבריטניה 10 אדלייד, אוסטרליה קשה SF 3–6, 7–5, 6–2 87
2003
2. אנדי רודיק ארצות הבריתארצות הברית 2 מדריד, ספרד קשה 3R 7–6 (7–3), 6–2 21
2004
3. ריינר שוטלר גרמניהגרמניה 7 דיסלדורף, גרמניה חימר RR 6–4, 4–6, 6–2 11
4. ריינר שוטלר גרמניהגרמניה 8 קיצביהל, אוסטריה חימר SF 6–3, 6–3 13
5. קרלוס מויה ספרדספרד 4 אולימפיאדת הקיץ, אתונה קשה QF 6–2, 7–5 14
2005
6. אנדי רודיק ארצות הבריתארצות הברית 3 המבורג, גרמניה חימר 1R 7–6 (7–4), 4–6, 7–5 25
2006
7. אנדי רודיק ארצות הבריתארצות הברית 5 דיסלדורף, גרמניה חימר RR 4–2 ret. 35
2007
8. ג'יימס בלייק ארצות הבריתארצות הברית 9 רומא, איטליה חימר 2R 7–6 (7–3), 7–5 59

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ניקולאס מאסו בוויקישיתוף
  • "Nicolas MASSU". Athens2004.com. ATHENS 2004 Organizing Committee for the Olympic Games. אורכב מ-המקור ב-2004-08-23. 
  • "Nicolas MASSU". Beijing2008.cn. The Beijing Organizing Committee for the Games of the XXIX Olympiad. אורכב מ-המקור ב-2008-09-03.