ניקולא הקטן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ניקולא הקטן
Le petit Nicolas
עטיפת הספר בעברית
עטיפת הספר בעברית
  • Nicholas
  • Nicholas and the Gang
  • Nicholas on Vacation
  • Nicholas Again
  • Nicholas in Trouble עריכת הנתון בוויקינתונים
מידע כללי
מאת רנה גוסיני
איורים ז'אן-ז'אק סמפה
שפת המקור צרפתית
סוגה קומדיה, ספרות ילדים עריכת הנתון בוויקינתונים
הוצאה
תאריך הוצאה 1959
הוצאה בעברית
הוצאה כנרת זמורה-ביתן דביר, 2005
תרגום מיכל פז-קלפ
קישורים חיצוניים
מסת"ב 978-958-24-0105-4
הספרייה הלאומית 002502525, 003519269
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ניקולא הקטןצרפתית: Le petit Nicolas) היא סדרת ספרי ילדים צרפתית, שנכתבה על ידי רנה גוסיני ואוירה בידי ז'אן-ז'אק סמפה. סיפורי הסדרה, הכוללת חמישה ספרים, מתארים את קורות ילדותו המאושרת של ניקולא ואת מעלליו בבית הספר. שני ספרים נוספים יצאו לאור לאחר מותו של גוסיני וכללו סיפורים נוספים (בשם: "סיפורים שלא ראו אור") המבוססים על כתבי ידו.

עלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הספרים מתארים את ניקולא וחבריו בצרפת של שנות החמישים תוך נקודת מבט משועשע על מעלליהם של ניקולא ובני כיתתו. בין מעשיהם השובבים היו הפרעה לממלא מקום, התעללות במפקח בית הספר, ואפילו בשר בממשלה. בין לבין ישנם מעללים בין החברים. הספר מאופיין בכך שמתאר את דמותו של הילד הצרפתי הממוצע באותן שנים (לדוגמה: לחיצת יד עם חבר גם לאחר מכות, לקיחת תוספת קינוח רק כשיש אורחים ועוד). עוד אחד מהמאפיינים הבולטים של הספר הוא שבסיפורים עצמם ניקולא משחק דמות משנית הצופה מן הצד בדברים והמספרת את הסיפור.

דמויות ראשיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ניקולא: הדמות הראשית בסיפור, ילד צרפתי קטן בשנות החמישים בצרפת. בן יחיד להוריו. אף על פי שהוא הדמות הראשית - בספר הוא נראה כדמות משנית הצופה בצד מן המתרחש.

חבריו של ניקולא

  • אלססט: חברו הטוב ביותר של ניקולא. אלססט הוא שמן ואוהב מאוד לאכול. אלססט כל כך שמן עד שהמורה אומרת ש"אם היה משקיע בלימודים את כמות האנרגיה שהוא משקיע באכילה, הוא היה התלמיד הטוב ביותר".
  • אוד: ילד אלים מאוד שאוהב להרביץ לחבריו, בעיקר באף.
  • ז'ופרואה: הילד העשיר ביותר בכיתה, שאוהב להשוויץ בכך. ז'ופרואה הוא היחיד שאינו מפחד מאוד ולעיתים משלם על כך ביוקר.
  • רופוס: אביו הוא שוטר. רופוס אוהב לשרוק במשרוקית שאביו העניק לו. רופוס נוהג לאיים על ילדים מהכיתה שאביו יכניס אותם לכלא, גם על מעשים קטנים וחסרי משמעות; כך למשל, איים על אלססט שהוא יכניס אותו לכלא מאחר שאכל פעם סבון.
  • אניאן: הילד החכם ביותר בכיתה. לפי הספר אניאן הוא "הפוצי מוצי של המורה". לאניאן אין הרבה חברים, הוא מרבה לבכות, ואף שילדי הכיתה רוצים להרביץ לו הם לא יכולים כי יש לו משקפיים.
  • קלוטר: התלמיד החלש ביותר בכיתה. בכל פעם ששואלים אותו שאלה הוא מתחיל לבכות. קלוטר הוא התלמיד היחיד בכיתה שיש לו טלוויזיה, ובין התלמידים המעטים שהם בעלי אופניים.
  • מקסן: הילד הגמיש והזריז ביותר בכיתה. נוהג לרמות במשחקי גולות.
  • יואקים: חברו הטוב ביותר של מקסן. יש לו אוסף מטבעות, בנוסף הוא בין התלמידים היחידים שיש להם אופניים. חלומו הוא להתקבל לטור דה פרנס.

דמויות משניות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • המורה: מורתם של ניקולא וחבריו. קשוחה ומתרגזת בקלות. שמה אינה מוזכר.
  • מסיה ברודנאדב (ספאד הזקן / מר גוטמן): המורה המשגיח. לא אוהב כלל ילדים.
  • מסיה בלדור: שכנו של ניקולא. הוא ואביו של ניקולא אוהבים לריב אחד עם השני.
  • המנהל: שמו אינו מוזכר. מופיע רק בכמה פרקים.
  • מר מרק (או 'מרק חם'): שמו מסיה דובון. הוא נוהג לומר תמיד שיסתכלו לו בעיניים, שהשומן צף בהם כמו במרק, ולכן זכה לכינוי מר מרק או מרק חם. לרוב קשוח מאוד עם תלמידים.

אמו של ניקולא: אבא שלו אביו של ניקולא: אמא שלו

תגובות לספר הראשון[עריכת קוד מקור | עריכה]

הספר זכה להצלחה כבירה, תורגם לשלושים שפות, ונמכר במיליוני עותקים. בשנת 2001 זכה הספר במקום הראשון בשאלון שנערך בקרב ילדי צרפת בקטגוריית "ספר הילדים הטוב ביותר" תוך שהוא עוקף את הספר הנסיך הקטן של הסופר אנטואן דה סנט-אכזופרי.

המשכים לספר ועיבודים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לספר יצאו עוד חמישה כרכים בשם: "ניקולא הקטן - סיפורים שלא ראו אור" שכלל סיפורים שלא נכנסו לספר המקורי[1].

בשנת 2009 יצא לאקרנים סרט הקולנוע "החברים של ניקולא", המבוסס על סיפוריו של ניקולא.

בשנת 2011 שודרה בישראל בערוץ הילדים סדרת האנימציה "ניקולא הקטן" המבוססת על ספריו של ניקולא.

בשנת 2022 הופק סרט אנימציה העוקב אחר ידידותם של שני האמנים, גוסיני וסמפה, שיצרה את דמותו של ניקולא.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אתר למנויים בלבד עופרה רודנר, "ההפסקה הגדולה של ניקולא הקטן", באתר הארץ, 14 בנובמבר 2019