לדלג לתוכן

ניקולא יוזגוף-אורבך

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ניקולא יוזגוף-אורבך
לידה 6 באוגוסט 1983
צפת, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 6 באוגוסט 2025 (בגיל 42)
צפת, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה שירה עריכת הנתון בוויקינתונים
שפות היצירה עברית עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה
תקופת פעילות 20002025 (כ־25 שנים)
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ניקולא יוזגוף-אורבך (6 באוגוסט 19836 באוגוסט 2025)[1] היה משורר, עיתונאי, חוקר, דוקטור לדמוגרפיה, גאוגרפיה וספרות וחבר סגל במכללה האקדמית צפת ובמכללה האקדמית לחברה ואומנויות בנתניה.

ניקולא יוזגוף-אורבך

ניקולא יוזגוף-אורבך גדל במשפחה חרדית בצפת[2] תחת השם יעקב יוזגוף. החל לכתוב שירה בגיל 12. בגיל 15 יצא בשאלה ויצא מהארון כהומוסקסואל, ובגיל 16 שינה את שמו מיעקב לניקולא[3]. בגיל 17 (2002) פרסם את ספר שיריו הראשון "ילדי הלילה" (הוצאת סער)[4] וכעבור שנה (2003) פרסם את ספרו "מותה של ילדות" (הוצאת ברקאי-צ'ריקובר).

בראיונות שהעניק באותה שנה לעיתון "זמן ירושלים" ולשמוליק טיאר בתוכניתו "טיאר ברשת" קבע אורבך כי על הקהילה הגאה לפעול להקמת אוטונומיה טריטוריאלית להומואים וללסביות בחבל סדום. בין השנים 2002–2004 שימש ככתב וכעורך תרבות בירחוני הקהילה הגאה "הקשת" ו"Top Magazine". בשנת 2004 שימש אורבך לצד איציק דוידוביץ' כעורכו של הצהובון "ג'ורה" שנסגר טרם צאת גיליונו הראשון[5], וכן שימש כעורך בפועל של המקומון הגלילי "חשיפה לצפון".

בשנת 2010 פרסם אורבך את ספר שיריו "יהודי ערבי" (הוצאת גוונים)[6]. בספר הובעה ביקורתו החריפה של המשורר על יחס הממסד כלפי מיעוטים וכן כלפי התבניות המגדריות הרווחות כיום בחברה הישראלית המגבילות לטענתו את חירות האדם[7]. למן שנת 2010 שימש אורבך כמבקר שירה בירחון לספרות ותרבות, עיתון 77[8], בו פרסם מאמרי ביקורת שירה רבים וכן מבחר משיריו. שירים נוספים מפרי עטו פורסמו בכתבי עת רבים ובהם: "שבו"[9], "עמדה", "ליריקה", "פועם", "הכיוון מזרח", "הפנקס", המוסך (כתב עת)[10],"יהי"-כתב עת פואטי-פוליטי, גרנטה, "מאזנים", יקוד[11], קפל[12], יקום תרבות[13] ו"ביטאון שירה" וכן במדור הספרות בעיתון "הארץ"[14] ובעיתון מעריב[15]. בשנת 2015 התפרסם ספרו, "מבוא לדמוגרפיה ישראלית", בהוצאת "גוונים".

יוזגוף-אורבך היה בוגר החוגים לתולדות עם ישראל ולגאוגרפיה ולימודי הסביבה (2007) מטעם אוניברסיטת חיפה ובעל תעודת הוראה מטעם מכללת גורדון לחינוך. עבודת המ.א שכתב (2009) בנושא "מאפייניהם הגיאו-כלכליים של עקורי חבל עזה טרם הפינוי ולאחריו" זיכתה אותו בשנת 2010 בפרס קתדרת חייקין לעבודת המ.א הטובה ביותר בחקר הגאוגרפיה בישראל בין השנים 2005–2010. למן 2010 שימש יוזגוף-אורבך כמורה מן החוץ בחוג לגאוגרפיה ולימודי סביבה באוניברסיטת חיפה וכמרצה בחוגים למדעי ההתנהגות וספרות, מוזיקה ואומנות במכללה האקדמית בצפת[16]. עבודת הדוקטורט של יוזגוף אורבך (2012) בחנה את מאפייניה הדמוגרפים והגיאו-קהילתיים של התנועה הרפורמית בישראל.

בשנת 2015 התמנה אורבך לחבר בסגל בכיר במכללה האקדמית צפת[17]. בשנת 2017 השלים יוזגוף-אורבך עבודת דוקטורט נוספת בספרות כללית שבחנה בכלים כמותיים, סוציולוגים וספרותיים את גן העצמאות בספרות העברית. אורבך השתמש בדוקטורט במונחים מן התאוריה של מיכאיל בכטין, כמו "כרונוטופ" (אנ'). במחקריו האקדמיים עסק אורבך ביחסי הגומלין שבין הספרות לגאוגרפיה, בחברה היהודית באירופה במוצאי המאה הי"ט ובדמוגרפיה של מיעוטים דתיים.

שימש עמית מחקר במוסד הרצל לחקר הציונות[18].

היה נשוי לבוריס, התגורר בתל אביב[19]. נפטר מדום לב ב-6 באוגוסט 2025, ביום הולדתו ה-42. נקבר בבית העלמין החדש בצפת. איש התרבות אלי אשד ספד לו[20].

  • ילדי הלילה (תל אביב : סער, 2002) <חתום: אוראל אורבך>
  • מותה של ילדות (ראשון לציון : ברקאי ספרים, 2003) <חתום: אוראל י. יוזגוף אורבך>
  • יהודי ערבי: שירים (תל אביב : גוונים, תש"ע 2010)
  • גטו צפת. שירים. עורך: יובל גלעד, הוצאת עמדה-כרמל 2019.
  • דם תפוזים. שירים. הוצאת עיתון 77. 2020.[21]
  • עטלף אור. שירים. הוצאת עיתון 77. 2023.
  • In Dürrem Land אוסף משיריו בתרגום לגרמנית. הוצאת אפוריזמה, ברלין, 2025
  • לי כהנר, ניקולא יוזגוף אורבך וארנון סופר, "החרדים בישראל - מרחב, חברה, קהילה", קתדרת חייקין - המכון למחקרים גאו-אסטרטגיים, 2012
  • מבוא לדמוגרפיה ישראלית, תל רביב: הוצאת גוונים, תשע"ה 2015
  • ניקולא אורבך בשיתוף מעוז עזריהו: "הועד האודיסאי - מרכז הפעילות הציונית במזרח אירופה, קורותיו, מוסדותיו ופועלו", הוצאת ההסתדרות הציונית העולמית, 2015
  • ניקולא יוזגוף-אורבך וארנון סופר: "בין יהוד לאיבוד הגליל: המקרה של נצרת עלית בשנים 1956-2016", קתדרת חייקין לגאואסטרטגיה אוניברסיטת חיפה, 2016
  • ניקולא יוזגוף-אורבך: "התנועה הרפורמית בישראל", רסלינג, 2017
  • 2019, Nikola Yozgof-Orbach:The Reform Movement in Israel, Lambert Academic Publishing
  • בין מרחב יהודי למרחב ציוני, רסלינג, 2021
  • בנפתולי השירה העברית במאה ה-21, הגות ורשימות ביקורת, הוצאת פיוטית, 2023

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ רן יגיל, שירת ניקולא יוזגוף-אורבּך ז"ל. בננות, 7 באוגוסט 2025
  2. ^ לקסיקון הספרות העברית החדשה
  3. ^ אתר למנויים בלבד עופר אדרת, קרא לאחדות, הזהיר מחורבן: המשורר והחוקר ניקולא יוזגוף-אורבך מת בגיל 41, באתר הארץ, 14 באוגוסט 2025
  4. ^ סער הוצאה לאור
  5. ^ ארי ליבסקר, "צהוב ומזעזע". גלובס, 14 ביולי 2004
  6. ^ גוונים הוצאה לאור
  7. ^ גלעד, יובל. השלכת אבן פואטית. עיתון 77, גל' 348 (תמוז-אב תש"ע, יוני-יולי 2010), עמ' 7.
  8. ^ עיתון 77
  9. ^ אבן חושן
  10. ^ ניקולא יוזגוף אורבך, שירים: שושן, תל אביב, באתר "הַמּוּסָךְ - מוסף לספרות" של הספרייה הלאומית, 05.05.2019
  11. ^ יקוד- כתב עת לספות עברית
  12. ^ קפל- כתב עת לשירה
  13. ^ דם זרע ומיץ תפוזים: סקירה על הספר "דם תפוזים" של ניקולא יוזגוף-אורבך. חגית בת אליעזר, יקום תרבות, 10 בינואר 2021
  14. ^ אתר למנויים בלבד ניקולא יוזגוף-אורבך, זו דרכך למות בעודך חי, באתר הארץ, 2 במרץ 2017
  15. ^ "לבל ישכח ממני", מעריב
  16. ^ המכללה האקדמית צפת
  17. ^ המכללה האקדמית צפת
  18. ^ מכון הרצל
  19. ^ אתר למנויים בלבד מאי פלטי, הוא הכיר את בן זוגו הסובייטי בישיבה. היום הוא משורר, באתר הארץ, 8 ביולי 2020
  20. ^ פוסט בעמוד הפייסבוק של אלי אשד
  21. ^ דם תפוזים, באתר News1 מחלקה ראשונה, 1 ביולי 2020