נישואי יעקב עם רחל ולאה
נישואי יעקב עם רחל ולאה הם אירועים מקראיים, שאירעו בעיר חרן שבארם נהריים בעת בריחתו של יעקב מעשו אחיו[1].
רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאחר שיעקב גנב את הברכות שיצחק ביקש לברך את עשו, עשו שוטם את אחיו ומתכנן להרוג אותו לאחר שיצחק ימות[2]. רבקה מגלה את תוכניתו של עשו, ואומרת ליעקב לברוח לחרן אל לבן אחיה עד שעשו ישכח את מעשיו של יעקב. כדי לתרץ את עזיבת יעקב את הבית, אומרת רבקה ליצחק שהיא לא רוצה שיעקב יתחתן עם בנות חת. יצחק קורא ליעקב ומצווה עליו לא לקחת אישה מבנות כנען, אלא ללכת אל פדן ארם אל לבן אחי רבקה ולקחת לו לאישה את אחת מבנותיו[3].
הסיפור[עריכת קוד מקור | עריכה]
יעקב הולך לפדן ארם כדי לשאת את אחת מבנותיו של לבן לאישה. כשהוא מגיע לקרבת חרן הוא רואה שלושה רועי צאן מחכים ליד באר שאבן גדולה מכסה אותה. יעקב שואל אותם מאין הם מגיעים והם עונים לו שהם מחרן. יעקב שואל אותם אם הם מכירים את לבן בן נחור ואם שלום לו, והרועים מאשרים שהם מכירים אותו וששלום לו. יעקב שואל אותם למה אינם משקים את הצאן והולכים להמשיך לרעות אותו, הרועים משיבים שהאבן שגלולה על הבאר כבדה מדי והם צריכים לחכות לכל הרועים שיבואו כדי להרים את האבן. בזמן שיעקב מדבר עם הרועים מגיעה רחל בתו של לבן עם הצאן של אביה. ברגע שיעקב רואה את רחל עם הצאן הוא ניגש לבאר, גולל לבדו את האבן מעל פי הבאר ומשקה את צאנו של לבן. לאחר מכן הוא מנשק את רחל ובוכה[4], ומספר לה שהוא בנה של רבקה. רחל רצה ומספרת ללבן אביה שיעקב הגיע ולבן רץ ליעקב ומחבק[5] ומנשק אותו[6].
יעקב גר אצל לבן במשך חודש ורועה את צאנו. לאחר חודש לבן שואל את יעקב מהי המשכורת שהוא רוצה בעבור עבודתו, ויעקב משיב ללבן שהוא רוצה להתחתן עם רחל בתו הקטנה והוא מוכן לעבוד בשבילו במשך 7 שנים כדי שלבן ירשה לו להתחתן איתה. לבן מסכים מייד בשמחה, ויעקב עובד בשביל לבן שבע שנים. לאחר שבע השנים יעקב פונה ללבן ומבקש ממנו שייתן לו את רחל לאישה. לבן מסכים ופונה לעשות חתונה. בחתונה לבן מכניס את לאה במקום את רחל, ויעקב מתחתן עם לאה. למוחרת בבוקר יעקב מגלה שזאת לאה ולא רחל, והוא פונה אל לבן בכעס, שהרי הוא עבד בשביל רחל. לבן מסביר שאצלם נהוג שמחתנים את הבכירה לפני הצעירה, ולכן אם הוא רוצה את רחל, הוא יכול להתחתן איתה בעוד שבוע, אבל בתנאי שיעבוד בשבילה עוד שבע שנים. יעקב מסכים, ולאחר שבעת ימי המשתה הוא נושא את רחל לאישה, וממשיך לעבוד בשביל לבן עוד שבע שנים.
פרשנות על הסיפור[עריכת קוד מקור | עריכה]
רחל בתך הקטנה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – ברחל בתך הקטנה
רש"י מסביר שיעקב לא הסתפק בלהגיד: 'רחל', אלא אמר: ”ברחל בתך הקטנה”, כיוון שיעקב ידע שלבן הוא רמאי. יעקב פחד שאם הוא יגיד 'רחל', לבן יביא לו סתם רחל אחרת ולכן אמר לו בתך'. אילו היה אומר: 'רחל בתך', לבן יחליף את שמה של לאה לרחל ואת שמה של רחל ללאה, ולכן הוא אמר לו 'הקטנה'. ולמרות זאת כל זה לא הועיל לו, ולבן הצליח לרמות אותו.
המילים "ברחל בתך הקטנה" הפכו לביטוי עברי המורה על אמירת דבר בצורה מפורשת, מפורטת, שאינה משתמעת לשתי פנים וללא נתינת מקום לספק.
ויהי בבוקר[עריכת קוד מקור | עריכה]
רש"י מסביר שיעקב לא ידע בלילה שזאת לאה, אף על פי שחשב שאולי לבן ירמה אותו, ולכן מסר לרחל סימנים[7][8], כשרחל ראתה שלבן לוקח את לאה במקומה, היא לא רצתה שלאה תתבייש, ולכן מסרה לה את הסימנים שיעקב מסר לה; וכשיעקב שאל את אשתו בלילה על הסימנים, לאה מסרה לו אותם.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ספר בראשית פרק כ"ט, באתר מקראות גדולות הכתר
- תמר הר-פז, לאה, רחל ויעקב - המשולש הרומנטי הראשון, באתר ynet, 2 בדצמבר 2008
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ הסיפו מתואר בספר בראשית, פרק כ"ט, פסוקים א'–ל'
- ^ ספר בראשית, פרק כ"ז, פסוק מ"א
- ^ ספר בראשית, פרק כ"ח, פסוקים א'–ה'
- ^ רש"י בבראשית כט' יא' מסביר שהוא בכה כי ראה ברוח הקודש שרחל אינה עומדת להקבר עמו. בראשית רבה (ע' י"ב) מסביר שהסיבה שיעקב בכה היא כי לא היה בידו כסף ותכשיטים לתת לכלתו כי אליפז בנו של עשו לקח לו את הכל
- ^ רש"י מסביר שהוא חשב שיש עליו זהובים ולכן הוא חיבק אותו כדי שיוכל למשש אותו
- ^ כאשר ראה כי אין עליו זהובים סבר שאולי הביא מרגליות והן מוחבאות בפיו ולכן נישק אותו
- ^ תלמוד בבלי, מסכת מגילה, דף י"ג, עמוד ב'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת בבא בתרא, דף קכ"ג, עמוד א'