נישואים ביוון העתיקה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הכנות לנישואים, ציור על גבי כד

מוסד הנישואים ביוון העתיקה, עוצב בשלהי המאה השביעית לפנה"ס עם הופעת חוקי דראקו באתונה וחוקי ליקורגוס בספרטה. בתקופה זו, משפחה הורכבה מבעל ואישה ומילדיהם החוקיים שנולדו כדין. חוקיהם של השניים הגדירו את המסגרת בה צריך להתקיים תהליך זה ותרמו לעיצוב תפיסת האישה ביוון העתיקה.

מוסד המשפחה ומעמד האישה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מעמד הנשים ומוסד המשפחה ביוון העתיקה התעצבו רבות עם תחילת עידן הפולייס, ערי-המדינה היווניות, החל מהמאה החמישית לפנה"ס. למוסד המשפחה באתונה העתיקה הייתה חשיבות רבה. משפחה גרעינית מורכבת מבעל, אישה וילדים ותפקידה החברתי המרכזי הוא יצירת אזרחים חדשים לפוליס. תפקיד נוסף של התא המשפחתי הוא לספק הגנה לנשות המשפחה ולשמור עליהן בתוך הבית[1].

החוקים הראשונים שחוקקו בערים היווניות הראשונות עסקו בהסדרה של ההתנהגות המינית הנשית ובפיקוח עליה, דבר המעיד על עומק התפיסה לפיה האישה מסתורית ומסוכנת[2], ובמטרה להבטיח כי הילודה של דור העתיד של אזרחי הפוליס תתבצע במסגרת המוסדרת של מוסד המשפחה[2], שכן זהו תנאי הכרחי לכך שהצאצא יחשב אזרח[1].

מעמד המשפטי והפוליטי של נשות אתונה היה קרוב לזה של העבדים ואינן נחשבו "אזרחיות מן השורה"[2]. הן אמנם הורשו להשתתף במרבית הטקסים הדתיים והפסטיבלים אך היו מודרות מהחיים הציבוריים. לנשים לא הייתה יכולת לצבור בעלות על רכוש ותמיד היה גבר שהן היו תחת חסותו; אב, בעל, בן או קרוב משפחה, בהתאם למצבן האישי[1]. הנשים באתונה לא רכשו השכלה ועל כן לא יכלו לחנך את בניהן[2].

נישואים באתונה העתיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אם כן, התפקיד המרכזי של נשים כרעיות באתונה היה ברור. החובה הראשית שלהן הייתה ללדת בנים חוקיים שימשיכו את השושלת המשפחתית. הנשים היחידות שיכלו להינשא הן בנות המעמד הגבוה, ה"מהוגנות", שעפ"י מחקרים שהו בתחומים מוגדרים בבית, באגף נשי שנקרא "גינקאון" (אנ'), מדור הנשים. ייתכן כי הגבלת הנשים למתחם זה נבעה מהחשש שיתרחשו הריונות לא רצויים. הנשים ביוון נחשבו להוטות אחר שתיית יין וקיום יחסי מין, נטייה שיש לבלום ולהגביל לתחומי המשפחה החוקית בלבד[2].

בכתבים ההיפוקרטיים נכתב כי האישה מגיעה לבגרות מינית מלאה מיד עם הופעת המחזור הראשון, בערך בגיל 14–15. המחזור החודשי נתפס בעיניהם כמעמיד את האישה בסיכון לחלות במחלות, כאשר הריון ולידה עשויים למנוע תחלואה זו. הסברה הרווחת באותה תקופה הייתה כי הגעה לבגרות מינית ותחילת המחזור מביאות עימן דחף מיני בלתי נשלט ולכן יש לחתן את האישה מיד עם הופעת המחזור ולוודא כניסה חוזרת ונשנית להיריון, דבר שאמור לתרום גם לריסון הדחף המיני של האישה. ארוטיקה והנאה ממין לא נחשבו למטרות שאמורות להתממש באמצעות הנישואים[2]. אם כן, בגיל 15 היו משיאים את הנערה לגבר מבוגר ממנה המנוסה במין עם זונות ועם נערים (פדרסטיה), כאשר לא נדרשה הסכמתה לנישואים אלו. בניה של האישה גרו עמה באגף הנשים עד גיל 6–7 ואז עברו למרותו של מחנך[2].

תפיסת ההיריון וחלקה של האישה ביצירת הוולד[עריכת קוד מקור | עריכה]

כליאת הנשים בגינקאון התייחסות אל הנשים ככלי קיבול שכל מטרתו הוא נשיאת הריונות והולדת ילדים חוקיים נבעה מתפיסת היוונים את האישה כמי שכלל לא תורמת ליצירת העובר. לדברי אריסטו, האישה היא מעין "תנור" המחמם את זרע הבעל ומאפשר לו להתפתח. כך כתב: "נראה שכולם נוצרים מהזרע ואילן מן הזרע מולידים"[3] וגם: "גלוי לעין שהנקבה אינה תורמת זרע להיווצרות"[3]. עבור אריסטו, תפקיד האישה היה "להבשיל" את הזרע לכדי לידתו של אזרח יווני[3]. גם אפלטון ופילוסופים אחרים היו שותפים לתפיסה זו[2]. תפיסת הגבר כיוצרו הבלעדי של הוולד והקטנת חלקה של האישה בתהליך זה רווחה בתרבות היוונית עד כדי כך שהופיע גם ביצירות ספרותיות, כמו למשל בסיפור לידתה של אתנה מתוך ראשו של זאוס, ללא אם, המופיע ביצירתו של אייסכילוס[4].

נישואים בספרטה העתיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ליקורגוס, המחוקק האמון על כתיבת החוקה הספרטנית כולה ועל ציות האזרחים לחוקיה[5], ראה את החינוך כמשימה המשמעותית ביותר של המחוקק ומתוך כך עסק רבות בהסדרת עניין הנישואין והילודה[6]. ליקורגוס אימץ לרוב תפיסות וחוקים השונים מאלה שהיו נהוגים בערים אחרות, שהציות להם הביא לשגשוג מולדתו[5]. בשונה מערים יווניות אחרות שהמעיטו בחשיבות תרומתה של האם ביצירת הילד והאכילו את הנערות והנשים מעט, ליקורגוס האמין כי נשים חזקות יולדות צאצאים חזקים יותר ואף מסוגלות לעמוד ביתר שאת בקשיי הלידה, על כן, ביקש להשקיע בחיזוק גופן של הנשים באותה מידה כשל הגברים. הוא שאף לשחרר את הנשים מרכות, נשיות ועדינות ולכן הרגיל אותן בענפי ספורט כגון הטלת כידון וזריקת דיסקוס, ריצות והיאבקות[6].

ליקורגוס חוקק חוק הגורם לכך שגברים יתביישו להיראות כשהם נכנסים ויוצאים מחדר נשותיהם, במטרה להביא לצמצום תדירות קיום יחסי המין בין בני הזוג מתוך הנחה כי וולד שנולד להורים כאלו יהיה חזק יותר מוולד להורים "ששבעו זה מזה". כמו כן, הוא אסר על גברים לשאת נשים מתי שיתחשק להם אלא רק כאשר הגוף יהיה במלוא בגרותו וחוזקו, מתוך אמונה כי זוג הורים בשלים יביא ליצירת צאצאים טובים יותר[5].

ליקורגוס איפשר הסדרי זיווג שונים שמטרתם אחת - הולדת צאצאים משובחים. כך למשל, אפשר לאדם זקן להביא לביתו בחור צעיר "שאת גופו ונפשו העריץ" על מנת שישכב עם אשתו ויוולד לו ילד לשושלתו. כמו כן, אדם שרצה להוליד ילדים אך לא לשאת אישה היה רשאי להוליד מאישה שנראית בעיניו "ולדנית וחסרת רבב" ובתנאי שבעלה יסכים[5].

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 3 Jackson J. Spielvogel, Western Civilization, California: Wadsworth/Thompson Learning, 2000
  2. ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 צבי טריגר, פשעים נגד הפטריארכיה: ניאוף, הפלות והומוסקסואליות במשפט ובתרבות, מושב בן-שמן: מודן, 2014
  3. ^ 1 2 3 אריסטו, מבחר מן החיבורים בביולוגיה, תרגום: נמרוד ברי, ירושלים: י"ל מאגנס, 1974
  4. ^ אייסכילוס, נוטות החסד, תרגום: אהרון שבתאי, תל אביב: שוקן, 1990
  5. ^ 1 2 3 4 כסנופון, מדינת הספרטנים, תרגום: דבורה גילולה, ירושלים: י"ל מאגנס, 2011
  6. ^ 1 2 פלוטארכוס, חיי אישים: אנשי יוון, תרגום: א. א. הלוי, ירושלים: האוניברסיטה העברית בשיתוף מוסד ביאליק, 1986