ניקולאס מדורו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
ניקולאס מדורו
Nicolás Maduro Moros
Nicolás Maduro, president of Venezuela (2016) cropped.jpg
לידה 23 בנובמבר 1962 (בן 56)
קראקס, ונצואלה עריכת הנתון בוויקינתונים
שם מלא ניקולאס מדורו מורוס
מדינה ונצואלהונצואלה  ונצואלה
עיסוק דיפלומט, פוליטיקאי, חבר איגוד מקצועי, נהג אוטובוס עריכת הנתון בוויקינתונים
מפלגה המפלגה הסוציאליסטית המאוחדת של ונצואלה
בת זוג סיליה פלורס
www.nicolasmaduro.org.ve
נשיא ונצואלה ה־74
19 במרץ 2013 – מכהן
(6 שנים ו-29 שבועות)
פרסים והוקרה
  • Grand Collar of the Order of the Andes' Condor
  • מסדר חוסה מרטי
  • מסדר המשחרר של ונצואלה
  • מסדר המשחרר הגנרל סן מרטין עריכת הנתון בוויקינתונים
חתימה Nicolás Maduro signature.svg עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

ניקולאס מדורו מורוסספרדית: Nicolás Maduro Moros; נולד ב-23 בנובמבר 1962) הוא פוליטיקאי ונצואלי, נשיא ונצואלה החל משנת 2013. מדורו ניצח בבחירות לנשיאות ונצואלה (אפריל 2013) שנערכו בעקבות מותו של הוגו צ'אווס ב-5 במרץ 2013. מדורו כיהן קודם כשר החוץ של צ'אווס משנת 2006 עד אוקטובר 2012, אז התמנה לסגנו ולממלא מקומו. לאחר מותו של צ'אווס הפך מדורו לנשיא בפועל במשך כחמישה שבועות עד לבחירות. בזמן שלטונו של צ'אווס תואר מדורו כ"נהג אוטובוס חביב לשעבר, שהפך למנהיג איגוד, חבר קונגרס ושר חוץ" וכן כ"הפוליטיקאי והמנהל המוכשר ביותר במעגל הקרוב לנשיא צ'אווס". שלטונו קיבל עם הזמן סממנים רודניים.

חייו האישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מדורו נולד בקראקס וסיים את לימודיו בבית הספר התיכון ב-Liceo Ávalos במערב קראקס במהלך שנות ה-80 של המאה ה-20, אולם הוא נעדר כל השכלה גבוהה או לימודי המשך כלשהם.

מדורו נשוי לסיליה פלורס, עורכת דין ב-Movimiento V República (התנועה לרפובליקה החמישית), אשר החליפה את בעלה כיושבת ראש בית הנבחרים של ונצואלה באוגוסט 2006, כאשר הוא מונה לשר החוץ. פלורס הייתה לאישה הראשונה שכיהנה כנשיאת האספה הלאומית (2006 - 2011).

לדברי הקטור מוחיקה, ששימש כשגריר ונצואלה בצרפת, מדורו הוא בעל שורשים יהודים ספרדיים שאבותיו היגרו לוונצואלה במאה ה-17 מהולנד[1] שבה חיו לאחר גירוש ספרד.[2]

קריירה פוליטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראשית הקריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מדורו החל את הקריירה הפוליטית שלו בעת שעבד כנהג אוטובוס, כשהפך לנושא ונותן לא רשמי מטעם איגוד העובדים של מערכת התחבורה הציבורית בקראקס במהלך שנות ה-70 וה-80 של המאה ה-20, בתקופה שהאיגודים היו בלתי חוקיים. מדורו נחשב לאחד ממייסדי התנועה לרפובליקה החמישית, אך שני הישגיו הפוליטיים הגדולים ביותר היו שחרורו של צ'אווס מהכלא ב-1994, לאחר הפיכת הנפל שהוביל ב-1992 - רעייתו, סיליה פלורס, היא שהובילה למעשה את ההגנה על צ'אווס - ותפקודו כאחד מהמתאמים הפוליטיים האזוריים במהלך הבחירות הנשיאותיות של 1998.

באספה הלאומית ובקבינט[עריכת קוד מקור | עריכה]

מדורו נבחר ב-1998 מטעם התנועה לרפובליקה החמישית למה שהיה אז הבית התחתון (שנה לאחר מכן אוחדו שני בתי הנבחרים), ל-Asamblea Nacional Constituyente (אספת הבוחרים הלאומית) ב-1999 ול-Asamblea Nacional (האספה הלאומית) ב-2000 וב-2005 כשהוא מייצג את מחוז הבירה (מחוז פדרלי המקביל לבירה קראקס). המחוקקים בחרו בו ליו"ר האספה, תפקיד בו החזיק בין 2005 ל-9 באוגוסט 2006, כאשר מונה לשר החוץ.

ב-15 בדצמבר 2011 דיווח ה-El Universal (עיתון מקומי של קראקס) כי צ'אווס רצה לקדם את מועמדותו של מדורו לתפקיד מושל מדינת קרבובו מטעם ה-Partido Socialista Unido de Venezuela (המפלגה הסוציאליסטית המאוחדת של ונצואלה), משרה שהוחזקה באותה התקופה על ידי Mesa de la Unidad Democrática (השולחן לאיחוד דמוקרטי) האופוזיציונית לצ'אווס.

סגן נשיא ונצואלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-10 באוקטובר 2012, שלושה ימים לאחר שזכה צ'אווס בבחירות לנשיאות ונצואלה, מינה אותו נשיא ונצואלה לתפקיד סגן הנשיא. מדורו נכנס לתפקידו ב-13 באוקטובר 2012, כאשר הוא שומר, במקביל, על משרתו כשר החוץ.

מחליפו של צ'אווס[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-8 בדצמבר 2012, במהלך נאום טלוויזיוני, הודיע צ'אווס כי הוא יחזור לקובה לניתוח חירום, עקב הישנות של מחלת הסרטן בה הוא חולה. צ'אווס אמר כי אם מצבו יחמיר ותיערכנה בחירות חדשות לנשיאות ונצואלה, הוונצואלים צריכים לבחור במדורו כיורשו.[3] זוהי הפעם הראשונה שצ'אווס מינה יורש אפשרי לתנועתו, כמו גם הפעם הראשונה שהוא הכיר בפומבי באפשרות של מותו. תמיכתו של צ'אווס במדורו פגעה בדיוסדאדו קאבלו, איש צבא ופקיד רשמי רב עוצמה במפלגה הסוציאליסטית ובעל קשרים לכוחות המזוינים, שנחשב מועמדו של צ'אווס לרשת אותו. קאבלו התחייב מיידית לנאמנות, הן לצ'אווס, הן למדורו. במרץ 2013 צ'אווס הלך לעולמו וניקולאס מדורו הפך לנשיא ונצואלה עד לכינון בחירות חדשות.

המחאות נגדו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-2014 הנהיג יו"ר האופוזיציה לאופולדו לופס הפגנות מחאה נגד מדורו ונגד השלטון הסוציאלסטי. במחאות נהרגו כ-40 איש. במהלך ההפגנות נעצר לופס ונשפט ל-14 שנות מאסר. מדורו הואשם במעצרו של לופס ברודנות ושלופס הוא אסיר פוליטי.[4]

בבחירות לפרלמנט ב-2015 הפסיד מדורו לאופוזיציה. בתגובה מדורו מינה שופטים בבית משפט העליון מקרב נאמניו ובכך הוא שיתק את הפרלמנט שהיה נגדו. הרשויות הנאמנות לו מנעו מהאופוזיציה לקיים משאל עם על שלטונו של מדורו על אף שאספו מספיק חתימות הנדרש בחוק.[5]

באפריל 2017 חודשו שוב המחאות נגדו בטענה שמדורו הוא דיקטטור והורס את הדמוקרטיה של ונצואלה. במחאות נהרגו לפחות 120 בני אדם. בעקבות התנהלות של מדורו הטילה ארצות הברית סנקציות כלכליות על מדורו ועל פוליטיקאים שתומכים בו.

לאחר הפסדו לפרלמנט הקים מדורו בתחילת אוגוסט 2017 גוף ממשלתי חדש בשם "האספה המחוקקת החדשה" עם 545 מושבים, גוף שמחזיק בסמכויות בלתי מוגבלות. האופוזיציה החרימה את הבחירות מה שגרם שכל המחוקקים שנבחרו הם מנאמניו של מדורו. ההחלטה הראשונה של בית המחוקקים הייתה להדיח את התובעת הכללית לואיסה אורטגה ממפלגתו שלו שהאשימה את מדורו בהפרת זכויות אדם וברציחתם של המפגינים במחאה שהחלה באפריל. במקומה של אורגטה מינה בית המחוקקים את נציב תלונות הציבור טארק סאאב מנאמניו של מדורו.[6]

ניסיון ההתנקשות[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – ניסיון ההתנקשות בניקולאס מדורו

באוגוסט 2018 ניצל מניסיון התנקשות בעת שנשא נאום. באירוע נפצעו שבעה חיילים.[7]

מדיניות חוץ[עריכת קוד מקור | עריכה]

ניקולאס מדורו עומד מאחורי מספר עמדות רדיקליות בתחום מדיניות החוץ של ונצואלה, כולל תמיכה של המדינה בלוב תחת שלטונו של מועמר קדאפי, אולם הוא גם היה אחראי על חלק מההחלטות הפרגמטיות והפייסניות ביותר, כולל פשרות שהובילו לתפנית ביחסים עם קולומביה.

נאומים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מדורו דיבר אודות "אהבה ושירות למען המולדת". אמירות אלה מיוחסות לאמונתו בסאתיה סאי באבא.

בראשית 2012 הכריז מדורו בנאום ציבורי כי הפוליטיקאים מהאופוזיציה הם "מתרוממים". הדברים חוללו סערה. מדורו התנצל בפני הקהילה ההומוסקסואלית ואמר כי השמיע את הדברים בלהט הוויכוח אודות מעשיה של האופוזיציה.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ניקולאס מדורו בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]