ניקי ג'ובאני

ניקי ג'ובאני, בשמה המלא יולאנד קורנליה "ניקי" ג'ובאני הבת,(באנגלית: Yolande Cornelia "Nikki" Giovanni, Jr, נולדה ב-7 ביוני 1943) היא

ניקי ג'ובאני
Nikki Giovanni

צילום מ-2008 בעת נאום באוניברסיטת אמורי
לידה	7 ביוני 1943 (בת 80) נוקסוויל, טנסי, ארצות הברית
שם לידה	Yolande Cornelia "Nikki" Giovanni, Jr
מדינה	ארצות הברית
לאום	אפרו-אמריקאים
מקום לימודים	אוניברסיטת פיסק, אוניברסיטת קולומביה, אוניברסיטת פנסילבניה, התיכון אוסטין איסט
שפות היצירה	אנגלית
פרסים והוקרה	היכל התהילה של נשות אוהיו (1985) פרס NAACP Image לעבודה ספרותית מעולה, סיפורת (2003) היכל התהילה לספרות שחורה (אוקטובר 1998) פרס ספרות ע״ש קרל סנדברג (2007) פרס הספר האמריקאי (2008) Ladies' Home Journal Women of the Year (1973) מדליית לנגסטון יוז (1996) נשות וירג'יניה בהיסטוריה
האתר הרשמי

משוררת, סופרת ומחנכת אמריקאית, פעילה למען זכויות האזרח של האוכלוסייה האפרו-אמריקאית. זכתה לראשונה לפרסום בשנות ה-60 המאוחרות כאחת ממנהיגות תנועת האמנות השחורה. בהשפעת התנועה לזכויות האזרח ותנועת הכוח השחור (Black Power) משקפים כתביה המוקדמים השקפת עולם לוחמנית שהביאה לה את הכינוי "משוררת המהפכה השחורה". בשנות ה-70 של המאה ה-20 התחילה ג'ובאני לכתוב גם ספרות ילדים. ב-1970 הקימה את ההוצאה לאור הקואופרטיבי NikTom Ltd שתרמה רבות לפרסומן של סופרות אפרו-אמריקאיות, כדוגמת גוונדולין ברוקס או קרולין רודג'רס. בעשורים הבאים יצירותיה נסבו על סוגיות חברתיות, היחסים בין בני האדם ועל היפ-הופ. סגנון שירתה הוא בלתי פורמלי ונגיש למבוגרים ולילדים כאחד. לכן חלק מהמבקרי הספרות מצאו כי עמדותיה הפוליטיות והחברתיות הן בלתי מתוחכמות או מרדניות מדי. דון לי ציין בספרו Dynamite Voices I: Black Poets of the 1960s כי המשוררת כתבה על חוויות פמיליאריות - מה שידעה, ראתה, חוותה. היא הרגישה דחף "להגיב ללא דיחוי ולהביע את צורכי השחורים למודעות עצמית, אחדות וסולידריות."לפעמים היא פשטנית מדי ונשמעת אז נאיווית למדי מבחינה פוליטית".

כמה משיריה, כמו "נוקסוויל, טנסי" ו"ניקי רוזה" פורסמו גם באנתולוגיות לשירה. ג'ובאני קראה לראשונה בציבור משיריה במועדון הג'אז הידוע "ברדלנד" Birdland בניו יורק.

ניקי ג'ובאני לימדה בקווינס קולג' שליד אוניברסיטת סיטי של ניו יורק, כמו כן באוניברסיטת ראטגרס ואוניברסיטת אוהיו. בימינו היא מכהנת כפרופסור בווירג'יניה טק. הטבח בווירג'יניה טק ב-16 באפריל 2007 בוצע על ידי תלמידה לשעבר, סונג-הוי צ'ו. בטקס ההתאבלות על 32 קרבנות הטבח שהתקיים למחרת באוניברסיטה היא דיקלמה שיר לזכרם, אותו חיברה לפי בקשת הנהלת המוסד.

קורות חיים

ניקי ג'ובאני נולדה בשנת 1943 בנוקסוויל, טנסי כבתם השנייה של יולאנד קורנליה ג'ובאני האם ושל ג'ונס "גאס" ג'ובאני, בוגרי מכללת נורסוויל. לדעתה, ייתכן כי אביה, יליד אלבמה, היה צאצא לעבדים שחורים של בעל עבדים ממוצא איטלקי. לדבריה, רבים במשפחתה הצטיינו כמספרי סיפורים. היא גדלה בלינקולן הייטס, פרבר בסינסינטי, אוהיו, שרוב תושביו אפרו-אמריקאים. בשנת 1958 עברה לגור אצל סביה ולמדה בתיכון באוסטין. ב-1960 נרשמה למכינה לנערים חסרי תעודת בגרות באוניברסיטת פיסק בנאשוויל, טנסי, מוסד אוניברסיטאי לשחורים, בה למד בעבר גם סבה. באוניברסיטה גילתה קשיי הסתגלות רבים שהביאו לסילוקה מן המקום. אחרי מות סבה, חזרה לגור עם הוריה בסינסינטי. כעבור זמן מה חזרה לנאשוויל, שוחחה עם דיקאנית הנשים באוניברסיטה והורשתה לחדש את לימודיה שם.

בשנת 1967 סיימה בהצטיינות תואר ראשון בהיסטוריה. לאחר מכן נסעה ללמוד עבודה סוציאלית באוניברסיטת פנסילבניה ואמנויות באוניברסיטת קולומביה, מבלי לסיים עם תעודות.

החל משנת 1969 החלה ג'ובאני ללמד במכללת ליבינגסטון באוניברסיטת ראטגרס. החל משנת 1960 הופיעה באופן קבוע בתוכנית האירוח הטלוויזיונית "סול!" (!Soul), תוכנית בידור/ורייטה וראיונות שתרמה לקידום האמנות והתרבות השחורה והייתה שופר לדעות פוליטיות שונות. בתוכנית התארחו בין השאר מוחמד עלי, ג'סי ג'קסון, הרי בלפונטה, סידני פואטייה, גלדיס נייט, מרים מקבה וסטיבי וונדר. פרט להשתתפותה הקבועה בתוכנית, ג'ובאני תרמה לה גם בתחום העיצוב וההפקה.

ג'ובאני היא אם לבן יחיד, תומאס ווטסון ג'ובאני, שנולד ב-31 באוגוסט 1969, לא מקשר נישואים. אחרי לידת בנה היא שינתה את סדרי העדיפויות בחייה, באומרה: "אינני יכולה לדמיין את חיי בלעדיו, אך אני יכולה לחיות ללא המהפכה, ללא הסוציאליזם העולמי... יש לי ילד. יש לי סוגים שונים של אחריות כעת". מאוחר יותר היא הייתה לסבתא לנכד.

אמה ואחותה נפטרו מסרטן הריאה ואף ג'ובאני עצמה אובחנה בשנת 1995 כחולה במחלה. היא נותחה ניתוח כריתת ריאה ושלוש צלעות בבית החולים היהודי של סינסינטי. בעקבות גילוי מחלתה היא הפסיקה לעשן. בשנת 2005 היא כתבה את דברי המבוא לספר Breaking the Silence: Inspirational Stories of Black Cancer Survivors. ("לשבור את השתיקה: סיפורים מעוררי השראה על סרטן הריאות").

אחרי 1987 לימדה ג'ובאני כתיבה יוצרת וספרות בווירג'יניה טק, שם מכהנת עד היום כפרופסור.

הקריירה הספרותית

שיריה הראשונים, שנקבצו בקבצים "Black Feeling" ,"Black Talk","Black Judgement", קיבלו השראה מהרעינות של התנועה לזכויות אזרחיות ושל פעילי "בלאק פאוור". המשוררת כתבה מעל תריסר ספרים וקובצי שירה ושלושה קובצי מסות. הקבצים "Re:creation" ו-"Spin a Soft Black Song" מביעים את האידאולוגיה הפוליטית ואמירות חברתיות ופוליטיות בצורה יותר מרוככת. מאוחר יותר הקבצים "My House", "Ego-Tripping and other Poems", "The Women and The Men", "Cotton Candy on a Rainy Day" ,"Those Who Ride the Nights Winds" משקפים את חוויות האדם השחור. קובץ השירים "Love poems" משנת 1997 נכתב לזכרו של הזמר הנערץ עליה, טופאק שאקור.

ג'ובאני ערכה סיורים ברחבי ארצות הברית ונאמה נגד פשעי השנאה נגד קבוצות שונות באוכלוסייה, לרבות ההומוסקסואלים. בשנת 2004 נבחרה כמועמדת לפרס גרמי על האלבום שלה "The Nikki Giovanni Poetry Collection".

פרסים ואותות הוקרה

• פרס NAACP Image - שבע פעמים.
• פרסים על שמם של רוזה פארקס ולנגסטון יוז על תרומות לאמנויות ולספרות.
• הוענקו לה מפתחות הערים דאלאס, מיאמי, ניו יורק ולוס אנג'לס.
• חברה במסדר כוכב המזרח PHA, חברה לכל החיים במועצה הלאומית של הנשים השחורות.
• חברות לשם כבוד בארגון הנשים דלתא סיגמה תטא.
• נבחרה על ידי הספרייה הממלכתית של מדינת וירג'יניה כאחת מ"נשות וירג'יניה בהיסטוריה" שתרמו לשירה, לחינוך ולחברה.
• שלושה מספריה היו רבי-מכר ברשימות שך העיתונים "הניו יורק טיימס" ו"לוס אנג'לס טיימס".

כתביה

שירים

• Black Feeling, Black Talk (1967)
• Black Judgement (1968)
• Re: Creation (1970)
• My House (1972)
• The Women and The Men (1975)
• Cotton Candy on a Rainy Day (1978)
• Those Who Ride The Night Winds (1983)
• The Selected Poems of Nikki Giovanni (1996)
• Love Poems (1997)
• Blues: For All the Changes (1999)
• Quilting the Black-Eyed Pea: Poems and Not Quite Poems (2002)
• The Prosaic Soul of Nikki Giovanni (2003)
• The Collected Poetry of Nikki Giovanni (2003)
• Acolytes (2007)
• Bicycles: Love Poems (2009)

מסות

• (1988) -Sacred Cows ... and Other Edibles

כתבים אוטוביוגרפיים

• (1971) Gemini: An Extended Autobiographical Statement on My First Twenty Five Years of Life - נבחר כמעמד לפרס הלאומי לספרות

ספרות לילדים

קובצי שירים

שירים ללא חרוזים המעלים באוב תמונות מילדות ומן ההיסטוריה של האפרו-אמריקאים או דנים בסוגיות הנוגעות לנוער

• (1971) - Spin a Soft Black Song
• Ego-Tripping and Other Poems for Young People (1973)
• Vacation Time (1980)

ספרים נוספים

• Knoxville, Tennessee (1994)
• The Sun Is So Quiet (1996)
• Lincoln and Douglass: An American Friendship (2008).
• Rosa (2005) -על רוזה פארקס - זכה במדליית קלדקוט ובפרס קורטה סקוט קינג לאיורים

דיסקוגרפיה

• Truth Is On Its Way 1976
• The Reason I Like Chocolate 1976
• Legacies: The Poetry of Nikki Giovanni 1976
• Cotton Candy on a Rainy Day 1978
• Nikki Giovanni and the New York Community Choir 1993
• Every Tone A Testimony 2001

מקורות

• 1998 ,Ian Ousby (ed) - Wordsworth Companion to Literature in English, Wordsworth Reference

לקריאה נוספת

Don L.Lee (ed) - Dynamite Voices, Vol.1: Black Poets of the 1960s (Broadside critics series) Paperback – 1971

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא ניקי ג'ובאני בוויקישיתוף

• אתר האינטרנט הרשמי של ניקי ג'ובאני
• כתבה ב"ניו יורק טיימס" ב-1.8.1996 - Felicia R.Lee Defying Evil, and Mortality
• באתר Ohioana Authors
• באתר poetry foundation-2010
• ביוגרפיה באתר bio
• ניקי ג'ובאני, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)