נישואים בכפייה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף נישואין בכפייה)
ביקורת על מסורת הנישואים הכפויים האזריים מכתב עת סאטירי מתחילת המאה ה-20, מולה נסראדין
"נישואים בלתי שוויוניים", ציור מהמאה ה-19 מאת האמן הרוסי וסילי פוקירב. הוא מתאר שידוך שבו נערה צעירה נאלצת להינשא בניגוד לרצונה לגבר מבוגר ממנה בהרבה.

נישואים כפויים הם נישואים בהם אחד או יותר מן הצדדים, נישאים ללא הסכמתם או נגד רצונם. נישואים בכפייה שונים משידוך בהסכמה, שבו שני הצדדים, מסכימים לסיוע של ההורים שלהם, או של צד שלישי (כגון שדכן) בבחירת בן הזוג. כפיית נישואים נעשית על ידי מגוון רחב של אמצעים, החל מאלימות פיזית ועד ללחץ פסיכולוגי.[1] נישואים כפויים מתקיימים בתרבויות שונות ברחבי העולם, ובמיוחד בחלקים של דרום אסיה ואפריקה. יש המתנגדים לשימוש במונח "נישואים כפויים" כי עשוי להשתמע ממנו מתן לגיטימציה ותוקף ליחסים הכפויים, כאילו מדובר ביחסים או נישואים לגיטימיים לכל דבר.[2]

האו"ם מגדיר נישואים כפויים כפגיעה בזכויות אדם, שכן הם מפרים את עקרונות החופש והאוטונומיה. ההכרזה האוניברסלית בדבר זכויות האדם קובעת כי זכותם של בני האדם לבחור את בני זוגם, להיכנס בחופשיות לתוך ברית הנישואים כזכות מרכזית הקשורה לכבוד האדם ושוויון.[3] הכנסייה הקתולית רואה בנישואים כפויים עילה להענקת ביטול. האמנה בדבר ביטול העבדות של האו"ם, משנת 1956, גם היא אוסרת על נישואים בכפייה,[4] ודורשת קביעת גיל מינימום לנישואים כדי למנוע זאת.[5]

ב-1969, בית המשפט המיוחד בסיירה לאון (SCSL - מיזם משותף של ממשלת סיירה לאון והאו"ם כדי למצות את הדין עם פושעי מלחמה) קבע כי חטיפה וכליאה של נשים למטרת נישואים כפויים במסגרת מלחמה היא פשע נגד האנושות (החלטת AFRC).[6][7] ב-2012, בית המשפט בתיקו של צ'ארלס טיילור אף קבע שהמונח "נישואים כפויים" אינו יאה, ותיאר את הפרקטיקה כסוג של עבדות.[8]

ב-2013, אימצה מועצת האו"ם לזכויות אדם את החלטתה הראשונה נגד נישואי ילדות ונישואים כפויים; ההחלטה מזהה נישואים מוקדמים בגילאי ילדות ואילוץ לתוך מסגרת נישואים כהפרות של זכויות האדם, אשר "מונעת מאנשים לחיות את חייהם חופשיים מכל צורה של אלימות, ואשר לה השלכות שליליות על הנאתם מזכויותיהם, כגון הזכות לחינוך, והזכות לבריאות מקסימלית, כולל בריאות מינית ורבייתית".[9][10][11]

הקשר היסטורי[עריכת קוד מקור | עריכה]

נישואים לאורך ההיסטוריה היו מסודרים בין משפחות, במיוחד לפני המאה ה-18.[12] הפרקטיקות היו שונות מתרבות לתרבות, אך בדרך כלל עירבו את ההעברה של החסות החוקית על האישה מאביה לחתן. שחרור נשים במאות ה-19 וה-20 שינה את חוקי הנישואים באופן דרמטי, במיוחד לגבי בעלות על רכוש ומעמד כלכלי. עד אמצע המאה ה-20, הרבה מדינות בעולם המערבי חוקקו חוקים הקובעים שוויון משפטי בין בני הזוג בדיני משפחה.[13] בשנות ה-1970, היו שינויים גדולים בדיני המשפחה במדינות כגון איטליה,[14][15] ספרד,[16] אוסטריה[17] גרמניה המערבית,[18][19] ופורטוגל.[20] ב-1978, מועצת אירופה העבירה את החלטת (78) 37 על שוויון של בני זוג במשפט האזרחי.[21] בין המדינות האחרונות באירופה שהסדירו שוויון מלא בנישואים היו שווייץ,[22] יוון,[23] ספרד[24] הולנד,[25] וצרפת[26] ב-1980.

שידוך בהסכמה אינו דומה לנישואים בכפייה: בשידוך בהסכמה, יש לבן או בת הזוג את האפשרות לדחות את ההצעה, בניגוד לנישואים כפויים. עם זאת, לא תמיד קל לזהות היכן עובר הקו בין נישואים מאורגנים לבין נישואים כפויים, מכיוון שקשה לזהות עד כמה הלחץ החברתי או המשפחתי משחק תפקיד.[27][28]

באירופה, במהלך סוף המאה ה-18 ותחילת המאה ה-19, הציגה התנועה הרומנטית הספרותית והאינטלקטואלית רעיונות חדשים לגבי אהבה נישואים, אשר התחילו להיות מקובלים בחברה. בתקופה זו, שידוכים היו נפוצים בעיקר בקרב המעמד העליון.[29] נישואי ילדות היו נפוצים מבחינה היסטורית, אבל נעשו פחות מקובלים במאה ה-19 ובמאה ה-20. נישואי ילדות נחשבים לעיתים קרובות כנישואים כפויים, כי אין לילדים את האפשרות להסכים מדעת, והם נתונים באופן ייחודי להשפעת משפחותיהם.[30]

במיוחד במדינות המערב, במהלך העשורים האחרונים, התפישה של מהות הנישואים — ובמיוחד של חשיבות ההולדה והקלות של גירושים — השתנתה באופן דרמטי, מה שהוביל להפחתת הלחץ החברתי והמשפחתי להתחתן, ואיפשר יותר חופש לבחירה בבני זוג.[31]

היסטורית, לעיתים נישואים היו נכפים על שבויים כדי לאלץ אותם לקבל את גורלם לחיות בקרב אוכלוסייה זרה. נישואים כפויים גם אומצו כמדיניות של שלטונות אותוריטריים כדרך להגיע למספרי אוכלוסייה רצויים. שלטון החמר בקמבודיה אילץ אנשים להינשא בכפייה באופן שיטתי, על מנת להגדיל את האוכלוסייה ולהמשיך את המהפכה. לפעמים היו נישואים אלה נערכים בטקסים המוניים, ובמקרים רבים האנשים שנישאו באופן זה מעולם לא נפגשו עד לטקס.[32]

באירופה ובארצות הברית במאה ה-21, נישואים כפויים עדיין מתקיימים, בעיקר בקרב אוכלוסיות דתיות (מקרב כל מיני דתות), ומהגרים ממדינות שם הפרקטיקה רווחת.[33]

גורמים של נישואים בכפייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ישנם גורמים רבים אשר יכולים להוביל לתרבות אשר מקבלת ומעודדת נישואים כפויים. הסיבות כוללות: חיזוק קשרי המשפחה המורחבת; שליטה חברתית במיניות והתנהגויות אחרות; מניעת יחסים "אסורים"; שמירה על תפיסות תרבותיות או נורמות דתיות; שמירה על עושר או רכוש בתוך המשפחה המורחבת; התמודדות עם ההשלכות של היריון מחוץ לנישואים; תפיסה של אחריות לקביעת נישואים כחלק מחובתם של ההורים; הגנה מפני עוני; סיוע בהגירה.[34][35]

נדוניה ומוהר[עריכת קוד מקור | עריכה]

המנהגים המסורתיים של הנדוניה והמוהר מעודדים נישואים כפויים למען הרווח הכלכלי.[36][37][38] הנדוניה היא רכוש או כסף שאישה (או משפחתה) מוסרת לחתן עם הנישואים.[39] מוהר הוא סכום של כסף או רכוש שמשולם על ידי החתן (או משפחתו) להורי הכלה עם הנישואים. הנדוניה נהוגה בעיקר בדרום אסיה, בעוד המוהר נפוץ יותר באפריקה שמדרום לסהרה, וכן בכמה אזורים בדרום-מזרח אסיה (למשל קמבודיה ותאילנד).

נישואים על ידי חטיפה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נישואים על ידי חטיפה, הידועים גם כחטיפת כלה, הוא מנהג שבו גבר חוטף את האישה עמה הוא רוצה להתחתן. נישואים מסוג זה נערכו לאורך ההיסטוריה ברחבי העולם, וממשיכים להתרחש במדינות מסוימות גם היום, בעיקר במרכז אסיה, הקווקז וחלקים של אפריקה. נערה או אישה נחטפת על ידי החתן לעתיד, בדרך כלל בסיוע חבריו. הקורבן לעיתים קרובות נאנסת על ידיו, ומשום שאיבדה את בתוליה, הגבר יכול לנהל משא ומתן למוהר עם זקני הכפר ולהכשיר את הנישואים.[40][41][42] לכלה ברוב המקרים אין ברירה אלא לקבל על עצמה את הנישואים: אם תחזור למשפחתה, היא ומשפחתה בדרך כלל יוחרמו על ידי הקהילה שרואה בה "טמאה" בשל אובדן הבתולים.[43]

נישואים כאמצעי לפתרון סכסוכים[עריכת קוד מקור | עריכה]

נישואים בכפייה הן לעיתים קרובות תוצאה של ריב בין משפחות, שבו הסכסוך "נפתר" על ידי מתן נערה או אישה ממשפחה אחת לאחרת. "ואני" הוא מנהג בחלקים מפקיסטן שבו נערה צעירה נישאת בכפייה כחלק מעונש על פשע שבוצע על ידי אחד מקרובי משפחתה,[44][45] עונש המוטל על ידי מועצת זקני שבט הג'ירגה.[46][47]

ירושת אלמנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ירושת אלמנה, הידועה גם כירושת כלה, היא מנהג תרבותי וחברתי לפיו אלמנה נדרשת להינשא לקרוב משפחה של בעלה המנוח, לעיתים קרובות אחיו. הוא נפוץ בחלקים מסוימים של אפריקה. הפרקטיקה גם תורמת להתפשטות האיידס.[48]

במלחמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

באזורי עימות, נשים וילדות לפעמים נאלצות להתחתן עם האנשים בצד השני של הסכסוך. הנוהג הזה התרחש לאחרונה במדינות כמו סוריה, סיירה לאון, אוגנדה והרפובליקה הדמוקרטית של קונגו. מבחינה היסטורית, תופעה זו הייתה נפוצה ברחבי העולם, כאשר נשים מקהילות האויב נחשבו ל"שלל מלחמה", אשר מותר לחטוף אותן, לאנוס אותן, ולאלצן לתוך נישואים או עבדות מינית.[49]

נישואים כפויים על ידי בן הזוג[עריכת קוד מקור | עריכה]

נישואים כפויים מתרחשים לעיתים בין בני זוג, כאשר צד אחד מכריח באמצעות אלימות או איומים את השני להינשא לו.

מאפייני נישואי כפייה והשלכותיהם[עריכת קוד מקור | עריכה]

נישואי כפייה גוררים בעקבותם מגוון מעשי אלימות וניצול. עם המאפיינים הנפוצים של נישואי כפייה ניתן למנות:

לנישואי כפייה יש השלכות שליליות בכל תחומי החיים, לקורבנות ולחברה כולה.

עבור הקורבנות והחברה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נישואי ילדות ונישואים כפויים עלולים להביא לכניסת בנות למעגל העוני וחוסר האונים. רוב הילדות הנאלצות להינשא בכפייה צפויות לחוות התעללות, אלימות ואונס. נשים שנישאו בגיל צעיר נוטות להיות יותר נתונות לשליטת בני זוגן. הן גם סובלות מבריאות מינית ורבייתית ירודה. ילדות ונערות נשואות נמצאות בסיכון מוגבר להידבק בווירוס HIV ובריאותן הכללית נתונה בסיכון. רוב הנשים הנאלצות להינשא בכפייה הן חסרות חינוך והשכלה, ולעיתים קרובות אף אנאלפביתיות.[50]

נישואים בכפייה גורמים לכאב ולחץ רגשי הנובעים מהפרדת קטינים ממשפחתם וחבריהם, ומניעת תכנון חייהם על פי רצונם. לא רק על ידי הקביעה למי להינשא ובאיזה שלב יביאו ילדים נשללת מהם, אלא החלטות על דרך החינוך, ההתפתחות האישית, סוג העבודה והחברויות השונות בעתיד.

הפגנה נגד נישואי נערות בכפייה

נישואים בכפייה מביאים לעיתים קרובות להפרעות פסיכיאטריות קשות, לפגיעה עצמית, לאובדנות ולהתאבדויות רבות. הנזקים הנגררים בעקבות נישואי ילדים בכפייה, מההיבט של סיכון הילדים והזנחתם, נכללים בחוקי ההגנה על קטינים וחסרי ישע. פקטור הגיל נחשב כגורם מרכזי כשעוסקים בסוגיית הנישואים בכפייה, שכן ילדות צעירות נישאות לגברים עוד בגיל מוקדם מאוד, כחלק מכפייה וביטול הזכויות שלהן. ישנם מצבים שונים שיכולים להיחשב כנישואים בכפייה ובהתאם לכך כל צו/ענישה/התייחסות משפטית לסוגיה, יכללו תנאים הנוגעים לנסיבות הספציפיות של הקורבן. נישואים בכפייה בין היתר נובעים מתפיסה פטרנליסטית - תפיסה הרואה ביחסי הבעל והאישה כיחס האב לילדיו הקטנים, כלומר תפיסה של סמכות. כך אכן הייתה התייחסות לנישואים באירופה עד לתקופה מאוחרת יחסית. תשומת הלב הייתה בנשים צעירות מהגל הראשון או השני של המהגרים, שנאלצו להינשא לגברים מארץ המוצא של הוריהם[51][דרושה הבהרה]

לעומת זאת, ישנם הורים לילדים שנישאו בכפייה, המאמינים שזוהי דווקא הדרך הטובה ביותר לסיפוק עתיד טוב יותר עבור ילדם, ולכן הם בעד כל מה שנכלל בנישואים בכפייה והם רואים בכך כתהליך בעל יתרונות רבים. חלקם משתמשים בנישואים בכפייה כדי לכפות על ילדיהם תפקידים מסורתיים שונים, כמו להגן על כבוד המשפחה. הכוונה היא, שמהרגע שילדיהם נישאו (כשהעובדה שמדובר בכפייה היא לא רלוונטית), הם נחשבים לאנשים בוגרים, והם צריכים להיות חלק ממנגנון ההגנה על כבוד המשפחה. כמו כן, רבים משתמשים בנישואים מאחר שדרך תהליך זה, הם יכולים להיות זכאים להטבות הגירה שונות, כשמדובר באזרחים זרים, המעוניינים לקבל אשרת שהייה המבוססת על נישואים.

אלימות[עריכת קוד מקור | עריכה]

נישואים כפויים מתקיימים לעיתים קרובות בהקשר של אלימות, הן לאלימות בתוך הנישואים (אלימות במשפחה), והן אלימות המופעלת כדי להביא צד שאינו רוצה בנישואים לקבל את הנישואים, או להעניש סירוב (במקרים קיצוניים נשים ונערות אשר לא מקבלות את הנישואים חשופות לרצח).[52][53][54]

השלכות משפטיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

תלוי במקום ובסמכות השיפוטית, נישואים בכפייה יכולים להיות בלתי תקפים או בני ביטול (או שלא). יש מקומות שהקרבנות יכולות לדרוש ביטול או גירושין.[55] בתחומי שיפוט מסוימים, מי שכפה את הנישואים על הקורבן עלול לעמוד בפני תביעה פלילית.[56][57][58]

הסכמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

רעיון ההסכמה הופיע בפעם הראשונה בצרפת בזמן משפט בשנת 1857, כאשר גבר קיים יחסי מין כשהתחזה לבעלה של אישה ישנה. בית המשפט קבע כי מדובר באונס. במאה ה-21 הסכמה שוב הפכה לאחת הנושאים המוסריים והפוליטיים העיקריים. יתרה מכך, נושא ההסכמה חזר לראש הדיון הפמיניסטי, באירופה ובארצות הברית. המאבק של תנועות הומוסקסואליות ולסביות הגן על מוסר ליברלי, שמתמקד בהסכמה חופשית של אדם המסוגל לקיים אינטראקציה מינית, ונגד מדינה שמגינה על מוסריותה. לעומת זאת, התפתחותה של התאוריה הקווירית ניסתה לפרק את המשמעות של מושג ההסכמה. בכך חידשו את הוויכוח כולו על ההשלכות הנורמטיביות של מושג ההסכמה. קבלת הסכמה נאמרת על ידי רוב תומכיה כפירוש של עקרון הכבוד לאוטונומיה אישית, שבו הפירוש של אוטונומיה הוא עצמאות אישית בהנהגת חיו של הפרט, כפי שהפרט רואה לנכון.[59]

הימלטות מנישואים כפויים[עריכת קוד מקור | עריכה]

סיום נישואים בכפייה עשוי להיות קשה מאוד בחלקים רבים של העולם. למשל, בחלקים של אפריקה, אחד המכשולים העיקריים עבור אישה המבקשת לצאת מנישואים כאלה הוא המוהר או מחיר הכלה. ברגע שהגבר משלם את המחיר הנערה או האישה נחשבת כשייכת לו או למשפחתו. אם היא רוצה לעזוב, הבעל רשאי לדרוש בחזרה את מחיר הכלה שהוא שילם למשפחתה. משפחות הילדות לעיתים קרובות לא יכולות או אינן רוצות לשלם.[60][61][62]

מאבק אקטיביסטי בנישואים כפויים[עריכת קוד מקור | עריכה]

נישואים בכפייה נחשבים היום כסוג של עבדות. הם הוצאו מהחוק ברוב העולם ונחשבים לעבירה חמורה מאוד.

אחת הסיבות לחומרת העבירה, היא גילן הצעיר של הילדות שמוסד הנישואים נכפה עליהן. למרות שנישואים בכפייה אינם חוקיים ברוב העולם, מדובר בתופעה רחבת ממדים. על פי ההערכות, ישנם כ-15.4 מיליון בני אדם החיים במסגרת נישואים כפויים, ורובם המכריע הן בנות ונשים. למעלה משליש מהאנשים שנאלצו להינשא היו ילדים, מהם 40% מתחת לגיל 15 בעת נישואיהם.

המאבק נגד נישואים בכפייה הושתק במשך שנים רבות ולא קיבל תשומת לב מהעולם, עד 2013 לא התייחסו לנושא כבעיה הומניטרית המציגה פנים נוספות של עבדות ילדים. "אנטי-עבדות" היה הארגון הראשון שהחל להתייחס לנישואים בכפייה כעבדות, והעלה את התודעה בקרב העולם. כיום ישנם ארגונים רבים שעוסקים במלאכת שחרור הילדים ממוסד הנישואים בכפייה. ישנם ארגונים עולמיים וארגונים מקומיים. ברוב המקרים העיסוק המרכזי של ארגוני זכויות האדם אינו נישואים בכפייה, אך זה נושא שמקבל תשומת לב בולטת ומשמעותית ברחבי העולם.

האמנה המשלימה בדבר ביטול העבדות[עריכת קוד מקור | עריכה]

האמנה המשלימה בדבר ביטול העבדות, סחר בעבדים, ומוסדות ומנהגים הדומים לעבדות משנת 1956 מגדירה "מוסדות ומנהגים הדומים לעבדות" ככוללים:[63]

ג) כל מוסד או פרקטיקה לפיה:

  • (i) אישה, ללא הזכות לסרב, מובטחת או נמסרת לנישואים עבור תשלום בכסף או תמורה אחרת להוריה, אפוטרופוס, משפחה או כל אדם אחר או קבוצה; או
  • (ii) לבעלה של האישה, למשפחתו או השבט שלו, יש את הזכות להעביר אותה לאדם אחר עבור תמורה או תנאי אחר; או
  • (iii) אישה, במות בעלה, עלולה להיות מורשת על ידי אדם אחר.

אמנת איסטנבול[עריכת קוד מקור | עריכה]

אמנת מועצת אירופה בדבר מניעה ומאבק באלימות נגד נשים ואלימות במשפחה, המכונה גם אמנת איסטנבול, קובעת:

סעיף 32 – השלכות אזרחיות של נישואים בכפייה

החתומות ינקטו בצעדי חקיקה או אמצעים אחרים כדי להבטיח כי נישואים שנערכו תחת כפייה יהיו בני ביטול, ללא נטל כלכלי או מנהליות כבד על הקורבן.

סעיף 37 – נישואים כפויים

1. החתומות ינקטו בצעדי חקיקה או אמצעים אחרים כדי להבטיח כי התנהגות המכוונת לאלץ אדם בוגר או ילד לתוך נישואים תיחשב כעבירה פלילית.

2. החתומות ינקטו בצעדי חקיקה או אמצעים אחרים כדי להבטיח כי התנהגות מכוונת לפתות בוגר או ילד לתוך שטחה של מפלגה או מדינה אחרת מזו שהיא או הוא מתגוררים בה, במטרה לכפות עליהם נישואים תיחשב כעבירה פלילית.

נישואים כפויים לפי מדינה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אירופה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תופעת נישואים בכפייה נפוצה בקהילות רומה. הרומאני או הרומה, הם קבוצה אתנית מסורתית, המתגוררים בעיקר באירופה ובאמריקה, ומקורם בתת-היבשת הצפונית של הודו המודרנית ופקיסטן.[64] בתוך הקהילות הסגורות של הרומה, נישואים בכפייה עדין מתרחשים בהיקף גדול. בשנת 2008 הוקמה ועדה שהורכבה מנציגי ארגונים לזכויות הילד, זכויות אדם ונציגי ממשל בולגרים, יוונים ורומנים. תפקיד הוועדה הוא לרכז את פעילות הארגונים הממשלתיים והלא ממשלתיים על מנת לייעל את העלאת המודעות לתופעת הנישואים בכפייה באירופה בכלל ובמזרח אירופה בפרט.

בשנת 2013 פורסמו הנחיות בטיחות בבריטניה אשר המליצו לנשים, הנמצאות בסיכון גבוה להיחטף עבור נישואים בכפייה או מילת נשים, להכניס כפית מתכת לתחתונים שלהן, כדי שכאשר תובל הנחטפת אל שדה התעופה תחת איום להתנהג כשורה, הכפית תפעיל את גלאי המתכות שבשדה, ותזניק את אנשי הצוות אשר מיומנים במקרים כאלו. בשנת 2018 שוודיה יזמה מהלך דומה. על פי מנהלת הפיתוח של המרכז לאלימות במערכות ילדים בגטבורג, מהלך זה עשוי להיות "ההזדמנות האחרונה להשמיע אזעקה שתציל את האישה".[65][66]

ג'אסבינדר סאנגרה, פעילה בולטת בתחום מבריטניה הייתה קורבן לנישואים בכפייה וברחה מהבית בגיל צעיר.

אפריקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביבשת אפריקה נישואים בכפייה הם דבר נפוץ המתרחש כמעט בכל מדינה. ברוב המדינות נישואים בכפייה אינם חוקיים, ולמרות זאת התופעה עודנה רחבת היקף. ארגונים לזכויות האישה והילד כמו "פורום לנשים אפריקאיות" (Forum for African Women Educationalists (FAWE) ) או "קדימה" Forward – Foundation for Women’s Health) Research and Development), הם ארגונים אקטיביים שמקדמים העלאת מודעות, הפעלת מרכזי תמיכה ועזרה משפטית[67]

אמריקה הצפונית[עריכת קוד מקור | עריכה]

תופעת נישואים בכפייה אינה נפוצה במיוחד אך עדיין מתקיימת, בעיקר בתוך קהילות מהגרים ממדינות בהן ישנה מסורת של נישואים בגיל צעיר. "בת למעלה" (GirlUp) והארגון "ICRW" (International Center for Research on Women) הם ארגונים אמריקאיים הנלחמים במישור הפרלמנטרי (הצעת חוקים ופעילויות ממשלתיות נוספות למיגור התופעה), במישור התודעתי (העלאת מודעות בקרב הציבור האמריקאי) ונותנים מענה משפטי ונפשי מידי לנשים או ילדות הנישאות בכפייה.

הודו[עריכת קוד מקור | עריכה]

הודו היא אחת המדינות עם אחוז הילדים העניים הגבוהים בעולם, ולכן גם בעיית הנישואים בכפייה, במיוחד בגילאים צעירים, היא נושא מרכזי. הודו היא מדינה ענקית (1.324 מיליארד בשנת 2016) ואחוז גבוה מאוכלוסייתה עני ומנוצל, בעוד הממשל אינו מצליח לטפל בבעיה בצורה אפקטיבית, הדרישה לארגונים רבים כמו Vasavya Mahila Mandali (VMM), The Knowledge Hub (KHub) ועוד שעוסקים בזכויות אדם (נשים וילדים בפרט) היא קריטית. הודו היא המדינה היחידה בעולם שבה פועל ארגון שכל תפקידו הוא מיגור תופעת הנישואים בכפייה, שם הארגון הוא Saarthi Trust והוא פועל מאז 2012. קיום של ארגון שתפקידו הבלעדי הוא מלחמה בנישואים בכפייה מעיד על חומרת המצב במדינה[68]

הארגונים מפעילים לוביסטים בממשל ההודי כדי לקדם חקיקה ופעולות אכיפה בתחומי זכויות אדם מגוונים אך בכולם נישואים בכפייה הם מטרה בכירה מאוד. בין השאר מפעילים הארגונים תוכניות חינוכיות בבתי הספר, מקדמים את מעמד הילד והאישה במגזר הפרטי (פתיחת משרות עבודה), מציעים הגנה משפטית, מקלטים לילדים שחולצו מנישואים בכפייה והתעללויות אחרות.

ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בקרב בדואים בישראל נפוצים נישואי פוליגמיה בהם יש מספר נשים הנשואות לגבר אחד. בדיון של הוועדה לקידום מעמד האישה בכנסת נאמר כי מצב זה גורם לכך שכ-70% מהנשים הבדואיות נישאות בכפייה.[69]

משרד עורכות הדין רוני אלוני-סדובניק הביא לשחרורה מהכלא של נערה בדואית שהורשעה ברצח גבר שהוריה השיאו אותה לו בניגוד לרצונה, תמורת תשלום מוהר. בדיון בעניינה בבג"ץ בספטמבר 2020 נקבע לראשונה כי נישואי כפייה הם סחר בבני אדם. השופטת דפנה ברק-ארז כתבה בפסק הדין: "כאשר הורים משיאים את בתם בניגוד לרצונה ומודעים לאפשרות שבעלה יבצע בה עבירות מין, או עוצמים את עיניהם לסכנה זו - היא תיחשב לקורבן לסחר בבני אדם."[70]

בעולם[עריכת קוד מקור | עריכה]

ישנו ארגון עולמי בודד שמטרתו הבלעדית היא מלחמה בנישואי כפייה עם קטינות, הקרוי "בנות הן לא כלות" (Girls Not Brides (GNB)). הארגון הוקם בשנת 2011 והוא פועל בלמעלה מ-50 מדינות שמחויבות לסיום הנישואים בכפייה, ובשיתוף פעולה עם יותר מ-300 ארגונים לא ממשלתיים ברחבי העולם. GNB פועלים במישור החברתי בעיקר, ומפעילים רשת פעילים שמעלים את המודעות לתופעה על ידי הפגנות ופעילות קהילתית ברחבי העולם. ישנם גם ארגונים רבים לזכויות הילד וארגונים נוספים לזכויות אדם שהגנה על זכויות הילד היא בראש מעייניהם. ארגונים כמו "להציל את הילד" (Save the Children), Humanium: Help the Children ונוספים הם חלק מהמאמץ הגלוי (העלאת מודעות, תמיכה בנפגעי נישואים בכפייה ועוד) והסמוי (הפעלת לוביסטים לשינוי בחקיקה, הפעלת לחץ מתוך המערכת הממשלתית לאכיפת הבעיה ועוד).

נישואים בכפייה בעיני הדתות השמיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביהדות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתלמוד הבבלי נקבע במספר מקומות כי לא ניתן 'לקדש' קרי ליצור את אחת הפעולות המרכזיות העומדות בתהליך הנישואים היהודי 'שלא מדעתה של האישה' (תלמוד בבלי, מסכת קידושין, דף ב', עמוד ב'). ברם הפרשנים מכירים בעובדה כי קביעה זו שלא ניתן לקדש אישה שלא מדעתה אינה עולה בהכרח מפשטי הכתובים אלא מדרישתם (המאירי, בית הבחירה, קידושין ב.) שכן לשון הכתוב הוא 'כי ייקח איש אישה' לקיחה שאינה בהכרח רצונית. מתוך הסיפורים במקרא נראה כי קיימת אופציה משפטית 'לקיחה', אך בפועל אין כופים על אישה את הלקיחה ויעיד על כך אליעזר עבד אברהם האומר לאדונו כי 'אולי לא תאבה האישה ללכת' (ספר בראשית, פרק כ"ד, פסוק ה'). להלכה התקבלה דעתו של מר בר רב אשי שלא ניתן לקדש אישה בעל כורחה וכך נפסק בשולחן ערוך: ”אין האשה מקודשת אלא לרצונה. והמקדש אשה בעל כרחה, אינה מקודשת.” (שולחן ערוך, אבן העזר, סימן מ"ב, סעיף א')

באסלאם[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי מאגר החדית'ים (אמירות העוברות במסורת) "בתולה לא צריכה להיות נשואה עד שמבקשים הסכמתה; והיא לא צריכה להיות נשואה עד שהיא נשאלת אם היא מסכימה להתחתן או לא". "וזה הנביא נשאל: הו השליח של אללה, איך היא (הבתולה) יכולה להביע את הסכמתה?" הוא אמר: "על ידי שתיקה". היו שטענו שאם רווקה לא מתבקשת להסכים, והגבר מציג במרמה שני עדי שקר המעידים כי הוא נשוי לה בהסכמתה והשופט מאשר את נישואיו כאמיתיים, על אף שהבעל יודע כי העדים היו כוזבים, הוא רשאי לממש את נישואיה ואז הנישואים נחשב תקפים ומוצדקים.[71]

בספר "פתח אלבארי" המפרש את החדית'ים של הנביא בצורה פשוטה ממקור (מאגר) החדית'ים הראשון - ״צחיח אלבוח'ארי״ - משתמע שאין אפשרות להכריח בנות בתולות להינשא כאשר הן מביעות את מחאתן, ויש צורך בשתיקה קלה המתפרשת כהסכמה לנישואים הללו.[72]

הכנסייה הקתולית והנצרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

חוזה נישואים אשר נוצר על ידי הבורא, היוצר את האדם, חייב להיות בהסכמה אישית של שני הצדדים ללא שקר. מצריך להיות חיבור ביניהם, שישפר את חיי בני הזוג ויעזור להם להביא ילדים לקיים משפחה. (חוק / 776 בכנסייה הקתולית) בדוח הוותיקן השני "הכנסייה בעולם כיום" מבהיר את המושג "נישואים" כהתחייבות בין אנשים מתוך כוונה לחיות ביחד באהבה ושלווה.

אחד היסודות של הנישואים על פי חוקי הכנסייה הוא שההתחייבות מבוססת על הסכם בין בני זוג, כלומר, על שביעות רצונם האישית, שאינה מתבטלת. זהו מוסד שהוקם על ידי החוק האלוהי, ובעיני החברה עצמה, עולה מן המעשה האנושי שבו שני בני הזוג נותנים את עצמם זה לזה ומקבלים את האחר. "הקשר הקדוש הזה אינו כפוף לזכויות אדם. עקרון הנישואים הוא בעיקר לטובת הזוג והילדים והקהילה"[73]

המסורת הלטינית[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפי חוק הכנסייה הלטינית: הנישואים מתקיימים אחרי הצגת שביעות רצונם המלאה של בני הזוג מול הכנסייה והכומר. רק בדרך הזאת הם יכולים להתחתן. (החוק / 1623 של הזכות החוקית של קבוצת הכנסייה הלטינית). ועל פי המסורת של הכנסיות המזרחיות, בתפילה בטקס החתונה, בני הזוג מקבלים את רוח הקודש כמו הקשר של האהבה בין ישו לכנסייה.

סטטיסטיקות[עריכת קוד מקור | עריכה]

נישואי ילדות (2008-2014):[74]

מדינה נשואות עד גיל 15 נשואות עד גיל 18
Afghanistan - 33%
Albania 0% 10%
Algeria 0% 3%
Armenia 0% 7%
Azerbaijan 2% 11%
Bangladesh 18% 52%
Barbados 1% 11%
Belarus 0% 3%
Belize 3% 26%
Benin 11% 32%
Bhutan 6% 26%
Bolivia 3% 22%
Bosnia and Herzegovina 0% 4%
Brazil 11% 36%
Burkina Faso 10% 52%
Burundi 3% 20%
Cabo Verde 3% 18%
Cambodia 2% 19%
Cameroon 13% 38%
Central African Republic 29% 68%
Chad 29% 68%
Colombia 6% 23%
Comoros 10% 32%
Congo 6% 33%
Costa Rica 7% 21%
Côte d'Ivoire 10% 33%
Cuba 5% 26%
Democratic Republic of the Congo 10% 37%
Djibouti 2% 5%
Dominican Republic 10% 37%
Ecuador 4% 22%
Egypt 2% 17%
El Salvador 5% 25%
Equatorial Guinea 9% 30%
Eritrea 13% 41%
Ethiopia 16% 41%
Gabon 6% 22%
Gambia 9% 30%
Georgia 1% 14%
Ghana 5% 21%
Guatemala 7% 30%
Guinea 21% 52%
Guinea-Bissau 7% 22%
Guyana 6% 23%
Haiti 3% 18%
Honduras 8% 34%
India 18% 47%
Indonesia - 14%
Iran 3% 17%
Iraq 5% 24%
Jamaica 1% 8%
Jordan 0% 8%
Kazakhstan 0% 6%
Kenya 4% 23%
Kiribati 3% 20%
Kyrgyzstan 1% 12%
Lao People's Democratic Republic 9% 35%
Lebanon 1% 6%
Lesotho 2% 19%
Liberia 9% 36%
Macedonia 1% 7%
Madagascar 12% 41%
Malawi 9% 46%
Maldives 0% 4%
Mali 15% 55%
Marshall Islands 6% 26%
Mauritania 14% 34%
Mexico 5% 23%
Mongolia 0% 5%
Montenegro 1% 5%
Morocco 3% 16%
Mozambique 14% 48%
Namibia 2% 7%
Nauru 2% 27%
Nepal 10% 37%
Nicaragua 10% 41%
Niger 28% 76%
Nigeria 17% 43%
Pakistan 3% 21%
Panama 7% 26%
Papua New Guinea 2% 21%
Paraguay - 18%
Peru 3% 19%
Philippines 2% 15%
Qatar 0% 4%
Republic of Moldova 0% 12%
Rwanda 1% 8%
Saint Lucia 1% 8%
Samoa 1% 11%
São Tomé and Príncipe 5% 34%
Senegal 9% 32%
Serbia 0% 3%
Sierra Leone 13% 39%
Solomon Islands 3% 22%
Somalia 8% 45%
South Africa 1% 6%
South Sudan 9% 52%
Sri Lanka 2% 12%
State of Palestine 1% 15%
Sudan 7% 33%
Suriname 5% 19%
Swaziland 1% 7%
Syrian Arab Republic 3% 13%
Tajikistan 0% 12%
Thailand 4% 22%
Timor-Leste 3% 19%
Togo 6% 22%
Tonga 0% 6%
Trinidad and Tobago 2% 8%
Tunisia 0% 2%
Turkey 1% 15%
Turkmenistan 1% 7%
Tuvalu 0% 10%
Uganda 10% 40%
Ukraine 0% 9%
United Republic of Tanzania 7% 37%
Uruguay 1% 25%
Uzbekistan 0% 7%
Vanuatu 3% 21%
Viet Nam 1% 11%
Yemen 9% 32%
Zambia 6% 31%
Zimbabwe 4% 34%
אזור נשואות עד גיל 15 נשואות עד גיל 18 הערות
אפריקה שמדרום לסהרה 12% 39%
מזרח ודרום אפריקה 10% 36%
מערב ומרכז אפריקה. 14% 42%
המזרח התיכון וצפון אפריקה 3% 18%
מזרח אסיה פסיפיק - 15% למעט סין
אמריקה הלטינית והאיים הקריביים 5% 23%
סי/חבר העמים 1% 11%
לפחות במדינות המפותחות 13% 41%

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא נישואים בכפייה בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Sharp, Nicola. "Forced Marriage in the UK: A scoping study on the experience of women from Middle Eastern and North East African Communities" (PDF). London: Refuge. pp. 6, 10.
  2. ^ Bunting, Annie. "'Forced Marriage' in Conflict Situations: Researching and Prosecuting Old Harms and New Crimes" (PDF). Winnipeg: Canadian Journal of Human Rights.
  3. ^ "Ethics - Forced Marriages: Introduction". BBC. 1 בינואר 1970. {{cite web}}: (עזרה)
  4. ^ Supplementary Convention on the Abolition of Slavery, Article 1, (c)
  5. ^ Supplementary Convention on the Abolition of Slavery, Article 2
  6. ^ "Forced Marriage: Exploring the Viability of the Special Court for Sierra Leone's New Crime Against Humanity". ssrn.com. SSRN 824291.
  7. ^ Valerie Oosterveld. "IntLawGrrls". intlawgrrls.com.
  8. ^ "Advancing International Criminal Law: The Special Court for Sierra Leone Recognizes Forced Marriage as a 'New' Crime Against Humanity". ssrn.com. SSRN 2014731.
  9. ^ Stuart, Hunter (16 באוקטובר 2013). "Country With The Most Child Brides Won't Agree To End Forced Child Marriage". Huffington Post. {{cite news}}: (עזרה)
  10. ^ "UN Takes Major Action to End Child Marriage". Center for Reproductive Rights.
  11. ^ Girls Not Brides. "States adopt first-ever resolution on child, early and forced marriage at Human Rights Council". Girls Not Brides.
  12. ^ Jodi O'Brien (2008), Encyclopedia of Gender and Society, Volume 1, SAGE Publications, page 40-42, ISBN 978-1412909167
  13. ^ "family - kinship :: Family law". Encyclopædia Britannica.
  14. ^ http://www.europarl.europa.eu/RegData/etudes/note/join/2014/493052/IPOL-FEMM_NT%282014%29493052_EN.pdf
  15. ^ http://www.ohchr.org/Documents/HRBodies/HRCouncil/RegularSession/Session20/A-HRC-20-16-Add2_en.pdf
  16. ^ Solsten, Eric; Meditz, Sandra W., eds. (1988), "Social Values and Attitudes", Spain: A Country Study, Washington: Government Printing Office for the Library of Congress
  17. ^ Contemporary Western European Feminism, by Gisela Kaplan, pp. 133
  18. ^ Reconciliation Policy in Germany 1998–2008, Construing the ’Problem’ of the Incompatibility of Paid Employment and Care Work, by Cornelius Grebe; pg 92: "However, the 1977 reform of marriage and family law by Social Democrats and Liberals formally gave women the right to take up employment without their spouses' permission. This marked the legal end of the 'housewife marriage' and a transition to the ideal of 'marriage in partnership'."[1]
  19. ^ Further reforms to parental rights law in 1979 gave equal legal rights to the mother and the father. Comparative Law: Historical Development of the Civil Law Tradition in Europe, Latin America, and East Asia, by John Henry Merryman, David Scott Clark, John Owen Haley, pp. 542
  20. ^ Women in Portugal, by Commission of the European Communities, Directorate-General Information, pp 32
  21. ^ Document not found - Council of Europe, dispatch.coe.int
  22. ^ In 1985, a referendum guaranteed women legal equality with men within marriage."Switzerland profile" (באנגלית בריטית). 2018-05-22. נבדק ב-2019-12-16.The Long Way to Women's Right to Vote in Switzerland: a Chronology, history-switzerland.geschichte-schweiz.ch The new reforms came into force in January 1988.Women's movements of the world: an international directory and reference guide, edited by Sally Shreir, p. 254
  23. ^ In 1983, legislation was passed guaranteeing equality between spouses, abolishing dowry, and ending legal discrimination against illegitimate children Reuters (1983-01-26). "AROUND THE WORLD; Greece Approves Family Law Changes". The New York Times (באנגלית אמריקאית). נבדק ב-2019-12-16.Demos, Vasilikie. (2007) “The Intersection of Gender, Class and Nationality and the Agency of Kytherian Greek Women.” Paper presented at the annual meeting of the American Sociological Association. 11 August.
  24. ^ In 1981, Spain abolished the requirement that married women must have their husbands’ permission to initiate judicial proceedings "Archived copy" (PDF). אורכב מ-המקור (PDF) ב-24 באוגוסט 2014. {{cite web}}: (עזרה); (עזרה)
  25. ^ The Economics of Imperfect Labor Markets: Second Edition, by Tito Boeri, Jan van Ours, pp. 105, [2][3]
  26. ^ Although married women in France obtained the right to work without their husbands' permission in 1965,"Archived copy" (PDF). אורכב מ-המקור (PDF) ב-4 במרץ 2016. {{cite web}}: (עזרה); (עזרה) and the paternal authority of a man over his family was ended in 1970 (before that parental responsibilities belonged solely to the father who made all legal decisions concerning the children), it was only in 1985 that a legal reform abolished the stipulation that the husband had the sole power to administer the children's property. [4]
  27. ^ "FAQ's". Karma Nirvana. אורכב מ-המקור ב-2017-04-20. נבדק ב-2018-09-09.
  28. ^ http://www.huiselijkgeweld.nl/doc/publicaties/Partner%20choice_arranged_and_forced_marriages_cinibulak_2011.pdf
  29. ^ Hutton, M. J. (2001). Russian and West European Women, 1860–1939: Dreams, Struggles, and Nightmares. Rowman & Littlefield. ISBN 0-7425-1043-3.; see Chapter 1
  30. ^ "Eradicating child marriage in Africa - FORWARD UK". FORWARD.
  31. ^ "marriage". Encyclopædia Britannica.
  32. ^ Anderson, Natalae (22 בספטמבר 2010). "Historical background" (PDF). Memorandum: Charging forced marriage as a crime against humanity. Documentation Center of Cambodia. pp. 1–3. אורכב מ-המקור (PDF) ב-2017-10-20. נבדק ב-2018-09-09. {{cite book}}: (עזרה)
  33. ^ "Council of Europe - Convention on preventing and combating violence against women and domestic violence (CETS No. 210)". coe.int.
  34. ^ "BBC - Ethics - Forced Marriages: Motives and methods". bbc.co.uk.
  35. ^ "Reasons for forced marriage - Analysis of Data Collected from Field Workers - Report on the Practice of Forced Marriage in Canada: Interviews with Frontline Workers: Exploratory Research Conducted in Montreal and Toronto in 2008". justice.gc.ca.
  36. ^ "BBC - Ethics - Slavery: Modern slavery". bbc.co.uk.
  37. ^ [5]
  38. ^ "Fiji World News" (PDF). undp.org.fj. אורכב מ-המקור (PDF) ב-8 ביולי 2011. {{cite web}}: (עזרה)
  39. ^ "Dowry - Definition and More from the Free Merriam-Webster Dictionary". merriam-webster.com.
  40. ^ "Ethiopia: Revenge of the abducted bride". BBC News. 18 ביוני 1999. {{cite news}}: (עזרה)
  41. ^ "IRIN Africa - ETHIOPIA: Surviving forced marriage - Ethiopia - Children - Gender Issues". IRINnews.
  42. ^ "Archived copy" (PDF). אורכב מ-המקור (PDF) ב-23 במרץ 2013. {{cite web}}: (עזרה); (עזרה)
  43. ^ [6]
  44. ^ Vani: Pain of child marriage in our society Momina Khan, News Pakistan (26 October 2011)
  45. ^ Nasrullah, M.; Zakar, R.; Krämer, A. (2013). "Effect of child marriage on use of maternal health care services in Pakistan". Obstetrics & Gynecology. 122 (3): 517–524. doi:10.1097/AOG.0b013e31829b5294.
  46. ^ Forced child marriage tests Pakistan law Barbara Plett, BBC News (5 December 2005)
  47. ^ Bedell, J. M. (2009). Teens in Pakistan. Capstone.
  48. ^ "BBC NEWS - Africa - Kenyan widows fight wife inheritance". bbc.co.uk.
  49. ^ "Types of Forced Marriage". Forced Marriage Project - Agincourt Community Services Association. אורכב מ-המקור ב-2014-11-11. נבדק ב-2018-09-09.
  50. ^ @PlanUK. "Children's charity focused on girls' rights & disaster relief". Plan UK.
  51. ^ Dauvergne, Catherine, and Jenni Millbank. 2016, Forced Marriage as a Harm in Domestic and International Law", International Family Law. 1: 189-220.
  52. ^ http://www.honordiaries.com/wp-content/uploads/2013/06/HD-FactSheet-HonorViolenceEast.pdf
  53. ^ "BBC - Ethics - Honour crimes". bbc.co.uk.
  54. ^ https://tspace.library.utoronto.ca/bitstream/1807/17543/1/cultureofhonour.pdf
  55. ^ "Matrimonial Causes Act 1973". legislation.gov.uk.
  56. ^ "Forced Marriage etc. (Protection and Jurisdiction) (Scotland) Act 2011". legislation.gov.uk.
  57. ^ "Forced marriage law sends 'powerful message'". BBC News.
  58. ^ "UK makes forced marriage illegal as pursues campaign of 'British values'". Reuters UK.
  59. ^ Ferrarese, Estelle. 2015, . The political grammar of consent: Investigating a new gender order, Constellations: An International Journal of Critical & Democratic Theory 22 (3) (09): 462-72
  60. ^ Protecting the Girl Child: Using the Law to End Child, Early and Forced Marriage and Related Human Rights Violations, Equality Now (באנגלית)
  61. ^ "Archived copy" (PDF). אורכב מ-המקור (PDF) ב-24 בספטמבר 2015. {{cite web}}: (עזרה); (עזרה)
  62. ^ Stange, Mary Zeiss, and Carol K. Oyster, Jane E. Sloan (2011). Encyclopedia of Women in Today's World, Volume 1. SAGE. p. 496. ISBN 9781412976855.{{cite book}}: תחזוקה - ציטוט: שימוש בפרמטר authors (link)
  63. ^ "Supplementary Convention on the Abolition of Slavery". Ohchr.org.
  64. ^ Razack, S. H. 2004, . "Imperilled Muslim Women, Dangerous Muslim Men and Civilised Europeans Legal and Social Responses to Forced Marriages"., FEMINIST LEGAL STUDIES. 12 (2): 129-174.
  65. ^ הסיבה המצמררת בגללה נשים בשוודיה מחביאות כפיות בתחתונים שלהן, באתר ‏מאקו‏, 18 ביוני 2018
  66. ^ Emma Batha, Swedish girls fearing forced marriage told to hide spoon in underwear, Reuters, ‏MAY 21, 2018
  67. ^ Park, A. S. J. 2006., "'Other Inhumane Acts': Forced Marriage, Girl Soldiers and the Special Court for Sierra Leone"., Social & Legal Studies. 15 (3): 315-337.
  68. ^ Daphne III Funding Programme (European Commission, 2008)
  69. ^ חזקי ברוך, 70% מהנשים הבדואיות נישאות בכפייה. 90% מדווחות על אלימות שהופעלה כלפיהן בפרהסיה. קשר שתיקה מחפה על הכל. כך עלה בדיון בכנסת., באתר ערוץ 7, 1 במאי 2012
  70. ^ משה גורלי, האם כפיית נישואין על נערה בניגוד לרצונה הוא סחר בבני אדם?, באתר כלכליסט, 21 בספטמבר 2020
  71. ^ Bukhari, I. (1987)., Sahih al-Bukhari, Kitab Bhavan, New Delhi, India. https://sunnah.com/bukhari/90.
  72. ^ Hajar, I., & ibn Ali, A. (1985)., Fath-al-Bari, . Libanon: Dar al-Fikr, t. th
  73. ^ ) Saka, S. (2005), The secret of marrige of the Catholic Church., .Iraq: Diwan.
  74. ^ "Child Marriage - UNICEF DATA". UNICEF. UNICEF. ביוני 2016. {{cite web}}: (עזרה)
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=נישואים_בכפייה&oldid=38513001"