ניקו די אנג'לו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
ניקו די אנג'לו
Nico di Angelo
שם ספר פרסי ג'קסון והאולימפיים, גיבורי האולימפוס
יוצר/ת ריק ריירדן עריכת הנתון בוויקינתונים
מידע
תאריך לידה 1932 עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לידה ונציה עריכת הנתון בוויקינתונים
אזרחות איטליה עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

ניקו די אנג'לואנגלית: Nico di Angelo) הוא דמות בדיונית שיצר ריק ריירדן ומופיעה בסדרה פרסי ג'קסון והאולימפיים. הופעתו הראשונה בסדרה הייתה בספר פרסי ג'קסון וקללת הטיטאן, בו פרסי, אנבת, תאליה וגרובר מוצאים אותו ואת אחותו, ביאנקה די אנג'לו, בפנימיית ווסטאוובר הול.

ביוגרפיה בדיונית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ניקו וביאנקה די אנג'לו הם ילדיהם של אל המתים, האדס ושל מריה די אנג'לו. האדס נאלץ לשמור על ילדיו ועל אשתו בסוד מפני זאוס ופוסידון, אחיו, ומכל עולם המיתולוגיה, ובורח לוונציה. ברק של זאוס הרס את מבנה המלון בו השתכנה המשפחה. חלק מהמבנה נהרס ומריה נהרגה, אבל הקסם של האדס הגן על הילדים.מותה של מריה קרה אחרי מלחמת העולם השנייה אבל ניקו וביאנקה נולדו לפני המלחמה ולכן אינם קשורים לנבואה של הילדים של שלושת הגדולים.

אחר מות האם, אביהם שלח אותם לקזינו "לוטוס".בגלל קסם של המקום, שגורם לשנים להיראות כמו דקות, האחים די אנג'לו משוחררים משם רק בימינו (בשנות האלפיים בערך), משם נשלחים לפנימיים ווסטאוובר הול.

בספר השלישי, פרסי ג'קסון, תאליה גרייס ואנבת' צ'ייס מחלצים את האחים די אנג'לו מהפנימייה. ניקו כועס על אחותו, ביאנקה בגלל שהצטרפה לציידות ארטמיס. הוא מבקש מפרסי לשמור עלייה במסע החיפושים. פרסי לא מצליח לקיים את ההבטחה וביאנקה נהרגת בידי מכונה של הפייסטוס. ניקו עוזב את מחנה החצויים.

בספר הרביעי ניקו נחשב למנודה מהמחנה, כיוון שלבני האדס אין שם בית, הוא מתחיל לנדוד. ניקו מתחיל לשנוא את פרסי לאחר שמגלה שביאנקה מתה במסע החיפושים, והוא לא שמר עליה. אבל בסוף הספר הוא מדבר עם הרוח של ביאנקה וסולח לפרסי. בספר החמישי, ניקו אומר לפרסי שהדרך היחידה לניצחון היא להיכנס לנהר הסטיקס ואחר כך מגייס את אבא שלו למלחמה כנגד קרונוס.

בבן נפטון מתברר שניקו נדד בעקבות פרסי, שנעלם מהמחנה, ואביו הוביל אותו למחנה יופיטר. שם הכיר את המחנה הרומי וגילה שיש לו שם אחות רומית בשם הייזל לבסק, שבניגוד לביאנקה, היא אחותו הקטנה. הוא מוצא את פרסי במחנה יופיטר ומגלה שפרסי איבד את הזיכרון.

למעשה ניקו השלים את משימתו - למצוא את פרסי, אבל לאחר שעזב את מחנה הרומאים כדי להודיע למחנה היווני על פרסי, מסופר שניקו נחטף על ידי גאיה לאחר ונכלא על ידי ענקים תאומים בכד ארד ברומא (האמיתית), מתחת לקולוסיאום. באות אתנה, שבעת החצויים הולכים להציל אותו כי הוא זה שיכול לסגור את שערי המוות והיחיד שיוכל להוביל אותם לבית האדס, שם נמצאים שערי המוות.

ניקו הוא הומוסקסואל. בספר בית האדס, מתגלה שניקו היה מאוהב בפרסי[1]. בספר דם האולימפוס, שבו נקודת המבט של ניקו מוצגת, הקוראים מגלים את מחשבותיו. בספר האורקל הנסתר בסדרה "גורלו של אפולו", מתברר כי ניקו ווויל סולאס הם זוג. עד שניקו ואחותו אותרו בפנימייה צבאית ובאו למחנה, ניקו חיי עם אחותו הגדולה ביאנקה די אנג'לו. לפני כן, הוא חי עם אמו, מריה די אנג'לו ואחותו בוונציה. לאחר שביאנקה מתה במסע חיפושים, ניקו מגלה את הייזל. הייזל היא אחותו למחצה של ניקו. אביו האלוהי של ניקו הוא האדס, אל השאול היווני. אמו של ניקו מתה.

מראה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בספרים מתואר תחילה כבעל עור בגוון הזית, אך עם הזמן, גוון עורו מחוויר לגוון חיוור, מצוין חיוור באופן מחריד. רזה, בעל שיער שחור ועיניים כהות. בנוסף, מצוין כי הוא דיי שרירי. מצוין כי ניקו לובש מעיל טייסים וחולצות טריקו שחורות (בדרך כלל), ולרוב ניקו עונד טבעת גולגולת כסופה.


כוחות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ניקו מסוגל לשלוט ולזמן מתים - שלדים, זומבים וכו' - ולבצע 'מסע צללים'. בנוסף, ניקו מסוגל להעניש אנשים ולהפוך אותם לרוחות כשהם אמורים להיות מתים. הוא מסוגל להרגיש כאשר מישהו עומד למות וכאשר מישהו מת במקום מסוים. שלא כמו הייזל, ניקו לא יכול לשלוט באבני חן ולחפור מנהרות מתחת האדמה. הוא יכול גם החזיר מתים מהשאול, לשחרר נשמות אבודות אל השאול ואף לכלוא נשמות בחרב הברזל הסטיגאי שלו כדי לחזק אותה. בדם האולימפוס מתגלה כוח חדש של ניקו - הוא מסוגל להפוך אנשים לרוחות רפאים כאשר הם אמורים להיות מתים, ולהעניש אותם כראוי להם.

ניקו משתמש בחרב העשויה ברזל סטיגאי - החומר המאפיין את ילדי השאול ומסוגל לשחרר נשמות אבודות אל השאול, להחזיר לשם מתים בורחים ואף לחזק בעזרת כוח הנשמות את כוחו. חרב הסטיגאי היא חרב שחורה ומבריקה.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מגלים את זה בעמוד 276