ניקיטה (סרט)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ניקיטה
Nikita
Nikita france.jpg
כרזת הסרט
בימוי לוק בסון
הפקה פטריס לדו
תסריט לוק בסון
עריכה אוליבר מאופרוי עריכת הנתון בוויקינתונים
שחקנים ראשיים אן פריו
צ'קי קריו
ז'אן-היג אנגלאד
ז'אן רנו
ז'אן מורו
מוזיקה אריק סרה
צילום תיירי ארבוגסט עריכת הנתון בוויקינתונים
מפיץ גומונט
מדינה צרפת, איטליה עריכת הנתון בוויקינתונים
הקרנת בכורה 21 בפברואר 1990
משך הקרנה 115 דקות
שפת הסרט צרפתית
הכנסות 37,214,655 אירו
הכנסות באתר מוג'ו lafemmenikita
דף הסרט ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ניקיטה (Nikita, בארצות הברית הופץ תחת השם La Femme Nikita) הוא סרט מתח צרפתי, משנת 1990, שנכתב ובוים בידי לוק בסון. הוא מספר את סיפורה של פושעת צעירה ומכורה לסמים (מגולמת בידי אן פריו, שהייתה נשואה באותו הזמן לבסון) המגויסת כרוצחת לסוכנות מודיעין צרפתית.

הסרט זכה לעיבוד מחודש בשפה האנגלית ב-1993 (בכיכובה של ברידג'ט פונדה) ושתי סדרות טלוויזיה התבססו עליו.

אן פריו זכתה בפרס סזאר לשחקנית הטובה ביותר על משחקה בסרט.

העלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ניקיטה (אן פריו) היא צעירה מכורה לסמים, היוצאת עם חבריה לשדוד בית מרקחת השייך להוריו של אחד מבני החבורה כדי להשיג תרופות חלופיות וכסף לקניית סמים. השוד משתבש והופך לקרב יריות עם המשטרה, במהלכו ניקיטה - היחידה שניצלת מקרב החבורה - רוצחת שוטר. היא נעצרת ונשפטת למאסר עולם. בעודה כבולה ומרוסנת מגיעים שני גברים בחלוקים לבנים ומזריקים לה זריקה, והיא משוכנעת שהיא מוצאת להורג.

היא מתעוררת ומוצאת את עצמה בחדר לבן בעל ריהוט מינימלי, ומשוכנעת שהגיעה לגן עדן. אל החדר נכנס גבר זר, קשוח ולבוש בהידור (צ'קי קריו), המספר לה שבאופן רשמי היא אכן נחשבת למתה. הוא מראה לה תמונות של לווייתה המזויפת ושל חלקת הקבר בה היא כביכול קבורה, ומציג לה ברירה - להפוך לרוצחת בשירות המדינה, או למות ואכן לאייש את חלקת הקבר שלה. לאחר גילויי מרדנות והתנגדות היא בוחרת באפשרות הראשונה, ונכנסת למשטר של אימונים.

במהלך האימונים מתגלה ניקיטה כמרדנית וקשה ביותר לשליטה, אך גם כבעלת כשרון טבעי לבצע את תפקידה. אחת ממאמנותיה, אישה מבוגרת ומתוחכמת בשם אמאנד (ז'אן מורו), שעברה בצעירותה מסלול דומה לשלה, מלמדת אותה להשתמש בנשיותה ומיניותה והופכת את הצעירה המוזנחת והמרדנית לאישה יפה ואלגנטית.

משימתה הראשונה, אחד משיאי הסרט, מוטלת עליה בהפתעה גמורה. בתום שיעור עם אמאנד מוציא אותה בוב, המדריך שחנך אותה וליווה אותה באימוניה, לארוחת ערב במסעדה - יציאתה הראשונה ממטה היחידה לאחר שלוש שנות אימונים בהן הייתה מסוגרת בו - ובמסעדה מגיש לה מתנה. היא פותחת את המתנה ומגלה אקדח, באמצעותו עליה לרצוח אח"מ היושב בשולחן סמוך, ולהימלט דרך החלון בשירותי הגברים בתוך שלוש דקות ולחזור אל מטה היחידה. לאחר שהיא מבצעת את משימתה היא מגלה שהחלון חסום. היא מסתבכת בקרב יריות עם שומרי ראשו של האח"מ, מצליחה להימלט בעור שיניה, ומגיעה אל המטה יחפה ורטובה מגשם, שם מגלה לה בוב שדרך המילוט הייתה חסומה במכוון, כמעין תרגיל מסכם שנועד לבדוק את מיומנותה. ניקיטה מוחה בריב אלים עם המדריך, המכניע אותה ומודיע לה שעברה בהצלחה את כל אימוניה והיא יוצאת לחייה החדשים, כסוכנת רדומה שתיקרא למשימה במידת הצורך.

ניקיטה משתלבת בחייה החדשים ופוגשת בן זוג, מרקו (ז'אן-היג אנגלאד), קופאי בסופרמרקט בו היא קונה, שאינו מודע לעבודתה האמיתית ומאמין לסיפור הכיסוי שלה על עבודתה כאחות בבית חולים.

לאחר משימה קלה במסגרתה הבריחה מכשירי האזנה לחדר מלון, מגיע בוב לארוחת ערב בדירה אותה היא חולקת עם מרקו. הוא מציג את עצמו כדודה של ניקיטה, מספר למרקו סיפורים בדויים על ילדותה, ומגיש לשניים מתנה - כרטיסים לחופשה בוונציה. החופשה מתנהלת כחופשה רגילה של זוג אוהבים, עד שמוטלת על ניקיטה משימה - התנקשות באישה באמצעות רובה צלפים שהוסתר מבעוד מועד על ידי סוכנות המודיעין בחדר המלון שלהם. המשימה מצליחה, אולם עבודתה האמיתית מתחילה להתנגש בחייה הפרטיים כאשר התנהגותה המסתורית, שאינה מובנת למרקו, גורמת למתח רב ביניהם.

המבצע הבא המוטל על ניקיטה הוא צילום מסמכים בשגרירות זרה, תוך התחזות לאחד הדיפלומטים העובדים בה. לאחר תקופה של מעקבים מקדימים, בהם מתגלה אהבתו של הדיפלומט לאמנות, מציגה עצמה ניקיטה כסוחרת אמנות, מפתה את הדיפלומט ומרדימה אותו באמצעות משקה מהול בסם - אולם המשימה משתבשת כאשר מתברר שצופן השגרירות הוחלף. מפקדי השירות מחליטים להמשיך במשימה בכל זאת, וכעת יש צורך להעלים את הדיפלומט המורדם. לצורך כך מגיע אל הזירה "מנקה" בשם ויקטור (ז'אן רנו) המתגלה כאדם אכזר וחסר רגש, ההורג בלא ניד עפעף את כל העומד בדרכו, בין השאר את שותפה של ניקיטה למשימה שניסה לעצור בעדו מלשפוך חומצה על הדיפלומט. ויקטור מכריח את ניקיטה להמשיך את המשימה בכל שיטה ובכל מחיר.

ויקטור וניקיטה חודרים לבניין השגרירות. ניקיטה, מחופשת לדיפלומט הזר במקום השותף המת שהיה אמור לעשות זאת במקור, מצלמת את המסמכים, אולם השניים מתגלים. ויקטור נורה ונפצע, ולאחר שהשניים מצליחים להימלט מבניין השגרירות מת ויקטור מפצעיו. ניקיטה המזועזעת חוזרת לביתה, ומתברר לה שבמהלך תקופת המעקבים אחרי הדיפלומט גילה מרקו את עבודתה האמיתית. מרקו משכנע את ניקיטה שעליה לעזוב את עבודתה, לפני שהחיים כרוצחת בשירות המודיעין ישחקו אותה עד דק. היא מגלה לו שאכן החליטה לברוח, אך לעשות זאת בלעדיו למרות אהבתה אליו.

זמן קצר לאחר מכן נעלמת ניקיטה. מרקו ובוב נפגשים, ומרקו מוסר לבוב את מסמכי השגרירות הזרה שניקיטה השאירה עבורו. הוא משכנע את בוב להניח לניקיטה לנפשה ולאפשר לה לצאת לחיים חדשים.

הפקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסרט צולם בתוך חמישה חודשים ב-1989 בפריז, כאשר סצנת ההתנקשות במסעדה צולמה במסעדת Le Train Bleu - מסעדת נושא תקופתית הממוקמת בתחנת הרכבת גאר דה ליון. יוצאות דופן היו הסצינות המתרחשות בעת החופשה בוונציה, שאכן צולמו בוונציה.

השחקן ז'אן בואיז, ששיחק תפקיד משני בסרט (דיפלומט השגרירות הזרה עליו משתלטת ניקיטה במשימתה האחרונה) שיחק בסרט כשהוא גוסס ממחלה קשה. הוא מת ממחלתו ארבעה ימים לפני סוף הצילומים, והסרט מוקדש לו בכותרות הסיום.

קבלה ביקורתית ומסחרית[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסרט זכה לציון 87% באתר Rotten Tomatoes. הוא התקבל בביקורות מעורבות על ידי המבקרים, אך זכה לאהדת הקהל והכניס למפיקיו למעלה מ-37 מיליון אירו. הכנסותיו בארצות הברית היו למעלה מ-5 מיליון דולר - הסרט הצרפתי הראשון שהגיע לגבול זה.

אן פריו זכתה בפרס סזאר כשחקנית הטובה ביותר לשנת 1991 על משחקה בסרט. פריו זכתה גם לשבחים ממבקר הסרטים רוג'ר איברט, שקבע כי היא השחקנית הנכונה לתפקיד.

הסרט היה מועמד ל-8 פרסי סזאר נוספים, בהם פרס הסרט הטוב ביותר, פרס הבמאי הטוב ביותר ללוק בסון, ופרס המוזיקה המקורית הטובה ביותר לאריק סרה. כמו כן היה הסרט מועמד לפרס גלובוס הזהב כסרט הזר הטוב ביותר לשנת 1992.

עיבודים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1993 יצא לאקרנים עיבוד אמריקאי דובר אנגלית לסרט, קוד סודי נינה, בכיכובה של ברידג'ט פונדה. כמו כן שימש הסרט בסיס לשתי סדרות טלוויזיה, האחת יצאה בקנדה ב-1997 והשנייה בארצות הברית ב-2010.

דמותו של "המנקה", ויקטור, שימשה בסיס לדמותו של לאון בסרט "לאון", גם הוא בבימויו של לוק בסון ובגילומו של ז'אן רנו. עם זאת, בניגוד לוויקטור החד ממדי וחסר הרגש, היה לאון דמות מורכבת בעלת פן עדין, ושימש כפרוטגוניסט בסרט.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]