ניקולו פיצ'יני

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ניקולו פיצ'יני

ניקולו פיצ'יניאיטלקית: Niccolò Piccinni;‏ 16 בינואר 1728 - 7 במאי 1800) היה מלחין איטלקי. הלחין בעיקר סימפוניות, מוזיקת קודש, מוזיקה קאמרית ואופרות (לפי הערכות מסוימות, כ-300 אופרות). כיום אין כמעט מי שזוכר את פיצ'יני, גם בקרב חובבי מוזיקה, אך בשעתו היה בין מלחיני האופרה הפופולריים ביותר - בייחוד אופרה בופה נאפוליטנית. מבחינה היסטורית איתרע מזלו להימצא בין גדולי הדור שקדם לו, כמו פרגולזי, לאלה שבאו אחריו, כמו דומניקו צ'ימרוזה ומוצרט.

חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

פיצ'יני נולד בבארי ולמד אצל לאונרדו ליאו ופראנצ'סקו דוראנטה בקונסרבטוריון סאן אונופריו. על כך היה עליו להכיר תודה לבישופ של בארי כיון שאביו, אף כי היה מוזיקאי בעצמו, התנגד לכך שבנו ימשיך בדרכו המקצועית. האופרה הראשונה של פיצ'יני, Le Donne dispettose, נכתבה בשנת 1755 ובשנת 1760 הלחין ברומא את גולת הכותרת של שנות הקריירה המוקדמות שלו, La Cecchina, ossia la buona Figliuola, אופרה בופה לליברית מאת גולדוני, ש"הוצגה במשך שנתיים רצופות ברומא ועלתה על בימות ערי הבירה החשובות באירופה. אפשר לראות בה, קרוב לוודאי, את האופרה בופה הפופולרית ביותר של המאה ה-18... (עוד יותר מ)..."השפחה הגברת" של פרגולזי... (וכן)... הראשונה לתקופה חדשה, ששיאה ביצירות המופת של מוצרט." [1]

כעבור שש שנים הזמינה המלכה מארי אנטואנט את פיצ'יני לפריז. הוא נשא לאישה בשנת 1756 את תלמידתו, וינצ'נצה סיבילה, זמרת, ולא התיר לה מעולם לעלות על הבמה לאחר נישואיהם. כל יצירותיו המאוחרות נחלו הצלחה; אבל במאי הגראנד אופרה הגו רעיון ליצור בכוונה תחילה יריבות בינו לבין גלוק בכך ששכנעו את שני המלחינים לטפל באותו נושא - "איפיגניה בטאוריס" - באותו זמן. הקהל הפריזאי התחלק לשתי מפלגות יריבות, שניהלו, בשמות "הגלוקיסטים" וה"פיצ'ינסטים", מלחמה בזויה ומבישה. "איפיגניה בטאוריס" של גלוק הוצגה לראשונה ב-18 במאי 1779. "איפיגניה" של פיצ'יני באה אחריה ב-23 בינואר 1781 ועל אף שבע-עשרה ההצגות שזכתה להן, נידונה בהמשך לנשייה. האיבה בין הקבוצות היריבות נמשכה, גם אחרי שגלוק עזב את פריז ב-1780; בהמשך נעשה נסיון ליזום יריבות חדשה עם סאקיני. פיצ'יני נשאר פופולרי, ועם מותו של גלוק, ב-1787, הציע להקים מצבה ציבורית לזכרו - הצעה שהגלוקיסטים לא היו מוכנים לתמוך בה.

בשנת 1784 התמנה פיצ'יני לפרופסור בבית הספר המלכותי למוזיקה, אחד המוסדות שמהם נוצר הקונסרבטואר בשנת 1794. עם פרוץ המהפכה הצרפתית ב-1789 חזר פיצ'יני לנאפולי, שם התקבל תחילה במאור פנים מצד המלך פרדיננד הרביעי; אבל נישואי בתו לדמוקרט צרפתי המיטו עליו חרפה - האשימו אותו שהוא מהפכן ודנו אותו למעצר בית למשך ארבע שנים. במשך תשע השנים הבאות ידע קיום רופף ורעוע בונציה, נאפולי ורומא; אבל בשנת 1798 חזר לפריז, שם נהנה מקבלת פנים נלהבת מצד הקהל, אך לא מצא פרנסה. פיצ'יני מת בפאסי, בקרבת פריז. במשך חייו עבד עם גדולי הליבריתנים של תקופתו, ביניהם פייטרו מטאסטאזיו. אחרי מותו נקבע לוח זיכרון בבית שבו נולד בבארי.

הרשימה המלאה ביותר של יצירותיו מופיעה ב-Rivista musicale italiana, viii. 75. הוא חיבר יותר משמונים אופרות, ואם כי יצירתו המאוחרת מושפעת מן הבימה הצרפתית והגרמנית, הוא שייך לאסכולה האיטלקית הקונבנציונלית של המאה ה-18.

רשימת יצירות נבחרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מראי מקום[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Holmes

מקורות[עריכת קוד מקור | עריכה]